אור ברסלב

תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר

תשובה ח

תשובה ז

להנ"ל.

פאקש יום ו' עש"ק ר"ח סיון תרי"ט לפ"ק:

וע"ד אשר באת שאודיע לך דעת התוס' שבת דף ע"ג דבזומר בעי' שיהי' צריך לעצים אף לר"י דמחייב בשארי מלאכות באצל"ג כבר ביארתי בתשובה א' שכוונת' לחלק בין מלאכה הנעשית לקיום כגון כותב ובונה שנתחדש מעשה על ידו אז כיון שנעשית מחשבתו ורצונו לאיזה תכלית המצטרך לו אף שאינו דומה לתכלית שהי' במלאכ' זו במשכן סגי' לר"י אבל במלאכת סילוק והעדר כגון קוצר מוחק סותר וקורע וכה"ג בעי' דוקא שיהי' לאותו תכלית שהי' במשכן שכ"כ גם רש"י במתני' גבי קורע שלא ע"מ לתפור משום דלא הוי כן במשכן, וכן ביאר גם אדמ"ו בס' מגן אבות אלא שהקשה ע"ז מקורע על מתו, והיא בעצמה קושי' הע"ש שהובא במג"א סי' שי"ז ס"ק י"ד על הב"י שכ' ג"כ כסברת התוס' דבקריעה שאינו ע"מ לתפור אף שהוא לתקון דפטור דבעי' אותו תיקון שהי' במקדש ובחנם השיג עליו המג"א, ואני חלקתי שם בתשובתי דהנה בכל מלאכה ומלאכה יש תכליתים שונים זה מזה, ובכל מלאכה שהיא למעשה ולקיום אין נפ"מ לר"י דמחייב באצל"ג לאיזה תכלית וכוונה פרטי שמתכוין העושה רק שיהי' למלאות אחד ממחסוריו שלא יהי' חשוב מקלקל, ובמלאכת העדר וסילוק מודה דלא מהני שום כוונה ותכלית פרטי כ"א לאותו צורך שהיה במשכן ולכן קורע התפירות לעשות בית יד או סותר מקצת הבנין שיהי' מקו' הסתור פתח או חלון לביתו אף שסתירה או בנין היא לא מהני כוונה הפרטית הלזו כיון שלא היתה ע"מ לתפור ולבנות כמו שהי' במשכן, אבל יש כיונה אחת כוללת לכל מלאכות ופעולית שבעול' כגון לעשו' נחת רות ליצרו כמו בקורע בחמתו או להשיב נפשו בעשותו א' מהמצות להשקיט רוחו ונפשו זה שוה בכל המלאכות ושוה ג"כ לכל נפש זה מהני גם במילה המלאכות, לכן מצינו ג"כ במילה בשבת דחובל משום מפרק להרמב"ם אף דא"צ להדם והוי כמו כבשים דסחט לגופן ולא למימהן והרמב"ם עצמו ס"ל ג"כ כשי' התוס' הלזו כמ"ש הלח"מ פ"ח וע"כ כמ"ש, ובמג"א בסי' ש"כ ס"ק כ"א בסחיטה דהולך לאיבוד כ' דפטור לכ"ע ובאמת להרמב"ם חייב במלאכה שאצל"ג אמנם לפמ"ש ניחא דלהרמב"ם דבעי צריך לעצים ס"ל ג"כ בסחיטה דבעי, לדבר הנסחט, והדין עם המג"א, אך הוא לא נתכווין שהוא לא ראה סברה הלזו רק ראה סברת הר"ן דמפרק כיון דלא הוי דש ממש אלא תולדה דדש בעי' שיהי' לצורך זה עצמו שהיא בדישה שכל תולדה צריך לדמות לאבי' ובהא דדף קי"ז דשקיל לי' בברזא באמת לפי שיטה זו אפי' שבות ליכא דדמי לזומר וא"צ לעצים ובתוס' שם כתב מטעם אחר דלא הוי שבות] ועפי"ז מיושב הרמב"ם דלא העתיק תי' הגמר' דשקיל בברזא משום דהי' ק"ל דא"כ בדף קל"ג גבי ציצין שאין מעכבין דאמרי' ר' ישמאעל בנו של ריב"ב היא הלא גם לרבנן אינו מותר אלא היכי דלא עביד איסור כלל משא"כ בחתיכת ציצין א"כ הוי מקלקל בחבורה דלית בי' תיקון גברי כיון שאינן מעכבין עכ"פ משום שבות איכא אע"כ דבאמת לרבנן מותר אף דלא שקיל בברזא ולא אמרו כן אלא לדבריו דר"י כמ"ש תוס' על דברי הרא"ש ס"פ שמונה שרצים התמוהים אמרתי אחרי שדחה הרא"ש ראיית הערוך בפ' הבונה דאפשר דבניסוך היין ע"ג האישים ליכא פ"ר דיכול ליפול על העצים, ומ"מ ליכא תיובתא משם לשי' הערוך, וכאן כת' דעכ"פ יש להוכיח בשארו איסורים דלא כוותי' דנ"ל דכל מה דאוסר ר"ש באינו מכווין בוודאי שיעשה כמו פסיק רישא אוסר ר"י גם בס' אם יעשה ולא מצינו שיחמיר ר"י יותר בספק מר"ש בוודאי ואם לר"ש פ"ר דלא נ"ל שרי גם לר"י הוי שרי אם הוא ספק, וא"כ אי כשי' הערוך קשה דהמקשין דהי' סובר שמואל כר"י ס"ל מאי פריך והא מכבה הלא יכול ליפול על העצים ואינו אלא ספק ולא ניחא ליה כלל ואף דבסוכה באי"ל הושענה אחריתא דפי' הערוך דהוי פ"ר דלא נ"ל וקאמר דבשטי' אבוה קאי דדשא"מ מותר אלמא דלר"י אסור היינו דוקא בפ"ר אבל ספיקא דר"י לא חמיר גם י"ל דלפי האמת דלא ניחא לא שרי רק בשבת משום מלאכת מחשבת א"כ לר"י דמחייב באצל"ג ולא בעי מלאכת מחשב' ג"כ אוסר לא נ"ל דלר"י שבת דחי לשאר איסורים אבל אי נימא דגם בשאר האיסורים פ"ר דלא נ"ל מותר א"כ אין חילוק בין ר"י לר"ש שפיר קא קשי' לי' להרא"ש משי' המקשין:

יואל אונגר מרעכניטץ:

תוכן העניינים

תשובת ריבא (אונגר) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה