אור ברסלב
תשובת ריבא (אונגר) חלק א הלכות נדר, הקדש צדקה

תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר

הלכות נדר, הקדש צדקה

הלכות בכורות

סימן קכט

אשה שנדרה בעת חליה שאם תקום מחליה שתצום בה"ב כל השנה ובעלה החריש לה ביום שמעו:

קושיי גדולה בנזיר איבעי להו אם בעל מיעקר עקר או מיגז גייז לשיטת רמב"ן מובא בר"ן נדרים כ"ו הא דאמרי' נדר שהותר מקצתו הותר כולו דוקא בהתר' חכם אבל בהפרת הבעל לא א"כ תיפק ליה דבעל מיגז גייז ממתני' נטולה אני מיהודי' דיפר חלקו ואסור לעולם, ואיך אסורה לעולם כיון שהותרה לבעלה בע"כ מיגז גייז:

[א"ה עי' ר"ן וראש נדרים דף פ"ג ע"ב]:

סימן קל

מי שנדר בעת חלית אחיו סך מעות לחלק לעניים ולא הספיק השליח לעשות שליחותו עד שמת החולה אם מחוייב לקיים נדרו, וגם אם מחויב דוקא ליתן לעניים שבמקום שנדר:

סימן קלא

אגודה המובא ביו"ד ר"ל רל"ב, ומג"א ק"ח, דאם זכר מתחלה לעשות המחוייב ודחה הדבר שעדיין יש לו פנאי ואח"כ שכח דלא הוי אונס:

קושי' שג"א על רב"י שפ' אם לא קרא ק"ש קודם חצות לחכמים שוב אין רשאי לקראת, דאיך אפשר לבטל עכשיו מצות ק"ש בוודאי מפני סייג של ספק ק"ש אחרת:

[א"ה פר"ח תצ"ו באות ט"ו מביא ר"ן ביצה באבד ערובו לא יבשל, טוב לבטל עונג שבת אחת כדי לקיים שבתות הרבה, ואוסר דגים בנתייקר השער ע"ש:

סימן קלב

מי שמחוייב ליתן מעשר עובר מיד על בל תאחר כיון דקיימו עניים ועי' תוס' ר"ה דף ד':

סימן קלג

אם מותר לשנות מעני לעני קונטרס גדול להפליא:

סימן קנ

בענין ט"ה ממון במתנות כהונה:

סימן קנא

קושי' למרדכי כיון שאין לבעלים רק טה"נ אין יכול להתנו', א"כ מתנה עמ"ל בפדיון ובתרומה האיך אפשר להתנות:

סימן קנב

ח"ת במתנה עמ"ל ובסוגי' יקדשו ידיך לעושיהן:

רשב"א ורא"ש ביבמות אם התנאי נעשה כהלכתו אינו מחוייב לקיים התנאי ויבטל המעשה, אבל אם אינו נעשה כהלכתו דהמעשה יהי' קיים אף בלא יתקיים התנאי דנתחייב בשכר פעולה דאין צריך קנין:

יבש ביבש לכ"ע אין מבטלין לכתחלה מדאוריי':

אבני מלואים בתשוב' סי' ח"י בתרומ' לכ"ע אין מבטלין מדאוריי':

סימן קכו

[א"ה להבין התשובה צריך אני להעתק אשר כתבתי לחותני מורי ז"ל, המל"מ פי"א ממעשה קרבנות ה"ד:

כתב רשב"ם ב"ב ק"כ אם שחט קדשים בחוץ ונתחייב כרת ואח"כ הלך לחכם להתיר לו הקדשו ועקר ההקדש מעיקרו איגלי מילתא למפרע דלא הוה הקדש מעולם ופטור מכרת ע"כ, ואני מסתפק בשוחט בפנים ואכל קודם זריקה דלוקה אי מהני ליה שאלה לפוטרו ממלקות דילמא דוקא שוחט בחוץ דהיא שחיטה שאינה ראוי מהני ליה שאלה, אבל בשוחט בפנים לא, וראיתי תוס' כריתות דף י"ג שכתבו השתא שנשחטו ונזרקו דמן כהלכתא ליתא בשאלה, ומפשט דבריהם נראה דוקא היכא דנשחט ונזרק דמם כהלכה לא מהני שאלה, אבל קודם זריקה מהני שאלה, ועי' תוס' סוטה דף ו' שהקשו למה אינו נשאל עליה ותצא לחולין, ועי' נדרים ס"ד דאמרי' תרומה ביד כהן דלא מצי מיתשל עליה, ואפשר כל שהביאו לכהן וכ"ש אם נתקדש בכלי דחשיב כתרומה ביד כהן ולא מצי מתשל עליה, ועי' מש"כ הרא"ש בשם רא"מ, ועי' בחו"י סי' ק"ל עכ"ל:

וכ"ל חו"י צל"ע, אם יועיל התרה גבי קרבן באומר הרי זו, דתיכף הוי בביה גזא דרחמנא ובתרומה המסורה לכהן עכ"ל, ולא זכיתי להבין, גם בהקדש בדה"ב מבואר בערכין כ"ג ורמב"ם פ"ד דנדרים, ושם ג"כ אין חייב באחריות כמו הרי זו, ועי' חולין קל"ט פלוגתי' בנדר לבדה"ב, ונב"י ח"ב קנ"ד מתקשה למה באמת אם תרומה ביד כהן לא יוכל לתשאל, וש"ך בסי' רנ"ה מביא תשובת שמ"ק, כי לא אתי דבור ומבטל מעשה ע"ש לכאורה צ"ע משבעות כ"ד, ומכות כ"ב דלא מצא למצוא הקדש רק בבכור, ולמה לא מוקמי' ביד כהן, לפי בה"ז כריתות י"ג ניחה שרצה למוקמי באופן שלא הי' מעולם שאלה, ולפי חו"י אם אמר הרי זו לא הי' מעולם שאלה עדיין קשה, כן הקשה חותני ז"ל, והנה ר"א ממיץ וכן רמב"ם פ"ד נדרים כפי סברת כ"מ, באמת גם ביד כהן מהני שאלה מבעלים, רק הכהן לא יוכל לתשאול, וקצת משמע מלשון רמב"ם פט"ו ממ"א הלכה י"א שכתב וכן תרומה נתנו חכמים שיעור שאין בהם דרך היתר לכל אדם, וכ"מ מתקשה בו, ונראה שבעלים יוכל לתשאל, אבל יען שאחרים אין יכולין לתשאל אין זה דשלי"מ, ועי' מוצל מאש סי' י"ט, ומרי"ט סי' ה':

ונראה בסברה שתרומה כל זמן שבידו יש לו כח בו בעבור טהנ"א, וגם עדיין מצות נתינה עליו, ע"כ יוכל לתשאל, אולם כאשר כבר נתן לכהן וקיים מצות הנתינה אין לו עוד בו שום זכות שיוכל לתשאל עליו, ומוסבר יותר שכל מתנות כהונה השי"ת מזכה חלף עבודתם ולא צריך קנין כמבואר בקצה"ח סי' רמ"ג, גם לכהן קטן יוכל ליתן הפדיון כי שלו הוא, וע"כ מי יפקע מיד כהן דוגמא לסברת ר"ן נדרים פ"ה בקונם לכל כהנים ע"ש, והנה הקדש הגוף גם אם מסר לכהן עוד שמו עליו, כי כל עבודות צריך להיות על שם בעלים, ועי' ב"ק דף ע"ו, מה לי מכרו להדיוט, ותי' להדיוט מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דשמעון, מכרו לשמים מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן, וכתב תוס' והא דאמר לקמן גנב והקדיש חייב ד' וה', היינו בקדשי בד"הב דלא מיקרי על שם בעלים, וסברה מתוקה מאוד, ומובן גמרא זבחים דף מ"ה שאין מעילה בקדשי עכו"ם, כי וינזרו מקדשי בנ"י דווקא הקדש הגוף שעדיין שמו עליו, אבל בהקדש בד"הב יש מעילה בקדשי עכו"ם, ומובן, ולא קשה קושי' מל"מ כי בסוטה עדיין שם בעליה על מנחת קנאות, ועי' תוס' תמורה ל"ב ד"ה מקדשין, הבדל בין קדשי מזבח לקדשי בד"הב ועדיין צריך להבין למה יוכל לתשאל על קדשי בד"הב כל זמן שברשותו כקושי' רשב"א גיטין דף ט' כיון שאמירה לגביה וכו' ונראה שיש לי זכות כי מבואר בב"מ נ"ז וכמה מקומות הקדש שוה מנה יכול לחלל על פרוטה ויש לו כח בו יותר מאחר כי רק הבעלים יכולין לחלל שוה מנה על פרוטה עי' תוס' מנחות דף ע"א ע"ב, וכן כתב שמ"ק ב"מ דף ז' אבל עי' בט"א במגילה דף כ"ג ובאבני שוהם שם שמסביר להיפך יען שבעלי' יוכלו לתשאול ע"כ פודה בפחות, אבל פטר חמור שקדושה מאליו או שבא ליד גזבר גם בעלי' פודין רק בשווי', וע' ריט"א פ"ק דבכורות בזה, לכאורה האיך יפרנסו בכורות דף כ"ה פרה לפדות וכו' ותוס' תמורה כ"ז ע"ב ותוס' פסחי' דף י"ג נפרקניה ושם כבר ביד גזבר ע"ש, ועי' קצה"ח סי' ר' שמקשה אם יש חצר להקדש למה מהני שאלה כמבואר שבועות דף כ"ד, בהנ"ל ניחא בקדושת הגוף מהני שאלה, ועי' מעילה דף י"ד שמקשה שיחלל על פרוטה ג"כ קשה לטור אבן, ועי' תויו"ט כלים פי"ז משנה ט' ודו"ק ועיי' תוס' רי"ד קידושין דף נ"ח, ותוס' תמורה דף כ"ז ע"ב, על כן פלא מש"כ הגאון ז"ל בסי' קכ"ח שלא עלה בזכרון לפניו הנ"ל לפי שעה, ומה שהקשה מהקדש שלא עובר על ב"י שיש לו זכות ע"ב פלא כבר הקשה תוס' פסחי' מ"ו שיעבור על ב"י מצד הואיל אי בעי פדה ותי' ביד הקדש לא אמרי' הואיל, א"כ אז ג"כ לא יוכל לפדות רק בשויה כאשר כתב הט"א:

רשב"א בגיטין דף כ' דלא אמרו דאמירתו לגבוה יהי' ממש כאלו נמסר לגזבר שא"כ לא מצינו שאלה בהקדש אלא לענין קנין שאם הקדיש שור בסיף העולם קנה הקדש, ובהדיוט עד שימשך:

בעה"מ פ"ד דב"ק הביא קושיא בשם ר"ה הגאון ז"ל על הא דר"ג נתן מעשר עני שלו לרע"ק שיזכה בו לעניים הא אמירה לגבוה כמסירה דמי, והוליד מזה דאף דכמסירה דמיא מכ"מ אין ב"ד יורדין לנכסיו, [א"ה עי' בשו"מ ח"ר סי' ר"ה בתשובתו אלי שמביא שריטב"א קידושין דף כ"ו דלא אמרי' במתנות כהונה, אמירה לגבוה אבל אני מצאתי בתוס' ביבמות דף צ"ג שכתבו דשייך אמירה לגבוה בתרומה ע"ש, לענ"ד שריטב"א כתב דלא מקיים מצות ביער באמירה אם לא מפיק מרשותי' ותוס' קאי שחל התרומה אם אמר ערוגה זה יהי' תרומה מצד אמירה לגבוה:

מה שמסתפק חו"י, אין הכוונה מפני שאינו חייב באחריו' כוונתו קדה"ג שאינו יוצא ע"י פדיון עד שיימם אולי גם ע"י שאלה לא יופקע:

רמב"ן בתשובה מחדש דאם אדם אין אוסר על עצמו מחמת דבר הנדור בעצמו כ"א כעין קנס על דבר אחר שאמר קונם עלי פירות אלו אם אלך למקום פלוני לא בעינן ביה חרטה דמעיקרא וסגי בחרטה דהשתא כעין שנדר משה ליתרו שלא יצא ממדין שיתן לו בתו וא"ל הקב"ה לך והתר במדין ע"י חרטה דהשתא ובכה"ג ודאי לא נעקר הנדר מעיקרו:

תוס' קידושין נ"ז מה שלי בשלך וכו', משמע שמותר שחוטי חוץ באכילה ופלא מב"ק שפטור ד' וה', יען שהיא שחיטה שא"ר, ותי' דבר עמוק:

מהרש"א קידושין נ"ז כתב על קושי' תוס' אמאי לא תני פיגול ונותר, שפקע איסר קודש ופלא ממתני' בכריתות יש אוכל דחייב על נותר אשם מעילה, ותי' עפ"י תוס' ישנים שם הקשה למה חייב על מעילה הלא נותר אינו ש"פ וליכא קרן ואם אין קרן אין חומש, כחמץ של הקדש דאינו מועל עי' פסחים כ"ט, ותי' דהתם קדושת בד"הב ופחות מש"פ לאו בר דמים, אבל קדה"ג אף דאינו בר דמים חייב:

גם הנתיבות כח מחדש כן לישב קושי' קצה"ח בהא יש אוכל אכילה אחת וכו' ר"מ אומר אם הי' שבת והוציא וכו', והקשה כיון דקילד"מ פטור מקרן ופטור מאשם, ותי' תוס' כתובות דף ל', כתבו בתרומה חייב אף בקלד"מ דהתשלומין דידה משום כפרה, משא"כ בקרן וחומש של הקדש אינו משום כפרה רק משום גזל הקדש וזה שייך בקדושת דמים אבל בקדושת הגוף אפי' במקום דלאו בר דמים רק משום כפרה כמו תרומה ע"ש:

ואבל גוף תו"י שחדשו בקדושת הגוף מועלין אף שאינו בר דמים כלל, פלא כי גמרא ערוכה בדף כ"ג בכריתות דנותר דלית ש"פ אין מועלין ומתני' דיש אוכל מיירי באכילה מרובה, וכ' רש"י ואע"ג דאה"נ הוא כשארי קדשים דהאי נמי חזי לגבוה שאם עלה לא ירד ע"ש, א"ה כעת זכינו להגהות של ח"ס בכריתות שם כתב עי' לקמן כ"ג פרש"י בגסה, ועוד לקמן כ"ג כל חלב ל"ה ומקשי הא מעילה שיעורו בפרוטה, ושיעור חלב בכזית, דע כי כל הקדש דלא שוה פרוטה לגזבר גם כי שוה פרוטה לאותו שנהנה אינה חייב, ומשו"ה קדושת דמים שהוא חמץ לא שוה פרוטה לגזבר אינו מועיל, אמנם קדושת המזבח אע"ג דלא שוה פרוטה לגזבר מ"מ ש"פ להעלותו להקטירו אך צריך שיהי' בו כזית, דאין הקטרה פחות מכזית, ושפיר מייתי מכל חלב ל"ה, דהרי שניהם שיעורם בכזית, ונותר אע"ג דאינה ראוי להעלותו לכתחלה, מ"מ כיון שאם עלה לא ירד הו"ל כשוה פרוטה להקדש, אך אחר שכבר נסרח איננו שוה פרוטה להאוכל ולא נהנה בפרוטה אא"כ אכל אכילה גסה, והן הנה דברי רש"י לקמן ד"ה בגסה, ודברי תוס' בשמעתין הכל עולה בקנה אחד בלי פקפוק בעזה"י]:

תוס' חולין דף כ"ב כתב כיון שבא ליד כהן יוצא ידי נדרו, והקשה מל"מ פי"ד ממע"ק האיך יצא ידי נדרו אפי' אם שחט שלא לשמו לא יצא [א"ה עי' בטהרת הקודש על משנה כל הזבחים שמישב בדרך נפלא]:

תוס' ב"ב דף ע"ט, דחצר אין קונה להקדש, מזה הוליד אגודה הובא במג"א קנ"ד, דמצא דבר בב"הכנס דהוא למוצא, ורמב"ן סובר דחצר קונה להקדש רק מעילה אין בו כיון דלא הוקדש ע"י אדם כמו קדשי עכו"ם, וי"ל דאף אם נאמר אם זכה הכהן להקדש ולא מהני שאלה להוציא לחולין כמש"כ הר"ן באוסר נכסיו וכו', אבל אם לאחר שמעל בה נשאל לחכם והותר נדרו פטור מקרבן מעילה [א"ה עי' קצה"ח סי' ר']:

סימן קכז

חקירה בהא דקיימ"ל אין מעילה פחות מש"פ אם הוא דווקא בנהינה ופוגם אבל במוצא לחולין אפשר אף בפחות מש"פ, ורצה לפשוט מרשב"א גיטין דף י"ב במקדש ידי עבדו עושה ופורע פחות מש"פ [א"ה מתוס' מכות דף כ"ב ד"ה שבשלו בעצי הקדש, הקשה לילקי משום הזיד במעילה, וי"ל דלא חשוב אלא לאו דאתינהו בפחות מש"פ, משמע שצריך פרוטה, ואגב אעתק ריטב"א במכות שם מביא תי' מרבינו מאיר הלוי כיון דאיסורי הנאה הוא ולא מצי לאיתנהויי מיניה בהיתיר' לית ביה משום מעילה ואע"ג דכל הקדש איסור הנאה הוא, מ"מ לא חייבו הכתב משום מעילה אלא דבר מאיס' הקדש חזו לאיתנהויי מיניה עכ"ל, ולא זכיתי להבין הכוונה ובספר יהושע אות תי"ח מתקשה בו שנגד גמר' פסחי' כ"ז]:

ריטב"א קידושין דף מ"ז, טעמא דר"ה דאמר בשואל קרדם דלא קנאו במשיכה דמשיכה לא מהני אלא לקנו' גוף החפץ אבל בענין שחפץ הדרא בעיני ולא קני אלא להשתמש לא מהני עד שיתחיל לשמש בו:

סימן קכח

רמב"ן דאין אדם יכול לעשות שלית לנדור ולהזיר אי להפקיר עי' ב"י א"ת תל"ד מרי"ט מסביר מצד מילי לא מימסרו, ופלא, זה קאי ששליח ראשון לא יוכל לעשות שני [א"ה מה שמחבר הקשה שמצינו שאחר יוכל להקדיש בהמתו קושי' זו מובא בח"ס שכ"א. ופלא שם קאי על בהמתו של מקדיש ועי' מקנה כלל כ"ג פרט ט"ו:

מ"שכ המחבר ז"ל אם תרומה נוטל במחשבה, א"כ גם הקדש במחשבה כל נדיב לב עולות עי' שבועות כ"ו לענ"ד חילק גדול כי תרומה ניטל במחשבה ונעשה תרומה ושאר חולין ואוכל מצד זה, אבל בהקדש רק נדיב לב עולות שחיוב עליו להקריב קרבן, אבל לא שבהמה כבר הקדש במחשבת הלב ועי' רמב"ם פי"ד ממעשה קרבנות שחייב להביא, אבל בתרומה נעשה תיכף תרומ' ומוסבר לענ"ד עפ"י רא"ש נדרים דף י"ב כחלת אהרן דבר אסור ולא חל התפסה גם שהוא מפריש אין זה דבר נדור דהא מעיקרא נמי הוא אסור משום טבל ופיו לא אסר אלא התיר שהוציא השירים מידי טבל ע"ש, א"כ תרומה יוכל להפריש במחשבה רק לברר הדבר, אבל להקדיש בהמת חולין שיהי' הקדש צריך דיבור ורק נדיב לב עולות חיוב חל עליו ודוק והנה דבר נפלא ראיתי במאירי בשבת קכ"ח, י"א שא"א לישאל אלא בתרומות הואיל ותרומה נטלת באומד ובמחשבה ונותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר, אבל מעשר שאינו ניטל במחשבה אא"כ הפרישן אינו יכול לישאל עליו עכ"ל, אולי הכוונה כמ"שכ ש"ך רנ"ה סברה אם ביד כהן לא יוכל להשאל כי לא אתי דבור ומבטל מעשה כן סובר בתרומה שלא צריך להפרשה מעשה יוכל לתשאל אתי דבור ומבטל דבור, אבל מעשר שצריך מעשה לא אתי דבור ומבטל מעשה אבל עי' גיטין לא שגם מעשר נוטל במחשבה]:

תוכן העניינים

תשובת ריבא (אונגר) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה