אור ברסלב

תשובות הראם חלק ג· רבי אלכסנדר סנדר מרגליות

סימן מט

סימן מח

לק"ק שארובקי

ע"ד הגט שלא נכתב מקום עמיד' האשה מחמת שהסופר העתיק מגט הניתן ע"י שליח ובאמת לכאורה יש להכשירו כמש"ל רומעכ"ת, אמנם אחר העיון יש לפקפק להצריך גט אחר לכתחלה כאשר אבאר. והנה עיקרא דהאי מתוס' פרק הזורק דף פ' ד"ה ושם עירו והרא"ש ביאר יותר דבשינוי מקום הלידה אין לפסול מטעם לעז משום דאין לידת אדם ידוע ואין נקרא על מקום לידה ואין לפוסלו מטעם דעדים חתמו אשיקרא משום דכיון דא"צ לכותבו לא קיימי עדים עלי' כדאמרינן בכתובות וכו' ע"ש ובעל גט פשוט כתב דלשיטת הפוסקים שהביא הש"ך בסי' מ"ט ס"ק ט"ו דעכ"פ מעידין שהוא מוחזק בכהן אין ראיות התוס' והרא"ש ראי' ולא נהירא לענ"ד דהרי עיקר דברי הש"ך לקוחים מהר"ן בכתובות והר"ן גופא נראה שהסכים בגיטין לדעת התוס' מראי' זו אמנם אף דברי הש"ך שם נלענ"ד תמוהין ודעתי קצרה להבינם חדא מה שפירש אמנה שבשטר מעידין כלומר שפלוני שהוא מוחזק בכהן לוה וכו' אין לשון הגמרא סובלו דפשטי' דלישנא אמנה שבשטר מסהדי משמע שאין מעידין לענין כהונה כלל ומ"ש אבל לא מסתבר דהעדים חתמו על דבר שאינו דודאי אין חותמין עד שיקראו כל מה שכתוב בשטר גם זה תמוה מאד ולא ידענא מאי קשיא לי' דודאי העדים קוראין כל מה שכתוב בשטר כמו שיתבאר עוד לקמן אמנם אכתי י"ל דהעדים לא ידעו אם הוא כהן אם לאו רק שסמכו עצמן על הלוה שכתב על עצמו שהוא כהן וכיון שהם אין מעידין ע"ז יכולין לחתום ולא הוי דבר שאינו דהרי הוא נאמן אף לענין תרומה במסל"ת מכ"ש שיכולין לחתום עליו כיון שהם אין מעידין ע"ז ולא הוי חתימתן על דבר שקר ומ"ש עוד דליכא למימר דטעמא דמהימן משום מסל"ת דפשטא דלישנא לא משמע הכי ועוד דמשמע דבגוונא דמבעיא לי' ליוחסין פשיטא לי' לענין תרומה וכו' הם דברים תמוהין מאוד דבגמרא לא הוזכר כלל תרומה רק הש"ך גופא מדייק כן מהאיבעיא ואיך שייך לומר דפשטא דלישנא או דבהך גונא דמבעיא לי' וכו' כיון דלא הוזכר כלל תרומה בגמרא ומה שהביא ראי' מדברי הר"ן וכתב דבזה מתורץ קושיות התוס' גם זה לענ"ד אינו מוכרח דאין כונת הר"ן שמעידין ממש שהוא מוחזק לכהן זולת כונתו דבעיני העדים לא מקרי זה שקר כיון שהוא מוחזק בעיר לכהן והנה לשיטת הרשב"א דס"ל דבלשון. העדים מעידים שהוא כהן ממש ודאי אין העדים סומכין על דברי הלוה אמנם אחר שלמדונו הר"ן שבעיניהם אין זה שקר אם כותבין על מי שהוחזק לכהן באכילת תרומה א"כ יכולין לסמוך על הלוה אם אומר להם שהוא כהן ולחתום ולא מקרי חתמי אשיקרא כיון שאין מעידים ע"ז ואינו שקר דהרי הוא נאמן במסלפ"ת להחזיק עצמו באכילת תרומה ועוד דעד כאן לא כתב הר"ן רק בלשון העדים אבל בלשון הלוה בודאי יכולין לסמוך עליו ולחתום אף דהב"ש סימן ד' לא כתב כן אינו מוכרח. והעיקר כחו שכתבתי ולמ"ש קושיות התוס' קשה גם להר"ן דכבר כתבתי דגם להר"ן יכולין לסמוך על דברי הלוה, אמנם בתירוץ התוס' יש סילוק בין תוספת והרשב"א והר"ן דלשיטת התוספות לעולם בשני יוב"ש מדקדקין היטב אף אם כתב אני פלוני כהן ומעלין אפילו ליוחסין והיכא דליכא ב' יוב"ש אפי' בלשון עדים נראה דאין מעלין ולשיטת הרשב"א אין חילוק בין הוחזקו ב' יוב"ש אם לאו רק בין לשון הלוה ללשון העדים ולשיטת הר"ן ג"כ אין חילוק בין לשון הלוה ללשון העדים ולעולם אין מעלין, אמנם אי איכא ב' יוב"ש אינו מוכרח דעת הר"ן אם הוא לשון העדים די"ל דיסבור כתוס' דבב' יוב"ש מדקדקין היטב ואפ"ה איכא למימר דמדקדקין היטב שיהי' סימן בזה שהוחזק לכהן דבב' יוב"ש אין סומכין על דברי הלוה שלא יערים לחוקרין אם הוא מוחזק לכהן והשני אינו מוחזק משום דצריכין לכתוב סי' ולפ"ז אפ"ה אין מעלין ליוחסין אפי' בלשון עדים והוחזקו ב' יוב"ש אמנם לפ"ז לכאורה יש לעיין על הרמ"א דבח"מ מחלק בין לשון הלוה ללשון העדים היכא דהוחזקו ב' יוב"ש וזה נראה דלא כשיטת התוס' דאין מחלקין רק כשיטת הרשב"א ובאה"ע סימן ג' כתב דאפי' בלשון עדים אין מעלין ליוחסין וצ"ל דס"ל כדעת הר"ן דבב' יוסף ב"ש מדקדקין ואפ"ה אין מעלין ליוחסין כנ"ל וכמ"ש הב"ש והח"מ אמנם לכאורה אין ראי' דהר"ן חולק עם התוס' דאולי מודה דאף בלשון לוה ג"כ תהני בשני יוב"ש ואדרבה אי ס"ל דבב' יוב"ש מדקדקין ממילא אין לחלק בין לשון לוה ללשון העדים והרמ"א כתב דבלשון לוה אף בשני יוב"ש לא מהני וצ"ל דרמ"א הכריע מדעתי' דבלשון עדים ואיכא שני יוב"ש ממ"נ מהני לשיטת הרשב"א מטעם דהוא לשון העדים ולשיטת תוס' והר"ן הטעם דמדקדקין היטב אבל בלשון לוה חשש לדעת הרשב"א ואין מוציאין ממון וכן לענין יוחסין חשש לדעת הר"ן דאף דאיכא ב' יוב"ש אין מעלין אמנם מה שפסק הרב בסי' קל"ו גבי גט דכותבין כהן לסימן היינו משום דשם ליכא למיחוש להערמה והוי סימן דהרי אין נותנין גט אלא זה בפני זה רק לענין מוכח מתוכו כותבין ועכ"פ כיון דבאמת הוא כהן הרי מוכח מתוכו מי הוא המגרש ובזה הי' מקום ליישב קושיית התוס' בגיטין דף ד"ד ע"ב ד"ה בעידי מסירה שהקשו דלר"מ לא בעינן שיגרשו זה בפני זה כיון דצריך שיהא מוכת מתוכו וצריך לכתוב כהן ולשיטת הרשב"א דס"ל דאף בהוחזקו ב' יוב"ש לא מהני אם הוא לשון הלוה וא"כ בגט דהוא לשון הלוה לא מהני כהן לענין הערמה כמבואר בב"י בשם הרשב"א ולכך צריך זה בפני זה דליכא למיחש להערמה ואז הוי סימן ומוכח מתוכו אמנם תוספות לשיטתייהו דס"ל דבהוחזקו מדקדקין אף בלשון הלוה ודוק:

נחזור לענינינו דנראה דראיות התוס' בגיטין ראי' גמורה אף לדעת הר"ן לא מבעיא אם נימא דבלשון הלוה מודה הר"ן דפשוט דראי' גמורה אלא אף אם נימא דאין חילוק בין לשון הלוה ללשון העדים מ"מ כבר כתבתי דעיקר כונתם דהסופרים אין מדקדקין ואין זה שקר בעיניהם מה שכותבין עליו כהן אע"פ שאינו כהן ברור רק בשביל שהוא מוחזק לאכילת תרומה ואף שאינו ראוי לעשות כן מ"מ כיון שבעיניהם נראה שיכולין לכתוב עליו כהן השטר כשר א"כ זה בעצמו הראי' שכתבו התוס' דהרי שם כיון שא"צ לכתוב כהן אפי' אם כתבו כהן אמרו דטעו וכתבו משום דנדמה להם שהוא ודאי כיון שאוכל תרומה או שהלוה הגיד להם במסל"ת שהוא כהן א"כ ה"ה בשינוי מקום הלידה לא מפסלי כיון שלא הי' צריכים לכתוב א"כ לא הי' צריכין לחקור ולעמוד על בירור הדבר וטעו וכתבו מקום הלידה כפי שהי' מוחזק בעיניהם וכיון דאין מקום הלידה ידוע כ"כ הטעות מצוי ומלתא דאיכא למטעי תלינן בטעות העדים ולא פסלינן להעדים או שהסופר טעה וכתב מקום הלידה כפי מה שהי' מוחזק בעיניו וסמכו העדים עליו כי לא הי' צריכין לחקור על אמיתת הדבר כיון שאינם מעידים ע"ז, מזה הטעם עצמו נלע"ד כתב הרא"ש דליכא לעז בשינוי מקום הלידה משום דאין מקום הלידה ידוע דלכאורה אכתי תקשה דאיכא לעו מאותן היודעים מקום לידה אמנם לפי מ"ש אתי שפיר דגם היודעים לא יוציאו לעו כי יתלו בטעות מחמת שאינו ידוע כ"כ אמנם כבר כתבו האחרונים והסכימו דכל דבר דצריך לכתוב לכתחלה עכ"פ אם שינו פסול משום דאיכא לעז דדוקא בדבר שאפילו לכתחלה א"צ לכתוב אז אם שינו כשר דליכא לעז אבל אם צריך לכתוב לכתחלה פסול ויש לכוין ע"פ מש"ל דכיון דצריך לכתוב לכתחלה ודאי חקרו העדים ולא תלינן בטעות כיון דצריך להעיד ע"ז לכתחלה ולפ"ז נלענ"ד לפי מה שנהגו האידנא במדינות אלו לכתוב לעולם מקום העמידה לכתחלה אם הבעל והאשה כאן ולא כתבו מקום העמידה של הבעל או האשה גרע טפי משינוי מקום הלידה או העמידה אם אינם בכאן דאלו אינם בכאן ושינו מקום העמידה לדעת המכשירים אין כאן לעז משום דיתלו בטעות העדים וכן אם לא כתבו מקום הלידה ליכא לעז דהא אף אם אחר הוא המגרש או המתגרשת אכתי הי' להם לכתוב מקום הלידה של האחר אעפ"י שלא נודע להם בירור הדבר ולכך לא כתבו אבל אם הבעל והאשה כאן ולא כתבו מקום העמידה כיון שנהגו לכתבו א"א לתלות בטעות או שלא נודע שהרי הי' בכאן ואיכא לעז שיאמרו שהי' גט ע"י שליח ולא הי' בכאן כ"ש בלא כתבו מקום עמידת האשה דשכיח טובא גט ע"י שליח שאין כותבין מקום עמידת האשה ויתלו שהאחרת היתה שנתגרשה ע"י שלית והנה התוס' והרא"ש הוכרחו לתת טעם בדבר שא"צ לכתוב אפי' לכתחלה אם שינה כשר משום דליכא לעז הא אילו הי' לעז הי' פסול אף שא"צ לכותבו כלל, ומה לי אם לא כתבו או שינה בליכא לעז רק דהוצרכו ליתן טעם אמאי ליכא לעז בשינה, אמנם בלא נכתב כלל לא הוצרכו ליתן טעם אמאי ליכא לעז כדכתיבנא דבלא כתבו מקום הלידה לא שייך לעז אמנם למנהגינו י"ל להיפך דאף המכשירים בשינוי מקום העמידה אם אינו בביתו משום דליכא לעז אבל בלא נכתב כלל והוא כאן איכא לעז יותר, וראי' לדברינו ממ"ש הש"ע בסי' קכ"ט בהגהה סעיף ז' דאם לא כתבו כהן על מי שהוא כהן יש פוסלין מאחר שנהגו לכותבו איכא לעז וזה עיקר הטעם למעיין היטב וה"ה הכא, אחר כמה שנים מצאתי בסדר גיטין כ"י שלי אותו עובדא ממש בא בפראג לפני מהר"ן מאיגרא ויצא הדבר בהיתר אף שלא נשאת עדיין וצ"ע ולדינא אם אי אפשר להשיג בקל גט אחר שיש להקל מכמה טעמים אמנם באפשר להשיג בקל גט אחר לפי חומר הנושא יש להחמיר להצריך גט אחר ואין כאן חוששין ללעז כי הטעות מצוי בסוגי בני אדם:

תוכן העניינים

תשובות הראם חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה