תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
הלכות מקוואות
סימן נה
מקוה שכלו שאוב והושק למעין או למקוה כשירה ע"י נקב כשפ"ה, ונסתם הנקב, הש"ע מכשיר, אבל רי"ו מסתפק:
רמב"ם פכ"ב משבת, נוטל הפקק שביניהן בשבת להשיקן שמ"ק ביצה ומשיקין, למה לא אסרו משום מתקן, דדוקא בתיקון מנא הוי כמכה בפטיש ולא באוכלין, והא דאין שורין בחמין קושיות אספלניות בשבת משום מבשל, ולא משום תקון כלי, דלא כפרישה מובא בא"ר שם [א"ה עי' במנ"ח במוסך שבת אות י"א שמאריך בזה, אם באוכל שייך מכה בפטיש בזה אמרתי להסבי' ולייש' קושי' ריטב"א בסוכ' ל"ג ת"ר אין ממעטין, וריטב"א הקשה למה לא שרינן לכתחילה דנימא מתוך שהותרה ליקט ענבי' לצורך הותרה נמי שלא לצורך אוכל נפש כשהוא צורך יו"ט דקיי"ל מתוך, ותי' דלא שרינן מדין מתוך אלא מלאכה דעלמא שאינו עושה כלי אבל זה שעשה כלי שהוא דבר מסוים והשתא לא עביד מצוה אלא שמתקנו למצוה לא עכ"ל, ונראה דלא אמרי' מתוך רק במלאכה דשייך באוכל נפש אבל מלאכה דלא שייך באוכל נפש ואין לו מציאות כלל באוכל נפש, לא אמרי' מתוך, וכפ"ת כתב מתקן מנא מאבות מכה בפטיש, ובאוכל לא שייך מכה בפטיש א"כ לא אמרי' מתוך ועי' פנ"י ביצה י"ב שרמב"ם פסק הבונה ביו"ט חייב ולא אמרי' מתוך שמותר במגבן, לענ"ד הא דאמרי' מגבן חייב משום בונה ה"ד במגבן לאוצר לייבש לימים רבים דבכה"ג מכוין כמו בנין משא"כ עשיות גבינה ליו"ט לאכול לאלתר בכה"ג לא שייך בנין לא גרע מבונה ע"מ לסתור דפטור א"כ לפ"ז לא מצינו שהותר בנין לצורך יו"ט].
סימן נו
תיבה שבתוך המעין ומים סביבות מכל צד אם יש לסמוך על רמ"א לצרף הנקבים לשפ"ה:
סימן נז
כלי שנסתם הנקב בברזא לאחר שנתחבר בקרקע אם חשוב קבעו ולבסוף חקקו [תר"ם שי"ק קצ"א] וח"ס כמה תשובות]:
סימן נח
תיבה שנקבע בקרקע וניקב כשפ"ה, אם מותר לחבר על כותליו לשוליו טסים של בדיל ונחושת גם על הנקב שיהי' סתום [מרם שיק קצד]:
סימן נט
פלפול גדול על נב"י שפסק לאיסור דאורייתא תלוש ולבסוף חברו כתלוש:
סימן ס
אי רשאי למלאות כלים במים ולהניחן בחצר בעת הקור שיקרשו ויעשו קרח למלאות מזה מקוה ריקנית:
סימן סא
קושיא פ"ז דמקוואות לר"י דס"ל גוד אחית אם רגלו ראשין במים דטהור, אמאי הא בעינן היוייתו בטהרה:
סימן סב
בענין המשיכה ע"ג קרקע ומשם לצינור ומשם למקוה:
סימן סג
תיבה של עץ צריך להיות דוקא נקב כמוצא רמון ולא די כשפ"ה:
סימן סד
מקוה שנבנה ע"י לבנים ששרו כמה ימים במים, אם יפליטו הלבנים אח"כ המים הנבלעים אם פסלו המקוה טרם שנתמלא מ' סאה:
סימן סה
המים היורדים מגגות ע"י סילונות, שלא יהי' הוויי' ע"י דבר מק"ט עושים סילון אחרון מעץ היורד למקוה, ומדקדקים שלא יתחבר העץ במשמורת של ברזל, אלא יהי' ניקב בסילן זה כי פלוגתי' בראשונים נקב עשויה למלאות:
סימן סו
זחילה ממקוה למקוה שאצלה אם מים במים נפגשו לא נפסל:
סימן סז
אם מותר לעשות פיפין במקוה כדי שיצא מים לחוץ [א"ה עי' ח"ס רי"ח כ"ס יו"ד ק"א]:
סימן סח
גיגית של עץ וחשוקיו ברזל אם זה מעמיד בדבר שמק"ט עי' ח"ס ר"ד:
סימן סט ע עא עב
בענין שתי מקוואות סמוכות ז"לז ובאחת המים הולכים ומחסרים, כעת ת"ס מי גשמים בתוכה ושניה ריקנה, אם מותר לשפוך שאובים בתוך הנזחלת למלאות ממנה ע"י נקב כשפ"ה את האחרת כיון דהיא עצמה פסולה לטבול בתוכה אם תכשרה אחרת [א"ה עי' מר"ם שיק קצ"ח:
מרי"ק כתב פסול זחילה מדאוריי' מדחיישי' שמא ירבו נוטפין על הזוחלין וח"ס מדחה הראיה דאף בספק דרבנן באיתחזק איסורא לא תלינן לקולא ע"ב [א"ה אחרונים הקשו על רשב"א בנשפך אם יש רוב תלינן לקולא הא איתחזק איסור, לכאורה י"ל כל זמן שאיסר עומר לעצמו הוא איסר דאוריי' ואין אנו לדין על איסר דרבנן, ורק כשנפל ונתבטל ברוב הלך חזקת איסר דאורייתא רק אולי אין בתערובות ששים ויתחיל איסר דרבנן, ע"כ אמרי' לקולא שיש בו ששים ולא שייך כאן איתחזק איסר דרבנן ודוק:
א"כ כל זמן שהוא טמא טומאה דאוריית' אין לנו לדין על טומאה דרבנן וכאשר טבל בזוחלין וטהר מדאוריי' ורק יתחיל טומאה דרבנן ולא שייך איתחזק איסורא ודוק, ואין להשיב א"כ אם הי' רק טמא בטומאת דרבנן לא אזלי' להקל, ואם הי' טמא טומאת דאורייתא נלך להקל, אמת כן מצינו פ"ב דמקוואות ר"ש מביא תוספת' שני מקוואות וכו' השתא מחמירן בטומאה קלה טפי מטומאה חמורה, והיינו טעמא משום דהכא מעיקרא טומאה קלה ה"ל דאם במים שאובין טבל בסוף אכתי טומאה קלה אית ביה, הלכך שתיהן תלויות, אבל גבי טומא' חמור' ספיק' דטומא' חמור' אזלא לה ותספיק' לא מחתינן לי' לטומא' קלה, ועי' עט סופר ד' כ"ט באריכו']:
ריטב"א כתב גבי שליא בבית דאין לחשב חזקת כלים שבבית דאם השלי' טמא נטמאו ממילא הכלים שבאוהל המת, ודאי סברת ריטב"א דווקא התם דאנו צריכין לדון על השליא אם יש בה ולד היא אסורה בהנאה וגם טעון קבורה ולענין השליה דלית בה חזקה מנגדת לרוב שליות דאית בהוולד ואיך אפשר לטמא השליה ולטהר את הכלים, משא"כ במקוה עי' בפנים:
[א"ה עי' בפנים בסוף סי' ס"ט שמסביר סברת ריטב"א בטוב טעם מתוק כדבש, בזה אמרתי לישב קוש' בח"ס יו"ד כ"ט מביא בשם משנת דר"עק לפמ"ש רא"ם דמש"ה מטמאים הטהרות במע"לע שבנדה ולא מוקמי' בחזקת טהרה משום דודאי נגע והספק נולד בהנוגע, א"כ לא מוכח מפרה אדומה דרובא עדיף מחזקה דלמא שווים הם והא דלא מוקמי' האדם בחזקת טומאתו משום דודאי הוזה והפרה בחזקתה דרובה הוה כמו חזקה ע"ש:
והנה סברת רא"ם, זה כסברת ריטב"א, והנה כאשר אנו עוסקים בפרה על מה ומה, בע"כ צריך לומר לאחר שנעשה כהלכתה, לטהר באפר לטמא, א"כ תיכף אנו דנין נגד חזקה ודוק]
[א"ה צעיר הייתי לימים כאשר שאלתי את פי מורי ורבותי' זצ"ל וכתבתי לענ"ד כי נשיקות השאובין, כתב רש"י נדה דף י"ז בפירש מצד זריעה כמו תרומה טמאה נטהרת ע"י זריעה, ועי' ט"ז ריש מקוואות, ע"כ נ"ל זוחלין ועוברים על בור אינה מטהרת יען שלא שייך זריעה אם לא נתחבר לקרקע אבל מקוה כשירה עומדת בקרקע, וכן מעין זוחל מחובר מקורו לקרקע בזה שייך זריעה אבל גל שנתלש מים, גם אם כשירה היא בזוחלין לרוב שיטת ראשונים אבל אין גל יכול לטהר שאובין כי אין לו חיבור לקרקע, אבל תוך מקוה העומדת ומחוברת לקרקע רק זוחלת ופסול' מגז"הכ לטבול בתוכ' אבל השאובין שנשפך לתוכה נזרעין וכשרין למקו', וכן משמע ממקואו' שנעשה בפ"ב וברוב קהלו' עי' ח"ס ריב שנשפך שאובין לאחת שתתמלא עד הנקב למעלה ותיזל לאחרת ואז היא זוחלין, הי' ראוי מתחלה לסתום הנקב ולשפוך שאובין לכשירה ואח"כ יפתח הפקק ונזל לאחרת, ולא שמענו שצריך לעשות כן והבן]: