תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה כג
בע"ה יום ה' פ' מטות תרמ"ג לפ"ק:
למהו' פלוני:
ע"ד אשר נהגו בעירו מקדם קדמתא שכהני' העולים לדוכן בי"ט, אף אותן שטבלו מטומאת קרי מעיו"ט לטבול א"ע ובית מעיהם ריקן מפת שחרית טרם שיעלו לשא כפיהם וע"י מנהג הלזו הרבה פעמי' מונעי' איזהו מכהני' שקשה להם עול הלזה וכמשא כבד יכבדו עליהם לעלות לדוכן לכן שאל ישאל מע"כ אם ראוי ונכון לבטל מנהג הלזה לגמרי ולומר להם מותרי' אתם ובטעות החמירו על עצמם? או שיצטרך להתיר ע"י פתח וחרטה? ואנכי לא ידעתי על מה דעת מע"כ להשבית העם מעבודת הקודש שעליהם ולהפריעם ממנהג אבותיהם בידיהם ואית בי' איסר דשמע בני מוסר אביך וגו' עבור איזה מכהני' שאינם עולין לדוכן ני"ז ובלי ס' יצאו מביהכ"נ טרם שנקראו להם ואינם עברי' כלל על מ"ע דכה תברכו ואי משום דרק המברך מברך כמאמר ריב"ל מה איכפת לן מי שאינו רוצה בברכה, ירחק ממנו אם כי לדעתו אם יתבטלו בכל פעם שיעלו הכהני' אחרי' אף דהמה אינם עוברי' מ"מ בעידן רויחא יענשו על ביטל מ"ע כזו כהאי דמנחות דף מ"א ע"א ודברי מהרש"א שם תמוהים:
הנה מה שמנהג אבותיהם בידיהם לטבול א"ע, ודאי מנהג כשר היא, דאף שטבלו מעיו"ט, מ"מ הא מצור עונה כמש"כ האחרוני' בסי' ר"מ דעונת ת"ח מליל שבת דה"ה בליל יו"ט, וא"כ יעבור על מ"ע עונתה לא יורע אם יבטל עי"ז מפ"ו א"כ טוב יותר לקיים העונה המחויב מה"ת ולטבול ביו"ט דלית בי' חששא דמחזי כמתקן כמש"כ במג"א סי' שכ"ו דכיון דאינו אלא דרבנן הוי כנטמא בולד הטומאה אבל נראה דז"א אלא בזה"ז דכולנו ט"ח ואין מועיל הטבילה לטהר מטומאה רק להכשירו לתורה ולתפלה וז"א אלא חששא דרבנן, אבל בעוד הי' להם אפר פרה להזות וע"י הטבילה שטובל ביו"ט הוכשר לתרומה וקדשי' אחר שיעריב שמשו, והוי הטבילה תיקוני דשמשא ממילא עבריה לא הי' מותר לשמש בליל יו"ט ולטבול בשחרית, דאף דחייבי טבילות טובלין כדרכן משום דאדם מחזי כמיקר היינו דוקא בטבילה בזמנה, ולכן ודאי אם קראוהו מקרה לא טהור בלילה הי' מותר לטבול א"ע, אבל לא הותר לטמאות א"ע להיות זמנו לטבילת המצוה ויהי' מתוקן ע"י טבילה זו לאכילת קדשי' ותרומה לכשיהי' לו הערב שמש דזמן ממילא אתי' ובזה נ"ל ליישב תה שהביא הטור בסי' פ"ח דעת הרי"ף בשם רה"ג דאף דבטלי טבילה לבעלי קריין מ"מ רחיצה בט' קבין בעי והק' ע"ז הראב"ד מירושלמי דהק' על מה דאסרו ביו"כ תשמיש המטה דהשתא ברחיצה אסור בתשמיש לא כ"ש, ומשני במקום שאין טובלין ואם איתא לשי' הרה"ג הקו' במק"ע דהא רחיצה בט"ק בעי תשמיש לא כ"ש ועיי"ש ולפמשכ' ניחא דלענין איסור רחיצה מטעם עינוי כ' הר"ן דאין חשש בטבילה לתקן א"ע לתורה ולתפלה דדוקא רחיצה לשם תענוג אסרו אבל אם כוונתו לטבילת מצוה, ופ"ר לא אסרו בהנאה, רק עדיין קשה הלא היא מתקן ואם התירו לחייבי טבילות לטבול ביו"כ כיון דהותר לשבת היינו דוקא בטבילה בזמנו משום דטבילה בזמנו מצוה אבל לא לטמא א"ע לכתחילה ויהי' המצוה עליו לטבול ביו"כ ולתקן א"ע לאכילת תרומה וקדשי' בערב, וע"ז משני במקום שאין טובלין ובהטלת ט"ק לא יתוקן עדיין לאכילת תרומה וקדשי' רק לתורה ולתפילה וז"א אלא תיקן דרבנן ואין חשש תיקון כמש"כ המג"א:
והנה בזמן הבית שאכלו כל ישראל שלמי שמחה הי' מצוה עליהם ועל כל אנשי בתיהם לטהר עצמם קודם הרגל למען שיכול לקיים ושמחתך אתה ובנך ובתך, וכדאי' בפסחי' דף ק"ט דבזמן שבהמ"ק קיים אין שמחה אלא בבשר ודרשי' בר"ה דף וי"ו ע"ב נראה שגירסתו הי' אין שמחה אלא בבשר שלמי' וכן כ' הרמב' הטעם לטהר עצתו ברגל משום אכילת קדשי' ועיי' מש"כ בסוף ה' טומאת אוכלין, ולא מבעי' לדעתו בפי"ב מה' מעה"ק דהיא עצמה מחויבת במצות השמחה, אלא אפי' לדעת הראב"ד דפ' כאביי דהמצוה על הבעל או על מי ששרוי אצלו לשמחה, אם היא וכל אנשי ביתו מטוהרים ושמחים באכילת שלמי שמחתם, והיא האשה אשר לא מטוהרה לא תסוב עמהם ומזבחו לא תאכל, וגלמודה תישב באחת הזויות וא"א לו לשמחה כ"א בבגדי צבעונין ודאי מצוה שהיא גם היא תטבול עצמה ולא תטמא לתת שאין המצוה מוטלת עלי' כדי שיהי' מי ששרוי אצלו יכול לשמחה בזבחי שלמיו ולא כמוש"כ מעלתו דלדעת רש"י ביבמות אין הטעם טהרה ברגל מפני אכילת שלמים, ולכן אנחנו שטמאי מתים כולנו אין מצוה עלינו לטהר ברגל וכן ראיתי בתשו' ש"א ויצא לן דהא דמטהרין ברגל קודם הרגל אף לדעת רש"י, ויש לעיי' במשנה דביצה דפליגו בטבילת אדם בשבת שלפני רגל ולפירש"י שם שדחה לשי' הי"מ שם ולדידי' עכ"ח בכלי' שנטמא בוולד אף בנטמא מעיו"ט ולא חשב מתקן כיון דמדרבנן היא וא"כ באדם דפליגו ב"ש וב"ה דוקא באותו שצריך ביאת מים מה"ת היא, וא"כ צריך הערב שמש לתרומה וקדשי' ולחולין לא בעי טבילה כלל, וטבילתו בשבת שלא לצורך שבת כלל וכמש"כ רש"י בדף י"ט ד"ה מידע, רק תיקונו שיטהר ברגל וכי שבת מכין ליו"ט, ונראה ליישב דמיירי שאוכל חוליו על טהרות תרומ' ואם לא יטבול אם יגע במשקין שבתוך הכלי יטמאו המשקין להיות תחילה והכלי יפסול בוולד ולא יוכל לאכול בו גם חוליו ע"ט תרומה ואם יטבול לא יפסולו רק המשקין ולא הכלי כדאיתא בפסחי' דף י"ד ע"ב דכל הפוסל תרומה מטמא משקין להיות תחילה חוץ מט"י וכן אי' להדי' בפ"ב דמס' ט"י וא"כ שבת לעצמו הכין:
ויש לעיי' בסיני דאיצרכו פרושה משום פולטת ש"ז, ואי' בכריתות רפ"ב דנכנסו לברית בהרצאת דמים ואם גם הנשים הי' צריכות הרצאת דמי' תלי' בשני תירוצי תוס' ביבמות דף מ"ו ע"ב ד"ה ור' יהושיע, וק' הלא לר"י ב"ד עביד פרושה וב"ה בנה מזבח להקריב קרבן להרצאת דמים, ואי נשי' בעי ג"כ הזאה, והלא המה לא מהני טבילה והזאה דפלטו ש"ז והטבילה דקודם הזאה הוי כטובל ושרץ בידו, וצ"ע לפענ"ד וע"ק למאן דמחייב אשה בשמחה בזמן המקדש א"כ היתה אסורה לשמש ויו עונת קודם הרגל וזה לא מצינו בשום מקום:
עכ"פ ודאי מנהג הגון הנחילם אבותיהם לטבול עצמם טרם ישאו כפיהם להמשיך הברכה ממקור העליון ולהוריד מכילין דרחמין על כנ"י, ואף אם טבלו עיו"ט מטותא' קרי ולא שמשו באותה לילה דלמא מים עכורים או חלוקים, ובפרט שמצאנו לקדמוני' שהקפידו ע"ז הגמ"יי והאגור, ואפשר עוד לומר למאן דסובר דההיקש לשירות הקישא גמורה היא כדמשמע מהרמב"ם וכ"מ מהרא"ש דתענית דלכן אין נ"כ בלילה, ולכן פ' הב"ח ושרה"ג והפ"ח הסכים עמהם לפסול ערל שמתו אחיו מחמת מילה משום דמחלל עבודה, וק' לפי"ז הלא גם טמא מחלל עבודה ואיך נושאין כפיהם בזה"ז דכולם טמאי מתי' ננהו ועכצ"ל כיון דטומאת מת הותרה בצבור א"כ איכא שירות דראויין לו אבל מי שטומאה יוצא מגופו דלא הותר לשום שירות ומחלל עבודה לא ניחא למרייהו לברך, ולכן ל"ק מה מהני הטביל' הלא גם ט"י מחלל עבודה כיון דמצינו שירות דכהן ט"י עובד, דהיינו עבודות בפרה דפסולה בזר וכשר בכהן ט"י, ועי' תוס' יבמות דף ע"ג ד"ה לימד:
וע"ד מנהגם למנוע פת שחרית קודם שיעלו לדוכן ג"כ לדעתי מנהג טוב, דממ"נ אם המנהג בעיר שבשחרית יתקבצו מניין להתפלל שחרית וגם מוסף רק שלא ישאו הכהנים את ידיהם עד אשר יתקבצו רוב הקהל שנית לתפילת מוסף משום ברב עם וגו' א"כ אם הכהני' התפללו מוסף יכולי' לאכול ולשתות כרצונ' א"כ הוי כתפילת דשכיחי שכרות וכמש"כ הרא"ש רפ"ד דתענית בשם הר"ח דלכן במוסף לא שכיחי משום דאסיר לאכול קוד' תפילת מוסף ואם לא התפללו מוסף ואסור לקבוע סעוד' רק דטעיתא מותר מכ"מ הא אסור למטעם כלום קוד' קידוש ובמקום דשכיח יין אין לקדש אריפתא, וצריך לקדש איין ולשתות לפחות מלא לוגמיו דהיינו רוב רביעי' וכ' המג"א אף דאין קידוש אלא במקום סעודה מ"מ די אם ישתה כוס יין אחריו דהיינו רביעית וא"כ הכהני' שירצו להעלות לדוכן ולא יוכלו לשתות רביעית שלימה והוי קידוש שלא במקום סעודה, אבל דברי המג"א הלא גם אכילת פת שרי מכזית ועד כביצה רק שהי' נזהר מאוד שלא ישתה רביעית שלימה, ולא יאכל מעט יותר מכביצה דא"כ הוי סעודה קטנה ואסור קודם התפילה ולא מהני קריאה לביהכ"נ דדוקא סעודה קטנה סמוך למנחה קטנה סמכי' אקריאה אבל לא לאחר שהגיע זמן המנחה קטנה שכן משמע ממש"כ המג"א בסי' רל"ב וא"כ ה"נ בתפילת מוסף מאחר שהגיע זמנו, ואפשר דס"ל להמג"א כיון דלשתות קודם הסעודה ספק אי מחוייב בברכה אחרינא בכזית או ברביעית ואסור לשתות חוץ לסעודה אלא אי בפחות מזית או רביעית שלם, ולענין קידוש דצריך יותר מזית צריך ג"כ רביעי' שלימה ואם לסמוך על שיברך ברכת המזון על הפת שיאכל ויפטר גם היין בברכתו, די"ל לפי דעת הטור בסי' ר"ט וכן הוא דעת הרשב"א ר"פ כ"מ דברכה מעין על ז' המינין ג"כ דאור', א"כ שיעור רוב רביעי' דיין הוי שביע' מחוייב מה"ת מברך אחריו, ואכילת ביצה לכה"פ אינו אלא דרבנן ולא אתי דרבנן ומוציא החיוב דמדאוריי' ואפשר עוד לומר דהא דבהמ"ז פוטר את היין שבתוך המזון איכא ב' טעמי' האחד מש"כ הרשב"א דעל היין הי' ראוי לברך בהמ"ז כמו על הפת רק דלא קבעי אינשי עלייהו וכיון דמהני ששותה בתוך הסעודה מגו דהוי קביעו' הוי קביעות לשתי' הובא במג"א סי' קע"ד ס"ק ט' וא"כ ליין שלפני המזון דלא קבע עדיין לפת לא מפטר בבהמ"ז ובאמת דעת הרמב"ן במלחמות דעל כוס של קידוש צריך לברך ברכה אחרונה יעיי' מש"כ על הרי"ף בפ' ע"פ דמברך על כל כוס וכוס וקשה לדבריו מהא דאמר ר"י בפסחי' דף ק"א אף ידי יין יצא שא"צ לחזור ולברך על היין שבסעודתו, וכת' תוס' דמיירי ששתו בבהכנ"ס ואי כדעת הרמב"ן הי' צריך לברך אחריו ואיך יפטור את היין שבסעודתו, וצ"ל לדעתו ששתו בבהכ"נ רק מלא לוגמיו ולא רביעית שלענין ברכה הוי פחות מכשיעור אבל תוס' עכ"ח דלא ס"ל כשיטת הרמב"ן דכ' שם ע"ב להקשות ארשב"ם דסובר יין הוי דבר שצריך ברכה לאחריו במקומו דא"כ אמאי אתותב ר"י לעיל הא ר"י ביין מיירי דצריך ברכה במקומו, ואי דס"ל דשתו בבהכנ"ס פחות מכשיעור א"כ לא הוי צריך ברכה במקומו כמש"כ המג"א סי' ר"י סק"א דאם אכל פחות מכשיעו' והלך לחוץ וחזר דצריך לברך שנית כמו בשאר דברי' אע"כ דס"ל דשתו בבהכנ"ס כשיעור מיירי ואפ"ה לר"י דשינוי מקום א"צ לברך נפטר מברכה אחרונה בבה"מ, ועכ"ח מטעם אחר דס"ל כסברת הרא"ש בפ' ע"פ והובא במג"א סי' קע"ד דיין שלפני מזון בא לפתוח בני מעיים להמשיך עליו תאוה לאכילה הוי מחמת הסעודה [אבל א"כ סתרו דברי עצמן דכתב שם דף ק' ע"ב סוף ד"ה ידי דאם אינו רוצה לשתות בתוך הסעודה צריך לברך אחריו מעין ג'] וכל זה אם רצה לאכול סעודה דהיינו יותר מכביצה ובא היין למשוך התאוה לאכילה, אבל אם רוצה רק לטעום טעימה בעלמא ולא רצה לעורר תאוותו לאכול הרבה, באמת אינו פוטר את היין שלפני המזון והא דכ' בסי' רפ"ו דיכול לטעום פת כביצה היינו אם שתה רביעי' ובאמת בירך ברכה אחרונ' על יין הקידוש אבל זה שלא יכול לשתות רביעית כדי שיהי' עולה לדוכן ובפחות הוי ספק, ובבהמ"ז אינו פוטר כיון דלא שייך לא הטעם דהרשב"א ולא טעם הרא"ש וחזית קשה חזינא בלבוש סי' תרל"ט שכת' בירדו גשמים בליל ט"ו ואינו רוצה להמתין עד שיופסקו דיקדש בסוכה ולאכול שם כזית דאף דאין קידוש אלא במקום סעודה כיון דהך כזית חשיב לצאת י"ח סוכה חשבי' ליה לסעודה והוי הקידוש במקום סעודה ועוד דמסוכה לבית הוי כמפינה למפינה דמהני דעתו ועיין עליו ולמה צריך לטעמי' האלו הלא הוא בעצמו הביא בסי' רע"ג מש"כ הגאוני' דאכיל' כזית לחם הוי קידוש במקו' סעודה, ואין לומר דסוב' דדוק' אם אינו רוצה לאכול יותר משא"כ זה שרוצה שיהי' עיק' סעודתו בבית דא"כ הא דאמר רבה בפסחי' שם טעיתא מידי לא א"ש וצל"ע כעת:
יואל אונגר מרעכניטץ: