אור ברסלב
תשובת ריבא (אונגר) חלק א הלכות מליחה ותערובת

תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר

הלכות מליחה ותערובת

הלכות שחיטות וטריפות

סימן קא

בהמה בוקא דאטמי דשף וא"א מחיים ליבדק אם עיכול ניבים אם מותר החלב מצד ס"ס שמא לא נשמט ולא איעכל ניביה:

סימן קב

שבו"י הביא מעשה בעגל שנמצא בו מחט תוך חלל הגוף דמטריפי' מספק ונמלחה בשר ממנו עם בשר אחר ולא הי' ס' והתיר מטעם ס"ס דילמא לא ניקב אברים הפנימים, ואת"ל ניקב דלמא הלכה כראביה בסי' ק"ה דכל מליחה אף בשומן אינה אוסרת רק כדי קליפה והורה להתיר בהפסד גדול, אף דספק ראשון היא בגופו איסר תורה, מ"מ כיון דאנו על בשר שנמלח עמו דיינין לא על עגל, ובזה הוי ס"ס מענין אחד:

סימן קג

לאחר מליחה נפל מגרגרת חתיכת דם כאורך אצבע:

סימן קד

פלפול על פלתי ריש מליחה:

סימן קה

לב וכבד שנמצא לאחר שנתבשל תוך העוף:

ט"ז ק"ה, מביא בשם מהרש"ל דחתיכה שיש בה דם של עצמה מיקרי ג"כ חתיכה שנאסרה מחמת בליעה ולא איסר מחמת עצמה, וש"ך חולק:

סימן קו

אשה שמסתפקת אי מלחה אווזא אחת ושומן כבר נתערב, או"ז כתב אם נמלחו דגים טמאים עם דגים טהורין דאין צריך ס' מאחר דציר דגים טמאים דרבנן סגי' ברובא, אבל תורת חטאת סי' כ' אות ט' חולק עליו:

בספק אם יש כאן איסר מותר לבטל לכתחילה ש"ך צ"ב סק"ח וקט"ז סקכ"ח:

סימן קז

פירות היבשים שעברו עליהן י"ב חודש אם מותר למכרם לגוי [עי' ח"ס סי' ע"ז ביו"ד]:

סימן קח

מן ה' פרות נחלב לקדירה ואח"כ נמצא אחת מהן הי' טריפה:

[א"ה מה שמביא שבינה לעתים הלכות יו"ט פ"ב הלכה ח"י מתקשה על מג"א בסי' ש"ח וסי' תצ"ח באפר מוקצה שנתערב באפר מוכן צריך ששים, ופלא במידי דלא למיכל קיימא למה לא יתבטל ברוב, ועי' ח"ס יו"ד סי' רע"ו שמישב כי זה כטומאת משא ואית ביה טלטול מוקצה ע"ש]:

סימן קט

מש"כ הטור חלב אינו נוהג בטמאה נפ"מ לחולה שיש בו סכנה:

סימן קי

קושי' גדולה על ש"ך צ"ד ס"ב:

קושי' הראב"ן למה בקדירה שבישל בה בשר אם בישל בה חלב מהני טעימה, דהא החלב נעשה נבילה תוך הקדירה והוי מב"מ:

סימן קיא

לישב קושי' גדול' של פר"ח על ראבד שכתב דחלב ובשר מב"מ מגמר' דאכל חי מטריפ' חייב ג' אלמא דהוי בשר:

תוס' יבמות פ"ב מב"מ לא בטיל רק לח בלח, מגמרא ביצה חיטין וחיטין לא בטלו ושם יבש ביבש:

קושי' מוצל מאש על תוס' פסחים כ"ז דעצי הקדש הם דבר שיל"מ הא ליכא מצוה לחלל:

סימן קיב

קושי' בזבחים ע"ח ש"מ נותן טעם ברוב ל"ד:

סימן קיג

פליאה על תוס' צ"ו בכלי מקדש אוקמי אדאוריי' דברוב בטל בקדשים מב"מ לא בטיל מדאוריי' [א"ה עי' עט סופר כלל כ"ה פרט ג']:

סימן קיד

על מעשה בווילנא שפריש חצי חתיכה וכו' יש"ש ש"ד פ"ד מביא תוספתא טהרות פ"ו המסוכן בר"י והוציא לר"ה ע"ש, וכתב דלא דמי דא"א לומר דוודאי תכריע את הספק בשלמא חזקת אם מכשרה לבתה משום דגם בתה אם הי' לה חזקה הוי מותרת מצד עצמה וכיון דחזקת אם מועיל לבתה הוי כאלו הו"ל חזקה, משא"כ בס"ט דהא דברה"ר טהור משום דאוקמי' אחזקה, ואיך תכריע גם על מי שנגע ברה"י, הלא גם אם נאמר דחזקה דמהני ברה"ר תועיל גם לרה"י, הלא בס"ט ברה"י לא מהני חזקה לטהר:

סימן קטו

בענין איסורין מבטלין זה את זה:

סימן קטז

ט"ז תר"ה, ומג"א ל"ב, דלא אמרי' כל קבוע כמע"מ היכי דיש ספק אי יש כאן איסר כלל, וקשה אמאי לא מוקי הגמרא הא דאמר שמואל אין הולכין בפ"נ אחר הרוב בתשעה גוים ואחד ספק:

סימן קיז

שוחט ששחט כמה עופות להרבה אנשים בע"יוכפ וידע אחת טריפה אבל לא נודע למי:

סימן קיח

קושי' בפנכא דר"א, למה לא ימתין עד למחר וישתמש בו צונן ואין חשש שמא ישתמש בו חמין אז יהי' נטל"פ [א"ה עי' בהערות לספר מוצל מאש סי' כ"ד]:

נב"י רצה להתיר באיסר דרבנן נטל"פ לכתחילה, ופלא מפנכא דר"א, לפמש"כ בית יעקב דם שמלחו אינו עובר עליו דוקא בשיער מליחה אבל תחילת מליחה גם שדם חם לא חשוב כמבושל, [עי' פר"ח תצ"ו אות כ"ג שמביא רלבח וריב"ל שאסור איסר דרבנן נטל"פ לכתחילה]:

סימן קיט

אם מותר למכור עופות טריפות למומרי במקום בלא זה מצוי לקנות טריפות:

ש"ך יו"ד קנ"א כתב מומר לכל תורה אין אנו מצוין שלא לסייע או להפרישם ועי' דג"מ:

רדב"ז מחדש הא בדלא קאי בתרי עברי נהרא מותר דוקא אם הב"נ או הנזיר יודע שזה אסור לו ואפשר שיחזור בו, אבל אי סובר דאין כאן איסר כלל ובודאי יעשה מה שבלבו חפץ בזה יש לפ"ע, ופלא גוי שמקריב לע"ז בודאי למצוה מכוין בכ"ז אמרי' אי אית ליה בהמה ליכא לפ"ע:

סימן קמט

שאור שלוקח מעיסה קודם שהורמה חלה, ונתנו משאור זה לקדירה להחמיץ גורקען, אם יש תקנה להפריש על השאור מעיסה אחרת:

ב"י צ"ח על דין דנשפך במין במינו לא בעי ס' אלא מדרבנן אזלי' לקולא, ומביא מ"כ, דשאור ועיסה ב' מינים, ופר"ח צועק דמשנה ערוכה שאור של חיטים עם עיסה של חיטים מב"מ הוא ופלא, ומישב עפ"י ש"ך בסי' צ"ח, אף דקי"ל כרבא דאזלי' בתר שתא דווקא לר"י דמב"מ ל"ב, או לדידן בדברים שהחמירו חכז"ל דבעי' ק' או מאתים, אבל בשיער דצריך ששים, אף אם שוה בשמא, אם לא שוה בטעמא לא בטיל, ור"ן מביא רמב"ן למה שאור ועיסה מב"מ, דלא שווין לא בטעם ולא בשמן, ותי' כיון שימתין ויעשה כל העיסה שאור לכן מיקרי מב"מ, אבל לענין ששים לא שייך סברא הנ"ל יען שיהי' שווין כיון כעת חיך אוכל יטעם לו, ע"כ לענין נשפך שפיר כתב שאור ועיסה שני מינים ולא אזלי' לקולא:

רא"ם הקשה אהא דטומטם אפי' מינו אינו מוציא והא ס"ס דילמא המוציא זכר הוא ואת"ל נקיבה דילמא גם היוצא נקבה, ותי' ס"ס בשני גופים לא אמרי' וש"ך בדיני ס"ס כתב דהא דלא מהני ס"ס בתרי גופא דוקא אם ספק הראשון הוא אסור מ"הת, וצריך לומר מגילה דברי קבלה כדאוריי' אבל קשה למה אין תורמין מדמאי על דמאי הלא ס"ס ואין זה דאוריי' כי רוב ע"ה מעשרין [א"ה עי' הערות במוצל אש סי' י"ג]:

ר"ן פ"ק דביצה כתב דאסור לילך ביו"ט לבית עכו"ם ליטל ביצה מצד קבוע, אבל ריטב"א כתב דאף בביתו שרי דלא הוי קבוע כי אם באיתחזק אחד דודאי אסורא משא"כ אם ספק לן אי יש כאן אחד מנולדים ביו"ט עי' מחהש"ק תקי"ג:

ר"ש סבר דהנאות כילוי בחלה אסור לזרים מדרבנן, אבל בטבל כתב המ"למ דהוא מדאוריי', [א"ה רשב"א שבת כתב רק טבל טמא אסור בהנאה של כלוי ולא טבל טהור, ומרכבת המשנה פכ"ד משבת, כתב יש לתמוה על רשב"א יבמות קי"ד שהקשה אם מותר איסר דרבנן להאכיל לקטן בידים מתנן אין מערבין בטבל דרבנן אע"ג דמערבין לגדול ביו"כפ הואיל דחזי לקטנים, וה"נ טבל דרבנן חזי לקטנים, ותי' ביו"כפ יומא גרים ע"ש ותמהתי עליו שאני טבל דאסור להאכיל בידים משום הנאה של כילוי ואפי' להאכיל לבהמתו אסור, ולאו משם לתא דקטן ע"ב, ופלא על תשובת מהרי"א או"ח סי' פ"ו ע"ש]:

תוכן העניינים

תשובת ריבא (אונגר) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה