תשובות מהרים· רבי יעקב מאיר פדואה
סימנים · סימן א
בעז"ה יום א' י"ב למב"י תר"א פה ק"ק בריסק שלום לאהובי ידידי וחביבי הרב הגאון הג' המפורסם החו"ב בחדרי תורה חכם חרשים מוה' מאיר ליבוש נ"י מלבי"ם רב דק"ק קעמפנע והגליל
מכתבו קבלתי זה ימים כבירים והייתי טרוד ובפרט שקרבו סמוך לימי חג הפסח העבר אשר הטרדות רבה על כ"א אשר נתננו ה' לצופה ולידע אינש בנפשו וכעת נתתי על לבי להשיבו מפני הכבוד. וידעתי כי כבודו הרמה ל"צ לדידי ולדכוותי. רק ענותנותו תרבני להגיד דעתי בדבר השאלה אשר בא לפני הדרת כבודו הרמה. באשה שהפילה שפיר מלא בשר אחר ששה חדשים להריונה. ולא בדקה אם נפרקם או לא וילדה אח"כ אם חייב בפדיון. והוראת מעכת"ה בקדושה לסמוך על דעת החכם צבי סי' ק"ד לחלוק על דעת מהרי"ק בתשובה שורש קמ"ג שסובר דהיכא דהפילה ולא הבחינה שום ריקום. ופסק מהרי"ק ש"ל. דהבא אחריו הוי בכור לפדיון דאוקמינן האשה בחזקת שלא נפטר רחמה. וגם הנפל בחזקת שלא נתרקמו אבריו עדיין. דהא חזקה גמורה הוא. והח"צ בתשובה חולק עליו מהא דאמרינן בנדה דף ך"ט אמר ריב"ל עברה בנהר והפילה מביאה קרבן ונאכל. הלך אחר רוב נשים ורוב נשים וולד מעליא ילדן. ומעכת"ה החזיק בדעת הח"ץ. והביא דברי הנ"ב מ"ת בתשובת בנו שהשיג על הח"צ. דהא בגמרא מוקי להא דריב"ל בהוחזקה עוברה אחר ג' חדשים. ואז וודאי נתרקם צורת הוולד וא"א שתלד אז שפיר מלא רוח. אבל קודם ג' חדשים י"ל כמהרי"ק דמוקמינן בחזקת שלא נתרקם ומ"ש רש"י ז"ל על הא דריב"ל עברה בנהר והפילה ואינו יודעת אם רוח אם נפל הפילה זה לס"ד דריב"ל מיירי בלא הוחזק עוברה אבל למסקנא דמיירי בהוחזקה עוברה אין כאן ספק שמא רוח הפילה או שלא נתרקם. רק הספק אם ילדה וולד שיש לו צורת וולד או שאין לו צורת וולד דאין אמו טמאה לידה זה תמצית בקיצור דברי הנ"ב. וכת"ר השיג מסוגיא דנדה דף ח' ע"ב. וכמה מעוברת משיוודע עוברה וכמה סומכס אומר משום ר"מ ג' חדשים וכו' ת"ר היתה בחזקת מעוברת והפילה רוח או כל דבר שאינו של קיימא הרי דגם לאחר ג' חדשים אפשר שתלד רוח או דבר שאינו של קיימא גם השיג כת"ר על הנ"ב הנ"ל מה שבנה יסודו דמן ארבעים יום עד ג' חדשים יש מציאות שיתרקם הוולד. וע"כ חלק בין קודם ג' חדשים לאחר ג' חדשים שאחר ג' חדשים כבר נרקם. וקודם ג"ח מוקמינן אחזקתה שלא נתרקם. וע"ז כתב כת"ר דליתא דכל שלא נתרקם ביום מ"א נשחת ולא יבנה עוד לעולם. ממשנה מפורשת בברכות האומר יה"ר שתלד אשתי זכר ה"ז תפלת שוא. ומסיק בגמרא שם דף ס' דהיינו אחר ארבעים יום. הרי דאחר ארבעים שוב א"א להתהפך מנקבה לזכר ואם עדיין לא נתרקם יועיל תפלה גם אח"כ וע"ז שב מעכת"ה להבין החילוק של הש"ס בין קודם שהוכר עוברה לאחר שהוכר עוברה דבצד הראשון הוי ספק ובצד השני. מביאה קרבן ונאכל וע"ז כתב כת"ר שיש בזה שני ענינים. יש מפלת מחמת הריון. ויש מפלת שאמ"הר ומפלת מחמת הריון משכחת בתרי גוונא או שתפיל וולד שנשלם צורתו ונרקם או שתפיל וולד שלא נרקם או מלא רוח ומ"מ עיקרו בא מחמת הריון שנקלט כו' וזה מתעצר ברחם האשה גם אחר ג"ח. אבל יש מפלת שלא מחמת הריון שנקלט כו' כלל רק מחמת מכה שבמקור כגון המפלת כמין קליפות או שערות. וזה אינו בגדר הריון כלל, ואין בו שום חילוק בין קודם ג"ח לאחר ג"ח מעתה ההבדל בין קודם שהוכר עוברה לאחר שהוכר עוברה דקודם שהוכר עוברה ולא ידעה מה הפילה. אנו אומרי' שמא הפילה דבר שאינו של הריון כגון קליפות או שערות:
וכדומה. וע"ז אין לנו רוב. דרוב המפילות יפלו מחמת הריון ולזה הוי רק ספקו. אבל אחר ג"ח שהוכר עוברה שוב הנפל מחמת הריון וע"ז איכא רוב נשים וולד מעליא ילדן. ולפ"ז דן כת"ר. אם ראתה שהפילה שפיר אע"ג שלא בדקה אם נתרקם. כיון דידעינן בוודאי דמחמת הריון בא. איכא רוב נשים דוולד מעליא ילדן וכדברי הח"צ. זה תורף דברי כת"ה בזה:
ולענ"ד דבוודאי השגתו על הנ"ב בתשובת בנו ז"ל בוודאי ברורות ונכונות. רק גם על דרכו בקודש קשה לי טובא. דמה שכתב דקודם שהוכר עובר' תלינן שהפילה מחמת מכה שבמקור ולא מחמת הריון כגון קליפות או שערות. וע"ז אין לנו רוב נגדו. ולא הוי רק ספק. מלבד דהחוש מנגד לזה דבוודאי הך דיפילו שלא מחמת הריון הוא מיעוט דמיעוטא עוד מוכח בהדיא בסוגי' דנדה דף ך"ב דהוא מיעוטא דקאמר שם המפלת כמין קליפה כמין שערה כמין עפר כמין יבחושין אדומין תטיל למים אם נמחו טמאה. ופריך הש"ס שם א"ה כי לא נמחו נמי. ומשני אמר רבה כי לא נמחו ברי' בפ"ע הוא. ופריך הש"ס מי איכא כה"ג. ומשני הש"ס אין והתניא אתר ראב"צ שני מעשים העלה אבא מטבעין ליבנה. מעשה באשה שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות ובאו ושאלו את אבא ואבא שאל לחכמים וחכמים שאלו לרופאים. ואמרו להם אשה זו מכה יש לה בתוך מעי' שממנה מפלת כמין קליפות תטיל למים אם נמחו טמאה ושוב מעשה באשה אחת וכו'. הרי חזינן דהוא מיעוטא דמעוטא. דפריך הש"ס ומי איכא כה"ג וכו' והוצרך להביא מעשה דשני מעשים אירע כן. ואין לדחוק ולומר דהא דמשמע שם מדברי הש"ס דהוי מיעוטא דמיעוטא היינו בכה"ג שלא נמחו והי' ברי' בפ"ע זה לא שכיחא אבל אם נמחו דהוי רק דם יבש זה שכיחא. א"כ י"ל דקודם שהוחזקה עוברה אמרינן דהפילה דבר דלא הוי ברי' רק דם יבש. וזה אפשר לומר דשכיחא. דזה אינו חדא דהמעיין שם בפרש"י דפי' רש"י מי איכא כה"ג מפלת כמין שערות וקליפות. משמע דהענין גופא שיפיל הריון כזה לא מחמת לידה לא שכיחא ועוד דהא אוקמא המשנה דנדה דתשב לזכר ולנקבה ולנדה בלא הוחזקה עוברה והמשנה מיירי דהולד לפנינו. אלא שאין אנחנו יכולים להבין הטיב אם הי' וולד או לא ולהכי החמירו דתשב לנדה ואם נוכל לבדוק אם נמחו במים א"כ בוודאי אינו וולד ואמאי תשב לזכר ולנקבה א"ו שלא נמחו. והי' ספק אם רוח או זכר או נקבה. ולדברי כת"ה דהי' הספק אם הפילה שלא מחמת הריון צורה אחת שנראה כעין וולד הוי מיעוטא דמיעוטא כיון דלא נימא הוולד זה בוודאי הוי מיעוטא דמיעוטא ותו קשה לי על דבריו מה שכתב דזה אינו רוב. דרוב המפילות יפלו מחמת הריון ואמאי לא דהא אמרינן רוב נשים מתעברות ויולדת א"כ יש לנו לומר שהפילה מחמת הריון שנקלט וכו'. ותו תקשה לדידיה הך עובדא שהובא בנדה דף ט"ו. ובכמה מקומות דמעשה בשפחתו של מסיק אחד ברימון שהטילה לבור וכו'. דמסיק שם הש"ס. דבא כהן לידע אם נפל הפילה או רוח הפילה. ואת"ל נפל הפילה לידע אם זכר או נקיבה. והך עובדא צ"ל בדלא הוכר עוברה. דאי בהוכר עוברה אזלינן בתר רוב נשים וולד מעליא ילדן. ולדברי מעכת"ה צ"ל בדלא הוכר העובר הספק אם הפילה דבר שאינו מחמ' שנקלט כו' וזה אינו מקרי בכל דוכת' רוח רק מה דמתקרי רוח בכל דוכתא היינו וולד שאינו של קיימא:
לכן נלע"ד דהדברים כפשטן דבוודאי משמע פשט לשון הש"ס דהך כללא דרוב נשים וולד מעליא ילדן. היינו בשהוחזק עוברה. אבל לא כשלא הוחזק עוברה. ונראה דקים להו לחכמי הש"ס דהיכא דהוולד הוא שאינו של קיימא או שאינו מרוקם ע"פ הרוב תצא הוולד ממנה טרם הכרת העובר. ונהי דאיכא מיעוטא דמשתהא אף וולד שאינו של קיימא אחר הכרת עוברה הוא רק מיעוטא. ובזה מחלק הש"ס היכא דלא הוכר עוברה לא אמרינן רוב נשים וכו' דזה אינו בגדר רוב דיכול להיות רוח או שפיר שאינו מרוקם. אבל אחר הכרת העוב' אמרינן דרוב נשי' וולד מעלי' ילדן דאחר הכרת עוברה אם הי' רוח או שפיר שאינו מרוקם ע"פ הרוב כבר היה יוצא ממנה טרם הכרת עוברה. ובזה אין סתירה מכל המקומות בוודאי יכול להיות רוח או שפיר שאינו מרוקם אף אחר הכרת עוברה כיון דכבר נתקלקל הוולד. אבל הוא רק בגדר מיעוטא. ונמצא לפ"ז דינו של מהרי"ק שריר וקיים דאף דידעינן בוודאי שהי' וולד ע"י שנקלט כו' מ"מ טרם הכרת עוברה הוא אינו בגדר רוב:
ובאמת גם מהגאון ח"צ לא הי' בהעלם דבר ח"ו שהרי מביא דברי הש"ס שם דמוקי הך דריב"ל בהוכר עוברה. אבל בדלא הוכר עוברה ליכא רוב. רק דכתב דאפילו בדלא הוחזק עוברה נמי ספק וולד הוא. וידוע הוא דכל היכא דאיכא ספק בבכור הרי הוא פטור ומשנה שלמה הוא בסוף פ"ד דטהרות ספק בכורות אחד בכורי אדם ואחד בכורי בהמה המע"ה. אלא דהלשון בתשובת ח"צ שם מגומגם קצת לענ"ד דהוא השיג עליו. לו יהי' דספק הוא הוי המע"ה כדין ספק בכור. ואח"ז בסו' התשוב' משיג על המהרי"ק בזה הלשון ועוד מדאיצטריך למימר דאדרבא יש להעמיד אשה בחזקת שלא נפטרה רחמה עדיין. וגם הנפל הזה בחזקת שלא נתרקמו אבריו עדיין. דהא חזקה גמורה היא זו עכ"ל. דספוקי מספקא לי' וכל שיש כאן ספק הרי הוכחנו בבירור מתלמוד ערוך דאדרבא יש לנו לומר דוולד מעליא הוא דהלך אחר רוב נשים. והרי אין החזקה שכתב מהרי"ק אלא רעועה ולא גמורה עכ"ל. ולא אבין דבריו בזה. דהא משמע מדברי הח"צ דחזקה זו שכתב מהרי"ק הוא חזקה מעליא זולת מכח קושיתו דהלך אחר רוב נשים דוולד מעליא ילדן והא כבר הקדים הח"צ בעצמו דבלא הוכר עוברה לא אמרינן רוב. ולפ"ז חזקה שכתב מהרי"ק ז"ל הוא חזקה גמורה דהא מהרי"ק ז"ל בוודאי מיירי בדלא הוכר עוברה ולא קשה מספק בכור דהמע"ה דשם מיירי באופן דליכא חזקה כגון שהספק הוא שילדה זכר ונקבה וספק מי יצא ראשונה דלא שייך בזה חזקה.
ובעיקר חלוקו של מהרי"ק ז"ל מה שחלק טומאות לידה מפדיון. דבפדיון מוקמינן האם בחזקת שלא נפטרה מן הבכורה והוולד בחזקת שלא נתרקם. אבל לענין טומאת לידה אזלינן לחומרא. הגם שראיתי בתשובת נ"ב הביא בשם אביו ז"ל שגמגם קצת בזה. דלענין לידה ג"כ אמאי לא נוקי האשה בחזקת טהרה ותירץ כיון דבלא"ה טמאה האשה משום דא"א לפתיחת הקבר בלא דם שוב לא מוקמינן אחזקה. וטמאה ספק לידה. ואני מצאתי ראי' ברורה לענ"ד לסברת מהרי"ק מסוגי' דנד' דף ך"ד ע"ב המפלת שפיר מלא מים מלא דם מלא גנונים אינה חוששת לוולד. ופריך שם הש"ס. בשלמא דם ומים לאו כלום אלא גנונים ניחוש שמא וולד הוה ונימח. ומשני אמר אביי כמה יין חי שתת אמו של זה שנימוח העיבור בתוך מעי'. רבא אמר מלא תנן. ואם איתא דאתמחי אתמח מחסר חסר. ורב אדא בר אהבה אמר גוונים תנן וכו'. ויש לתמוה דהא משנה זו איתא בענין זה בפרק יש בכור. איזהו בכור לנחלה ולכהן המפלת שפיר מלא מים מלא דם מלא גנונין והיינו מלא גוונים ואמאי לא פריך הש"ס במס' בכורות הך קשיא דמקשה בנדה ליחוש שמא וולד הי' ונימוח ולישני כל הני תירוצים הלא בכורות נשנית קודם נדה שהוא מסכת אחרונה בש"ס. ודרך הש"ס בכמה דוכתא כל היכא דנישנית משנה בשתי מקומות. ויש איזה קשיא ופרוקא על המשנ' דנכתב השקליא והטריא של הש"ס בשני המקומו'. וכאן השמיט השקליא והטריא על המשנ' הקודמת והעמיד השקליא והטריא על משנ' זו דמס' נדה. ומזה מוכרחים סברת המהרי"ק ז"ל דלענין פדיון לא שייך להקשות וליחוש שמא וולד הוא. דמוקמינן האשה בחזקת שלא נפטרה מבכורה והוולד בחזקת שאינו מרוקם. ולכן הוי בכור לפדיון. משא"כ לענין טומאת לידה שפיר פריך הש"ס וליחוש שמא וולד הוא דלענין טומאת לידה חוששין ולא מוקמינן האשה בחזקתה וכסברת המהרי"ק והוצרך הש"ס לכל הני שנויי:
אלא שלכאור' יש סתירה עצומ' לסברת מהרי"ק מסוגי' דנדה דף ד"ה דקאמר שם הש"ס מ"ש אשה ומ"ש בהמה. מי סברת ר"י מפשט פשיט לי' ר"י ספוקי מספקא לי' ואזיל הכא לחומרא והכא לחומרא גבי אשה דממונא הוא ספק ממונא לקולא. גבי בהמה דאיסורא הוא דאיכא לגבי גיזה ועבודה ספק איסורא הוא ולחומרא ה"נ גבי אשה ספק טומאה לחומרא. ולשיטת מהרי"ק קשה טובא דאמאי אמרינן ספק ממונא לקולא דהא איכא חזקה שלא נפטרה מבכור' והעמיד הוולד בחזקת שאינו מרוקם וכבר הרגיש בזה בתשובת שבות יעקב ובתשו' נ"ב דחק מאוד בזה ולומר דלר"י הוי ספיקא דדינא ובספיקא דדינא לא מוקמינן אחזקה. ולענ"ד דבזה לא שייך לומר דספיקא דדינא לא מוקמינן אחזקה דהא בוודאי דר"י מספקא לי'. היינו דלפעמים יש בו וולד ולפעמים לא. א"כ נשאר החזקה בתקפו ולא דמי לשאר ספיקא דדינא וכמובן:
והנראה לענ"ד ברור ליישב בזה דעת מהרי"ק דלכאור' צריך להבין דברי מהרי"ק. לענין הוצאת ממון בחזקה (לפדותו ולתת ה' סלעים לכהן) והא אין הולכין בממון אחר הרוב. וחזקה לא עדיף מרובא. אך באמת כבר האיר לנו הגאון בעפ"י בסוגי' דכתובות בסוגי' דמומין דחזקת הגוף עדיף טפי מרוב. דהא לר"ג דהלכתא כוותי' בכתובות דף י"ב גבי משארסתני נאנסתי דבחזקת הגוף היו מוציאין ממון אלמא דחזקת הגוף עדיף טפי. וכ"ז אליבא דהלכתא דקימ"ל כר"ג סברת מהרי"ק נכונה דהכא הוי ג"כ חזקת הגוף דמוקמינן האשה בחזקת שלא נפטרה מבכורה. וגם הוולד בחזקת שלא נתרקם אבל ר"י דסובר לא מפי' אנו חיין וכמבואר בסוגי' דמומין דר"י לא אזיל בתר חזקת הגוף היכא דאיכא חזקה דממונא בוודאי מודה מהרי"ק ז"ל דלא אזלינן בתר חזקה להוצי' ממון אליבא דר"י ושם הסוגי' אליב' דר"י שפיר קאמ' הש"ס גבי ממונא לקולא וזה ברור לענ"ד. סוף דברי. דברי מהרי"ק יש לו פנים בהלכה. ובעיקר הך פיסקא אני אומר דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד. מ"מ לדעתי נכון יותר לפדות בלא ברכה וכמש"כ הח"צ בתשובה והברכות אינו מעכבת כ"ז נלע"ד:
הכ"ד ידידו דוש"ת כל הימים יעקב מאיר פאדווא: