תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה יב
להנ"ל בענין הנ"ל.
ע"ד שאלתך בענין הפאבריק לעשות חומץ. אם יש בידך עוד דברי תשובתי בענין האופה, תראה שאם נעשה בקבלנות ששכר פועל הגוי מכל הין והין שיעשה כך וכך, ואם יתקולקל החומץ שיפסד שכרו, אין למחות ביד העושה בשבת כל מלאכות הנצרכות שלא יופסד החומץ שהעמיד מכבר, ודמי' למכם, אבל אסור לו להעמיד חביות חדשות ביום ש"ק דהוי רק מניעת ריווח:
וע"ד שאלתך ע"ד הקצב, הנה בכל הכפרים ועיירות שקצבים יהודים, מוסרים למשרת שלהם את הבשר מע"ש במשקל והמשרת מוכר לאחדים בשבת ואין פוצה פה ומצפצף ואין מוחה, והטעם נראה כיון שנותנין להמשרת המשקל בריווח עם איינוואו והוא שוקל לאחדים בצמצום גדול, ומרוויח במשקל, ויותר שקוצב ומוכר יותר ריווח שלו וא"כ הגוי אדעתא דנפשי' קאעביד ודמי לאריסות שדה, וגם מראית עין לעשות בתלוש בביתו של היהודי אינו, כיון דכולהם דרכם בכך, וכן פשוט הדין והמנהג פשוט במוכרי משקין בביתם ע"י משרת גוי כיון דתרוויחים במדה מכל מה שמוכרין ואפי' לדעת הר"י אבוהב שברסי' רמ"ג שרי דאף דהישראל [דקוצב היום וגם למחר] מרוויח במלאכת שבת, ול"ד לאריסות שדה דהתם מה שעושה בשבת א"צ לעשות בחול, מכ"מ כאן גם הגוי מרוויח במה שקוצב היום את האיינוואג משא"כ בנדון דהרי"א דאם לא יעשה הגוי בשבת ג"כ יצטרך לשלם לו ואין הגוי מרוויח במלאכת שבת, וגם הב"ח חולק אהרי"א וראייתו מרחיים ואף שהשיגו המג"א נלענ"ד דהדין עם הב"ח ממה שכ' הר' ירוחם הובא בב"י סי' רמ"ד ובטו"ז שם סק"ב דרחיים של מים מותר ליתן לגוי בקבלנות, וכ' הב"י דזה כדעת המתירין שדה בקבלנות דלא חיישי למ"ע דיתלו באריסות ולהרי"א הי' אסיר מדינא, דליכא למימר דכוונתו התם בקבלנות שמכל מדה שטוחן יטול כך וכך דא"כ היינו אריסות שכתוב ברמ"ג שדינו כשדה ואין כאן חולק לאסור, ואפשר דהמג"א ס"ל דשאני רחיא דמיא דאין הגוי עושה מלאכה דאוריי' והוא לטעמי' בסי' רנ"ב סק"כ, על כן אין מקום להחמיר ואם נחמיר עליהם לא ישמעו אלינו שכן נהגו מקדם:
אודות השאל' מלאכת החרישה בח"המ אם באריסות מותר אפי' בשויו"ט, ובקבלנות בשוי"וט אסור כמבוא' רסי' רמ"ז, ואם דרך כל העיר בקבלנות לדעת המג"א שם יש להקל עפימ"שכ הנוב"י מ"ק דלאורחים ל"ח שהמה לא ידעו שהשדות של ישראל ודוקא בתוך בית ישראל חיישי' לעוברים ושבים אבל לדעת הטו"ז דמחזי כשכיר יום אין לחלק עי' בפ"מג מה החילק בין הר"ן ובין ה"המ, ובח"הת יש לסמוך אמקילין, שס' פלוגתא דרבוותא דינו כשארי ספיקות וכת' מג"א רסי' תקל"ז שס' דבר האבד מותר אבל אם מקצת ב"ב יש להם עבדים המושכרים לכל מלאכתן ולא לעבודת השד' בלבד דלא הוי קבלנת אין להקל ואין הפנאי מסכי' להארי':