תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה כד
בין המצרים יחוננהו את אשר הכאו הרים, ויזכהו לעלות מרום מרום ויהפכו ימי אבל לשמחה קינות לשירים אהובי תלמידי הרב מהור"ר מנחם צבי נ"י:
על דבר עובדא אשר בא לידו שפיר עביד מעל' שלא להלביש בגד חדש בע"ש בין המצרים בשעה שהולכין לביהכנ"ס להתפלל מנחה כיון דדעת רוב הפוסקים דאסור לברך שהחיינו בימי המצרים כ"א בשבת דדעת מג"א להקל וגם בזה חלקו עליו מקצת אחרונים ובפרט בבגד חדש דדעת הא"ר דאיכא שמחה יתירה ואינו מברך שהחיינו עליו אף דבפירות מודה להמג"א וכ"ז בשבת אבל בעש"ק קודם תפלת מנחה דוודאי חול היא אעפ"י דלבשו הוא לצורך שבת מ"מ הברכה היא בימי אבלו:
ומ"ש מעל' שהקילו כמה דברים בבהש"מ לא ידעתי מה כוונתו, ולא עוד אלא לדעתי מגרע גרע בהש"ת של ערב שבת לענין זה משאר ימים שבתוך השבוע, שבשאר ימים אולי יש לסמוך אדעת הט"ז המקיל דמדמי לי' לדבר האבוד בחה"מ דחיישי' שמא ימות קודם שנעברו ימים האסורים ויבטל ממצו' ברכה זו לגמרי, משא"כ כאן שעה א' קודם השבת דמיד שיבא לביתו מביהכנ"ס יכול לברך מדינא ולמיתה לאלתר לכ"ע לא חיישינן כמ"ש התוס' יבמות דף ח"י, אמנם השעה"ת ה' סוכה הוכיח דגם תוך ז' ימים מקרי לאלתר א"כ בטלו כל דברי הטו"ז דהא בכל פעם יכול להמתין עד שבת ויעי' תה"ד המובא בסי' תכ"ו לענין להמתין עד מש"ק בברכת חידוש לבנה דלא חיישינן לשמא ימות לאלתר מוכח ג"כ כמ"ש השעה"מ:
וא"כ יצא לן קולא לדעת א"ר דס"ל דגם בשבת אין לברך אבגד חדש וא"א לו לברך בהיתר עד אחר התענית והיא זמן מרובה דחיישינן לשמא ימות והוי דבר האבוד א"כ מותר גם בחול וודאי אין לסמוך ע"ז.
ומ"ש מע"כ על דברי הטו"ז דא"כ כל מלאכה נקרא דבר האבוד דלמא ימות טרם יבצע מעשהו לק"מ דשאני מלאכת רשות דאם ימות לא יצטרך להם ולא יהנה מהם ויורשיו אוכלי פרי עמלו להם לא נאבד שהם בחיים וישלימו את אשר החל המת לעשות משא"כ במעשה מצוה או הברכות שהם תועלת לנשמתו והמה מלווים אותו לבית עולמו ואם התרשל לעשות אחד מהם בעודו חיים חיותו אבודה הוא ממנו ומכלל ישראל שחסר מהם מעשי מצווה הזאת במאזנים לעלות:
וע"ד שכ' המג"א דלא מצינו שאבל לא יברך שהחיינו הנה הטו"ז בסי' הרע"א הביא תשו' מהר"ם דאבל אם התפלל בחנוכה ידליק אחר הנרות משום שהחיינו משמע דאין לו לומר שהחיינו, ואפשר לחלק דדוקא בציבור אין לברך שהחיינו אבל אם מדליק בפ"ע מותר והטעם דאסור לברך בפני התיבה בציבור כמ"ש הא"ר בסי' תקפ"ב דאין לאבל לומר הלל משום שהקהל בשמחה והוי כשבתות ויו"ט דאינו רשאי להיות ש"ץ אבל בפ"ע כמו שאמר הלל כן יברך שהחיינו ובסי' רנ"ג במת לו אביו שמברך שהחיינו על ירושתו מוכת כן, ובה' חנוכה בצבור מיירי כמ"ש, ותדע דהא באבל תוך יב"ח מיירי ולאחר ז' וודאי מברך שהחיינו, ומוכרח אני לקצר מחמת טרדות והנני אוהבו ומוקירו ומוכן לטובתו בכל עת:
הד"ש יואל אונגר מרעכניטץ: