תשובות מהרים· רבי יעקב מאיר פדואה
סימנים · סימן ס
ענין סוכה ישינה ביאור שיטת הבבלי והירושלמי
סוכה דף ט' ע"א סוכה ישינה ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין וכו' והביא התוס' בשם ירושלמי דגם אליבא דב"ה צריך לחדש בה דבר. חברין אמרו טפח ר"י אמר כל שהוא. ומאן דאמר כל שהוא ובלבד שתהא על פני כולה ובאמת פשטות שיטת הש"ס דידן משמע דלב"ה א"צ שום חידוש. וצריך להבין שיט' הבבלי והירושלמי במאי קמפליגי ועוד הקשה בס' קרבן עדה על הירושלמי דהאיך קאמר הירושלמי אח"כ אף במצה כן. מצה הישינה פלוגתא דב"ש ודב"ה. אמר רבי יוסי דברי הכל הוא מכיון שלא עשאה לשם פסח דבר בריא שלא דקדק בה. והקשה הקרבן עדה האיך ס"ד דגם במצה פליגי דלב ה מצה ישינה כשירה אמאי הא בענין לחדש בה דבר ובמצה אי אפשר לחדש בה דבר. ונ"ל לפרש שיטות הירושלמי והבבלי. דהנה בש"ס פריך וב"ה לית לי' דר"י אמר רב דאמר ר"י אמר רב עשאה מן הקוצין ומן הנימן ומן הגרדין פסולה מן הסיסין כשרה כי אמריתי' קמי' דשמואל אמר לי אף מן הסוסין פסולה אלמא דבעינן טווי' לשמה ה"נ נבעי סוכה לשמה כ וע"ש. ורש"י מחק גרסא וו דהא הקושיא מכ"ע דאף רב נמי סובר דבעינן עשי' לשמה. ועיין בבעל המאור שמקיים הגרסא בשם הגאונים:
ולענ"ד ליישב גירסא זו באופן אחר דהנה בבעל המאור כתב בתוך דבר קדשו די"ל דלכ"ע אית להו תעשה לך לשם חובך ובהא פליגי רבנן דפליגי עלי דרשב"ג ורב ואביי דקיימו כשיטתייהו ס"ל הזמנה מילתא הוא דהזמנה נעשי' דמי הלכך אם הזמינה לציצית מן הסיסין כשירה וכן לרצועות דתפילין ורבא ושמואל ורשב"ג ס"ל עשוי' ממש בעי והזמנה לאו כלום היא עכ"ל ולפי זה יש לפרש דלהכי פריך הש"ס משמואל ולא מרב דלרב י"ל דב"ה מודה ג"כ דבעי סוכה לשם חובה רק דס"ל דהזמנה מילתא ולהכי מכשרי סוכה ישינה דסגי בהזמנה דמזמינה לשם מצות סוכה וממילא יובן היטב לשיטת הירושלמי דב"ה צריך לחדש בה טפח ויובן היטב טעמא דהך מילתא דהירושלמי סובר דגם לב"ה בעינן סוכה לשם חובה רק לא איצטרך עשוי' לשמה רק דמזמינה לשם מצות סגי ולהכי בעינן חידוש טפח דהנה בתוס' סנהדרין דף מ"ח ע"א ד"ה נתנו לספר חקרו דמשמע לאביי דס"ל דהזמנה מילתא בעינן מעשה דנקט האורג אבל יחוד או דיבור לא מועיל וכן ההוא דנפש שבנאו לשם חי והוסיף בו דימוס אחד משמע דיחוד בלא הוסיף לא מהני מדפריך מיני' לרבא ולאביי ניחא ומאיזה מקומות משמע דלאביי דס"ל דהזמנה מילתא מהני גם יחוד בעלמא כמו הי' אביו ואמו מזרקין בו את הכלים משמע דבזריקה בעלמא בלא שום מעשה מהני לאביי ומסקנת התוס' דיחוד דדיבור בעלמא לא מהני אלא א"כ נטלו ואמר זה יהי' למת ולספר ועפי"ז יובן דהא דבעינן חידוש טפח משום דהירושלמי סובר דגם ב"ה סובר דבעינן סוכה לשם חובה אלא דס"ל דהזמנה מילתא הוא והוי' עשיי' לשם חובה אלא דהזמנה בדיבור בעלמא וביחוד לא מהני גם למאן דסובר הזמנה מילתא אלא א"כ נטלו ואמר זה יהי' למת ולספר וזה שייך בדבר המטלטל אבל לא בסוכה דלא שייך בי' נטילה א"כ לא שייך הזמנה בדיבור בעלמא ולזה בעינן חידוש טפח להוי הזמנה במעשה כמו הוסיף בו דימוס אחד לשם מת דהוי הזמנה במעשה וה"נ בחידוש טפח הוי הזמנה במעשה ולהכי פריך משמואל דס"ל מן הסיסין פסולה דס"ל הזמנה לאו מילתא הוא ולא מהני הזמנה א"כ בסוכה אמאי כשירה ומשני שאני התם דכתיב תעשה לך לשם חובך אבל בסוכה לא בעינן לשם חובה וממילא לא בעינן ג"כ הזמנה ולהכי הרב אלפסי והרמב"ם לא הביאו דברי הירושלמי להלכה דמסקנת הש"ס דילן ליתא ולא בעינן אפילו הזמנה לשם מצוה וממילא מיושב היטב דברי הירושלמי מה דהקשה בעל קרבן עדה דבמצה ישינה לא שייך חידוש טפח ולמ"ש א"ש בטוב טעם דהא דבעינן חידוש טפח היינו כדי דלהוי הזמנה מעליא כמו שכתבתי לעיל דדיבור בעלמא לא חשיב הזמנה אלא א"כ נוטל הדבר ומיחד למצוה ובסוכה לא שייך זה משא"כ במצה דהוי מטלטל שייך הזמנה אפילו בלא חידוש דנוטל המצה ומיחד זאת למצוה כנ"ל ברור לפרש שיטת הירושלמי בס"ד: