תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה יז
להנ"ל
ע"ד שאלתך אם מותר לשרש עצי מאכל משדה ע"מ לנטעם בגן אחר הנה לפום רהיטא לא ידעתי שום איסור להוציא אילן ממקום זה ולנוטעו במק"א, שהתורה לא אסר כ"א לכירתו ולהשחיתו אבל בזה שלא יושחת ויוציא זרע במק"א מאין רגלים לאסור, והגע עצמך הלא חז"ל סמכו על לאו זה דהשחתת אילן השחתת כל דבר כגון הקורע בגד וכי לא מותר לקרוע בגד לעשות ממנו בגד אחר, ואם משנים מבגד לבגד כ"ש ממקום למקום ואם פקפוקך אם לא ניחוש דלמא יפשע דהיינו שיארע לו אונס אחרי עקרו ממקום זה ולא יהי' בידו לשתלו במק"א וכמו דחיישי' גבי סתירת בהכנ"ס, אדרבא משם ראי' דל"ח רק בהכנ"ס מחשש ביטול מצוה דרבים דאל"כ גם שאר בית ליאסור לסותרו לבנות בלביניו חדש מחשש שמא יפשע והי' עובר על בל תשחית, א"ו כיון דכוונתו ע"מ לבנות לא הוי משחית ויותר מזה מצינו בב"ק דצ"א דרצה ללמוד האיסור לחבול בגופו מק"ו מממונא דעובר על ב"ת ופריך עלי' שאני בגד דאין תקנה לעיוותו משא"כ בשר אדם דמעלה ארוכה ולכן ילפי' שם ממק"א, אלמא אף דהוי משחית בשנותו ממקום למקום על זמן מה, אם לבסוף הדרא לשבחה הראשונה ליתן לן בה, והי' מקום לדון אם א"א לעוקרו מכאן עם העפר שיוכל האילן לחיות במקום שישתל שם בלי הוספת עפר דיהיו הפירות ערלה ג' שנים, א"כ אפשר דעובר על בל תשחית שמשחית פירו' של ג"ש, אמנם נלע"ד דלא אסר הכתו' להשחית מה דאין עודני בעול' והוא רק מונע שלא יבוא לעול', דאל"כ סירוס דנקיבו' בבהמה לאד' דלא אסרי' אלא אטו סירוס דזכרי' ולמה לא משו' ב"ת ועוד דא"כ אפי' ליטול כרבלתו של תרנגול היתה אסורה כיון שמונע ממנו הולדת זרע ואיכא ב"ת, עיי' בכ"ז א"ע סי' ה':
ומה שכתבת דלדעתך ע"י גוי שרי לא אדע כוונתך אם לדעתך העיקר ממקום זה לנטוע במק"א הוי ככורת משרשיו א"כ הוא איסור לאו דלוקין עלי' כמו שאי' במכות וברמב"ם בה' מלכים, וקיי"ל לשי' רוב הפוסקי' דאפשיטא בעי' דחסימה בב"מ, ובכל איסורי לאווין אסור אמירה לגוי, אמנם מה שאני נבוך לפי"מ דאי' שם ברמב' דדוקא בהשחתת אילן איכא איסור דאו' אבל בהשחתת דבר א' אינו אלא בל תשחית דרבנן, והפ"ח או"ח סי' תס"ח כ' דמותר אמי' לגוי לעשות מלאכה בע"פ דדוקא בשבת אסור שבות דשבות, וכן במשבצות סי' ש"ז כ' דמותר בע"פ אחר שש לומר לגוי שיקנה לו יי"ש ולהעמידו ברשות גוי אחר, דאחר שש אינו אלא עשה דתשביתו ובעשה ל"ש אמירה לגוי, וא"כ מותר לומר לגוי שישחית ד"א חוץ מאילן וקשה מחולין דף זי"ן ע"ב בכודנייתא דר' דאמר קטילנא להו איכא בל תשחית והלא אפשר ע"י גוי וצל"ע:
ובעודי מתבונן בדבר הזה נבוכיתי [עיין מ"שכ הש"ך בשם מהריב"ל ס"ס קי"ח והובא בפ"ח א"ח במנהגי איסו' שלו] והנה אין ספק בדבר דמי שנוהג חומרא בדבר א' משום דחושש לדעת האוסר דאסור להושיט אותו דבר למי שסומך על המתירין, כגון המונע לעשן טובאק ביו"ט דדלמא העיקר כמחמירין בזה אסור לתת טובאק או מקטרתו לעשן בו ביו"ט כיון דלדעתו אסור ועובר על לפני עור, וק"ל לפי"ז מגמ' דב"ב דכ"ו דאמר רבב"ח לר"י אנא לא קייצינא אי ניחא לך זיל קוץ, ועי' בכ"מ בהל' מלכים דהוא סבר דלא בעי הרחק' כ"כ לכן אסו' הקציצה אבל ר"י דסיב' דבעי הרחק' מות' לו לקוץ, מכ"מ קשה לרבב"ח דסב' דאסיר לקך הניח לר"י לכנוס לתוך שדהו לקיץ וצל"ע: