תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
הלכות נדר, הקדש צדקה · סימן קכח
רמב"ן דאין אדם יכול לעשות שלית לנדור ולהזיר אי להפקיר עי' ב"י א"ת תל"ד מרי"ט מסביר מצד מילי לא מימסרו, ופלא, זה קאי ששליח ראשון לא יוכל לעשות שני [א"ה מה שמחבר הקשה שמצינו שאחר יוכל להקדיש בהמתו קושי' זו מובא בח"ס שכ"א. ופלא שם קאי על בהמתו של מקדיש ועי' מקנה כלל כ"ג פרט ט"ו:
מ"שכ המחבר ז"ל אם תרומה נוטל במחשבה, א"כ גם הקדש במחשבה כל נדיב לב עולות עי' שבועות כ"ו לענ"ד חילק גדול כי תרומה ניטל במחשבה ונעשה תרומה ושאר חולין ואוכל מצד זה, אבל בהקדש רק נדיב לב עולות שחיוב עליו להקריב קרבן, אבל לא שבהמה כבר הקדש במחשבת הלב ועי' רמב"ם פי"ד ממעשה קרבנות שחייב להביא, אבל בתרומה נעשה תיכף תרומ' ומוסבר לענ"ד עפ"י רא"ש נדרים דף י"ב כחלת אהרן דבר אסור ולא חל התפסה גם שהוא מפריש אין זה דבר נדור דהא מעיקרא נמי הוא אסור משום טבל ופיו לא אסר אלא התיר שהוציא השירים מידי טבל ע"ש, א"כ תרומה יוכל להפריש במחשבה רק לברר הדבר, אבל להקדיש בהמת חולין שיהי' הקדש צריך דיבור ורק נדיב לב עולות חיוב חל עליו ודוק והנה דבר נפלא ראיתי במאירי בשבת קכ"ח, י"א שא"א לישאל אלא בתרומות הואיל ותרומה נטלת באומד ובמחשבה ונותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר, אבל מעשר שאינו ניטל במחשבה אא"כ הפרישן אינו יכול לישאל עליו עכ"ל, אולי הכוונה כמ"שכ ש"ך רנ"ה סברה אם ביד כהן לא יוכל להשאל כי לא אתי דבור ומבטל מעשה כן סובר בתרומה שלא צריך להפרשה מעשה יוכל לתשאל אתי דבור ומבטל דבור, אבל מעשר שצריך מעשה לא אתי דבור ומבטל מעשה אבל עי' גיטין לא שגם מעשר נוטל במחשבה]: