אור ברסלב

תשובת הגאונים (מהרל, והרב יעקב בן הרב יצחק הלוי פולק)· רבי יהודה ליווא [המהר"ל], רבי יעקב הלוי פולאק

פסק עגונה · תשובת מהר"ל

עדות

נשאלתי על האשה מק"ק ביימום היושבת עגונה זה כמה שנים ועיינתי בעדות האשה פה ק"ק פוזנא ובודאי מה שהעיד רבי שמואל בר נתן ששאלו את הרוצח בשעה שהיה יוצא להרוג אין זה עדות להתיר האשה כיון שאין נחשב מסיח לפי תומו ואע"ג שמהר"יק ז"ל כתב בתשובה בסי' קכ"א על מעשה כיוצא בזה שהשופט שאל את הרוצח והגיד הרוצח ופסק דיש להתיר משום דלא היה הרוצח מרע' נפשיה לחייב עצמו להריגה אם לא דקושטא קאמר אע"ג שכבר הורה זקן יראה שאין לעשות מעשה על הוראה זאת דלא מצאנו דבר כמו זה בתלמוד וכיון שלא מצאנו זה בתלמוד אין לחדש מעצמינו סברא שלא נמצאת ומ"מ אם נמצא מי שסומך על הוראתו מי יכול למחות דיש לו אילן גדול לתלות בו אבל יראה שאין לעשות מעשה כלל על הך מלתא ולפיכך עדות ר' שמואל בר נתן אינו עדות לסמוך עליו להתיר ומה שכתו' בהגהות מרדכי בסוף יבמות מעשה בגוי שאמר בשעה שדנוה למיתה מעולם לא פשעתי ביהודי רק פעם אחת והתירו אשתו משום מסיח לפי תומו ע"כ בודאי מוכח התם בשעה שדנוה לשריפה אמר זה מעצמו בלא ששאלו אותו כהאי גונא הוי בודאי מסיח לפי תומו אבל על ידי שאלה לא ומה שהעיד העד השני ר' צדוק בר יוסף גם כן לא הוי מסיח לפי תומו בשביל זה וגם מטעמא אחרינה אינו עידות ואינו לדקדק בעידותו כלל ומה שהעיד העד השלישי כמר אברהם בר שלמה שאמר לו כפרי אחד איך שהיהודי היה אצלו ולא רצה ללכת עמו והראה לו אל הרוצח ואף אם דברי הגוי מסיח לפי תומו הלא לא הגיד את שמו כלל או שהיה מכיר את היהודי לומר יהודי הזה בעלה של פלוני היה עד שהעיד על הנהרג בודאי אם היה הגוי ההוא מכיר היהודי שהוא בעלה היה ראוי להתיר על ידי גוי זה אבל לא נמצא בעדות העד כמר אברהם דבר זה שהרי לא הזכיר את שמו כלל ואולי יהודי אחד הוא ואין להתיר מהא דאמרינן בפרק האשה בתרא מעשה בקולר של בני אדם שהיו מהלכים לאנטוכיא ובא גוי אחר ואמר חבל על קולר של בני אדם שמתו וקברתי' והשיאו את נשותיהם ושוב מעשה בשישים אדם שהיו מהלכים לכרכום ביתר ובא גוי אחר ואמר חבל על שישים בני אדם שהלכו לכרכום ביתר שמתו וקברתי' והשיאו את נשותיהם ע"כ ומזה באת להוכיח רק שאמר הגוי שהיו הולכים למקום הזה וידוע שאותם בני אדם היו הולכים למקום זה וזה הוא כמו סימ' גמור שהם אלו וכאן ג"כ כיון שהגוי אמר שהיהודי בא לכאן ובקש ללכת למקום פלוני שידוע שהיהודי הזה בעלה של אשה זאת רצה ללכת שם ודבר זה הוי הכרה וכך כתב מהר"י קא"רו ז"ל בשם מהר"ר דוד כהן שהרמב"ם ז"ל סבר ג"כ דסימנים מובהקים מתירין עליהם האשה ומה שלא כתב זה הרמב"ם משום דכתב הרמ"בם הנהו עובדא דסוף יבמות בקולר בני אדם אף על גב שהגוי לא היה בקי בהם ובשמותיהם התירו נשותיהן על ידי שהיה אומר הגוי שהיו הולכים למקום פלוני כ"ש גבי סימנים מובהקים וא"כ לפי זה בנדון זה מה שאמר היהודי הזה שרצה ללכת למקו' פלוני נהרג ע"י גוי זה ואנו יודעי' שבעלה של זאת רצה הכפרי ללכת למקום פלוני יש להתיר אותה אבל דבר זה אינו דודאי לא איירי הנך עובדא רק שידוע לנו שהגוי היה הולך עם איתה האנשים שבא להעיד עליהם דומיא דעובדא דלפני זה מעשה בישראל וגוי שהלכו לדרך ובא גוי ואמר חבל על יהודי אחד שהיה עמו בדרך שמת וקברתיו ושם לא הזכיר דרך מיוחד באיזה דרך היו הולכים ובודאי שם איירי שידוע שהגוי היה הולך עם אותו היהודי דאם לא כן במה נדע שהוא אותו היהודי שבא להעיד עליו ובענין זה איירי תרי עובדא דבתר כך או איירי לגמרי שהיה מכיר אותם ואמר שמותם תדע שאלו היה הנך עובדא דלא היה מכיר הגוי היהודי רק שדבר זה הוי סימן מה שאמר כי היו הולכים קולר בני אדם למקום פלוני או שישים בני אדם למקום פלוני הוי לאתוי הנך עובדא אמתניתין דלעיל מיניה אין מעידין רק על כל פרצוף פני' ולאשמעינן טובא מהנך עובדא לפעמים אין צריך הכרה רק בשנדע שהיו הולכים למקום פלוני ואין להקשות א"כ מאי קמשמע לן בהנך עובדא דודאי מסיח לפי תומו נאמן הגוי הרי לדברי הרמב"ם ז"ל קמשמע לן דבעינן וקברתים וכמו שכתוב הרמ"בם ז"ל בפי' ולפי מה שהשבנו אנחנו בתשובה אחרת דלא בעינן וקברתים וכמו שסברו שאר המפרשים והנך עובדא לרבותא קאמר וקברתים דמשמע שבא להחזיק טובה אליו שקבר אותם והוי לן למימר דעדותו הוי להשביח עצמו כמו הך מילתא דמייתי לפני זה דהיכא דהו' מכוין להשביח עצמו לא הוי מסיח לפי תומו קא משמע לן דהוי שפיר מסיח לפי תומו ועוד דאע"ג שידוע שהיה הולך הגוי עם היהודי בדרך שמא אחר בא אליו בדרך והראשון הלך אשמעינן דלא חיישינן לכך כלל כיון שידוע שהלך עמו והשתא כל הנך עובדי דמייתי הוי רבותא דמעשה הראשון היה יהודי אחד וגוי אחד ובודאי כהאי גונא לא חיישינן שמא הלך מאתו ואחר בא אליו אחר אלא אפי' חבורה של בני אדם דהם הרבה בני אדם ויש לחוש שמא אחר מהם הלך ואחר בא במקומו ויותר מזה דאפי' ס' שהם מספר רב ושמא אחד מהם הלך ואחד בא לא חיישינן כלל ויש להתיר כלם ואיך ס"ד לומר דבהאי מלתא שאמר שהלכו למקום פלוני וידוע כי אלו הם שהלכו למקום פלוני סגי דהא בפרק האשה שלום גבי יצחק ריש גלותא בר אחתי דרב ביבי הוי אזל מקורטב' לאספמיא ושכב וכו' ומבעי' ליה אי חיישינן לתרי יצחק אבל מה שידוע שזה הי' הולך מקורטבא לאספמיא לא הוי מידי וליכא למדחא ולומר דוקא היכי דשכיחי שיירות אז לא אמרינן דזה נהרג אלא אחר היה אבל היכי דלא שכיחי שיירות לא אמרינן דלמא אחר היה וזה שנהרג בכפר דלא שכיח שיירת' אמרינן בודאי זה נהרג ולא אחר ולדמות להא דתני בתוספתא והביאו הרמב"ם אם אמר שיצא אחד מעיר פלוני מחפשין בעיר אם לא יצא אלא הוא תנשא אשתו אשתו וא"כ ה"נ כיון שאין השיירות מצויות שם וידענו כי זה היה דרכו שם אמרינן הוא היה ולא אחר דזה לא דמי כלל דהתם בודאי משום דליכא למתלי כלל שאחר היה שהרי לא יצא משם רק זה אבל במקום שאין השיירות מצויות בודאי יש לחוש שמא ג"כ אחר הלך לשם אע"ג דאינו מצוי מ"מ ניחש שמא אחד היה ועל הא מלתא למסמך לא אשכחן היתר כלל אבל מה שהעיד ר' עקיבא בר שניאר ששמע גם כן הדברים מהרוצח וראה הכתונת והבערטין והזופיצא והפוטיר הכיר כך הגיד בעדותו בודאי דבר זה מסיח לפי תומו שהרי לא שאל את הגוי וכיון שהכיר את השופיצא הוי עדות מעליותא דלשאלה לא חיישינן דתנן בפרק בתרא דיבמות אע"ג שיש סימני' בגופו ובכליו אין מעידין משום דקיימא לן סימנים לאו דאורייתא כדמסיק רבא בפ' אלו מציאות וכמו שכתב הרא"ש ז"ל בפרק אלו מציאות וכן הטור סי' י"ז דקיימא לן סימנים לאו דאורייתא והשתא ע"כ סבירא ליה למ"ד דסימנים לאו דאורייתא דלא חיישינן לשאלה דאי חיישינן לשאלה אדתנן שיש סימנים בכלים לתני רבותא טפי אפילו ט"ע לא הוי מידי דהא סימנים לאו דאורייתא ופשיטא דלא סמכינן עלייהו לתני אפילו מלתא דהוי מדאורייתא שמכיר הכלים בט"ע אפילו הכי לא סמכינן עליה אי אמרינן דחיישינן לשאלה ואין לומר כאן איידי דתנא ברישא סימנין לאשמועינן דלא סמכינן אסימנים בגופו קתני בסיפא נמי סימנין דודאי אי הוי חדא טעמא דסימנין ודט"ע הוי מצי למימר כך דלא בעי למתני רבותא טפי דאיידי דבעי למתני גבי גופו סימנים קתני נמי סימנים גבו כלים ואין חילוק אבל לומר ה"ה ט"ע משום טעמא אחריני דחיישיינן לשאלה והך טעמא לא שייך גבי סימנים כלל אין לומר כהאי גונא דקתני איידי דמנא ידעינן דאין לסמוך אכלים אפילו מכיר אותם בט"ע משום דחיישינן לשאלה דהא לא תנא הא מלתא הכא כלל ואי סבירא ליה לתנא דחששא דשאלה חששה פשוטא היא א"כ למה צריך למתני ואע"ג דיש סימנים בכלים דמאי מהני סמנים בכלים כיון דחיישינן לשאלה ואין סברא לומר אע"ג דפשיטא דחיישינן לשאלה הא' דסמכינן הכא כיון דאיכא סימנים דגופיה בהדייהו דודאי אי תנא ט"ע הוי רבותא אבל סימנים מאי רבותא איכא דהא בלאו הכי משמע אע"ג שיש עשרה סימנים בגופו לא סמכינן וא"כ מאי שנא שיש עם סמני גופו סימנים בכלים דחדא מלתא הוא ולדחוק לומר דכלים דמתניתין אותם כלים דלא חיישינן בהו לשאלה דזה וזה סתם כלים קתני והוי ליה למתני ואע"ג שחותמו באצבעו דלא מושלי ועוד למה הוצרך למתני כלל דודאי לא עדיף מסימני גופו ולכל התרוצים ניחא דלהך תרוצא דסימנים דאורייתא אשמיעינן גבי כלים לא סמכינן אפילו אסימן דאורייתא משום דחיישינן לשאלה ולתרוצא בתרא לא הוי סי' כלים כמו סימני גופו דסימני גופו ארוך וגוץ וסימני כלים חיורא וסומקא וה"א דזה יותר עדיף מן ארוך וגוץ ואין לומר דסימני כלים אפי' סימנין מובהקים כמו שנפרש וא"כ הא דקתני סימנים בכלים לא הוי למתני אלא בודאי לא חיישינן לשאלה ולדיוקא קתני אסימנין לא סמכינן אבל טביעת עין סמכינן והא ליכא למימר למ"ד דסימנין לאו דאורייתא דאיירי סימני כלים דמתניתין בסימני מובהקים וסמכינן עלייהו והוי כמו ט"ע וכדמוכח בפרק בתרא דיבמות וכמו שכתבו התוספו' ג"כ ושאר מפרשים דסי' מובהק לגמרי סמכינן עליה אפילו למ"ד סימני לאו דאורייתא וקתני מתניתין דאין מעידין משום דחיישינן לשאלה דא"כ איירי בהנך סימנים מובהקים ג"כ בגופו ואמאי אין מעידין אם יש סימנים מובהקים בגופו אבל לאוקמו סימנין דגופו שלא במובהקים וסימני כלים מובהקים כהאי גונא ליכא למימר כלל דודאי דומיא קתני ועוד דכיון דקתני במתניתין אין מעידין אפי' יש סימנין בגופו ובכל סימנים איירי דאין מעידין א"כ סימנים מובהקים דק"ל דמעידין לא קרא התנא סימן רק הוי סימנין מובהקים בכלל סימנים דמתניתין וא"כ משמע דוקא סימנים בכלים אין מעידין אבל בט"ע מעידין אע"ג דלמ"ד סימנין דאורייתא כי מוקי בתרוצא קמא סימני גופו ארוך וגוץ סימני כלים דחיישינן לשאלה גם כן כא הוי דומה דהא סימני גופו לאו בכל סימני איירי רק באריך וגוץ ואלו סימני כליו בכל ענין זה לא קשיא דכיון דלא מצי לאקומי כלל סימני כלים באריך וגוץ בודאי בכל סימנים קאמר אבל לומר דסימנים דגופו בלא סימנים מובהקי' וסימני כלים סימנים מובהקים ולא נאמר דבחדא מלתא איירי מי מגיד דבר זה ולמה לא נוקי מתניתין כפשטיה דדומיא דסימנים גופא קתני ולדיוקא קתני דוקא אסימנים לא סמכינן אבל אטביעת עין סמכינן אלא ע"כ להך סברא דסימנין לאו דאורייתא לא חיישינן לשאלה והא דקאמר בגמרא דחיישינן לשאלה הוא להך סברא דסימנין דאורייתא ומכלים ליכא להקשות וא"ה לא קתני במתניתין אע"ג דמכירין הכלים בט"ע א"ה אין משיאין דכיון דסימנין דאורייתא אין חלוק בין סימנין לט"ע והשתא לא"ד דסימנין לאו דאורייתא לא חיישינן לשאלה ואע"ג דאיכא למימר דהא דקיימא לן סימנין לאו דאורייתא לחומרא הוא דאמרינן הכי שלא לסמוך על סימנין אבל לקולא לא דהא בפרק אלו מציאות לא פשיט בודאי דסימנין לאו דאורייתא ואם כן אפשר דקיימא לן סימנים דאורייתא ואי קיימא לן סימנים דאורייתא צריך לתרץ להך מ"ד דחיישינן לשאלה ולכך אין מעידין על סימנים בכליו דזה אינו כיון דלתרוצא בתרא דקאמר אב"א כליו חיורא וסומקא והשתא להך תירוצי בתרא נמי לא חיישינן לשאלה כמו להך סברא דסימנין לאו דאורייתא יש לנו למתפס תרוצא בתרא דלא חיישינן לשאלה כיון דלהך תרוצא אין צריך לומר דפליגי בהך מלתא אי חיישינן לשאלה ועוד דהוא תרוצא דיותר יש לסמוך עליו דכך הוא המסקנא וכן מוכח מדברי התוספת בהדי שהקשו ואי חיישינן לשאלה מן התורה היכי מפקינין מקרא דמהדרינן חמור בסימנים נחוש לשאלה מן התורה מיהא לפי המסקנא אתא שפיר דלא חיישינן לשאלה ע"כ ומשמע מלשונם דכך היא המסקנא וכן דעת בעל נמקי יוסף שכתב בפרק בתרא דיבמות והרי הלכתא שמעידין בסימן מובהק בין בגופו בין בכליו ומתניתין באריך וגוץ בכלים דחיוורא וסומקא הרי לך דהלכתא כך דלא חיישינן לשאלה ומה שכתוב מהר"י קארו ז"ל על בעל נמוקי יוסף והר"ן שכתבו כך דלאו דסמכי נינהו כיון שהרי"ף והרמב"ן והרא"ש והעיטור חולקים עליהם לא מצאנו בכל דבריהם שהוא כנגד זה ואדרבה מדברי הטור משמע בפי' כך וז"ל אם אין מכירין אותו בט"ע אפילו אם יש סמנים בכליו ובגופו אין סומכין עליהם אם אינם מובהקים עכ"ל ומשמע בהדיא אם יש סימנים מובהקים סומכין עליהן אפילו בכלים דאם לא כן לא הוי למימרינהו בחדא אלא פשיטא דסומכין בסימנין מובהקים אפילו בכלים ומכ"ש בטביעת עין דמה שכתב מהר"י קאר"ו דקאי הא דקאמר אינם מובהקים ומשמע מובהקים מעידים אגופו לא אכלים דבר זה לא יתכן דאפילו במשנ' אין לתרץ כך כ"ש דלא הוי למר לכתוב כך וכן רב אלפס והרא"ש ז"ל לא הביאו רק המשנה כצורתה וכתב רב אלפס עלה דהך מתניתין אמר רבא דכ"ע סימנין דרבנן וכו' והשתא להך לישנא דסימנין דרבנן אי אפשר לומר רק דלא חיישינן לשאלה כמו שבארנו למעלה וא"כ רב אלפס סבר בהדיא דלא חיישינן לשאלה והרא"ש ז"ל ג"כ כך דבריו שכתב ג"כ לישנא דסיענין דרבנן למ"ד סימנין דרבנן צ"ל דלא חיישינן לשאלה ובאיזה מקום נזכר דחיישינן לשאלה אינו רק להך תרוצא דקאמר סימנין דאורייתא ואי היה חיישי' לשאלה רב אלפס ז"ל והרא"ש ז"ל הרי לכל הפחות בהנך מילי דהיינו ארנקי וטבעת בודאי לא חיישינן לשאלה כלל וא"כ הוי למכתב דהני מילי לא חיישינן בהו לשאלה אלא בודאי ובירור דלא חיישינן לשאלה כלל ומתניתין איירי בסתם סימנים כמו גבי גופו דבודאי איירי מתניתין בסימנין שאינן מובהקים והכי נמי גבי כליו איירי בסימנים שאינם מובהקים דהיא היא לגמרי ולמה היה צריך לרב אלפ' לפרש דהא בודאי כמו דמפרשינן סימני גופו ה"נ מפרשינן סימני דכלים וחדא מלתא הוא אלא בודאי רב אלפס לא סבר כלל דחיישינן לשאלה ומוקי מתניתין בסתם סימנים שאינם מובהקים דהא גבי גופו לא חיישינן לשאלה וצריך לאוקמי בסי' שאינן מובהקים ולפי מה שאמרנו דסימנים מובהקים לא הוי בכלל סימנים אלא ט"ע גמור נחשבו סימנים מובהקים ומלתא דפשיטא דסמכינן עליו כמו שפירשנו למעלה. א"כ בודאי רב אלפס והרא"ש ז"ל דכתבו המשנה בצורתה בודאי דהתם מתניתין איירי שלא בסי' מובהק כלל דסי' מובהק' אינו בכלל סימנים רק הוי ט"ע ולכך כתבו המשנה כפשוטה ועוד נראה דמשום כן לא כתבו דסימנים מובהק' סומכים עליהם משום דסי' מובהק' ג"כ אין לסמוך עליו דלא ידעינן עד כמה הוי סימן מובהק' ומפני שאין אנו יודעים כמה הוה סימן מובהק' לכך לא כתב היכי דהוי סימן מובהק' דסמכינן עליו ולפיכך כתב רב אלפס משנתינו בצורת לא כתב דין סימן מובהק' ומהר"י קאר"ו ז"ל הקשה על רב אלפס והרא"ש והרמב"ם ז"ל דלמה השמיטו דין סימן מובהק' דהא הכל מודים דהוי סימן והוצרך לומר דרב אלפס והרא"ש סמך שכתב ממעשה דתרי ה"ח ומשם יש ללמוד דיש סימן מובהק' והרמב"ם סמך אהא דכת"גבי גט נקב יש בצד אות פלוני וכל זה אינו שיסמכו על דבר זר והוי להו לכתוב כפי' במקומו דסמכינן אסימן מובהק' אבל בודאי סימן מובהק לא ידענו יעד כמה הוי סימן מובהק דהא שומא לר"א הוי סימן מובהק ורבנן אמרי דלא הוי סימן מובהק וא"כ חולקים בסימן מובהק ואין סימן מובהק ידוע עד שלא יהיה שום חלוק בו ולפעמים יחשוב שהוא סימן מובה' עד שאין לספק בו ובהאי גונא בלתי שכיח אבל נקב בצד אות פלוני מוכח בגמרא דהוי סימן מובהק ולפיכך כתבו סימן זה דוקא אבל שאר סימנים לא ידעינן אבל אטביעת עין סמכינן ולא הביא רב אלפס הך שנויא דכ"ע שומא לא הוי סימן מובהק בשביל ללמוד ממנו דסימן מובהק סמכינן עליו אלא ללמוד על סימן שומא דלפי הסברא שומא באצבע פלוני ראוי שיהי' נחשב זה סימן מובהק כמו נקב בצד אות פלוני הנחשב זה סימן מובהק דזה לא שייך גבי שומא דהוי כמו נקב בצד אות פלוני דנחשב סימן מובהק והא דבכל שומא סימן מובהק הוא ולכך מייתי דלא הוי סימן מובהק והטור שהביא דין סי' מובהק דלפעמים הוא ידוע שהוא סימן מובהק לגמרי ואין לטעות בו כלל ויש להתיר על זה וליכא למימר דאי לא חיישינן לשאלה הוי ליה לרב אלפס לפרש שהרי שאלה חששא גמורה היא דזה בודאי אינו דאדרבה כיון שהמקשה לא הוי סכר ליה עד דמתרץ המתרץ דחיישינן לשאלה ממילא היכא דאין צריך לומר דחיישינן לשאלה כמו לתירוצ' בתרא בודאי לא חיישינן לשאלה ועוד כי למ"ד סימנ' לאו דאוריית' ע"כ לא חייש' כמו שבררנו למעלה א"כ אין זה סברא פשוטה ועוד דתירוצא בתרא לא חייש לשאלה דאי חייש לשאלה לא הוי צרי' לאקומי בחיורא וסומקא הא בכל כלי חיישינן לשאלה כי אם כלי דמפרש שם דלא חיישינן בהו לשאלה א"כ מהיכן נלמד דבר זה דבסתמא חיישינן לשאלה אלא כמו שאמרנו דלא חיישינן לשאלה ועוד דמלתא דהוי ממונא לא חיישינן לשאלה כלל כמו שפרשו התוספות דהא מהדרינן אם מצא פירות בכלי אם נותן סימן בכלי וא"כ שאלה לאו חששא גמורא בודאי ואינו דבר פשוט דאי חששא גמורה אפילו מדרבנן יש למיחש לשאלה אלא בודאי לא חששא גמורה היא וא"כ האיך נאמר מסברת עצמינו דחיישינן לשאלה כיון שלא כתבו בפירוש דחיישינן לשאלה ומה שכתב הטור סימן קל"ב המביא גט ונפל ממנו עם הכלי שהי' מונח בו ויש סי' או טביעת עין בכלי וידוע שלא השאילו לאחר ע"כ משמע אבל אם אין ידוע חיישינן לשאלה בודאי אין זה קשיא דהתם איירי שהוא בעצמו מצא הגט עם הכלי ואם השאיל הכלי לאחר בודאי הרי השאו' לו ואם מסופק אליו אם השאיל או לא השאיל בודאי כיון דמסופק חיישינן לשאלה ועל זה קאמר דידע שלא השאיל ומה שכתוב הרא"ש ז"ל בתשובה מלבושים לא הוי סימן פעמי' אדם משאול מלבושיו לאחרים בודאי הרא"ש ז"ל איירי שהיו מכירים אותם בסימנים כמו דמשמע לישנא מלבושים לא היו סי' ומשמע דהיו מכירים אותם על ידי סימנין והשתא כך י"ל דאי סברת סימני' דאורייתא ולכן אתה רוצה להתיר י"ל דחיישינן לשאלה דלהך תרוצא מסיק דחיישינן לשאלה אפילו נאמר דהרא"ש כתב בתשובה שלו דחיישינן לשאלה כיון דלא כתב מזה בפסקיו שלו אחר פסקיו אנו הולכים שהוא באחרונ' כמו שכתב הטור דמה שכתב בפסקיו היה כותב אחר מה שכתב בתשובותיו וכיון שהר"ן ז"ל ובעל נמקי יוסף כתבו בפירש דלא חיישינן לשאלה ולא נמצא בפוסקים בפירש דחיישינן לשאלה בודאי אין לומר דחיישינן לשאלה והנה יש להתיר האשה העגונה הזאת דלא חיישינן לשאלה כלל ואפילו אם תאמר דחיישינן לשאלה הרי הוגבה ערות פעם שנית והעיד ר' ליב בן כמ"ר עוזיאל איך קודם שהלך אל הרוצח אמרו אליו הגוים שהגיד הרוצח איך שהרג היהודי א"כ אפי' התחיל היהודי אח"כ לשאול אותו כיון דמתחל' הגידו הגוים היה שפיר מל"ת דכך פסקו כל הפוסקים וכמו שכתב רב אלפוס ז"ל מהא דאיו חברינו ששאלו אותו רק שהתחיל במסיח כפי תומו אף כי אין דבר זה ראיה כי שם התחיל במסיח לפי תומו עם אדם זה ובא אחר ושאלו דהוי הגדה אחרת מ"מ גם עדות כמר ליב בעצמו כאשר בא אל הרוצח הגיד כי בלשון זה אמר הרוצח (דער יהודי האט מיך אויש געבן וכו') ולא היה שאלה בזה ואע"ג דמשמע מתוך עדות של כמר ליב שהיה העד השני ר' צדוק ועדות ר' צדוק לא היה רק על שאלה שאמר הגד הרי הוגבה בעדות כי אצל זה לא היה העד השיני כמר צדוק גם העיד לפני ב"ד שהגוי אמר מעצמו דברי' אלו מבלי שאלה כלל כך העיד לפני ב"ד והרי עוד העיד כמר ליב אוזיאלש שראה הווטשיק שלו והכירו הווטשקי וכיון שהכיר הווטשקי הרי אפילו אי חיישינן לשאלה לא חיישינן בכלים דלא מושלי אנשי והכל מודים בזה דלא חיישינן בהא לשאלה וא"כ הך אתתא שרי לפי דעת הכל ועוד דאע"ג דחיישינן לשאלה כהאי גונא שהכיר הזופיצא דידיה ובודאי ידוע דלא היה עם הנהרג בגדים אחרים רק אלו ואיך ישאל אותם לאחרים וילך ערום ומכ"ש כפי מה שנודע שזה ההרוג יצא מן העיר ביום ה' לעת ערב והמעשה הזה היה ב יום ו' וכי אפשר לומר שעשה אליו בגדים אחרי' בשעה כל דהו ועוד הרי לא שכיח שיירתא במקום שהרג זה ואע"ג דלא סמכינן אשיירת שאינם מצויות כדאמרנן למעלה מ"מ יצטרף הא מלתא לעשות כמו סי' מובהק דמאי שנא סימן מובהק שאם נמצא נקב בצד אות פלוני דסמכינן עליה וע"כ דכהאי גונא לא אמרינן דאתרמוי ואם כן כ"ש בנדון זה דאין לומר דאתרמוי כל הנך מלתא וא"כ אע"ג דחיישינן לשאלה הך מלתא הוי סימן מובהק דסמכינן בכל מקום דלא נוכל לומר אתרמי הוא דאתרמי וכן מוכח בכתבי מהר"אי ז"ל שכתב ושמעתי לפני כמה שנים ממורי מהר"ן שמצא בספר דמשוי סימני כלים לשאר אומדנא ואע"ג דלא הוי זה כהלכתא ע"כ ואיך סמך על זה דלא הוי כהלכתא אלא אף על גב דלשאלה חיישינן מ"מ כאשר יש עמו שאר אומדנא דליכא למימר דכל הנך מלתא אתרמי היא דאתרמי ולכך הוי סימן מובהק דסמכינן עליה כך לדעתו וסברא מעליה הוא אבל לפי מה שאמרנו למעלה דלכך לא כתבו הפוסקים סימן מובהק דלא ידעינן סימן מובהק תיכא הוא ולא כתבו רק סימן מובהק שמצאנו בפי' בתלמוד ומכ"ש דאין לסמוך על זה דלא ידעינן מה שנחשב סי' מובהק ובלאו הכי יש ראיה דאין לסמוך על זה דהא מתניתין קתני אפילו יש סימנים בגופו ומשמע אפילו עשרה סימנים שאינם מובהקים בגופו ואין זה כמו זה שיש לו עשרה שומא אחד ביד ואחד ברגל ואחד בפניו עד עשרה אין סומכין עליהן אע"ג אע"ג דאין לומר דאתרמי הוא דאתרמי כל הנך סימני' ביחד ודבר זה היה ראוי להיות נחשב כמו סימן מובהק דאפי' הכי לא אמרינן כלל משום דלא נתנו דבריה' לשעור כלל ולפיכך לא סמכינן אסימן שאינו מובהק כלל הן שיהיה אחד הן שיהי' עשרה וה"נ אם חיישינן לשאלה אע"ג דאיכא שאר אומדנא עם זה לא הוי מידי ולפיכך אין לסמוך על זה אבל הדרכים שיש להתיר האשה העגונה הן מפני דלא חיישינן לשאלה הן מפני שהעיד על כלים דלח חיישינן בהו לשאלה ואח"כ מצאתי דברים כתובים כמו מזמור יתומה דלא חתם עליה' מי הוא הפוסק ואמרו אלי כי הם דברי הגאון הגדול מהר"ש שהיה אב"ד בק' פוזנא ותמהתי על הדברים ואמרתי כיון דלא חתם שמו בודאי לא היה דעתו לאסור ואפילו אם היה דעתו לאסור משום עגונה לא שייך לומר חכם שאסור ואזכיר מה שמצאתי שסמך עליו לאסור לפי שאין כאן עדות לפי תומו וכתב כי עדות ר' צדוק הוא ע"י ששאלו את הרוצח ואין זה מסיח לפי תומו וכמר ליב יהודה בן עוזיאל אע"כ דמדברי עדותו משמע שהגיד הרוצח לפי תומו אבל לשון ג"כ משמע הן הן הדברים הנזכרים עכ"ל ור"ל כמו העדות שלפני זה אינו מסיח לפי תומו כך עדותו ג"כ הדברים האלו אין להם הבנה כלל דודאי מה שאמר כמר יהודה ליב ששמע הדברים גם כן מן הרוצח הוא על העדות עצמו ולא על מלתא אחריתי אם היו הדברי' מסיח לפי תומו או היו בשאלה ובודאי על דקדוקים כמו אלו וכיוצא בהן כתב הרמב"ם ז"ל בתשובה שהמרבה לדקדק אין דעת חכמים נוחה הימנו ומכ"ש דבר כמו זה שנפרש מה שאמר לשון גם כן שר"ל באיזה ענין כאמרו דהיינו בשאלה ולא מסיח לפי תומו ועוד כי לפני זה העד ר' אברהם בר שלמה וז"ל היהודי וכו' עד שהרוצח הודה שהרגו וכל זה העיד כמר אברהם בר שלמה ועדות זה לא נמצא בו לשון זה שאמר גם כן שממנו רוצה לדייק דקאי על העדות שלפניו שהרי העיד ר' אברהם בר שלמה שבא אל כפרי אחד והגיד לו היהודי וכו' ואין בעדות זה שום שאלה כלל והרי בעצמו כתב באותו פסק ומה שהעיד כמר אברהם נראה שודאי זה מסיח לפי תומו שהרי הכפרי התחיל להגיד מ"מ לא הגיד מי הוא הנהרג אלא שאמר היהודי ר"ל הידוע שהיו עסוקים בו בני הכפר עכ"ל וכיון שהעיד אחר כך ר' יעקב בר שניאר ששמע הדברים ההם מן הרוצח כנ"ל וקאי בודאי על עדות שלפניו שהעיר ר' אברהם בר שלמה מה ששמע מן הגוי כך שמע ר' יעקב בר שניא' מן הרוצח וכיון דעדות ר' אברהם שהגיד הגוי לפי תומו אף עדות של יעקב בר שניאר ששמע מן הגוי היינו שאמר לפי תומו והכיר היא הזופיצא גם העיד רבי יודא ליב בר עוזיאל ששמע גם כן הדברים מהרוצח וכו' אם כן גם עדותו שהיה מסיח הרוצח לפי תומו ולא על ידי שאלה ואם כן מה שכתוב שלשון ג"כ משמע דאדלעיל קאי ולא הוי מסיח לפי תומו אדרבה העדות שלפני זה הוא מסיח כפי תומו וכיון שהוסיף אחר כך בעדות שרא' הווטשקי והכירו אותו גם כן הוי עדות מעליא ולא הוי זה חוז' מגיד כלל רק שהוסיף שאם אחד העיד פלוני חייב לפלוני מאה זהובים ואחר כך העיד שעוד חייב מאה זהובים וכי דבר זה נחשב חוזר ומגיד דלא אמר מאה ולא יותר וכאן אע"ג שאמר שראה המלבושים הנ"ל ולא הזכיר שהכירו הווטשיק ואח"כ העיד שגם כן ראה הווטשיק והכירו אותו אין זה רק תוספות שהוסיף הכרת וושיק ובי בשביל זה הוא חוזר ומגיד ולמה יהיה נחשב דבר זה חוזר ומגיד ואפילו אם היה שואל אותו על דבר אחד ואמר לא ידעתי ואחר כך אמר ידעתי ולא נחשב זה חוזר ומגיד כלל כיון שאינו מכחי' עדותו כלל והא דתנן השביעוהו עליו ה' פעמי' כב"ד ואח"כ הודה אינו חייב אלא אחת ומפרש שם הטעם מפני שלא היה יכול לחזור ולהודות ומשמע אחד שכפר ואמר לא ידעתי אינו יכול לחזור התם בודאי כיון דנשבע אמרינן דמתחלה דייק שאין אדם נשבע עד דדייק ובודאי ידע וכפר אבל כפירה בלבד שאומר אין אני יודע עדות יכול להחזיר ולומר נזכרתי ואינו דומה לכופר בפיקדון שפסל לעדות ולא יכול לומר נזכרתי משום דאין דרך לשכח הפיקדון שאצלו אבל דרך לשכוח איך היה המעשה תדע לך דתנן השביעוהו עליו חמשה פעמים אינו חייב אלא אחת והרי קודם זה כפר דתנן שבועות העדות כיצד באו והעדוני שבועה שאין אנו יודעים לך עדות או שאמרו אין אנו יודעים לך עידות משביע אני עליכם חייבים והשתא כיון דכפרו מתחלה אינו יכולים לחזור ולהודות ואמאי חייב הלא אין חיובו אלא אם כן בשעת שבועה ראוי להגיד הקרבן חייבים בשביל השבועה ואין חייבים קרבן על הכפירה אלא דלא נחשב זה חוזר ומגיד כלל ואפילו אם אמרו אין אנו יודעים שום עדות ואין לומר דמתניתין איירי שכפרו ונשבעו תוך כדי דיבור דהא לא קתני הכי כלל דהא סתם קאמר דלמ"ד תוך כדי דיבור כדי שאלת רב לתלמיד לא הוי רק שתי מלות שלום עליך וכאן קתני היכא דלאחר שכפר אמר משביע אני עליך ואפילו למ"ד כדי שאלת תלמוד לרב והוא שלום עליך רבי כדפירש רש"י ז"ל אין זה תוך כד דבור כלל ועוד מצאתי בכתב ההוא ומה שהעיד ר' אברהם בר שלמה נראה שודאי זהו מסיח לפי תומו שהרי הכפרי התחיל להגיד לו שהיהודי בא אליו מ"מ לא הגיד מי הוא הנהרג שהרי לא הזכיר שמו ולא שם עירו וכמר נחום בר צדוק ששמע הדברים מן הרוצח כנ"ל אם ר"ל דברי רוצח שהעיד ר' אברהם בר שלמה הרי לא פירש אם נהרג עכ"ל מה בכך הרי עדותו קאי על עדות ר' יעקב בר שניאר והוא העיד ששמע מן הגוי הרוצח שהודה שהרגו ועל זה העיד העד האחרון ששמע מן הרוצח כנ"ל והוא העיד שהכיר הזופיצא וכיון שהכיר הוא הזופיצא והיה של נהרג זה היה עדות מעליא וכבר אמרנו דלא חיישינן לשאלה דכך מוכח מסקנא דסוגיא דגמרא דמתרץ ואב"א כליו בחורא וסומקא וכתב באותו פסק דודאי כי קאמר ואב"א כליו בחורא וסומקא ר"ל דאף בכלים דלא מושלי ואיירי בחורא וסומקא ומפרש כך כי היכי דנוקי מתניתין אפילו בכלים דלא מושאלי ולא מצאנו כלים דלא מושלי רק כיס וארנקי וא"כ למה לי לתר' מתניתין כיס וארנקי בדוח' נוקי לה בסת' כלים וגם מוקי לה בחור' וסומקא ולא כסתם סימנים כמו שהיה סבור המקשה מתחלה ודבר כזה לא מצאנו משום דוכתיה דקאמר אב"א ונוקי מתניתין בדוחק דאיירי בכיס וארנקי וגם בסימנים שלא היה רוצה המקשה מתחלה ואין לומר דאיירי גם בכיס וארנקי דלא מושאלו אנשי ובשאר כלים דמושאלי ובחורא וסומקא ובכל סימנים א"כ הרי פירוש המשנה לצדדין ודבר כזה אין לפרש ולמה לו להעמיד מתניתין בכיס וארנקי וכי כיס וארנקי קתני והרי המקשה לא היה רוצה כלל בשאלה כדאמר ואי חיישינן לשאלה אם כן כי אמרו אב"א וחזור מתורץ הראשון היינו דלא חיישינן לשאלה כדאמר ואי חיישינן לשאלה ומכ"ש דלעיל הוכחנו דמ"ד סימנים דרבנן לא חיישינן לשאלה דא"כ לא הוי ליה למתני סמני כלים דלא הוי מידי רק הוי ליה למתני ט"ע לא מהני גם באותו פסק מביא ראי' דחיישינן לשאלה כדאמרינן בפרק אלו מציאת עידי אריגה ועידי נפילה נותנים לעידי נפילה דאמרינן זבוני זבני אם כן ה"נ חיישינן לשאלה דמאי שנא עד כאן ומאי ענין זה לזה התם כיון דעדים ראו שנפל מהאי גברא צריך לחזור למי שנפל ממנו דהא בשעת נפילה היה בידו ולפיכך אמרינן שיחזור לבעל נפילה והא לא אמרינן דהשאיל לו אלא אמרינן מכר לו דהמוציא מחבירו עליו הראיה אבל לחוש שמא השאיל לאחר דבר זה לא חיישינן ועוד הביא ראייה שכתב הטור המביא גם וידוע שלא השאיל הכלים אלמא חיישינן לשאלה דבר זה אינו כלום כמו שאמרנו כיון שהוא בעצמו המוציא צרי' שידע שלא השאיל לאחר שאם השאיל אותו לאחר למ' לא ניחוש ואם הוא מסופק אם השאיל הכלי לאחר בודאי כיון דמסופק חיישינו לשאלה וכל התלמוד לא איירי רק אם חיישינן גבי אחר כמו במתניתין לכך לא הוצרך הרא"ש ז"ל לכתוב דבר זה כלל דאיירי שידוע שלא השאיל לאחר דאם הוא מסופק אם הוא השאיל או לא השאיל כיון דמסופק חיישינן לשאלה כהאי גונא אבל אין לחוש כלל שמא השאיל היכי שיש סימנים מובהקים בכלי או ט"ע עוד הביא ראיה מן התוספות דתנן מצאו בחפיסה ודלוסקמא והקשו התוספות וניחש לשאלה ומזה הוכיח דחיישינן נשאלה דודאי להך תרוצא דחיישינן לשאלה הקשו התוספות ועוד הביא ראיה דמדמייתי רב אלפס ז"ל מתניתין כצורתא ולא קאמר דמתניתין איירי בסימנים שאין מובהקים ש"מ דחיישינן לשאלה אפילו בסימנין מובהקים וסימנין גופו סמך אהא דכתב פלוגתא דר"א ורבנן בשומא אי הוי סימן מובהק ואם כן מתניתין איירי אפי' בסימן מובהק ועל כרחך משום דחיישינן לשאלה דבר זה אין הבנה לו דכיון דמתניתין גבי סימנים של גופו איירי באינו סימן מובהק אם כן בודאי גבי כלים גם כן שאינו מובהק ולמה היה לו לרב אלפס לפרש דאיך נפרש אעפ"י שיש סימנין בגופו ובכלים לצדדין וגבי גופו נפרש סימן שאינו מובהק דבר זה לא יתכן כלל אלא בודאי בתרווייהו אינו מובהק קאמר ומכ"ש לפי אשר פרשנו למעלה דלכך כתב רב אלפס והרא"ש מתניתין בצורתה משום דלא ידענו סימן מובהק מאי הוא וכל סימנים לא הוי כלום דלא ידענו סימן מובהק מאי הוא ולכך לא הוצרך לפרש ומה שהביא ראיה מתשובת הרא"ש ז"ל שכתב דסימני בגדים לא הוי סימן אין ראיה כלל כמו שאמרנו למעלה ועור כתב ומה שלא כתב הרא"ש ז"ל סימני כים וארנקי משום דסתם כיס וארנקי לא הוי בהו סימן מובהק דבר זה אין הבנה לו כי למה אין בהם סימן מובהק ובודאי כך יש להשיב שהרא"ש ז"ל סבירא ליה כמו שאמרנו למעלה דלא ידעינן סימן מובהק היכי הוא אבל לא מתורץ גם כן דהוי ליה להרא"ש וכן בעל הטורים לכתוב דין ארנקי וכיס וטבעת דלא חיישינן בהו לשאלה היכי דהוי בהו הכיר ט"ע אלא ברירה מלתא דלא חיישינן לשאלה והביא ראיה באותו פסק דאין בארנקי וכיס סימן מובהק מהא דפריך מהא דתנן אפילו יש סימנים בגופו וכו' ורמינהו מצא קשור בכיס ובארנקי וכו' והשתא מה מקשה דילמא שיש בו סימן מובהק ומכ"ש להתוספות שהקשו אמאי דמתרץ רבא דכולה עלמא סימנים דרבנן וא"ת ברייתא דמצאו קשור כמאן תוקמי ומתרצי כמה תרוצים ואינם מתרצים דאיירי שיש בהם סימן מובהק אלא על כרחך שרוב כיסים וארנקי צורה אחת להם ואעפ"י שתרצו גם כן דכיס וארנקי חשיבי סימנים מובהקים הרא"ש לית ליה הך סברא ע"כ הנראה מדבריו שהבין דעת התוספות מה שתרצו בתירץ האחרון דחשיבי כיס וארנקי סימן מובהק היות בכיס וארנקי סימן מובהק וזה אינו רק כי מה שקשור הגט בכיס וארנקי דבר זה נקרא סימן מובהק ומעולם לא עלה זה על דעתם לומר שיש בכיס וארנקי סימן מובהק דלא הזכיר בהן ברייתא שיש כאן סימן כלל רק שהוא קשור בכיס ודבר זה עצמו הוא כסימן ואם איירי בסימן מובהק שיש בכיס אם כן למה הוצרך למתני שקשור הגט בארנקי לתני דהוי סי' מובהק בגט גופיה כמו דיכול להיות סימן מובהק בכיס כך יכול להיות סימן מובהק בגט כמו דאמרינן נקב בצד אות פלוני ולפי' התוספות דתרצו דלפי המסקנא איירי שהוא עצמו מכיר הגט ומכיר הכיס בט"ע אין להקשות דלא לתני כלל שמצאו קשור בכיס רק שמכיר הגט בט"ע שדרך להיות ט"ע בכיס שלו שמורגל בו אבל סימן כמו שיכול להיות שיש לו סימן בכיס כך יכול להיות שיש לו סימן בגט כמו נקב בצד אות פלוני ובודאי לפי הך תרוצא דמתרץ רבא דכ"ע סימנים דרבנן צריך לומר דהוי כיס וארנקי סימן מובהק כמו שפרשו התוספות אך אין הפי' שיש בכיס סי' מובהק אלא מה שקשור בכיס וארנקי הוי סי' מובהק גם מה שכתב כי הטור שכתב מצא בכיס ובארנקי דהוי סי' מובהק דהא סתם קאמר מצאו קשר בכיס ובארנקי אלא דסבירא ליה כמו שפרשו התוספות דמכיר בט"ע הכיס וארנקי ונאמן לומר שלו במגו שהיה אומר לא אבדתי כלל ועוד כתב ואם אין מכירין אותו בט"ע אפי' יש להם סימנים בגופו ובכליו שאין דרכם להשאיל לא סמכינן אם דרכם להשאיל לא סמכינן אפילו בסימנים מובהקים הנה מעייל פילא בקופ' דמחט' כדי לדחות דברים ברורים והכל בשבי' שאומר דשאל' היא חששא גמורא ודבר זה אינו שהרי המקשה היה סבר דלא חיישינן וא"כ מנ"ל לומר דלפי המסקנא חיישינן לשאלה כי לפי תירץ בתרא אין צריך לומר דחיישינן לשאלה וכמו שפרשו התוספות גם כן ומה לנו לדחוק לפרש הגמרא והפוסקים ולבנות בנין באויר כי הדבר הזה דהיינו דחיישינן בהו לשאלה לא נזכר בכל הפוסקים כלל דלא משתמט חד מהנהו לומר איזו כלים לא חיישינן בהו לשאלה אם נחוש לשאלה ואם נפרש הטור דאיירי בכלים דלא חיישינן בהו לשאלה דבר זה מגדל פורח באויר כיון דלא הוזכר בדברי הטור הכלים דלא חיישינן בהו לשאלה ועוד באותו פסק אחר שהביא דברי התוספות שכתבו דבמסקנ' לא חיישינן לשאלה נכנס לפרש דברי התוספו' להוציא אותם לדרך אחרת אשר לא דרכו התוספות מעולם וכן רצה לפרש דברי נמקי יוסף והר"ן ז"ל בדרך רחוקה ובאולי ואולי ולכך לא באתי לכתוב אותן הדברים ועוד כתב אפילו אם היה דעת בעל נמקי יוסף והר"ן ז"ל דלא חיישינן לשאלה בטלים ברוב הנראה מן הפוסקים והנה הוא רואה דבר הבלתי נשמע כי אין גם אחד מן הפוסקים דחיישינן לשאלה וכולהי כתירוצא בתרא סביר' להו כמו שהוכחנו ואלו הי' א' סובר חיישינן לשאלה היה מפרש הכלים דלא חיישינן לשאלה בהו אותם שזכר בתלמוד ומה שכתוב כי דרך הכיסים להיות שוים ומעשה אחד לכולם מה יעשה בטבעת שכל אחד חותם ידו מעיד עליו ועיקר דלא חיישינן לשאלה בטבעת דחייש לזיופי אם כן יש לו חותם מיוחד והוי ליה לאשמיעינן דבהאי גונא הוי סימן ולא תוכל לומר כי מעשה אחד לכלם אמנם מדברי מהרא"י ז"ל משמע דחייש' לשאלה כמו שמבואר שם סי' קס"א ומפני שהדבר הזה הוא ענין עגונה שהקילו בו חכמים ואין להחמיר יותר ממה שיש להחמיר לפי הדין וכתב הרא"ש בתשובה הרי אתה רואה שכמה קולת הקיל חכמים וכו' וכן ראוי לכל מורה לחזור על כל צדדין להתיר עכ"ל וכן הרמב"ם ז"ל בתשובותיו כתב וז"ל כל אלו דברים חוזרים לעיקר אחד והוא שאין מדקדקין בעדות אשה עגונה וכל המחמיר ודורש וחוקר בדברים אלו לא יפה הוא עושה ואין דעת חכמים נוחה הימנו שעיקר תקנת בעגונה היקילו עכ"ל ואם כן מכ"ש שאין ראוי להחמיר מה שאין נראה לפי הדין כלל אפילו כי נמצא מי שהחמיר כמו מהרא"י ז"ל כיון שנמצא בפי' הר"ן ובעל נמקי יוסף ותוספות שכתבו בפי' דלא חיישינן במסקנא לשאלה אין להחמיר ומכל שכן שבררנו בבירור ובאין ספק כי כל הפוסקים לא חשו לשאל' אף כי נמצא בתשובת הרא"ש לשון משמע דחייש לשאלה הלא לא יקשה כלל כמו שפרשנו ואף אם היה דמתשובותיו משמע דחייש' לשאלה הלא בפסקיו לא נמצא זה כלל ואדרבה מוכח מתוך פסקיו דלא חייש' לשאלה וזה נמצא הרבה שחזר בפסקיו מה שנמצא בתשובתו ומכ"ש דאפילו אם באנו לחוש לשאלה הלא יש על מי שיסמכו כמו שהעיד כמר ליב יהודה בר עזויאש שינית ומה שכתב באותו פסק שהוא חוזר ומגיד אין בזה טעם וסברא כלל כשום צד ומה שכתב שהגוי יצא ממסיח לפי תומו לפי שכבר שאלו אותו הראשונים ויצא כבר ממסיח לפי תומו והביא ראיה מתשובת מיר"ם ז"ל שהשיב לאותן שנסתפקו מאחר שהקרובים הוציאו קול בעיירות דדמי קצת לאיו חברינו והשיב דלא דמי דהתם שיילי ליה בהדיא אבל הכא לא שיילי ליה בהדיא שעל כרחך לא התיר אלא שהגוי לא נשאל כבר אלא שיצא הקול אבל אם נשאל כבר אע"ג שאח"כ מגיד לאחרי' ג"כ אין זה מסיח לפי תומו ודברי' אלו אין בה' ממש כלל שהרי גם זה אינו דומה לאיה חברינו כי איה חבירינו הוא שאלה לגמרי ואם משיב לו אין זה מסיח לפי תומו כלל אבל אם שאל אותו אחד ובא אליו עוד אחד כאשר אינו עוסק בזה הענין הרי זה לא שאלו ובודאי דבר זה מסיח לפי תומו ואדרבה קל וחומר הוא דזה שהיה הקול יוצא והגוי אומר הדברים אינו כל כך מסיח לפי תומו שהיה כבר הקול יוצא כי אלו מחפשין אחר היהודי ודבר זה קצת היה ראוי להיות נחשב כמו שאלה אבל אם שאל אותו אחד והשיב לו וכי נחשב בשביל זה אח"כ כשהגיד הגוי מעצמו שאינו מסיח לפי תומו דבר זה אין שייך כלל וכי לעולם יחשב מכוין להעיד ועוד כי מי הגיד לו כי כבר התחילו לשאול את הרוצח קודם כי העדות הוגבה מן העדים כמו שבאו לפני ב"ד שהעד שבא ראשון הוגבה ראשון וא"כ מי יודע איזה עד היה אצל הגוי ראשון ואם כן למה יתלה עדות העדים שהגידו מה ששמעו מן הרוצח ולא שאלו אותו שדבר זה מפני ששאלו אותו אחרים על ידי כך יצא מדין מסיח לפי תומו כי מניין שהיה לפני זה שאלה מן אחר אין זה רק דברי נבואה לעגן האשה ואפילו אם היה זה ששאלו אותו קודם למה לא יחשב מסיח לפי תומו כאשר מסיח לפי תומו אצל אדם אחר ולפיכך הך איתתא שרי' להנשא על פי דין ודת תורתינו ושלום על ישראל ועל דייניהם:

יהודה ליווא בן לא"א בצלאל ז"ל ה"ה ע"כ פסק מורי

תוכן העניינים

תשובת הגאונים (מהרל, והרב יעקב בן הרב יצחק הלוי פולק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה