תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה יח
להנ"ל.
פאקש, אור ליום ב' פ' שמות תרכ"ב:
ע"ד שאלתך בקריאה בתורה בחנוכה שטעה לקרות ללוי פר א' היום שלאחריו, שהורת לאחר שבירך אחריו לחזור ולקרות מפסוק פר א' שבאותו יום שנדלג בלי ברכה תחלה ולברך אחריו, הנה מה שדמית לסי' ק"מ דהראוהו למטה באות פ' שהיא ג"כ חובת היום דא"צ לברך, התם לא מיירי לאחר שבירך אחריו, והנה הב"י בסי' ק"מ הביא פלוגתת ר' יואל ור' אפרים בשח באמצע הקריאה אי יחזור ויברך וכ' שם בשם הרי"א דפלוגתתם דוקא לאחר שקרא ג' פסוקים אבל באמצע הג' פסוקים גם ר"י מודה דא"צ לחזור ולברך וכ' הב"י בבדה"ב שם די"ל כר"א דהוי כשיחה באמצע הסעודה עי"ש וא"כ כמו דבסעודה אחר שבירך בה"מ צריך לחזור ולברך אם ירצה לאכול או לשתות כן ה"נ, ולפ"ז אפשר לומר דאף הט"ז בסי' קל"ז מודה לזה דדוקא התם דלא קרא עדיין ג' פסוקים פסק דא"צ לברך דכמו שהחילוק לר"י קודם הברכה אי הסח הדעת מצריך לי' לברך בין קרא ג' פסוקי' או לא כן יש לחלק ג"כ לר' אפרים אחר הברכה, אבל באמת אין כן דעת הט"ז רק סברתי, כיון דהברכה האחרונה היתה בטעות לכן לא מפסיק לי', ובאמת שסברה כיו"ב מצינו להמג"א בסי' ק"ן דאם היה דעתו לשתות עוד וטעה ובירך בהמ"ז א"צ לברך תחלה, אבל יש לחלק דשם גם בשעה שבירך אחריה שהוא שעת הסילוק הי' דעתו לשתות עוד ובלא דעת בירך משא"כ בזה דאף דבשעה שבירך בתחלה הי' כוונתו על כל מה שצריך לקרות אבל בשעה שבירך אחריו היה סבור שלא יצטרך לקרות עוד ונסתלק ולכן סברת הט"ז מחודשת מאד דאף דכיוון להסתלק מ"מ לא מהני סילוקו כיון שהיתה בטעות:
ויש להבין הא דאמרינן בסי' קע"ט סעיף ה' לחלק בין הא דאתכא דבי ר"ג סמכינן דיודע דיתנו להם כל צרכן משא"כ שמש שאינו עשוי' לאכול ולשתות בעודנו עומד ומשמש לכן הוי נמלך בכל פעם אף דמה שהיה סבור שלא יתנו לו עוד הי' בטעות אלמא דהיסח הדעת בטעות הוי ג"כ סילוק, וצ"ל דשאני התם דלא נתכוון מתחלה לפטור את הבא אחרי' כיון שסבר שלא יושיטו לו עוד משא"כ במי שכוון מתחלה לפטור הבא אחריו וע"י טעות נסתלק ממה שבא אחריו דלא אתי הסילוק שהי' בטעות להוציא מתה שכיון בתחלה במחשבה נכונה ודו"ק:
אבל אף דדעת הט"ז כן רבו החולקי' עליו המג"א שם ס"ק ח' והא"ר והפנים מאירות בתשו' ושכן כ' הש"ל בפי' שצריך לחזור ולברך לפני' ולאחרי', והנה הס' ש"ל אין בידי לעיין בו, ולדעתי אי לאו דמסתפינא לחלוק על רוב האחרונים הוי אמינא דהדין עם הט"ז דדוקא אם גלל דהיינו לאחר שהגביה הס"ת מהשלחן לגוללו [דבזה מיירי בס"ק ה'] הוא דצריך לחזור ולברך בתחלה אבל אם לא הוגבה מן השלחן אף שבירך לאחרי' אין צריך לחזור ולברך, דברכה האחרונה שהיה בטעות לא הפסיקו, ולכן גם בדילוג פסוק א' בשבת דצריך לחזור ולקרות ג"כ לא צריך לברך בתחלה כמ"ש הר"ם לובלין שהובא במג"א ס"ק ו', ולק"מ מה שהקשה עליו המג"א והא"ר דאשתמיט לי' מ"ש במס' סופרים בפ' בתרא דצריך לברך, דשם מיירי לאחר שהוגבה מהשלחן ונגלל, וכן כ' שם להדי' וז"ל ואין מדלגין בתורה שאפי' אם דילג פסוק א' ולא קראו והחזיר את התורה ואמר קדיש חוזר ופותח ומברך וקורא הוא ושנים אחרים עכ"ל ונראה עוד דהא דבעינן דיקרא הוא ושניים עמו דהוא ג"כ דוקא אם לא נזכר עד אחר שנגלל וצריך לברך ע"כ צריך ג"כ לקרות עוד ב' פסוקים דאין מברכי' כ"א על ג' פסוקי' כמ"ש הט"ז בס"ק ג' אבל אם לא נגלל דא"צ לברך בתחלה דעדיין יוצא בברכה ראשונה שכבר בירך א"צ כ"א לקרות פסוק המדולג ולא יותר, וכן מדוייק לשון הש"ע דמתחלה כ' דאם דילג פסיק א' דחוזר וקורא [דמשמע רק פסוק המדולג] ואח"כ כ' ואפי' אחר שהחזיר התורה ואמר קדיש חוזר וקורא הוא ושנים עמו, ואפשר דגם הש"ל דמצריך ברכה לפניה בשכבר נגלל מיירי, אבל בב"י ססי' רפ"ב הביא הך דמס' סופרי' דצריך לקרות הוא ושנים עמו בתחלה ואח"כ כ' ואפי' אם הפטיר והתפלל מוסף, אלמא דהב"י לא כיון לזה, אבל לענ"ד הסברה נכונה דכמו שאם לא קרא רק ב' פסוקים וטעה וסבר שקרא כל הצורך ובירך אחריה דהברכה שהי' בטעות לא מפסיקו ה"ה אם דילג במקום שצריך לחזור ולקרות הפסוק שנדלג והוא לא ידע ובירך אחרי' ואח"כ הזכיר שצריך עוד לקרות הפסוק המדולג ולא קרא עוד כל צרכו והברכה שבירך אחרי' היתה בטעות דא"צ עוד לברך לפני' לדעת הט"ז אם לא נגלל עוד והבן:
אמנם בנד"ז לדעתי לא הי' צריך לחזור ולקרות כלל, דהא בכל הפרשיות המועדים אין חוזרי' לקרות מה שנדלג מפני שכבר נקראו בשבתות שלהן, ועוד דכ' האחרונים בחנוכה אין מקפידין על איזה יום שקראו דאף אי טעו וקראו ביום ב' דחנוכה ביום הג' הקריב וגו' ג"כ אין מחזירין דכולהון דנשיאים חובתן של היום היא, ועוד מצינו רבותא יותר בתוס' מגילה דף כ"ג בשם ילמדנו דאף אי לא קראו פ' דחנוכה כלל אין משגיחין בחנוכה, ובגמ' שם דף כ"ט לא הוזכר כ"א דאין משגיחין בחנוכה לעשותו עיקר ועיין:
יואל אונגר מרעכניטץ: