תשובות מהרים· רבי יעקב מאיר פדואה
סימנים · סימן מח
ע"ד אשר שאלוני להתיר להם בשנה זו תרי"ב בחג הפסח בעבליך שהוא מיני קטניות. כבר נתפשט במדינה זו לאיסור ואם יש בידינו להתיר בעת הדחק ושנת רעבון כמעט לא ימצאו עניים מה לאכול. והנה דעתי נוטה בזה הגם דבענינים אלו להתיר מנהג שנהגו לאיסור העמיקו הראשונים בזה הרבה בסוגיא דר"פ מקו' שנהגו ורוב הראשונים שוי' דבדבר שנהגו משום סייג או פרישות וגדר מצוה אין כת בידינו להתיר אפילו ע"י חרטה נראה לענ"ד דהמה לא דברו רק להתיר לחלוטין ולהתיר הגזרה לגמרי אבל בדבר שנצרך היתר לפי חיי שעה בזו לא מיירי כלל ולפענ"ד אף הגזרה שגזרו רבותינו ז"ל כמו דמאי שגזרו חז"ל ונתפשט בכל ישראל אעפ"כ אמרו במשנה מאכילין עניים דמאי ואכסני' דמאי אלמא כל גזירות חז"ל לא היתה הדבר בהחלט רק לפי צורך שעה אמרינן ע"ז לא היתה הגזירה. ועוד מצינו במשנה עירובין ד' דברים פטרו במחנה מנט"י וע"ח. אף שהיתה תקנת שלמה ובוודאי תקנת שלמה בסתם היתה ובוודאי לא מיירי בענין שיש בהם פיקוח נפש דבזה לא מיירי דבכל האיסורין שבתורה התירו במקום פקוח נפש. א"ו דלא מיירי בענין שיש בהם פ"נ רק שהוא שעת הדחק. וע"ז אמרינן דכל גזירה שהיתה בסתם מסתמא לא נגזרה גזרה זו על שעת הדחק אשר יוכלו לבוא לידי רעבון ושאר מכשולים ח"ו וכמה פעמים מצינו בש"ס שהשיבו חכמינו אין שעת הדחק ראי' אלמא דליכא למילף שום דין משעת הדחק דבשעת הדחק הקילו בזה. וגזירת מאוה"ג ז"ל שגזר בעניני גיטין הוא גזירה חמורה מאוד. עד שהיו כופין מפני זה להוציא ונוגע בדבר איסור דאורייתא אעפ"כ אמרו ז"ל שלא בכ"מ גזר גזירה זו והדבר תלוי בחכמי הדורות להקל במקום הצורך וכ"ת דבכאן נמי נאמר כן כיון שהדבר הוא שעת הדחק. ונימא דווקא לעניים שאין להם דבר אחר לאכול אבל לא לבע"ב או עשירים. אין נכון לעשות כן כי באמת מצד עצם הדבר אין בו שום דררא דאיסורא כלל רק מפני איזו טעם שהי' להם שלא יבואו לידי טעות או ש"ד ועיין בפ"ח סי' תנ"ג ואם נתירו לעניים ולא לעשירים ישבתו מהם שמחת יו"ט כי יאמרו איכא איסורא בדבר ולהם התירו מחמת דוחק וימנעו מהם שמחת יו"ט. וכה"ג מצינו לחז"ל שהי' יראים משום זה כמו שאמרו בנדה א"כ לבו נוקפו ופורש ויבטל מצות פו"ר. וכ"כ אם נתיר להם לבדם. כמה י"א יהי' לבם נוקפם בזה ויפרשו מזה וימנע שמחת יו"ט. לכן דעתי נוטה להקל בשעת הדחק: