אור ברסלב
תשובות מהרים סימנים › סימן מב

תשובות מהרים· רבי יעקב מאיר פדואה

סימנים · סימן מב

סימן מא

שלום תנינא לכבוד הרב המאה"ג חו"ב המפורסם כ"ש מ' משה צבי נ"י הרב דק"ק אנטיפאלי

מכתבו הגיעני ובאתי להשיבו ע"מ שכתבתי בתשובתי. דלפי' רש"י בחולין דף ע"ט אמר ר"א לשמעי' אי מעיילית לי כודנייתא בריספק עיין להני דדמיין להדדי ועייל לי וקאמר שם הש"ס ש"מ סימנין דאורייתא ופי' רש"י סימני אבידה. ומוכרח דס"ל לרש"י ז"ל דסימני אבידה דאורייתא וכתב כת"ר דאין זה ראי' רק לר' אבא דסמך על הסימנים להתיר בכודנייתא. אבל לר"פ ואביי דקאמרי סימנין בר חמרא ובר סוסיא י"ל לומר דסימנין לאו דאורייתא דלא קאמרי להני סימנין אלא להחמיר ולא להקל. והכריח זה. דהא אסיק הש"ס דחוששין לזרע אב מספקא ופרי עם האם אסור. א"כ היכא נתיר להני תרי בר סוסיא בהדדי ע"י אלו הסימנים דלמא א' מהם אביו חמור וא' מהם אביו סוס והוי הפרי עם האם ואסור מספיקא. והאריך מעכ"ת דאין להתיר מכח ס"ס ספק שמא אביהם שוים ואת"ל דאין אביהם שוים שמא אין חוששין לזרע האב וכתב מעכ"ת דלא הוי ס"ס בכה"ג כמ"ש התוס' בנדה פ' המפלת דכל היכי דהס"ס סתרי אהדדי לא מקרי ס"ס והכא יש להתיר כל א' אם ידוע שאביו חמו' מכח ס"ס וכן יש לומ' אם ידוע שאביו סוס מכח ס"ס. ולא אמרינן בכה"ג ס"ס דסתרי. רק לר"א שסמך להתיר מדמדמינן בסימנין ש"מ דס"ל סימנין דאורייתא. זה תמצית דבריו והאריך. ולא הבנתי דבריו כלל. דא"כ תקשי' לר"א גופי' היכי היתר. שמא זה אביו סוס וזה אביו חמור. ורציתי לקיים דבריו עפ"י מה שכתב הרשב"א בחדושיו שכתב וז"ל,. ואיכא דקשיא לי' היכא מוכח מהכא דקסבר דאין חוששין לזרע אב. דלמא ספוקי מספקא לי' משום חומרא בעי דדמיין להדדי ומדקאמרינן אלמא קסבר אין חוששין משמע כלל וכלל לא בין להקל בין להחמיר כו' ומתרצינן עיקר קושייתינו דר"א הכי קאמר לשמעי' כי מעיילת בהמה בריספק שאבי' ואמה סוס ותרצה להביא כודנייתא בהדא עיין בסימני' דדמיין אהדדי. דאי עיילית סוס גמור עיין לעיולי כודנייתא דזוטרן אודני' ורבן זנובתי' וצניף קלי'. ואי חמור גמור קא מעיילית עייל בהדי' כודנייתא דרבן אודני' וזוטר זנובתי' ועבי קלי'. אלמא וודאי מדשרי להביא סוס גמור עם פרד בן סוסי וחמור מפשט פשיטא לי' דאין חוששין לזרע האב כלל להחמיר ולהקל. עכ"ל הרשב"א. ולפי זה אתי שפיר דברי מע"ל אך הרשב"א שם דחה פי' זה בשתי ידים וכתב וז"ל ונראה לי דלשון כי מעיילית כודנייתא עיין דדמין אהדדי אינו מתיישב כלל לפי' זה. דכודנייתא תרתי משמע ועליהם אמר שיהי' דומו' זו לזו ע"ש:

הגם כי לדברי מעכ"ת יש ליישב יותר לשין הש"ס דקאמר אלמא קסבר אין חוששין לזרע אב ונתפס הפי' הא כודנייתא עייל בהדי דדמי' להדדי דקאי על כודנייתא גופא להרביע זה בזה כדמשמע פשטות לשון הש"ס. וכמו שכתב הרשב"א שדוחק לפרש לשון הש"ס דקאי על סוס אחר או חמור אחר להרביע בהדי כודנייתא. מ"מ שפיר הוכיח הש"ס דאין חוששין לזרע אב. דאי חוששין לזרע אב. ופרי עם האם אסור האיך יכול להרביע הני תרווייהו בהדי הדדי. הגם שדומין בסימנים שהמה בר חמרא או בר סוסי'. ניחוש שמא זה אביו סוס וזה אביו חמור ופרי עם האם אסור. אלא ש"מ דאין חוששין לזרע אב ופרי עם האם מותר כך יש לקיים לשון הש"ס לפרושי'. אבל האמת אינו כן דמשמע מלשון הרשב"א וכל הראשונים דהא דקאמר הש"ס אלמא אין חוששין היינו מספיקא. דאם הי' וודאי חוששין לזרע אב ליכא כלאים כלל. רק דספק הוא. וכן קימ"ל להלכה דמספקא חוששין לזרע אב וקימ"ל דסמכינן אסימנין:

ובאמת נראה לי דפרידה וודאי ניכר שבא מסוס וחמור רק אינו ידוע אם אביו חמור או אביו סוס. או אמו חמורה או סוסיא מקרי' לי' בכל הש"ס פרידה משמע שהיא ניכר ומשונ' מחמור וסוס וידוע שבא משניה' וע"ז נתן הש"ס הסימן אם אמה סוסי' או חמור' כיון דקי"ל דספיק' הוא אי חוששין לזרע האב ודלמ' אין חוששין לזרע האב ועיק' תלי' באם וע"ז נתן הש"ס הסימני' לידע האיך אמה. סוסי' או חמורה ושוב יכול להרביע פרד שדומה לו בסימני אמה ולא חיישינן שמא זה אביו חמור. וזה אביו ואמו סוס ופרי מהם אסור. זה אינו דהא אביו ואמו סוס אינו דומה לפרידה. וכן נראה. מדברי הש"ך בסי' רצ"ז ס"ק י"א כיצד פרד כו' וז"ל הש"ך כלומר פרד הוא בא מסוס וחמור דווקא וא"כ פרידה שאמו חמור ע"כ אביו סוס ולכך מותר להרכיבה על פרידה שאמה חמור שאביו ג"כ סוס. וא"כ יש בכ"א ב' צדדים ולכך כשבודקין וידוע שאמן מין אחד מותרין דאביהן ג"כ ממין אחד דהיינו סוס או חמור עכ"ל הש"ך. וכן נראה להדיא מדברי הרשב"א. אמר ר"א לשמעי' כי מעיילית לי כודנייתא בריספק עיין בהני דדמיין להדדי ועייל. כלומר. שיהי' דומין באודני' או בזנובתי' וקלייהו דאז נודע שאביו ואמו של זה כאביו ואמו של זה. וליכא משום מנהג בכלאים ע"ש:

לפי זה לא הבנתי הלשון שכתב מע"ל בשם יש"ש דסימנים אינם רק על האם. דאי סימנים אינם רק על האם. מ"מ. ממילא מוכח דאביו חמור. דהא פרד הוא משונה מסוס וחמור. וכיון דידעינן דאינן מסוס ממילא אביו חמור דאם הי' אביו ג"כ כוס הרי הוא סוס ממש ואינו דומה לפרד:

שוב מצאתי בספר ראש יוסף שפירש ג"כ דברי הש"ס כמו שפרשתי והביא דברי הש"ך ודברי הרשב"א שנראה בהדי' שמפרש כן. ובס' יש"ש לא מצאתי כעת מה שכתב מע"ל בשמו:

ומה שכתב מע"ל להכריע דסימנים דאורייתא מהא דפי רש"י ביבמות קכ"ב במעשה בקולר. ע"כ דמנין הוי סימן כמו באבידה. הנה המ"ב רוצה להוכיח מזה דמנין הוי סימן מובהק. וכבר השיג עליו הט"ז באריכות ובמקום אחר בתשובה הארכתי בזה והבאתי סמוכין לדברי המ"ב מתוס' ביבמות גבי עובדא דשומשמא. ואין להאריך כאן:

עוד כתב מע"ל מדמקיפין בריאה ובקנה ע"כ דסימנין דאורייתא. הנה הש"ס לא הזכיר שם מסימנים. ויש לומר דמקיפין עדיף טפי מסימנין אך בלא"ה אין ראי' משם. דהא שם הוא רק איסור דרבנן כיון דנשחטה הבהמה הותרה. ולא מבעיא לדעת הפוסקים דהטעם הוא דבדספק השקול. מדאורייתא מותר ומוקמינין אחזקה רק רבנן החמירו בספק טריפות א"כ אינו אלא מדרבנן דהא מדאורייתא מוקמינין אחזקה ואף בקנה שייך ג"כ חזקת היתר מש"כ התוס' בחולין מ"ג ע"ב ד"ה קסבר עולא דנקיבת הושט שייך ג"כ בחזקת היתר עומדת והארכתי בזה בספרי בטעם הדבר דלא הוי ספק בשחיטה. אלא אפילו לדעת הפוסקים דבטריפה בספק השקול מותר אפילו מדרבנן מטעם דמוקמינין אחזקה. והא דמחמירין בספק טריפות היינו משום דשכיח טפי נראה לי דלא הוי ג"כ אלא מדרבנן דהאי לא שכיח טפי לא הוי רוב גמור וכעין שכתבו התוס' בכתובות בסוגיא דפ"פ דרובא דרצון לא הוי רוב גמור. ועיין מה שכתב הטור בשם הרמב"ם בר"ה טריפות ואין להאריך:

ההיתר שהבאתי בתשובתי מכח אומדנא.. ראיתי לבאר קצת יותר. הנה אף שהרמ"א ז"ל כתב בא"ע סי' י"ז דאם אינו ישראל אינו מסל"ת אף שהגיד אומדנות המוכיחות אף שאסורה להנשא. מ"מ סיים הרמ"א ז"ל דאם עברה ונשאת עפ"י אומדנות המוכיחות לא תצא. וכמה פוסקים צידדו להתיר היתר אומדנא לשאר התירים. וכן הועתק בקונטרוס עגונות בסי' רכ"ו בשם תשובת מהר"י מינץ. שהתירו אשת ר"ש מדינא שנטבע בספינה ולא בא שום עדות אך מחמת סברות אומדנא התירה. והראי' שכתבתי בתשובתי מכתובת דאמר לי' ר"י כפה מטתו שאילמלא יהוד' הי' לא ביטל עונתו וכתבתי להוכיח דהאיך לא הי' נזהר לדבר כן. כי ע"י כן יוכל להתיר אשתו כעובדא דר"נ. דאמר אלקים אכלה נברא לחסא. עוד יש להביא ראי' יותר חזקה מהא דמבואר ביו"ד סי' שע"ה ובדברי אחרונים בא"ע סי' טו"ב שאין מניחין לספד אשתו ובניו כ"ז שלא ניתר אשתו דחיישינן לתקלה והאיך צוה לנהוג אבילותו לכפות מיטתו אלא וודאי סמך על אומדנא. וד' יאיר עינינו בתורתו תורת אמת א"ד ידידו הדוש"ת:

יעקב מאיר פאדווא:

תוכן העניינים

תשובות מהרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה