תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה טז
החיים והשלום לך חתני האהוב כבני הרב מו"ה זוסמאן סופר נ"י ישמרך השי"ת מכל אסון ויגן על כל אשר לך סלה:
והנני משיב לך ע"ד שאלתך אי רשאין הנשים לברך ברכת בראיי' חמה בתקופתה, הנה ממ"ש האחרוני' בברכת חידוש הירח דאין מברכין משום דהם גרמו פגם הלבנה משמע דעל חידוש החמה יכולין לברך וכ"כ אדמ"ו בחת"ס ז"ל סי' נ"ו והמג"א ססי' רצ"ו כ' דאפשר דלכן אין מברכין לקדש הלבנה משום דאף הר"ת לא קאמר דיכולין לברך על מ"ע שהז"ג רק אם מקיימין המצוה בעשייתה אבל היכי דאין בה אלא הברכה לבדה מודה ר"ת דהפטור אינו רשאי לברך. אבל כ' דמדברי הרא"ש פ"ק דקידושין משמע דאף החולקין על ר"ת מודים בברכה שאין בו וציונו עכ"ד, ולענ"ד דהרא"ש גופי' לא ניחא לי' האי סברא דאח"ז הביא ראיית הר"י בר יהודא לר"ת מהא דאשה עולה למנין שבעה אף שאינה מצווה לעסוק בד"ת ולא דחה אותה ראיה מדלית בו וציוונו והוי רק ברכת הודאה על נתינת התורה, ועוד קשה לי למה לי' להרא"ש לחלק בין ברכה דאי"ב וציונו כדי ליישב הא דסומא מברך ברכת אשר גאלנו הא כיון דעד השתא סבר הרא"ש דסומא אינו חייב בהגדה אפי' מדרבנן והא דהוציא ר"י ור"ש בני ביתם באמירת הגד' ע"כ משום דרשות יכול להוציא את המחויב מדרבנן כמ"ש התוס' ר"ה ד' ל"ג א"כ ברשות הי"ל לחלק דודאי הפטור מהדבר אי מברך הוי ברכתו לבטלה ועובר על לא תשא משא"כ התם כיון דהוציא המחוייבים בברכתו ולא הוויין ברכתם לבטלה כמו שמצינו בברכת המצוות שאם יצא מוציא ואינו עובר על לא תשא כיון שמברך להוציא אחר לא הזכיר ש"ש לבטלה, ה"ה אי הפטור לגמרי יכול להוציא את האחר בברכתו אין ברכתו לבטל' [וגוף דברי התוס' בר"ה צע"ג דכ' דיש לדחות הראייה דסומא חייב מדרבנן מדהוציא ר"י ור"ש את אחרים באמירת ההגדה דרשות יכול להוציא את המחויב מדרבנן כמו שבן מברך לאביו ומוציא לאחרים לר"י במגילה וכתבו אבל יש לדקדק מה דר"י בסומא שלא ראה מאורות מימיו דאינו פורס על שמע משמע הא פקח ונסתם פורס והא לר"י סומא פטור מן המצוות, ומאי קושיא הא סברו דרשות יכול להוציא המחוייב בדרבנן ואם דס"ל דע"כ דין דפריסת שמע חלוק משארי חיובא דרבנן דהא בן מברך לאביו שלא אכל כדי שביעה אף שקטן הוי רשות לדעתם דחינוך מצוות האב היא וקטן לא יפרוס על שמע וא"כ ראייתם מסומא אי יפטור לגמרי הוי כמו קטן, וזהו וודאי ליתא דעיקר החילוק בין פריסת שמע לשארי דברים כ' הרשב"א משום דאין כבוד לציבור שיוציאם קטן משא"כ בסומא ואפשר ליישב דבריהם ע"צ הדוחק דהנה הרא"ש בתשובה כלל ד' כ' דלכן סומא לר"י יפרוס על שמע משום דסומא חייב מדרבנן וק"ש הוי ג"כ דרבנן מוכח מיני' דסובר דהפור' מוציא ג"כ הרבים בק"ש ולכן הקשה הפ"ח בסימן ס"ז למ"ד דק"ש דאורייתא הדק"ל דר"י סותר את עצמו ואפשר דהתוס' סברו ג"כ כהרא"ש והי' קשה להו קושי' הפ"ח רק דסוברים כשי' רש"י ברכות דף מ"ח דהמחוי' מדרבנן מוציא את המחוייב דאורייתא ושפיר הוכיחו דסומא חייב מדרבנן מדהוציא ידי רבים בק"ש דאיכ' מ"ד דס"ל דהיא דאוריי']:
אבל באמת נראה להביא ראייה לסברת הרא"ש ממה דאיתא בר"פ הרואה דר"י חלש ואתפח ואמרו רבנן בריך רחמנא דיהיבך לן ואמר פטרתן מלאדויי וכ' הפוסקים דאמרו בשם ומלכות, אלמא חזינן דאף דלא היו מחוייבים לברך ברכה זו ולא היו יודעי' שהחולה נפטר בברכתם מ"ת לא חשו לברכה לבטלה וכ"כ להדי' הטור בסי' רי"ט דלכן לא הוי ברכתם לבטלה שהם נתנו שבח והודי' למקום כדרך בני אדם שמשבחין למקו' על הטובה שמזמין להם, אלמא דברכת שבח והודי' מות' לברך בשם ומלכות ואף שלא נתחייב בו ואפי' החולקי' על ר"ת ע"כ דמודו מדאין בו וציוונו ונפשוט ספק שלך:
ודע דהחולק על ר"ת היא בהג"ה אשר"י סוף פ"ג דסוכה דכ' מדפי' רש"י בהא דמקבלת אשה הלולב להחזירו למים ולא חשו לאיסור טלטול היא משום דראוי לאיש ע"כ דלא סבר כר"ת דלר"ת מאי אייר' דראוי לאנשים ת"ל דראויה לה לעצמה ליטול ולברך עכ"ד, וקשה לי דאי נמי חולק אר"ת ואשה אינה יכולה לברך מ"מ כיון דקי"ל נשים סומכות רשות א"כ יכולה ליטול הלולב ולנענע ותהי' לה זכות עכ"פ כמי שאינו מצווה ועושה, ולעיקר קושי' בעל הג"ה נראה עפ"י מ"ש התוס' רפ"ד דסוכה ד"ה טלטול דלולב אע"ג דחזי' למצו' שייך בי' איסור מוקצה לטלטל כמו קנים דלח"הפ, וא"כ הא דנוטלין בשבת ויו"ט היא משום דהמצוה דוחה את איסו' טלטול מוקצה הקל, וקשה א"כ לאחר שנטל ויצא ביה ידי חובתו לא יהא רשאי בטלטול תי, רק הוא עצמו מותר להחזירו למים דכל מוקצה שהוא בידו מטלטלו למקום שירצה אבל איך תקבלו האשה מידו וצ"ל דלאחר שדחאו המצוה לאיסור מוקצה פקע מיניה שם המוקצה וכמ"ש רש"י דתורת כלי עליה' ולא דמי לקנים של לחם הפנים דהתם לא ניתן האיסור מוקצ' לדחות מפני מצוות סידור הקנים כיון שאפשר לעשות מע"ש משא"כ בנטילת לולב כיון שנדחה איסור הטלטול נעשה כלי, והא תינח למי שנתחייב בדבר ואתי העשה ודחה לאיסור מוקצה הקל משא"כ לגבי האשה לא נדחית איסור הטלטול אי לאו דאמרי' דמידי דחזי לאחריני לית בי' איסו' טלטול גם למאן דלא חזי לי':