תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה יד
שוכ"ט להרב מו"ה שמעון פאלאק נ"י האבדק"ק יעמרינג יע"א:
בדבר שאלתו בתיקון המבואות בשראנקען כבר צווחו הרבנים בדורות שלפנינו ע"ז וגם מע"כ הביא במכתבו בשם ס' אחד דכת' דאין זה דלת דאף בשעה שהוא ננעל אינו מחיצה כיון דהפרוץ מרובה על העומד והדין עמו רק שהי"ל לומר אף אם הקורה העליונ' הית' רחבה ביותר וגובה לו י"ט דהוי מחיצה גמורה מכ"מ לא הותר' המבוי כיון דגדיים בוקעין בה ולא הותר מחיצה תלוי' רק במים, ומ"שכ לתקן השראנקען אם יוסמכו קנים רבים מקורה העליונה עד סמוך לג"ט מן הקרקע וגם הקני' יהיו סמוכים זל"ז פתות מג"ט ובקל יש תיקון ימשכו מקנה שבצד זה לקנה שבצד האחר ג' חבלים זו למעלה מזו כעין מתני' דף ט"ז ע"ב רק דשם אין אלא ג' חבלי' עם העליונה לכן בעי' רוחב טפח אבל בזה שיש ג' חבלי' עד הקורה, וכל אחד מהם אינו מרוחק מחבירו ג"ט, ויכולים ליתן חוטי ברזל שקורין [דראהט] ויוכשר המבוי ע"י דלת גמור ע"י לבוד וראוי' לנעול, ומה שמטריח מע"כ א"ע בסוגי' דחנני' תמה אנוכי וכי אדונים להכריע בין הקדמונים שיטת ר"ח ושיטת הרי"ף אבל רואה אנוכי מתוך פלפול הלזה שדן מע"כ מבואות שלנו לתבואות המפולשים א"כ לפסק הש"ע די בצו"הפ מצד אחד וקורה או לחי מצד האחר אם אין רוחב המבואות י"א ובאמת בעינין תיקון אחר בכל פרצה ופרצה וטעמא משום דמבואות שלנו אין בתים וחצרות פתוחים לתוכן הוי להו דין חצר שארכו יותר על רחבו. והנה בחצר שארכו יות' די בשני פסין משהויין ולא הי' צריך צו"הפ, רק לכן לא מהני ב' פסין משום דאף דחומרת חצר יש לו מכ"מ גם חומרת מפולשין יש לו, ועוד אם גם אינם מפולשין מכ"מ חומר למבוי מחצר משום דקרוב לר"הר כמ"ש המג"א בשם הסמ"ק, ולכן אם מצד אחר המבוי נתקן בצו"הפ כראוי ובגיסה השני' לא היו אלא השראנקען האלו נ"ל דאין לחוש כלל, כיון דאיכא צור"הפ בגיסה זו ואינה מפולשת עוד לר"הר נתרת צדה שני' בב' פסין ודל הקור' העליונה ממנה וכ"נ מדברי הב"י שהביא דברי הגמ"יי פי"ז בשם הסמ"ק ככל מש"כ תוס' עירובין דף י"ב סוף ע"ב וכתבו עוד וכ"נ במבואות שלנו אם אין בתים וחצרות פתוחים לתוכו צריך ב' לחיים והנה הגה"מ מיירי ביש ג' החיצות ואינה פתוחה לכרמלית רק בצ"א א"כ הה"נ ביש צור"הפ מצ"א דמהני במפולשים כאלו סתומה לגמרי דיש להתיר צד האחר בב' לחיין:
וע"ד קושייתו בש"ד דיהרג ואל יעבור משום מאי חזית וא"כ איש להרוג אשה דהוא קודם להחיות ולא שייך מאי חזית לדידי לק"מ וכי האיסור להרוג נפש משום דמבטלו ממצות, והלא קירב מיתה רגע א' הוא בכלל ש"ד, ולפי דבריו איש רך בשנים שאפשר לו לחיות שנים מרובות ולעשות מצות רבות שאמרו לו להרוג איש זקן בן צ' שנים וא"א לו לעשות מצות כ"כ וכי נאמר שיעבור ואל יהרוג, רק דזה בורכא דאף שהוא עודנו בבחרותו איננו בטוח שיאריך ימיו יותר מן אותו הזקן וא"כ ה"נ נאמר אף שאין האשה יכולה לעשות מצות כאיש, מכ"מ דלמא באריכת ימיה תשתדל במצות רבות והוא ימות בקוצר ימים ולא דמי לקדימה להחיות שאין עושה מעשה בידים, וכי יפגע באיש ב' אנשי' שנטבעו בנהר והוא יכול להציל אחד מהם ולא שניהם אם אין קדימה לאחד מהם המבואר במשנה דהוריות ודאי דלא נאמר דלא יציל את אחד מהם משום מאי חזית דדם זה הוא סמוך ויניח למות שניהם כי אם יטרח להציל את האחד שיבחר הוא והשני ימות ממילא ואינו עובר על לא תעמוד על דם רעיך דאנוס הוא ועוד דעוסק במצו' פטו' ומה שיש לעיין מגמ' דרוש איזהו נשך דלבן פטור' מוטב שימותו שניהם, כתבתי אני במק"א:
והנני דו"ש יואל אונגר מרעכניטץ: