תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה יא
אהובי חתני כבני רחימי הרב מהו"רר זוסמאן סופר נ"י אב"ד דק"ק האללאש יע"א:
ע"ד שאלתך באופה שרוצה למכור בכל ע"ש הקמח לפועל אינו ישראל ויאפה לעצמו, והכל הריווח יהי' להפועל וכפי הנראה מדבריו יהי' לו הפסד גדול אם יפסיק יום א' מלאפות, הנה מצד הדין גם אם לא ימכור לו הקמח ויאפ' בשביל הישראל רק שלא יהי' שכיר יום כ"א מכל אפי' ואפי' יטול הפועל שכרו כך וכך ג"כ שרי דאדעתי' דנפשי' קא עביד רק שאסור משום מראית עין שיאמרו שכיר יום הוא ומזה לא פלט גם אם ימכור לו הקמח שנאפה בשבת ולא ימסור לו כל בית אפייתו לכל השנה יעי' מג"א וטו"ז סי' ר"נ רק במכס ומטבע קי"ל בסי' רמ"ד דבמקום פסידא לא חיישי' משום למ"ע וכ"ז אם יפסיד מכיסו ולא משום מניעת ריווח כדקי"ל בה' אבל, ונחזי אנן מה יעשה בתנורו ובכיליו הנצרכים ללישה ולאפות, הנה אם ישכירם לו בכל ע"ש זה וודאי מדינא אסור דנוטל שכר שבת כמ"ש המג"א רסי' רמ"ג ואפי' במקום פסידא אין להתיר זה כמו שמכריח המג"א ססי' רמ"ד דגם בתנור ומרחץ איכא פסידא לפעמים יותר מבחכם ודבריו צריכי' פירוש דא"כ אמאי ניחא ליה בהבלעה ובקיבולת הלא גם בתנור ומרחץ איכ' פסידא לפי דבריו ומ"מ חיישי' למ"ע, ומ"ש הדגול מרבבה בגליונו דטעמ' משום דהמכס של מלך היא והוא השכירו מיד עד שלא נקרא שמו עליו, ליתא דבהדי' כ' הרמ"א הטעם משום פסידא, ולקוח מדברי הב"י שהובא שם בט"ז דכ' להדי' דלא חיישי' למ"ע במקום פסידא וה"ל למג"א להקשות עליו ולתת טעם האחר, ועוד דמדבריו ססי' רמ"ה ומדבריו סי' רנ"ב ס"ק כ"ב יראה דס"ל ג"כ דלא חיישי' למר"ע במקום פסידא, גם מ"ש התוס' שבת דדוקא במקום שמציל מידם מתיר במקום חשד ויונח דבריו שבססי' רמ"ה אבל דבריו שבסי' רנ"ב עדיין מוקשים דהתם ברחיים של ישראל ואין לעכ"ום בהם שום תפיס' מיירי, והנראה דודאי לענין השכרה אף אם גוף התנור והמרחץ והבית שעומד בו הוא שלו מחשבי' להפסיד מכיסו כיון שמוציא הוצאת על בנין ביתו והוא עומד להשכיר ואם נאסר לו להשכיר היא מפסיד ממש אבל אם אינו משכיר לחדרו עם התנור והמרחץ שבתוכו, ומשתמש בחדרו בכל מה שירצה רק שאינו נוטל הריווח מהאופה ומהרוחץ מה שהשכר יותר מהוצאתו והוא בעד טרחו דהא אין לו חריות ורשיון נגד אחר שרוצה לבנות לו ג"כ תנור ובית המרחץ וביום שיושב בטל אינו נוטל שכר טרחו ומפעלו זה לא הוי רק מניעת ריווח כן נ"ל:
יצא לנו דאסור לו להשכיר תנורו וכלי האפייה ליום ש"ק מטעם שכר שבת, עוד יש איסור אחר בזה עיון דאין משכיר הכלים ביום ה' רק בע"ש א"כ אסור מטעם דמחזי כשלוחו כמ"ש בשו"ע רסי' רמ"ו על כן בע"כ משאיל לו התנור וכל הכלים בשאלה חנם אין כסף דבחנם לא מחזי כשלוחו והקמח צריך שימכור לו בשווי' כפי שקונה מן השוק דלא ליהוי כערמה וגם יש אונאה למטלטלי' ואינו דומה לבית ושום ריווח מן הפת הנאפה ג"כ לא יהי' לו, ואינו מרוויח כי אם חלק השביעית משכירת הפועל דרך משל אם הי' לפועל מזונות על שלחנו וד' זהובים בשבוע ומגיע לו בכל יום מזונות יום א' ונ"ז צ"ל וכיון שביום ש"ק אינו אופה עבורו כ"א עושה מלאכה לעצמו לא יתחייב במזונותו ובשכירותו ומנכה לו מד' זהובים אותן נ"ז צ"ל ודמי מזונות יום א' ואם נאסר לו להניח להפועל לאפות בתנורו יתחייב בכל דמי שכירתו, ועל כן יש לצדד דבמקום הפסד לא חיישינן למ"ע, וממה שמוכר הפועל מלחמו משלם לבע"הב קמחו שמכר לו בהקפה והריווח של הפועל ואם ירצה הפועל ליתן כל הריווח בעד מזונות השבת [חוץ מאותן נ"ז צ"ל ד"מ] אין אנו אחראין לו כי כל אשר לא"י יתן בעד אגורת לחם אם יערב לו ולית בי' משום הערמה כן יש לצדד להקל אם אמת הדבר שהיא לו לצורך גדול להניח לאפות ביום ש"ק: