תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה כב
בעזהי"ת פאקש יום ב' ג' שבט תרמ"א לפ"ק:
שוכ"ט לידידי כמו"ה יעקב נ"י:
עתה אין אני מסכים להוראות מעלתו, למה זה יפרע העם מעבודתם ולשנות מנהגם אם עד כעת בכל שנת העיבור היו מרבים בתחנונים ואמרו סליחות דשובבים ת"ת אף שלא היו שם יו"ד המתענים, וכי מי שלא מתענה כעורה היא להתוודות על חטאיו ולשפוך שיחו ולעורר רחמים על טפיו וילדיו שלא טעמו טעם חטא, ועל מה זה ישנו מנהגם, שהוא כמו נדר שנדרו הצבור, שכמעט אין להם התרה, וגדול הוא מנהגי הציבור דאמרי' במס' ר"ה דאם יבוא אלי' ויאמר אין חולצין בסנדל לא ישמעו לו שכבר נהגו בסנדל, ובפרט להקל עליה' ולפרוק עול סבל עבודת ד' בדבר אחד שהעמיסו על שכמם ויותר יש לנו לחוש בדרך הפרוץ הנזה שנתחברו בלא זה פרצות בגדרי כרם בית ישראל שטוב לנו לעשות עוד משמרת למשמרת ולחזק בדקי הבית, ואם נקל להם בדבר א' קלה כ"ש המה לעומתם יוסיפו עוד עשרת מונים להקל ראש נגד חוקי התורה נגד מנהגי בנ"י, על כן ישמע לעצתי ויאמר להם כי חוזר הוא מדבריו ולא אמר כן רק בחשבו שעי"כ יתאמצו אנשים מהם להתענות אבל לא הי' כוונתו להקל ולפרוץ גדר, ולא יהי' ה לו לפוקה ולמכשול עון וזהו כבודו להודות על האמת ושלום יהי' לו כאות נפשו:
ה"ק יואל אונגר מרעכניטץ: