תשובות הראם חלק ג· רבי אלכסנדר סנדר מרגליות
סימן מה
ליערסלאב
כתב מע"ל ליישב דברי הרמב"ם דהוי קשיא לי' לפי המסקנא לתני סתם פרסיים כמו שדקדק הת"ה והוי רבותא טפי אף ללישנא בתרא שאין אנו צריכין לחדש סברא דעבידי לאחזוקי שיקרייהו מ"מ כיון דללישנא קמא הוי ס"ד למימר הכי הו"ל למיתני רבותא לאפוקי מלישנא קמא עכ"ל לענ"ד אין זה נכון דאיכא למימר להיפך דקונטרמסין הוי רבותא טפי לפי מ"ש התוס' הסברא בלישנא דפרסי טעה ביוצא ליהרג וצ"ל דטעה בין יוצא ליהרג אם לאו וס"ד דקונטרמסין גופייהו ודאי ידעו ולא טעו קמ"ל דגם בדידהו שייך טעות או דלא רצו חכמים לחלק והנה גם אליבא דמסקנא דעת הרא"ש לחלק בין ישראל לפרסי משום דפרסי טעה וא"כ ודאי קונטרמסין הוא רבותא טפי והנה אף אם נימא דהרמב"ם לא ס"ל סברא זו וס"ל כתירוץ הראשון של תוס' אכתי לא ידענא מנ"ל דגם ביוצא ליהרג שייך עבידי לאחזוקי שקרייהו דלא מצינו בגמרא זולת בנהרג ממש וביותר לפירוש הרמב"ם דפירש לדמירמי אימתא קאמרי ודאי שייך יותר בהרגנוהו מיוצא ליהרג ואדרבא מדקאמרי יוצא ליהרג נראה דלא כונו להטיל אימה דאי למרמי אימתא הו"ל למימר הרגנוהו דאיכא אימתא טפי וכיוצא בזה מצינו לרש"ך הביאו הב"ש בק"ע ויש להביא ראי' דבהרגנוהו איכא אימא טפי דאל"ה רק דעיקר אימה הוא במה שפסקו דינא להריגה א"כ קשיא אמאי אין נאמני' בהרגוהו כיון דאמרי מלתא יתירא כמו שכתב הכנסת יחזקאל לענין קברתיו אע"כ דבהרגנוהו איכא אימא יתירה וא"כ י"ל להיפך דבאומרים יוצא ליהרג ודאי לא כיון להטיל אימא דאם הי' כונתם להטיל אימה הו"ל למימר הרגנוהו דאיכא אימה טפי, אמנם מלבד כל זה אני תמה שמעלתו אגב חורפי' לא עיין בשאלתו כל הצורך דהנה הת"ה ודאי שפיר דקדק לתני שמע מפרסי שנהרג בב"ד של פרסים אמנם אם נימא דברייתא מיירי ביוצא להרג א"כ היאך ליתני שמע מפרסי שפלוני יצא להרג בב"ד של פרסים ממ"נ איך ידע הפרסי שיצא להרג שמא הוציאו לעונש אחר וצ"ל או ששמע מהב"ד של פרסיים או שהי' אצל הפסק שפסקו דינו להוציאו להריגה ואם שמע הראשון מקונטרמסין של פרסיים א"כ היינו קונטרמסין ואם הפרסי הי' אצל הפסק ושמע בעצמו שפסקו דינו להוציאו להריגה ואי להכי אתי עדיפא טפי הוי לי' לאקשוי' דליתני ישראל הרואה יוצא ליהרג בב"ד של פרסיים כגונא דמתניתין דודאי הוא רבותא טפי דללישנא קמא ודאי מהימן אע"כ דבאמת ללישנא בתרא זה בעצמו פירושא דברייתא דהיינו ששמע מקונטרמסין שפסקו להוציאו להריגה כגונא דמתניתין ממש זולת ללישנא קמא כתבו תוס' דליכא לאקשוי' דיש לדחות שלא העיד שהי' אצל הפסק רק ששמע מהם ופרסי לא מהימן ביוצא ליהרג דטעי וכל זה ברור כשמש אמנם באמת קושיות הלח"מ לק"מ דודאי כיון דברייתא סתמא קתני מת נקטינן לי' כפשטא דמת ממש קתני וע"כ לא קס"ד דמקשן להוציא הברייתא מפשטי' ולפרשו יוצא למות משום דהוי קשיא לי' והא קי"ל דמסל"ת מהימן אבל אחרי שהשיב התרצן דעבידי לאחזוקי שיקרייהו הדר נקטינן הברייתא כפשטי', ומה שפלפל בדברי הח"מ שכתב דדברי ר' יוסף לענין תרומה אתמר פשוט בעיני דדעת הרמב"ם כן הוא ולכך לא הביא דין זה זולת לענין תרומה ודעת התוס' אינו כן וכבר כתב כל זה הפני יהושיע שם אמנם מה שהקשה על התוס' מה מקשה הש"ס בלישנא קמא דלמא שם מיירי בהניחוהו בבית הסקילה תמהני גברא אגברא קרמית הרמב"ם מחלק בכך בלא הניחוהו שכיח דלמא ילפא לי' זכותא ולאחר שהניחוהו בבית הסקילה מלתא דלא שכיחא היא ללמוד עליו זכות ותוס' ס"ל דאין חילוק ביניהם או דבין כך וכך חיישינן דילמא אגמרי עלי' זכות או דבין כך וכך לא חיישינן משום דלא שכיחא ואין חילוק בין הניחוהו בבית הסקילה או לא:
גם מה שיישב דברי הרמב"ם משום דברייתא סתמא קתני ולא פירשו דבהניחהו בבית הסקילה הנה האמורא צריך יותר לפרש דבריו ואעפ"כ לא הזכיר הניחוהו בבית הסקילה והרמב"ם פירש כן. מה שהביא מדין ערכין ומדברי המש"ל אני תמה על שכלו הזך איך מדמה ענינים שאין שום יחס ביניהם ורחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב (במש"ל) דכיון דבדין מקטל אין לו ערך כיון שעומד למות וגמר דתו בדין דינו לענין ערכין כמת אבל לענין חזקת חי לענין א"א דחיישינן דלמא ילמדו עליו זכות אע"ג דלא שכיחא חיישינן ומה בכך שהוא חייב מיתה ע"פ דין אכתי יש לו חזקת חי ואולי ילמדו עליו זכות ומה חילוק יש בין דיני ישראל לדיני פרסיים לענין חזקת חי פלא גדול בעיני איך עלה על דעתו לדמות החזקה לדין ערכין. ומה שרצה לחלוק על הח"מ ורוצה לחלק דמגויד וצלוב איכא למימר שאין זה הריגה ממש ואולי עדיין חי הוא משא"כ בשמע. מקונטרמסין דיוצא ליהרג כיון דעלייהו רמי מילתא ודאי הרגוהו כראוי, זה יותר פלא בעיני אטו טעם הח"מ דחיישינן שמא לא הרגוהו כראוי, ת"ו מעולם לא עלה זה ע"ד הח"מ, זולת סברתו כי היכי דמגויד וצלוב ומשאל"ס חיישינן אע"ג דלא שכיח שיחי' דרובן למיתה ק"ו ביוצא ליהרג דיש לחוש שמא לא נהרג כגון בב"ד של ישראל דאולי למדו עליו זכות וכן בב"ד של פרסיי' אולי קבלו שוחדא אע"ג דלבתר דחתם פורסי שמנג לא מקבלי שוחדא אפ"ה בא"א יש לחוש כמו במשאל"ס דחיישינן למיעוטא דמיעוטא ולכך מדמי לה גם למשאל"ס וכן דעת הפני יהושע והוא לא הזכיר זולת משאל"ס:
הסברא שכתב לדעת הריב"ש הוא דקה מן הדקה ולא עמדתי עליו אבל הקושיא אינה כלום וכמ"ש. עיין בתשובה להגאון מוהר"ר משולם דף כ"ד ע"ב: