תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
הלכות שחיטות וטריפות · סימן נב
אם מותר לישראל לצוות לגוי לנחור בהמתו לזבון לנכרי' [א"ה מש"כ באמירה לנכרי באיסר דרבנן הפ"מג בסי' ש"ז במ"ז ס"ק ד' ונדפס בטעות בפתיחה להלכות יו"ט פ"ג אות וי"ו ועי' בסי' תס"ח לענין מלאכה בע"פ ע"י נכרי ע"ש פר"ח ופ"מג, עי' פר"ח תצ"ו במנהגו איסר אות כ"ג]
הב"ח בסי' תקנ"א דאסור להטריף בידים, ובודאי אין איסר זה אלא מדרבנן [א"ה מה שמשיג עלי שאין הטע' משום צער ב"ח, עי' ריטב"א ע"ז דף י"א שמבואר כאשר כתבתי]:
מרי"ט כתב בדרבנן לא אמרי' אין שלד"ע גם בגוי לא שייך שלדב"ע, ומיושב קושי' תוס' ר"ה גבי ר"ג דאחרים עושין לו צורה הא אסור משום אמירה לגוי, עי' במקנה כלל ח"י]:
ת"הד כתב מגוי לגוי אמרי' אין שלדב"ע, והקשה ממ"ר מיד איש אחיו זה השוכר אחרים להרוג אחיו:
חקירה לפ"ע עובר רק במעשה אבל לא בדיבר רק מסית הוא וזה רק בע"ז [א"ה, שלט"ג בע"ז כתב אם יודע שחברו יבא לעבירה אם לא מזהיר אותו מחויב להזהיר, ועי' שע"הת ח"ב כלל מ"ב פרט ד':]
מח"א מסתפק אם גוי נעשה שליח בשכר כי פועל ידו כיד בע"הב והסכים עמו הנתיבות קפ"ח
[א"ה מ"שכ בסירוס גרמא מותר עי' רמב"ם פט"ו מא"ב גרמא אסור ועי' ח"ס רס"ו ומנ"ח סי' רצ"א, ומ"שכ במקום שגרמה אסור גם אמירה לנכרי אסור, עי' בשמים ראש סי' של"ד כתב כן: