תשובות מהרים· רבי יעקב מאיר פדואה
סימנים · סימן מו
לאהובי ידידי וי"נ כב"י הרב הגאון הגדול המפורסם בתורתו ובצדקתו סוע"ה מ' י"ט ליפמאן הרב דק"ק מעזריטץ א' ל"ח למב"י תור"ה.
מכתב קדשו שו"ת באריכות קבלתי. והנה כבודו ברוב ענותנותו רוצה לדעת דעתי בזה. הגם כי בעוה"ר טרדות רבות סביב עלי. וביחוד כשל כוחי גם אור עיני אין אתי כמקדם. אך למען כבודו הגדול ולרוב חביבותא דאית גבן עיינתי בזה:
עובדא הוה באחד שגירש את אשתו ובשעת נתינה אחר שאמר הרי אמל"א. אמר ולא תנשא עד ארבעה שנים. ואין העדים זוכרים אם אמר ולא תנשא בלשון תנאי באופן שלא תנשא. או ולא תנשא ונודע אח"כ שעשה זה בעצת חביריו שהסתהו לצערה והמגרש הוא כהן. עובדא דא הוה כשני שנים ומחצה. וזה כחצי שנה שב המגרש מדרכו לפה וסידרו לו גט אחר בלי תנאי.:
הנה דעת הרא"ש שאם אמר לה ע"מ שלא תנשא לפלוני. אין תקנה להשיאה לאותו פלוני אלא יקדשנה המגרש. ואח"ז יגרשנה סתם. וטעמו כיון שנתן הגט בתנאי אינו יכול לבטלו. ובנטילת הגט ממנה וליתנה פעם אחרת אי אפשר כי כבר אינה אשתו דנתן לה גט גמור בלי שיור. אלא שהטיל בו תנאי. והובא בטור וש"ע סי' קמ"ג. ואחרונים נתקשו הרבה בזה חדא ממה שכתב בעצמו בכלל מ"ו ס"ב והביאו הטור בסי' קמ"ג שיכול לבטל התנאי כי אתי דיבור ומבטל דיבור והאריכו האחרונים בזה. ולא זכיתי להבין קשיא זו. דהא הרא"ש בעצמו ביאר בתשובה שם והביאו מרן ב"י שם וכתב על דברי הטור שלא נתבאר כל הצורך בדברי רבינו שהוא ז"ל ביאר בתשובה הנזכר. דדוקא בכה"ג שהתנאי לא הי' לצערה כמו בתנאי זה שאדרבה הוא לטובתה שאם יבוא תוך הזמן שישוב אלי'. א"א דמחילת התנאי היא בקיומה שהרי נתן לה גט מעכשיו ע"ת זה. והגט הוא לאלתר ומקויים התנאי. אבל אם מחל וביטל התנאי הרי הגט למפרע גט משעת נתינה אבל בתנאי שהוא לצערה וודאי אינו יכול לבטלו ואם בטלו אין בדבריו כלום דלעולם צריכה לקיימו וכ"ז שלא קיימתו אינה מגורשת. וכדאסקינא בפירקא אמר לה ה"ז גיטך ע"מ שתתני ר' זוז וחזר ואמר מחילנא לך אינה מגורשת משום דלצעור' איכוון והא לא ציערה עכ"ל. הרי ביאר לנו רבינו הרא"ש דאופן אם התנאי הוא לצעורה לא מהני ביטול התנאי והכא נמי התנאי הוא לצעורה דאמר ע"מ שלא תנשא לפלוני. ובאמת ראיתי בב"ש שמביא בשם הב"ח ז"ל לתרץ כן. אך לא ידעתי דקארו לה מאי קארו לה. ולמה הוצרך הב"ש לתרוצים אחרים כיון שהרא"ש מפרש בהדיא כן. ובאמת נראה דבזה ליכא מחלוקת. דלכ"ע בוודאי אינו יכול לעקור התנאי אם הוא לצעורה ולקיים נתינה הראשונה רק הרשב"א ז"ל בחדושיו חידש ואמר דאם אמר להוי גיטך בלא תנאי ודאי ה"ז גט. והא דתניא בתוספתא ה"ז גיטך ע"מ שתתני מאתיים זוז וחזר ואמר לה ה"ז גיטך מעכשיו לא אמר כלום כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתנו לה. האי כר"ש ב"א אתיא. אבל לרבי דקיימ"ל כוותיה דאי אם אמר להוי גיטך בלא תנאי א"צ ליטלו ממנה היינו להוי גט מחדש. כיון דאמר להוי גיטא א"צ לחזור וליטול ממנה לרבי דקיימ"ל כוותיה..
והרמב"ם בפ"ח מהלכות גירושין כתב בה' ך"ג ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי כלי פלוני וכו' אינו גט עד שתתן אותו כלי או עד שיבטל התנאי כוונתו שיכול לומר לה ה"ז גיטך בלא תנאי וא"צ ליטלו הימנה לרבי דקיימ"ל כוותיה. וכ"כ ה"ה שם וכ"כ ב"י בסי' קמ"ג. אבל לעקור התנאי בלא אמירת ה"ז גיטך בוודאי אין מועיל כיון דהגט ניתן לה ע"ת לצעוריה והא לא ציערה. וכן הר"ן ז"ל בכתובות בפ' המדיר בסוגיא דקדשה על תנאי אמה דקאמר הש"ס שם ל"ת טעמא דרב כיון דכנסה סתם אחולי אחלי לתנאי. והאריך שם בביאור הסוגיא. ומביא דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות אישות המקדש ע"ת יוכל לבטל התנאי וכתבו דלא תקשה דגבי גט אמרינן היכא דקאמר ה"ז גיטך ע"מ שתתן ר' זוז וחזר ואמר מחולין לך דאינו גט עד שתתן משום דשם דלצעור' מכוין וכל היכא שמכוין לצעור' הוא. מקפיד בדוקא שיקויים התנאי. וכן משמע גם מהתוספתא דהביא הרשב"א דתניא שם דאם אמר לה ע"מ שתתן מאתיים זוז וחזר ואמר הר"ז גיטך מעכשיו לא אמר כלום כיצד יעשה יטול הימנה ויחזור ויתנה לה. והתוספתא אתיא כרשב"א כמו שכתב הרשב"א. מ"מ אם הי' מועיל ביטל התנאי אף לר"ש בן אלעזר לא צריך ליטול הימנה דמועיל נתינה הראשונ' א"ו אינו מועיל כלל עקירת התנאי כיון דלצעור' קאמרינן. אלא מהני נתינה מחדש. ולכן צריך ליטל הימנה לרשב"א. ולרבי דקיימ"ל כוותיה סגי באומר הרי זה גיטך:
ודברי הרא"ש ז"ל בתשובה כלל מ"ו סי' ד' צ"ע לכאורה שהביא דברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ' ח' מה' גיטין וז"ל ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי כלי פלוני או בגד פלוני ואבדה אותו כלי או אותו בגד אעפ"י שנתנה לו, אלף בדמיו אינו גט עד שתתן אותו כלי או אותו בגד או שיבטל התנאי עכ"ל. הרי שכתב שאף במקום שאין נתינות מעות מועלת ולא מחילה. כיון דלצעורה קא מכווין. אפ"ה ביטול התנאי מועיל דמילתא דפשיטא הוא דדיבור מבטל דיבור לקיום המעשה הנה נראה מדבריו דהבין בדברי הרמב"ם ז"ל לחלק אף דמחילה לא מהני עקירת התנאי מועיל. והיינו דאין כאן תנאי למפרע. וצ"ע לחלק בזה דמ"ש כיון דלצעור' קמכוין והרי לא ציערה. וכוונת הרמב"ם ז"ל פשוט כמש"כ ה"ה. והיינו דאומר להוי גיטך בלא תנאי והיא מגורשת מחדש רק דסגי באמירה לחוד לרבי דקימ"ל כוותי'. וכן הביא הב"י שם בדברי הרמב"ם גם צ"ע דבתחילת לשון הרא"ש בתשובה הנ"ל משמע דאינו מועיל במידי דלצעורה בביטל התנאי. וכן הבאתי למעלה בדברי הב"י ז"ל שכתב על דברי הטור ולא ביאר רבינו כל הצורך דהוה לי' לבאר דבתנאי שלצעור' אינו יכול לבטל. ואם בטלו אין בדבריו כלום. וכן מהרי"ט ז"ל בתשובה סי' נ"ט נראה שהבין בדברי הרשב"א ובדברי הרמב"ם ז"ל דביטל התנאי מועיל בדבר שהוא לצעור' ואינו כן כוונת הרשב"א והרמב"ם ז"ל רק בדבר שלצעור' מועיל אם אמר ה"ז גיטך בלא תנאי דהוי כמו נתגרשה מחדש ועקירת התנאי בלחוד אינו מועיל כלום:
יצא לנו מזה דעיקר המחלוקת שבין הפוסקים ז"ל. היינו דהרשב"א והרמב"ם ז"ל סוברים אף שהתנאי הוא לצעור' ואינו יכול למחול התנאי כיון דבדוקא מתנה. מ"מ מועיל אם אמר לה יהא גיטך זה בלא תנאי והיינו דהוה נתינה חדשה. ולא ס"ל סברת הרא"ש בתשובה דאין לו כח לגרשה מחדש כיון שהיא כבר מגורשת ממנו. אלא שמחוסר תנאי. והרא"ש בתשובה חידש לנו דין חדש כיון דכבר היא מגורשת ממנו אף אם אומר לה יהא גיטך בלא תנאי אינו מועיל דאין לו כח לגרשה עוד כיון שכבר ש היא אינה אשתו:
ומה שהקשה הגר"א מוילנא מהתוספתא מדקתני ה"ז גיטך ע"מ שתתן לי ר' זוז וחזר ואמר לה הר"ז גיטך מעכשיו לא אמר כלום כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתנו לה ויאמר לה הא גיטך מעכשיו ההיא כרשב"א. ואנן קימ"ל כרבי. עכ"פ מוכח בהדיא מהתוספתא דיכול לגרשה מחדש ולא כתשובת הרא"ש ז"ל:
נראה לישב בטוב טעם בס"ד דברי הרא"ש ז"ל דהרא"ש לשיטתו אזיל דס"ל אפילו בתנאי מעכשיו יכול לבטל הגט קודם קיום התנאי כמו שהביא הטור בסוף סי' קמ"ג וכן הביא הגר"א בביאורו דעת הרא"ש בזה. א"כ י"ל עדיין לא ניתק האישות לגמרי כיון דיכול לבטל הגט קודם קיום התנאי. א"כ שם בהתוספתא מיירי בקום עשה אפילו אם אמר מעכשיו מ"מ דעת הרא"ש בתשובה דיכול לבטל הגט אפילו באמר מעכשיו קודם קיום התנאי וכיון דיכול לבטל הגט עדיין אגידא בי' ולא ניתק האישות לגמרי. משא"כ הרא"ש בתשובה דמיירי בתנאי בשב ואל תעשה. א"כ לא שייך שם כלל ביטול הגט דהא כ"ז שלא עברה על התנאי ממילא הגט קיים ואינו יכול לבטל הגט. א"כ סברת הרא"ש ז"ל דניתק האישות לגמרי שוב לא יכול לגרשה מחדש. וישוב זה הוא כפתור ופרח בדברי הרא"ש ז"ל:
מיהו באמת לא זכיתי להבין מה שתפס רבינו הגר"א דדעת הרא"ש בתשובה דיכול לבטל הגט אפילו באמר מעכשיו קודם קיום התנאי ונמשך בזה אחר מרן הב"י ז"ל שכתב על דברי הטור שהביא דברי הרמב"ם ז"ל שהיכא דאמר מעכשיו או ע"מ כיון שניתק התנאי הוי הגט למפרע משעת נתינה ואינו יכול לבטל הגט ולא להוסיף על התנאי כיון שהגיע הגט לידה וכתב שם מרן הב"י ז"ל גם ה"ה בפ' הנזכר כתב שכך הוא מוסכם מכל הפוסקים חוץ מבעל העיטור שכתב דאפילו בע"מ יכול לבטל תנאו ולהתנות עליה תנאי אחר ורבינו בסמוך הזכיר דעת העיטור וכתב שהוא כדעת הרא"ש בתשובה כלל מ"ו ומדכתב דיכול להוסיף על התנאי מכלל דס"ל דיכול לבטל הגט. דאם לא יכול לבטל הגט לא הי' יכול להוסיף על התנאי:
ואני בעני לא מצאתי כן בדברי הרא"ש בתשובה שם דלא כתב שם הרא"ש אלא דיוכל לבטל התנאי ולא כתב שם דיוכל להוסיף על התנאי אדרבה בדברי הרא"ש שם בתשובה משמע בהדיא דאינו יכול להוסיף על התנאי והביא שם לשון רש"י ז"ל בגיטין ע"ו ד"ה אמר לה שכתב שם רש"י ולא מסרה לה בפניהם. דאי מסרה לה בפניהם איגרשה לה בהאי תנאי. ותו לא מצי לאתנויי תנאה אחרינא:
ומה שהביא הטור בסוף סי' קמ"ג אחר שהביא תשובת הרא"ש ז"ל סיום הטור וכ"כ בע"ה שיכול לבטלו כ"ז שלא ניתק וכו' לא להשוות לגמרי דברי בע"ה לדברי הרא"ש דבע"ה ס"ל דיכול לבטל הגט ולהוסיף על התנאי וגם לבטל התנאי. ובזה ס"ל לרא"ש ז"ל כבע"ה היינו שיוכל לבטל התנאי. אבל במאי דס"ל לבע"ה דיכול להוסיף על התנאי או לבטל הגט בזה לא ס"ל להרא"ש כן. וכן משמע בהדיא בשטחות לשון הטור ז"ל. שהביא מתחלה דברי הרמב"ם דאינו יכול לבטל הגט ולא להוסיף על התנאי היכא דאמר מעכשיו ולא הביא כלל שהרא"ש חולק ע"ז. א"ו כדכתיבנא דהרא"ש מודה בזה דאינו יכול לבטל הגט ולא להוסיף על התנאי רק חידש לנו הרא"ש ז"ל מה שמביא הטור בסוף סי' בשמו רק דיכול לבטל התנאי וע"ז כתב וכן כתב בע"ה ולא לגמרי ס"ל כבע"ה כדפרישית. ודברי מרן הב"י ורבינו הגר"א שנמשך אחריו צ"ע ואולי הי' לו איזה נוסחא אחרינא בתשובת הרא"ש ז"ל. ויש לדחוק קצת ולישב ד' התוספתא שלא יהי' סתירה לר"ש ורא"ש. והוא די"ל כיון דהתוספתא בלא"ה לא אתיא כרבי רק כרשב"א כמו שביאר הרשב"א ז"ל י"ל דגם בדין זה דסובר רבי דע"מ כאומר מעכשיו דמי לא אתייא התוספתא כוותי'. וי"ל דהתוספתא אתיא כרבנן דפליגי על רבי וסוברים דע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי וכיון דע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי בוודאי יכול לבטל הגט ולא ניתק האישות ולכן יוכל לחזור ולגרשה מחדש. אבל הרא"ש ז"ל לא מיירי בתנאי דשב ואל תעשה דאינו יכול לבטל הגט דניתק האישות לגמרי לכן יכול לגרשה מחדש אבל באמת הוא דחוק למעיין בתוספתא. דמקודם תנא בתוספתא דאומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ותיכף אח"כ יאמר התוספתא דין אחר דאומר ע"מ לאו כמעכשיו דמי והוא דוחק. אלא צ"ל. אף דהתוספתא לא אתי' כרבי אלא כרשב"א מ"מ בדין זה דסובר רבי דאומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי אתי' כוותי':
נחזור לעינינינו שבנידון שלפנינו יש לנו יסוד להתירא מכח גט השני ולסמוך על דעת רשב"א ורמב"ם ז"ל שבארנו לעיל דמועיל אם מגרשה מחדש וכ"נ לי שהוא דעת רש"י ז"ל בגיטין ד' ע"ו בד"ה אמר לה בפני שנים וכו' ולא מסרה לה בפניהם דאי מסרה לה וגירשה לה בפניהם תו לא מצי לאתנוי' תנאה אחרינא. ומדלא קשיא לי' לרש"י ז"ל אלא הא דלא מצי לאתנוי תנאי אחרינא ולא קשי' לי' האיך יוכל להתנות תנאי אחרינא ולבטל תנאי הראשון דאם היא מקיימת תנאי השני אף שלא קיים לתנאי הראשון הגט גט והאיך מצי לבטל תנאי הראשון כיון שכבר גרשה וניתק האישות א"ו סובר רש"י ז"ל כדעת הרמב"ם והרשב"א דאם אמר לה הא גיטך יכול לגרשה מחדש כיון דהגט קיים יכול לומר הא גיטך ומועיל ביטול התנאי:
אמנם גט הראשון י"ל בוודאי אינו מועיל אף לדעת הרמב"ם והרשב"א כאשר בארנו לעיל דאף הרמב"ם והרשב"א לא קאמרי אלא באמר הא גיטך ונתגרשה מחדש אבל עקירת התנאי בוודאי אינו מועיל כיון דהתנאי הוא לצעורה ודברי הרא"ש בתשובה שהבין בדברי הרמב"ם שמועיל עקירת התנאי צ"ע כמש"ל:
וראיתי לכת"ר שהאריך לפלפל אי אמרינן האיך דנתן גט השני בלא תנאי א"א גלוי' מילתא למפרע שעוקר התנאי וגם הגט הראשון הגם שבנ"ד אין נ"מ כ"כ כאשר כבר ביארנו שאפילו בפירוש עוקר התנאי לגמרי אינו מועיל אם לא שאומר הא גיטך דנתגרשה מחדש ובנידן זה כבר נקרע הגט עכ"ז ראיתי לפלפל קצת בדבריו הנעימים באשר חביבין עלי ביותר:
הנה כת"ר הביא הא דפסקינן ר"פ החולץ דהחולץ למעוברת לא שמי' חליצה דאיגלאי מילתא למפרע לא אמרינן וה"נ לא אמרינן אגמלמ"פ שוב הביא מעכ"ת דברי הנמ"י דפירש שם טעמא דלא אמרינן אגמלמ"פ משום דחיישינן שמא בשעת חליצה וולד מעליא הוי וראוי היה לצאת לאויר העולם ואח"כ הוא דאתחיל בי' חלישתא שוב קשיא לי' למעכ"ת על דברי הנמ"י דהא משמע בש"ס דאף לקולא לא שמי' חליצה דהא הש"ס מקשה אמאי פסלה לכהונה ולדברי הנמ"י קשה דלהכי נפסול לכהונה דלמא בשעת חליצה כבר הי' נפל והוי חליצה מעליא ותירץ מעכ"ת משום דאיסור חליצה הוא דרבנן ובאמת אין תירוץ זה מספיק על הנמ"י נהי דקימ"ל חליצה דרבנן ואם עבר ונשאה ספק חליצה א"צ להוציא אבל לכתחילה אסור לישא ספק חליצה אליבא דכ"ע א"כ שייך שפיר דפסלה לכהונה דהוי ספק חליצה:
ואעתיק לכת"ר מה שכתבתי בזה בחדושי לישב דברי הנמ"י בזה וז"ל וקשה לי טובא על דברי הנמ"י כיון דהא דסובר ר"ל דחליצת מעוברת לאו שמי' חליצה הוא מטעם דספיקא הוי דילמא באותה שעה ראוי' היתה לילד וולד גמור אלא שאח"כ גרם לה איזה דבר להפיל הא אילו ידעינן בבירור דמעיקרא לא הי' ראוי' הולד לילד בוודאי היה חליצה מעליא א"כ מאי פריך הש"ס ר"י לר"ל דקתני אין הוולד של קיימא וכו' ופסולה מן הכהונה דאי אמרינן חליצת מעוברת לא שמי' חליצה אמאי פסלה מן הכהונה והא מן הדין הי' ראוי להיות פסולה מן הכהונה דילמא ההוא עיבור מעיקרא לא הי' ראוי' להיות בר קיימא וגם לר"ל הוי חליצה מעליא ומספיקא פסולה לכהונה ואמאי איצטרך ר"ל לדחוקי מדרבנן ולחומרא בעלמא, והיינו כפי' רש"י דלמא לא ידעי דהיא מעוברת הוי הא מספקא ראוי להיות פסולה לכהונה ולכאורה נראה בדעת הנמ"י דהא דכתב הנמ"י סברא זו היינו להך לישנא דאי בעית אימא סברא דקאמר הש"ס אליבא דר"ל אגלי מילתא למפרע לא אמרינן וקשיא לי' להנמ"י דבכמה דוכתי' אמרינן אגמלמ"פ וע"ז הוצרך הנמ"י סברא זו לחדש משא"כ אליבא דהך לישנא דפליגי בקראי דר"י סובר ובן אין לו והא לית לי' ור"ל סובר בן אין לו עיין עליו וי"ל דס"ל להנמ"י דלהך לישנא דפליגי בקראי ס"ל לר"ל דכ"ז שיש עיבור אינו מועיל החליצה ואפילו העיבור זה מעיקרא אינו ראוי להתקיים מ"מ לא הוי חליצה ולפ"ז יש לומר דהש"ס דקאמר דאיתבי ר"י לר"ל אזלא להך לישנא דבקראי פליגי:
ועפ"ז מובן היטב הסוגיא דש"ס דקאמר שם א"ד איתבי' ר"ל לר"י אין הוולד של קיימא הוא אסור בקרובותי' וכו' ופסלה מן הכהונה בשלמא לדידי דאמינא חליצת מעוברת לא שמי' חליצה היינו דקתני ופסלה מן הכהונה לחומרא ולא קתני א"צ חליצה מן האחים אלא לדידך א"צ חליצה מן האחים מיבעי' לי' וכו' ולכאורה אינו מובן מאי פליגי א"ד אלישנא קמא דאקושי' שהקשה ר"ל לר"י דאמאי קתני א"צ חליצה מן האחים הך קשיא קשיא אליבא דידי' דאמאי פסלה מן הכהונה ואצטרך לתרץ לפום לישנא דלעיל מדרבנן ולחומרא בעלמא וללשון זה לא קשיא כלל זאת ויותר יש לדייק דלעיל קאמר לתרץ מדרבנן ולחומרא בעלמא משמע הלשון מן הדין אינו פוסל כלל רק מדרבנן ולחומרא בעלמא ובא"ד קאמר בזה הלשון היינו דקתני ופסלה מן הכהונה ולחומרא משמע דחשש חומרא פסלה לכהונה מטעם ספק אתינן עלה ואזלינן לחומרא ולפי מה דפרשתי עולה הסוגיא יפה יפה דלישנא קמא אזיל אם נימא דפלוגתא דר"י ור"ל בקרא ולפי"ז לר"ל אפי' מתחלה לא הי' העיבור ראוי להוליד מ"מ לאו חליצה הוא דקרינן בי' עיין עליו ולפ"ז היה הקושיא מר"י לר"ל אמאי פסלה מן הכהונה וליכא בזו בית מיחוש לפוסלה מן הכהונה ואיצטרך ר"ל לתרץ מדרבנן ולחומרא בעלמא והיינו משום מראית העין דלא ידע דהיא מעוברת ואתי למישרי חליצה לכהונה והלשון א"ד אזיל אם נימא דפליגא ר"י ור"ל בסברא ולפ"ז גם לר"ל אלו היה ידעינן דמעיקרא אין עיבור זה ראוי להולד היתה חליצה מעליא ולפ"ז לא קשיא לר"ל דפסולה לכהונה מטעם ספיקא דילמא מעיקרא לא הי' ראוי להיות בר קיימא והיינו דאמר ר"ל בשלמא לדידי דאמינא וכו' היינו דקתני ופסולה מן הכהונה ולחומרא והיינו דמספיקא אסורה לכהונה והוא נכון בעזה"י לפרש הסוגיא לפי שיטת הנמ"י..
אמנם העיקר נראה לענ"ד די"ל בדעת הנמ"י דלפי מה שכתבו הראשונים והביאו הפוסקים בטוי"ד סי' פ"א לחלוק על סברת התוס' שכתבו לאסור הגבינות מבהמה שנמצאה טריפה ולא אמרינן דמעמידין הבהמה, בחזקתה דהשתא היא דנטרפה דהוי חזקה שלא נתבררה והראשונים חלקו ע"ז נהי דהוי חזקה שלא נתבררה מ"מ הוי חזקה דאתיא מכח רובא דרוב בהמות אינן טריפות הוי חזקה מעליא וי"ל דהשתא הוא דנטרפה כיון דאיכא רובא מעליא וה"נ י"ל בסברת הנמ"י כיון דרוב נשים וולד מעליא ילדן כדאמר הש"ס והשתא דהפילה ספק אם מתחלה לא היה הוולד בר קיימא או דמתחלה היה בר קיימא והשתא ע"י איזהו סיבה הפילה וי"ל דהוי חזקה דאתיא מכח רובא כיון דרוב נשים וולד מעליא ילדן י"ל דמתחלה ג"כ היה בר קיימא והשתא ע"י איזהו סיבה גרם לה שהפילה ולפ"ז מקשה שפיר הש"ס לר"ל דלא ליפסול לכהונה ולא קשה מה שהקשינו דלמא פסלה לכהונה מספיקא דמתחלה לא היה בר קיימא והוי חליצה מעליא זה אינו דאזלינן בתר רוב וולדות דהוי בר קיימא ויש לומר דהשתא הוא דהפילה ע"י איזה סיבה ומתחלה היה בר קיימא וסברת הש"ס שפיר דלא פסלה לכהונה עד דאיצטרך ר"ל לתרץ דמדרבנן לחומרא בעלמא היינו משום מראית העין כדפי' רש"י:
מה שכתב מעכ"ת לחדש סברא חדשה דדווקא גבי חליצה לא אמרינן איגלאי מילתא למפרע ותוכן דבריו כיון דאין תנאי בחליצה משום דליתא בשליחות והביא, מעלתו בשם תשובת בשמים ראש הובא בשם הרא"ש ז"ל דטעמא דמילתא דליתא בשליחות כיון שהפעולה נקשרת בבעליו עד שאין כח בדבר להמסר לשליח וכ"כ אין באפשר להטיל במעשה כזו תנאי להיות המעשה תלוי' ברפיון אלא כיון שעשאה כתקונה עושית פעולתה ואין ספק ורפיא נתפס בה א"כ אף אנו נאמר דהא מילתא דאגמלמ"פ לא מהני אלא היכי דתנאי מועיל אבל בדבר שאין תנאי מועיל לא אמרינן איגלאי מילתא למפרע דכ"ה דתנאי מועיל להתברר הדבר ע"י תנאי ה"נ אמרינן אף שבשעת עשייתו לא היה מועיל רק שמתברר אח"כ נמי מועיל אבל בדבר שאין תנאי מטיל בו ספק משום דאחר עשייתו אזלינן בזה לא אמרינן אגמלמ"פ כיון דבשעת עשייתו לא היה מועיל:
וקשה לי על דבריו דהא מוכח בהדיא דגם בענין חליצה אמרינן אגמלמ"פ זולת בחולץ למעוברת מחמת סברת הנמ"י הנ"ל דהא אמרינן היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שתשהא ג' חדשים ומפרש הש"ס הטעם משום דכל שאינה עולה ליבום אינו עולה לחליצה אעפ"כ פסקו כל הפוסקים דבדיעבד אם חלצה תוך ג' חדשים א"צ חליצה אחרת אחר ג' חדשים וכדמשמע פשטא דברייתא יבמות ד' מ"א ע"ב וע"כ מטעם דאמרינן אגמלמ"פ ויש לקיים סברתו לפי שיטת רמ"א ז"ל דפסק שם דכל שחלצה תוך ג' חדשים הוי חליצה פסולה וכתב שם הב"ש דלדעת רמ"א ז"ל אם אין אחים אחרים יחלוץ הוא אחר ג' חדשים ועיין תוס' יבמות ד' ל"ה ע"ב ד"ה נמצאת מעוברת:
ובעיקר חקירת מעכ"ת שחקר א"א דמועיל ביטול התנאי של גט השני על גט ראשון ותלה לה מעכ"ת בהך דאמרינן אגמלמ"פ נראה דאינו ענין לזה דהך מילתא דאגמלמ"פ היינו היכא דמספקינן היכא היה המעשה בזה אמרינן אגמלמ"פ ואף דבשעת עשיית הדבר לא היה הדבר מבורר אמרינן אגמלמ"פ והדבר דומה למה שאמרו בש"ס בעירובין דף ל"ז ובש"ס ביצה אר"י וכבר בא חכם והיינו דלא שייך שם ברירה כיון דכבר בא החכם למזרח או למערב אלא שהוא לא ידע בזה אמרינן אגמלמ"פ ובין השמשות כבר היה החכם במזרח ומועיל עירובו אבל בדבר שמספקינן היכא היה דעתו אם היה דעתו לבטל התנאי מגט הראשון או לאו אין לו ענין לאגמלמ"פ וחקירת מעכ"ת יש ללמוד מחולין ל"ט ע"ב א"א הוכיח סופו על תחילתו דשם ג"כ מספקינן היכא היה דעתו מתחלה אמרינן הוכיח סופו על תחלתו או לא ה"נ יש לתלות הענין זה א"א הוכיח סופו ע"ת שביטל התנאי מגט הראשון ויש לחלק משם ויש להעמיק בזה הענין טובא אלא לפי שאין נ"מ בזה הענין לדידן לדינא כ"כ דכבר כתבתי לעיל דאף אם ביטל בפירוש התנאי מבט הראשון אין לו יסוד להתירה זולת בגט השני שוב עיינתי עוד במכתבו וראיתי שלא הביא הך סוגיא דיבמות לענין החקירה שחקר אם מועיל ביטל התנאי בגט השני על הראשון אלא לענין סברת מהרי"ט דכשעברה על תנאי אגלאי תילתא למפרע דא"א הוא ובזה שייך שפיר הך סוגיא דיבמות:
ראיתי עוד להעיר בדברי מעכ"ת ולהשתעשע באמרותיו הנעימים דמהרי"ט ז"ל תמה על תשובת הרא"ש הנ"ל אמאי לא יכול לגרש עוד הפעם בזה הגט כיון דאם תעבור ע"ת הראשון ותנשא לפלוני א"כ הגט הראשון בטל למפרע והוי א"א גמורה א"כ תועיל גט השני דהא היתה בת גירושין והקשה מעכ"ת דזה דוקא אם גרשה באותו גט פעם אחרת אבל לכתוב לה גט אחר יש לחוש דהא אמרינן ביבמות נ"ב כתב גט לאשה דעלמא לכשאכנסה אגרשנה אינו גט משום דאין בידו לגרשה וה"נ הרי עכשיו אין בידו לגרשה לפ"ד הרא"ש דכבר אינה אשתו ונהי דדעת הרמב"ם שפי' הטעם הא דאין בידו לגרשה משום שנכתב שלא לשם גירושין ואין לומר בזה אגמלמ"פ אבל לדעת התוס' והרא"ש דכתיב' הגט אינו מועיל ל משום דכתיב' הגט בעי שליחות וכיון דאין אדם מקנה דשלב"לע כמו כן א"י לעשות שליח ע"ד שלב"לע כמבואר כ"ז ברא"ש שם דכל דמחוסר מעשה ולא הוה בידו הוי דבר שלב"לע. א"כ ה"נ כיון דעכשיו א"י לגרשה ואין בידו לגרשה עד שתנשא לפלוני ויחול בה דין אישות דעכשיו לאו אשתו היא כמש"כ הרא"ש לא מהני כלל מה שמתברר אח"כ כשנשאת לפלוני שהיתה ב"ג דסוף סוף בשעת גט היתה צריכה עדיין למעשה נשואין וזה הערה חזקה:
ואני מוסיף על דבריו דגם לדעת הרמב"ם לא יספיק זה דהא השתא לאו ב"ג היא רק כשנשאת לפלוני יתבטל גט הראשון ותהיה א"א למפרע לא מיקרי לשמה דהא צריכין לברירה אם נתברר הדבר למפרע ועיין גטין דף כ"ה בסוגיא דברירה וברש"י ד"ה כי מיית הוי גיטא ומה שחילק שם רש"י דבתנאי דעלמא לא שייך ברירה דבידו לקיימו משא"כ בתנאי אם מתי דאין בידו ומ"ש מעכ"ת מהא דיבמות פ' כיצד בקידש אחת משתי אחיות נותן גט לזו וגט לזו ושם לא שייך דין ברירה רק דמספקינן על כל אשה דילמא לאו אשתו היא וזה שפיר מיקרי לשמה דאם יבוא אליהו ויאמר אשתו היא מיקרי לשמה דהא אין דנין שם על שעה דלמפרע רק על שעה דעכשיו משא"כ כאן דאנו צריכין לדון על נתינות הגט דלמפרע שפיר תלי' בדין ברירה וקימ"ל בדאורייתא אין ברירה ויש לקיים דלשיטת הרמב"ם ז"ל דטעמא משום שלא לשמה היה מועיל בכאן גט אחר לפי מה שהביא הר"ן ז"ל בפ' כל הגט לקיים הך פיסקא דקימ"ל מהיום אם מתו הוי גט וכן ע"מ שירצה אבא קימ"ל דהוי קידושין וכתב בשם הרמב"ן ז"ל לתרץ דפלוגתא דברירה דוקא במתנה על שני דברים כגון האומר לאיזה שתצא בפתח תחלה שהוא מתנה ע"ז ועל זו וכן האומר ב' לוגין שאני עתיד להפריש ה"ה תרומה שהוא מתנה על כל שני לוגין שבחביות וכן אם בא חכם למזרח עירובי למזרח למערב עירובי למערב אבל במתנה ע"ד אחד בלבד כגון האומר כתוב גט לפלונית אשתו אם תצא מפתח תחלה וכן האומר אם בא חכם למזרח יהא עירובו עירוב וא"ל יהא בטל אפילו למאן דלית לי' ברירה מהני וה"ט דגיטא דש"מ דמהני וכיון בנידן דידן דלא הוי רק על דבר אחד אמרינן ברירה ובעיקר דברי הרמב"ם ז"ל שכתב הטעם משום שלא לשמה יש לעיין קצת א"כ אמאי מועיל גבי שיחרור דמהני היכא דלקח עבד ע"מ לשחררו וכתב לו לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו כמבואר בקדושין דף ס"ג וביבמות נ"ב ע"ב דהא גם שטר שיחרור בעינן לשמה והשתא לאו בר שיחרור הוא לדידי' דהא אינו עבדו ונראה דגם לדעת הרמב"ם ז"ל בעינן טעמא דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם דהא טעם הרמב"ם ז"ל שכתב דמיקרי שלא לשמה דהא השתא לאו ב"ג היא מיני' דהא אם ישאנה היא בת גירושין מיניה ויהי' מיקרי לשמה וצ"ל כיון דהשתא לאו בת גירושין מיני' דהא אין בידו לישא אותה וא"ש הך דשיחרור כש"כ התוס' דרבי ס"ל דאדם מקנה דשלב"ל ונקרא ג"כ לשפה אלא דבזה תקשה לן דהא עכ"פ צריכין לברירה דהא בעינן לומר הוברר הדבר למפרע דב"ג היא ורבי ס"ל אין ברירה בגיטין מ"ז ע"ב וזו סיוע לסברת הרמב"ן ז"ל שהבאתי דהיכא דמתנה ע"ד אחד לא שייך ברירה::
אמנם מה שהעיר עוד מעכ"ת לחדש דבר דין חדש דהך דרשא שדרשו חז"ל וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר כתיבה וקציצה ונתינה וה"נ אשה זו כיון שנתן לה גט דמיא לאשה דעלמא ושוב אינה אשתו וכתיבת גט שני דידה לא הוי לשם גירושין אלא שאנו מכשירים אותו ע"י מעשה נשואי פלוני ומחוסר מעשה הנשואין אחר הכתיבה ופוסל בגט ומביא מע"ל דברי הש"ס פ' כיסוי הדם דאין כיסוי הדם נוהג במוקדשין ומוקי לה בקדשי ב"ה לר"ש דשחיטה שא"ר לאו שמי' שחיטה ואע"ג דקדב"ה אונס בכלל העמדה והערכה וראוין לפדיון ומצוה לפדותן נמי משום הפסד קדשים וכל העומד לפדות כפדוי דמי אפ"ה אין כיסוי הדם נוהג בהם משום דכתיב ושפך וכסה מי שמחוסר שפיכה וכיסוי יצא זה שמחוסר שפיכה פדי' וכיסוי וכה"ג אמרינן ר"פ ראשית הגז אינו נראה לי דלדבריו תקשה על כל תנאים דעלמא ובפרט בתנאי דאם בלא מעכשיו למשל האומר אם תתן מאתים זוז תהי' מגורשת והשתא לא הוי גיטא אלא אם תתן ר' זוז ויחול הגט באותו שעה ותקשה דהא מחוסר נתינות המעשה נתינות המעות וכתיב וכתב ונתן ועוד תקשה מהא דיבמות נ"ב האומר כתוב גט זה לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה ה"ז גט הא מחוסר מעשה נשואין ודוחק לחלק כיון דבידו לתת גט מהיום בלי תנאי אף שעכשיו הטיל תנאי לא מקרי מחוסר משא"כ היכא דהשתא לאו ב"ג לאו בידו הוא דז"א דלענין הך דרשא דוכתב ונתן דדרשינן שלא יהא מחוסר אלא כתיבה ונתינה לא תלי' בדבר שהוא בידו דהא מחובר ג"כ בידו הוא לתולשו ואעפ"כ מיקרי מחוסר מעשה לענין וכתב ונתן וכן הך דרשא שהביא מע"ל מהא דחולין ושפך וכיסה בידו לפדותו ואעפ"כ מיקרי מחוסר מעשה אלא אין בנו כח לדמות דרשות חז"ל להדדי גם י"ל כמש"כ מעכ"ת דלא מיקרי מחוסר אלא בגט עצמו ולא במגרש ומגורשת ויותר מצינו דעת הר"ן דמחוסר הקנאה לא מיקרי מחוסר מעשה וצ"ע מהאי דר"פ כיסוי הדם:
ועתה נבוא לגבב הקולות שיש לנו בזה להתירה ע"י גט השני. הראשון שיש לנו לסמוך ע"ד הרמב"ם והרשב"א שכתבו בפירוש דמועיל גט שני בלא תנאי וכן הכריע רבינו הגאון ר"א ז"ל מוילנא דלא כדעת תשובת הרא"ש בזה הגם מי אנכי להכריע. מ"מ מצד הסברא י"ל דלא כדעת הרא"ש בזה. והוא כיון דאמרינן בר"פ המגרש היכא דנתן גט לאשה ע"מ שלא תשתה יין כל ימי חייך אין זה גט דבעינן כריתות וליכא אלמא אף דמגרשה לגמרי רק דהיטיל בה תנאי ע"מ שלא תשתה יין כל ימי חיי' לא מיקרי כריתות כיון דאגידה בי' לעולם. רק ע"מ שלא תשתה יין למ"ד יום מיקרי כריתות דלא אגידה בי' לעולם. ועכ"פ חזינן דקיום התנאי או ביטלו לא מיקרי כריתות דאגידה גבי' וה"נ כאן כיון שהיטל תנאי בגט עדיין מיקרי אגיד' בי' כ"ז שלא קיימתו התנאי או בתנאי שב ואל תעשה מיקרי אגיד' בי' ועדיין לא ניתק אישות לגמרי ובאמת אם שאר ראשונים ז"ל הי' סוברי' כדעת תשובת הרא"ש ז"ל לא הי' שותקין מלפרש לנו דין חדש כזה אשר הי' מצוי בדור של הראשונים לגרש ע"ת. השני מה שכותב מעכ"ת ג"כ שיש ספק בדברי עדים אם אמר בלשון אם לא תנשא עד ד' שנים או אמר בלשון ולא תנשא. והיכא דאמר בלשון אם לא תנשא עד ד' שנים יש לנו יסוד גדול לסמוך על דברי גדולי הראשונים ואחרונים ז"ל דסוברים דהלכה כר"מ דבעינן תנאי כפול אפילו בע"מ וכיון דלא כפלי' לתנאו התנאי בטל ובפרט שהחומרא זו לא נמצא רק בתשובת הרא"ש. והרא"ש הכריע דבעינן כל דיני תנאי. בגט אפילו בע"מ ומעכשיו ודעת האחרון הגדול בעל יש"ש בספרו ובתשובותיו דעיקר כדעת הראשונים דבעינן תנאי כפול א"כ כיון דלא כפלי' לתנאו ממילא התנאי בטל. ואם אמר בלשון ולא תנשא עד ד' שנים. הנה הי' דעת מעכ"ת שזה ג"כ הוי תנאי. ואח"ז במכתבו השני כתב אלי דמסתברא לי' דהוי לשון שיור. וכיון דהוה לשון שיור איכא התירא אפי' לדעת תשובת הרא"ש דהא לשון שיור בוודאי מודה הרא"ש ז"ל דמועיל גט שני ממנ"פ אי הוה שיור הפוסל בגט אם כן אין כאן גט ראשון כלל. ואי הוה שיור דלא פסל הגט מכל מקום מועיל גט שני. ומה ששייר גט ראשון התיר השני זה דברי מע"ל. ואני אומר דיש ללמוד דבר זה מדברי הרמב"ם פ"ט מה' גירושין הלכה א' וז"ל המגרש את אשתו לאחר זמן קבוע הרי זו מגורשת כשיגיע הזמן שקבע והרי זה דומה לתנאי ואינו תנאי דומה לתנאי שהיא מתגרשת כשיגיע הזמן שקבע ואינו תנאי שהמגרש על תנאי הרי גירש וזה עדיין לא גירש עד שיגיע אותו הזמן. לפיכך המגרש ע"ת צריך לכפול תנאו וזה אינו צריך לכפול דברו ולא כשאר משפטי התנאים שבארנו. ושם בהלכה ב' כיצד. האומר לאשתו הרי זה גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאתר שלושים יום אם מת הבעל או אבד הגט או נשרף בתוך שלושים אינה מגורשת ע"כ הרי ביאר לנו הרמב"ם היכא דאמר בלשון לא תתגרשי אלא לאחר שלושים יום הוא לשון קביעת זמן ולא לשון תנאי ועדיף טפי ג"כ מלשון שיור שכתב מע"ל. אלא שהחילוק הוא דהלשון הרמב"ם דנקט ולא תתגרשי בו אלא לאחר שלושים יום הוקבע הזמן לגמרי שלא יחול הגט אלא לאחר שלושי' יום. וכאן שאומר לא תנשא עד ד' שנים. הותרה בזנות לגמרי רק לענין נשואין דקבע זמן על ד' שנים ולא הותרה לה להנשא רק עד אחר ד' שנים והוי כקביעת זמן או שיור דבוודאי מועיל גט שנו אף לדעת תשובת הרא"ש. אלא מה שאני מפקפק בזה לפי ענ"ד לפי נוסח שאומרים בשעת גט בעת הנתינה הרי זה גיטך התקבל גיטך ובו תהי' מגורשת ממני מעכשיו והרי את מותרת לכל אדם.. א"כ כשהשיב זה על הנוסחא ואמר לא תנשאי עד ד' שנים אי אפשר לפרש בלשון קביעות זמן או בלשון שיור כמו שכתב מע"ל דהא קאמר מתחלה עכשיו והרי דבריו סותרים זה את זה. אלא ע"כ דבלשון תנאי הי' כוונתו:
ומה שנראה בעיני שיש לקיים היתר זה הוא שזה כלל גדול בגיטין דלעולם הולכין אחר דברים אחרונים ודבריו אחרונים מבטלין דבריו הראשונים. ומשום זה סמכינן על ביטול מודעות. אף שמסר מודעה ומבטל הביטל שמבטל אח"כ מ"מ אחר דבריו האחרוני' אנו הולכי' כמבואר כל זה בראשונים ובאחרונים. ולפי זה הי' נראה דרך משל אם אמר לאשתו הרי זה גיטך מהיום אם מתי והרי זה גיטך אם מתי. דללשון ראשון הוי גט כשימות וללשון השני אינו גט כלל כיון דקאמר הרי זה גיטך אם מתי אין זה גט כלל דאזלינן בתר דבריו האחרונים דדבריו האחרונים מבטלים דבריו הראשונים. ונראה אף דמספקא להש"ס בגיטין דף ע"ב לר' יוסי דאמר זמנו של שפר מוכיח עליו דמספקא לש"ס כי קאמר ר' יוסי בשטרא אבל בע"פ לא. היינו כפי' רש"י שם דהא קמסרו ניהלי ואמר הרי זה גיטך אם מתי הדר מזמן דשטרא ומסי' הש"ס דל"ש והתוס' כתבו שם דלא מספקא להש"ס אלא אי מבטל בדברי הוכחות זמן השטר. אבל אם כתב בו מהיום בוודאי אין מתבטל ע"י אמירה הרי זה גיטך. היינו דשם לא אמר בדבריו שני דברים שסותרים זא"ז אלא דמספקינן אי מבטל בדבורו זמן הוכחות השטר. וע"ז מסקינן דלא מתבטל דיבורו ולא תלינן בחזרה אלא סמך על מה שנכתב בגט. אבל היכא דאמר בדבריו שני דברים שסותרים זה את זה. פשיטא דאזלינן בתר דבריו האחרונים ובכל מקום דבריו האחרונים מבטלים דבריו הראשונים. ולפי זה י"ל לפי הנוסח שלנו הגם דאמר מעכשיו. הרי חזר ואמר הרי את מותרת לכל אדם. בשלמא אם לא אמר מידי אחר דבריו הרי את מיתר' לכל אדם מה שהוסיף עוד הרי את מותרת לכל אדם הרי היא לשופרי דמילי או לברר את דיבורו להתירה גם בזנות כמבואר כל זה בדברי הראשוני' ז"ל אבל היכא דהוסיף בדיבורו אחרי דיבור הרי את מותרת לכל אדם ולא תנשא עד ד' שנים יש לתלות דחזר בו מדיבורו הראשון דאמר מעכשיו. כיון דלשון הרי את מותרת לכל אדם הוא ג"כ לשון גירושין י"ל דחזר מדבורו דאמר מעכשיו ורוצה עתה בדיבור השני. דהיינו לא תנשא בו עד לאחר ד' שנים וקבע הגט בקביעות זמן או בשיור. הגם דיש לפקפק קצת בזה כיון דאמר הלשונו' שאינם שווים אין לנו לתלות בחזרה. אלא אמר לשופרי דמילי או להתירה שלא באישות. מ"מ י"ל כן כיון דהוסיף דיבור אחר הרי את מותרת וקבע זמן יש לנו יותר לתלות בחזרה. א"כ יש לקיים היתר מע"ל. והשתא דאתית להכי אמינא דאין נ"מ בזה כלל אף אם אמר בלשון תנאי דהא אנן מסופקין שלא אמר בלשון תנאי דהיינו בלשון אם לא תנשא עד ד' שנים. א"כ נהי דאמר כן כיון דחזר מדבריו שאמר מעכשיו הוי תנאי בלא מעכשיו דאינו חל הגט אלא כשיגיע הזמן ואם נאבד או נקרע תוך הזמן אינו גט כלל. וכיון דנהיגין ליקרע תיכף אחר הנתינה הרי בטל גט הראשון לגמרי והוי א"א גמורה. דבוודאי יכול גט שני לחול לדברי הרא"ש ז"ל.
כללו של דבר לדעתי יש יסודות להתיר גט זה ודעתי נוטה להקל בזה, ומאחר דאתרא דמר הוא אם דעתו נוטה להקל יכול לצרף גם דעתי בזה. וד' יאיר עינינו במאור תורתו ולא יצא דבר שאינו מתוקן מת"י ח"ו וצור ישראל ישמחנו בישועתו בתוך כלל ישראל ידידו דוש"ת יעקב מאיר פאדווא חופק"ק בריסק: