תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
הלכות מקוואות · סימן נה
מקוה שכלו שאוב והושק למעין או למקוה כשירה ע"י נקב כשפ"ה, ונסתם הנקב, הש"ע מכשיר, אבל רי"ו מסתפק:
רמב"ם פכ"ב משבת, נוטל הפקק שביניהן בשבת להשיקן שמ"ק ביצה ומשיקין, למה לא אסרו משום מתקן, דדוקא בתיקון מנא הוי כמכה בפטיש ולא באוכלין, והא דאין שורין בחמין קושיות אספלניות בשבת משום מבשל, ולא משום תקון כלי, דלא כפרישה מובא בא"ר שם [א"ה עי' במנ"ח במוסך שבת אות י"א שמאריך בזה, אם באוכל שייך מכה בפטיש בזה אמרתי להסבי' ולייש' קושי' ריטב"א בסוכ' ל"ג ת"ר אין ממעטין, וריטב"א הקשה למה לא שרינן לכתחילה דנימא מתוך שהותרה ליקט ענבי' לצורך הותרה נמי שלא לצורך אוכל נפש כשהוא צורך יו"ט דקיי"ל מתוך, ותי' דלא שרינן מדין מתוך אלא מלאכה דעלמא שאינו עושה כלי אבל זה שעשה כלי שהוא דבר מסוים והשתא לא עביד מצוה אלא שמתקנו למצוה לא עכ"ל, ונראה דלא אמרי' מתוך רק במלאכה דשייך באוכל נפש אבל מלאכה דלא שייך באוכל נפש ואין לו מציאות כלל באוכל נפש, לא אמרי' מתוך, וכפ"ת כתב מתקן מנא מאבות מכה בפטיש, ובאוכל לא שייך מכה בפטיש א"כ לא אמרי' מתוך ועי' פנ"י ביצה י"ב שרמב"ם פסק הבונה ביו"ט חייב ולא אמרי' מתוך שמותר במגבן, לענ"ד הא דאמרי' מגבן חייב משום בונה ה"ד במגבן לאוצר לייבש לימים רבים דבכה"ג מכוין כמו בנין משא"כ עשיות גבינה ליו"ט לאכול לאלתר בכה"ג לא שייך בנין לא גרע מבונה ע"מ לסתור דפטור א"כ לפ"ז לא מצינו שהותר בנין לצורך יו"ט].