אור ברסלב

תשובות הראם חלק ג· רבי אלכסנדר סנדר מרגליות

סימן מו

סימן מה

תשובה שנית לסלאפקוויץ

כתב מעכ"ת שהטור בסי' קי"ח בשם הרא"ש וכן הסכים הש"ע והרמ"א שאינה יכולה ליתנה לבעל ולא לאחר וכן הוא בש"ע סעיף ח'. עוד הביא תשובות מור"ם אלשי"ך שיפה כח הבעל מאחר ואיך עשה רומעכ"ת ק"ו מאחר לבעל הנה תמהתי איך לא שפיל לסיפא וז"ל הרא"ש והטור ודאי אם נתנה הנכסים מעכשיו לבעלה היתה המתנה קיימת אבל אם נתנה מעכשיו ולאחר מיתה אין המתנה כלום וכן הוא תחלת לשון התשובה וז"ל אם האשה יכולה ליתן לבעלה או לאחר למי שתרצה שיזכה לאחר מיתה וכן מבואר בש"ע חילוק זה, ומה שלא כתב הטור בתשובה בנותן לאחר מעכשיו דמתנה קיימת משום דזה א"א מפני תקנת אושא אא"כ הוא ברצון הבעל וא"כ הוא ק"ו אם יכולה ליתן לבעל עצמו ק"ו לאחר ברשות הבעל וכמ"ש בראשונה ויתבאר עוד לקמן וכן הוא בגוף תשו' הרא"ש וז"ל אבל בחייו לא השליטו בנכסין ליתנם למי שתרצה כי זה אינו מוכיח מלשון התקנה שירדו לזה להפקיע תקנת אושא שתקנו שהאשה שמכרה בנכסי מלוג הבעל מוציא מיד הלקוחות כו' הרי מבואר בהדיא דברשות בעלה שאינו נגד תקנות אושא יכולין ליתן למי שירצו, וכל הדברים סובבים על קוטב אחד דכל שנותנת מתנה החלטית מחיים מעכשיו מהני אפי' לבעל כ"ש לאחר ברשות בעלה או הבעל ברשות אשתו אם נותנים מחיים מתנה החלטית וכן מבואר בתשו' הרא"ש הביאו הטור ס"ס קי"ח שאם נעלם איזה חפצים ונשבע הבעל שלא העלימם ושלא הוציאם בלי רשותה מבואר דכל מה שהוציא ברשותה קיים ובזה לא נסתפק אדם מעולם, ומי שיש לו מוח בקדקדו יבין שאף למנהג טולטולא לא מהני מתנה מעכשיו לבעלה וכ"ש לאחרים ברשות בעלה זולת באנו לדון על הספק שנסתפק הב"ש בסי' קי"ח שכתב לכאורה לפי מנהג שלנו וכו', ואף כי דבריו צ"ע כאשר אבאר אעפ"כ כתבתי אף לפי דבריו אינו רק לענין מתנה להבעל אבל לא במכירה ונתינה וממשכן לאחרים ברשות הבעל. ומ"ש מעכ"ת לעיין במהדורא קמא וכתב שבלי ספק לכאורה הוא לשון מהדורא קמא ובמ"ש בסי' צ' הוא מהדורא בתרא, הנה כח המדמה ברוב פעמים כוזב דבאמת דבמהדורא קמא לא נזכר כלל שום דיבור לא בסי' צ' ולא בסימן ק"ח וכל דבריו הם רק במהדורא בתרא, ונראה שבסי' קי"ח חזר ממה שהחליט בסי' צ' ועשה ממנו ספק ויפה עשה כמבואר בתשובות ב"י ומבי"ט להיפך וז"ל בקצרה אחר שכתב דאין חילוק בין נתן אביו נדוניא אם לאו לתקנת דמשק כתב ואפי' הי' מפורש בכתובה לתקנות טולטולא ע"כ לא קאמר אלא במוחלת לאחר מיתה אבל נותנת או מוחלת מחיים קיים וכן כתב הרא"ש בכלל נ"ה דבנותנת מחיים קיים ובנותנת מעכשיו ולאחר מיתה בטל לפי שעוקרת התקנה, וכ"כ הרא"ש סי' ג' דבמוחלת מעכשיו אינו נוגע בתקנה ומסתמא מיירי אפי' בנתן האב נדוניא עכ"ל, וכן מבואר בב"י סימן קי"ח וגדולה מזו כתב בבד"ה בשם הרמ"ה יעויי"ש. ואני תמה על שכלו הזך אחר שהרב מיארשוב פתח לו הפתח איך לא נכנס בה והדברים פשוטים דיש חילוק בין מעכשיו ולאחר מיתה ובין מחיים בהחלט. אמנם מה שתירץ הוא על תשו' ב"י שלא לסתור דבריו שבש"ע היות דבתשובה מיירי בתקנות דמשק ובש"ע מיירי בתקנת טולטולא והביא בשם מור"ם אלשיך הנה סתר דברי עצמו וסתר דברי מהר"ם אלשיך שהרי מור"ם אלשיך כתב דדוקא לגבי בעל דשייך ירושה דאורייתא, ס"ל להב"י לחלק בין דמשק לטולטולא אבל לא לגבי אחרים ופסק כן הלכה למעשה. אמנם האמת יורה דרכו דיש חילוק בין נותנת לאחר מיתה ובין נותנת מחיים וזה ברור באמת. וגם מנהג דמשק הוא ממש תקנות טולטולא בכל האופנים וכן כתב מוהר"ר בצלאל אשכנזי וז"ל קבלנו מרבותינו שמנהג דמשק הוא מנהג טולטולא ואין ביניהם אלא קמעא זולת לענין נתינה להבעל לאחר מיתה ס"ל למקצת מחברים אחר שהרא"ש הוציא כן מלשון התקנה אין ללמוד ממנה לאותה שאינה כתובה באותו סגנון. ומעתה מה שהביא מעכ"ת תשו' מהר"ם אלשיך שעשה ק"ו היפך מהק"ו שכתבתי לא עיין רומע"ל יפה דע"כ לא כתב מור"ם אלשיך דאיך כח לתת אפי' לבעל כ"ש לאמה היינו בנותן לאחר מיתה ואיכא שפיר ק"ו מבעל לאחרים כמ"ש מור"ם אלשיך בעצמו מילתא בטעמא דאם אין המתנה קיים בנותנת לבעל לאחר מיתה שהוא היורש מן הדין ק"ו לאמה שאינה יורשת לא מן הדין ולא מן התקנה, ובודאי בלאחר מיתה עדיף כח הבעל כי לו משפט הירושה מן הדין וכמ"ש התשב"ץ דכל טצדקי דאית לן למיעבד להעמיד ירושה עבדינן משא"כ אחר שאין לו ירושה מן הדין, אבל לענין נתינה מחיים שאינו ענין להתקנה והירושה כמש"ל ודאי עדיף טפי בנותנת לאחר ברשות בעלה ממה שנותנת לבעלה דאף דהב"ש בסימן ק"ז נתן טעם בנותנת מחיים לבעל לא חיישינן שתעקר התקנה מחמת הפצרת הבעל דחיישא דלמא תתאלמן או תתגרש מ"מ עכ"פ יותר יש לחוש שאעפ"כ יפצר בה הבעל ומחמת קטטה תצטרך ליתן לו ממה דניחוש שמא תתן לאחרים. ומ"ש מעכ"ת דבאלשיך מבואר דעדיף כח הבעל ולא מצא בשום מקום שיאמרו דעדיף כח אחרים מהבעל לא ראינו אינו ראי' ואין אומרים למי שלא ראה וכו', והדברים מבוארים בתשובות מהרי"ט חלק ח"מ סימן נ"ה וכתב על מוהר"ם אלשיך וכתב דאין חילוק בין תקנה לתקנה ולכל התקנות אינה יכולה ליתן לבעלה מעכשיו ולאחר מיתה דאל"כ לא הועילו חכמים בתקנתן. ומה שהוצרך הרא"ש לדקדק מתקנות טולטולא הוא רק לענין מתנה לאחרים דבזה לא שייך מה הועילו חכמים בתקנתן ובזה יש חילוק בין טולטולא לשאר תקנות ולזאת העלה דבשאר תקנות אינה יכולה ליתן להבעל אבל לאחרים יכולה ליתן הרי רב מובהק הגאון המחודד בתשובותיו כתב דיפה כח אחרים מכח הבעל ואף דהוא ז"ל הפריז על המידה אפילו בנותנת לאתר מיתה והאלשיך חולק עליו מ"מ בנותנת מחיים לא מצינו שיחלוק וכבר כתבתי דעכ"פ יותר שייך הפצרת הבעל לעקור התקנה ליתן לו מנתינה לאחרים, ועוד בלא"ה מי שיש לו שכל ישר יבחין דאם יכולה ליתן לבעל ק"ו לאחרים בהסכמת הבעל דכיון שהבעל מסכים ג"כ, ואף לדבריו שהבין ששוים הם אכתי קשה מדוע כתב הב"ש בלשון לכאורה אחרי שבסי' נ"ב הכריע הרמ"א לגמרי בפשיטות דהיורשים יכולים למחות אלא ודאי כדכתיבנא, ולא ידעתי מדוע הבין מעכ"ת דקושייתי היא מסימן צ' על סי' קמ"ח ושפתי ברור מללו דקושייתי מסי' נ"ב מדברי רמ"א על הב"ש בסי' קי"ח דכתב כמסתפק:

ומעתה מ"ש מעלתו על מה שכתבתי הואיל ובידו לבלותן דמדברי הפוסקים לא נראה כן, כבר נתבאר שאינו כן. ומ"ש מעכ"ת שאם תמכור ותהי' בעין ביד אחרים שייך ג"כ ותם לריק כחכם כמבואר בכל הפוסקים עכ"ל. הנה וה שגיאה גדולה כאשר כתבתי דכל התשובות מיירי בבאין לזכות לאחר מיתה בשעה שאלו באין לירש דודאי שייך ותם לריק כחכם דמי שלא עמל ולא נתן עבורו כלום יאכלנו ועיני היורשים רואות וכלות אבל הקונה מחיים ונתן מעות עבורם וזכה מחיים מה ותם לריק כחכם שייך בו, תדע שהרי כבר כתבתי שהסכימו כל הפוסקים דאפי' לבעל יכולה ליתן במתנה מחיים וזה מוסכם כמש"ל ובאמת אפי' מתנה כל שזכו בו מחיים לא שייך ותם לריק כחכם דמתנה כמכר דאי לאו דעביד לה נייח נפשא לא הוי יהבא והוי להו כמכר, אמנם דוקא בנתינה מחיים דלא שייך ותם לריק כיון שזכו בעוד שלא נפלה הירושה וע"ד כן נותן ומה לי לבלותן שנהנית ומה לי הנאה אחרת ק"ו למכרן או למשכנן להסתחר במעות וכן מבואר בהדיא בלשון רבינו הגדול הרמב"ם הביאו מהר"ב אשכנזי בתשובה י"ח שפסק שהמתנה שנתנה לאחר מאיים ברשות הבעל קיים אף אם האב נתן הנדוניא והתקנה שכל אשה שתמות בלא ולד יחזרו חצי הנכסים כתב ז"ל לפי שהוא ידוע שאין לו למחות מלעשות רצונה בנדוניתה ואין הפרש בין אם האשה לובשת מלבוש ע"ד שתקרע או שתתן אותו או שתמכרנו שלא נתחייב אלא במקום שהנדוניא תחזור לבית אבי' וכיון שמכרה או נתנה לא ישאר לה דבר ע"ש שהאריך, הרי מבואר שאין חילוק בין בלתה או מכרה או נתנה כל שהי' במעכשיו מחיים ברשות בעלה קיים ואני כתבתי בתשו' הראשונה דלפי דברי הב"ש צריך לחלק בין בעלה לאחרים דעכ"פ מודה דלאחר מכרה קיים דלענין אחרים לא הי' שום תנאי שהיא יכולה למכור כמבואר למעלה וגם יש לחלק בין מחילה לבעלה דליכא האי סברא דאי לאו דעביד לה נייחא נפשא כמו בנותנת לאחרים דודאי איכא האי סברא דאי לאו דעביד לה נייחא נפשא, ודוגמא לזה מבואר להדיא במהרי"ט ח"ד סי' נ"ח ע"ש ודוק:

ומה שכתב מעכ"ת על מה שכתבתי שלא הי' תנאי עם האשה כתב מעכ"ת ישתקע הדבר ולא אמר דודאי וכו' כמבואר בתשובה הנ"ל ובתשובת הרא"ש עכ"ל. הנה דברים אלו לא נתבארו ולא יתבארו לעולם זולת אבאר ההיפך וכבר כתבתי דאינהו מיירי לאחר מיתה וכתב הרא"ש דכוונת המתקנים כך הי' שלא תוכל להוריש לאחרים אבל אין כאן תנאי כלל זולת הב"ש רצה לחדש דבר זה ולחלק בין מנהג שלנו. ומה שכתב ישתקע הדבר, חלילה וחלילה שישתקע האמת ח"ו כי הוא כתובת וחרותה בעט ברזל ועופרת לרבינו הגדול המבי"ט זלה"ה בתשובה סי' של"ד ובלשון זה אמרה אחר שכתב דדוקא מלשון תקנות טלטולא, דקדק הרא"ש שאינה יכולה ליתן לבעלה לאחר מיתה אבל לא בשאר תקנות אבל באלו המקומות היא כשאר מורישים שיכולין ליתן מה שירצו מנכסיהם דרך מתנה כי תנאי התקנה עם הבעל וע"ת זה הכניסה לו האשה אבל האשה לא התנו עמה אביה ואמה שלא תוכל לתת מן החצי לשום אדם אלא ממילא חוזר החצי ליורשים כו' כי התנאי אינה עמה אלא עם הבעל כו' ע"ש, העתקתי לשונו למען ישמור פיו ולשונו אמנם אני לא באתי לידי מדה זו וכוונתי מבוארת שכתבתי שאין כאן שום תנאי עם האשה שהרי היא לא צריכה לקיים כלל רק עם הבעל שהוא מחוייב לקיים תקנות שו"ם ותקנות שו"ם עצמו לא הי' רק על בעין והרי הבעל עצמו מקיים התקנה, והנה כוונתי מבוארת לכל רואי שמש דעל האשה אין כאן שום תקנה ולא שום תנאי שתצטרך לקיים דהרי גוף הנכסים שלה לגמרי כל ימי חיי' ואם ימות הבעל תוך שני שנים הם ג"כ שלה ורשות בידי' לעשות עמהם כאות נפשה בעודה אלמנה ולא מצינו בשום מקום לא תקנה ולא תנאי שאם תתאלמן תוך ב' שנים שאינה יכולה לעשות עמהם כרצונה וגם יכולה להנשא לבעל ולהתנות עמו תנאים אחרים כיון שהוא בעצמה מכנסת הנדוניא ומעשים בכל יום, וכן אם יהי' לה זרע מבעלה הראשון אף תוך ב' שנים הבעל יורשה הרי דאין עלי' ולא על זרעה שום תקנה או תנאי שתצטרך לקיים זולת שחל על הבעל לקיים תקנות שו"ם ותקנות שו"ם הי' על הבעל להחזיר החצי והרי תקנות שו"ם עדיף מתקנות טלטולא דבתקנות טולטולא אם בזבז הבעל שלא ברשות אשתו צריך להחזיר כמ"ש למעלה בשם הטור שכתב בשם אביו שמחוייב הבעל לישבע ע"ז אם נחסרו מקצת נכסים ובתקנות שו"ם אפי' בזבז הבעל הנכסים ובגדים שלא ברשותה אפ"ה פטור מלשלם כמ"ש בתשובה הראשונה בשם הב"ח וכנסת יחזקאל שאפי' בזבז לפרוע הקפותיו ולא עוד שאפי' בתקנות טלטולא אם בזבז הבעל ברשותה פטור ק"ו לתקנות שו"ם ק"ו שאין מוציאין מיד הלוקח או הממשכן שלא מצאנו בשום מקום ובשום ספר ואדרבא כתבתי והבאתי ראיות להיפך ואף לפי מ"ש הב"ש שמתנה הנותן כבר כתבתי שאין כאן תנאי זולת שיתקיים תקנות שו"ם ותקנות שו"ם מתקיים ע"י הבעל שמחזיר מה שנשאר בעין ת"י הבעל, וגם מדברי תשובת ב"י שהעתקתי למעלה מבואר סתירות לדבריו וכן מדברי המבי"ט, וכבר כתבתי בתשובה הראשונה הנראה לענ"ד בדברי הש"ג ובדברי מעדני יו"ט ובלא"ה כבר הבאתי דברי הב"ח והכנסת יחזקאל ואינהו הוו בקיאי בתקנו' שו"ם טפי מינן ואיך ימצא פוצה פה ומצפצף להוציא מיד הלוקח או הממשכן:

קצרו של דבר לא שמעתי מעולם משפט מעוקל כזה ועל משמרתי אעמודה דמי שהורה כן טועה בדבר משנה וחוזר. והנה הגיעני תשובה מב"א הרב הגדול החריף ובקי מוהר"ר זלמן נ"י והאריך למעניתו וגם הביא דברי כנה"ג שכתב נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי ולא שמעתי שימחו היורשים בבעל ואשתו מלמכור בנכסים וכתב עוד ששאל במושב זקנים והרב דשם ופי הזקנים אם ראו או שמעו מעשה כזה והי' הדבר ללעג ולקלס בעיניהם וידוע כי היא עיר ואם בישראל ומעשים בכל יום ויש מהם שישבו על כסא הוראה זה ארבעים או חמשים שנה ושמשו גדולי הדור וראו כמה פעמים הלכה למעשה וכולם ראו כן תמהו. ומעתה אבקש מאת רומעכ"ת אם ישרו דברי בעיניו מה טוב ואם לאו יהי לו אשר לו ולא יכתוב אלי עוד בענין זה היות לדעתי היא שיחה בטילה וביטול דברי תורה לדבר עוד מענין זה:

שוב עיינתי היטב בלשון הב"ש סי' צ' ולכאורה דבריו תמוהין מאד דז"ל ועיין סימן קי"ח דבב"י וד"מ מבואר שם לדידן יכולה למחול אלא שם כותבין לפי תקנת טלטולא אינה יכולה למחול מיהו בתנאים שלנו כו' ולכאורה תימא דאדרבא מבואר שם דיכולה למחול מעכשיו לפי תקנת טלטולא ולפענ"ד כונת הב"ש אינה על מחילה מעכשיו רק על לאחר מיתה, ובזה יש חילוק בין תקנת טלטולא שדקדק הרא"ש ממנה שאינה יכולה ליתן לאחר מיתה ואף שהלשון דחוק וגם מה שכתב או למכור דצריכין לומר דקאי על לאחר מיתה מ"מ ע"כ צריכין אנו לפרש כן דאל"ה דבריו תמוהין,, וכיון שבאנו למדה זו ממילא גם כוונתו בסי' קי"ח ג"כ בלא מעכשיו ובזה ודאי יפה כתב כמו שהארכתי למעלה והמעיין ומדקדק היטב בלשון הגה"ה סי' קי"ח יראה דגם הוא מיירי בלא מעכשיו שמזה מיירי הב"י שכתב כן על דברי הרא"ש וכן התשב"ץ יש שפירשו כן, ומה שסיים הב"ש לדידן דכותבין הכתובה על סך כו' היינו שמחלה אחר שנה או שנתיים ולא כתב דמיירי מעכשיו אפשר משום דבנדוניא וצ"ב לא שייך כ"כ מעכשיו כמ"ש הח"מ ס"ק נ"ד אבל במחילה מעכשיו אף למנהגינו מהני ודוק היטב:

(וכבר כתבנו כמה פעמים שכל הדברים אמורים רק אם הצדדים מתרצים להתנהג ע"פ דיני ותקנות שהיו מלפנים בישראל אך אם באו לדון ביניהם אזי אין בזה רק דיני המלכות בארץ ההוא וכלל גדול נקוט בידך דינא דמלכותא דינא.)

תוכן העניינים

תשובות הראם חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה