תשובות הראם חלק ג· רבי אלכסנדר סנדר מרגליות
סימן מט
תשובה לק"ק בראד
אד"ש כמשפט האמור למעלה, הנה זה כמה שבועות הגיעני מכתב פיתוחי חותם קודש מרומעכ"ת נידון קידושי בתולה, והיותי טרוד מאוד בעתים הללו טרדא דצערא ולא יכולתי ליתובא דעתא קשה עלי מאוד להשיב בענינים חמורים כאלה אמנם לאהבתו מצורף לזה היות לדעתי הדברים פשוטים ובלי ספק שכך היא בעיניו זולת דבעי דלימטי' שיבא מכשורא אמרתי להשיבו מפני הכבוד בקיצור נמרץ והנה לענ"ד לדינא לית דין צריך בשש ואין כאן חשש קידושין אף לדעת רא"ם שהביא המרדכי דאף הוא לא החמיר אא"כ יש איזה דבר מוכיח וכונת ה א"ם דאם יש דבר המוכיח דומיא דעידי יחוד לשם קידושין דיש דבר המוכיח דאש בנעורת ה"י בכה"ג בקידושי כסף אם יש איזה דבר המוכיח בענין אחר וכמו בעובדא הקודמת שראו החפץ הקידושין יוצאה מתחת ידי האשה וכן בעובדא דמרדכי ס"פ המגרש אבל הכא אין כאן דבר המוכיח כלל שהרי לא ראה וידע אם הגיעו הקידושין כאשר באמת לא הגיע כלל לידה אטו אותו שלא ראה כלל עדיף מאותו שראה שלא הגיעו הקידושין לידה ועובדא דידן גרוע אפי' מגמל האוחר בין הגמלים דעכ"פ נמצא הרוג בצידו משא"כ כאן דליכא שום הוכחה שהגיע הקידושין לידה ועוד דכאן לא שייך כלל דבר המוכיח דע"כ לא קאמר הרא"ם אלא היכא דידוע שנתרצו לקידושין אבל כאן כיון שהי' דרך שחוק א"כ אף דבמקום אחר היכא שראו הקידושין לא מהני מה. שאומרים שהי' דרך שחוק משום דהוי דברים שבלב מ"מ כאן אין כלל דבר המוכיח ואדרבא כיון שבלבם הי' לשחוק בעלמא ולכך לא קיבלה הקידושין ומטעם זה בעצמו לא דמי לזרק לה קידושין וע"א אומר קרוב לה דהכא לא נתרצית מעולם ולא איתרע חזקתה, ועוד איך אותו שלא ראה יכחיש אותו שראה וזה פשוט מאוד, וע"ו בלבד יש לסמוך בפשיטות להקל אפילו לכתחלה. ומה שרצה מעכ"ת לומר דלשיטת מור"ם פדווא אף ביש דבר המוכיח לדעת רא"ם יכולה לומר לשחוק כונתי לא נהירא לי והעיקר כמסקנת רומעכ"ת דאם נימא דדבר המוכיח הוי כמו ראי' ממילא אינה נאמנת לומר דלא אסקא אדעתי', ומה שרצה רומעכ"ת להוכיח שיטת מוהרי"ט דלשיטת מור"ם פאדווא אמאי לא משני הגמרא דטוענת שלא ראתה העדים, לענ"ד בלי ספק לחדודי בעלמא כתב רומעכ"ת כן לפענ"ד אילו הי' משני הגמרא כדברי מעכ"ת יותר הי' ראוי להקשות אמאי לא משני בפשיטות כגון שהלכו העדים למד"ה בשנויא רווחא דלדבריו צריכין אנו לומר כגון שטוענת שלא ראתה העדים והוא טוען ברי שראתה וגם לאיזה צורך קאמר דטוענת לא קדשתני הו"ל למיתני דטוענת שלא ראתה העדים ולשחוק נתכונתי ואי אתי לאשמועינן דטענינן עבורה משום דמילי דכדי נינהו אין ענין רבותא זו לכאן לפי מה שמדמה רומעכ"ת לד"מ וכבר שמענו זה בד"מ, ועוד דלדבריו סיפא לא קידשתני אלא בתי תצטרך לפרש בדרך רחוק לפי תירץ הגמ' אתיא כולהו בבי דמתניתין בחד גונא ואדרבא לדברי מעכ"ת יותר הי' ראוי להקשות על מהרי"ט דהו"ל להגמ' לשנויא מאי לא קדשתני לא קדשתני בעדים שלא ראיתי עדים בשעת קידושין וזה דרך מורגל בש"ס ועיין בכריתות במאי דקאמרינן דאף יחיד יכול לתרץ דיבורא בכה"ג וגדולה מזו ק"ו דמצינו לשנויא הכא במאי עסקינן בכה"ג, אמנם אינו קושיא כלל דתירץ הגמרא הוא מרווח ופשוט מאוד,, ובענין קידושין בלא עדים הארכנו במקום אחר וקשה עלי להעתיק כעת וגם אינו נוגע לנ"ד זולת באמת דעת רוב הפוסקים דלא בעינן רק שהעדים יראו קבלת הקידושין ודברי המקדש אבל יתר הדברים אין שייך להעדים זולת להב"ד שהם ישפטו הענין ואכמ"ל ומה שהביא בשם נודע ביהודא תמהתי לאיזה צורך הביאו בשם נודע ביהודא הלא בגוף תשובת מוהר"ם מבואר כן וכן הוא בקצרה בהגהת מרדכי ודברי מעכ"ת אמת דכל שלא ראתה העדים אין כאן דברים שבלב משום דדרך לעשות מעשה כזה לשחוק בלא עדים כיון דהכל יודעים שאין קדושין בלא עדים.. ומה שפלפל עוד לפי דברי העד השני הדבר פשוט מאד שכיון שהי' עדיין ביד המקדש ולא יצא מידו כלל ולא הגיע לרשותה וגם הוא יכול לשמרו והיא אינה יכולה לשמרו כיון שהוא בידו עדיין אין כאן התחלה על חשש קדושין כלל והדברים פשוטים כמ"ש רומעכ"ת שאין כאן חשש קדושין כלל. מכל הטעמים שכתב רומעכ"ת