אור ברסלב
תשובות הראם חלק ג סימן מד › ה)

תשובות הראם חלק ג· רבי אלכסנדר סנדר מרגליות

סימן מד · ה)

ד)

ומ"ש לפירוש הקונטרס וכו' דהחוב הוא לחתנו הנה בלשון רמ"א מבואר לחתנו או לבתו אמנם הדבר ברור דבנצ"ב לא שייך כלל ראוי ולא מבעיא בפסיקת האב אלא אפי' במכנסת שט"ח לבעלה לא שייך ראוי וזה שלא מצאנו בשום מקום דין ראוי בנצ"ב זולת בנ"מ או במה ששיירה לעצמה והטעם פשוט מאוד משום דדוקא בנ"מ שהוא בא מטעם ירושה דבחיי' הקרן שלה ורק הפירות שלו לכך אינו יורש דהוי ראוי אבל נצ"ב דבחיי' הגוף שלו כמבואר בסוגיא דתקנות אושא אם אמרו בנצ"ב יאמרו בנכסי מלוג וכו', וכיון דנשאה ומה שקנה אשה קנה בעלה ותיכף נקנה החוב להבעל וידו עדיפא מידה וא"כ משנשאה קנה החוב מהאב או מהבע"ח ואין לה להאשה עם האב והבע"ח כלום ואם פחתו פחתו לו והוא כותב לה כתובה וכותב ודין נדוניא דהיינו הצ"ב והבעל הוא הבע"ח של האשה נמצא באב או הבע"ח נעשה בע"ח בחיי האשה להבעל והבעל נעשה בע"ח של האשה תדע דאפילו גבי גרושה איפלגי ביבמות אי יכולה לומר כלי אני נוטל ואפי' למאן דס"ל דהדין עמה הוא רק מטעם שבח בית אביה גם כתבו מקצת אחרונים דביורשים שלה לא שייך שבח בית אביה והדין עמו, וכן נמי לשיטת רש"י דמיירי בארוסה כונתו כיון דס"ל דבמת הוא גובה כתובה ותוס' א"כ ע"כ כיון דגם הנדוניא כתיבה בכתובה וגובית אם מת הוא א"כ ממילא ע"כ קנה הבעל הנצ"ב והן הדברים הנקנין באמירה כ"ש כתב, וכ"כ המרדכי ואין כאן ראוי שכבר נעשה האב בע"ח של הבעל ולמסקנא ברש"י ד"ה מדידי' לדידה דקדק רש"י וכתב מה שהחתן פוסק משום דנצ"ב ודאי נוטלתן והא דהבעל יורש נצ"ב לאו היינו גוף הנכסים דודאי, גוף הנכסים אין צורך ליורשן דכבר זכה בהן בחיי האשה זולת דיורש החוב שהוא חייב לה כמו שיורש חוב של הכתובה מנה ומאתים כמבואר בכתובות דף נ"ג אעג"ב דבמלוה דידי' פלגי זה לא חשיב מלוה כלל רק דמתחלה לא נתחייב רק ע"ת אם ימות בחיי' ועוד דגם שם כתבו התוס' דמדינא המע"ה רק דשם נראה לחכמים לעשות כן אבל הכא אדרבא הי' נראה לחכמים לתקן נדוניתא תחת קבורתה שיירש לגמרי ודוק, אבל בנכסי מלוג הוא יורש ממש הקרן לאחר מיתה ואף מתקנת אושא ואילך לא מבעי' לשיטת הרמב"ם דגוף הקרן אין הבעל מוציא אלא אף לשיטת הרא"ש והרשב"א חדא דהרי כתבו דהקנין תלוי ועומד ועיין ב"ש סי' צ' ס"ק ל"ו מבואר דכ"ע מודה דגוף הקרקע בחזקת האשה וזה פשוט מאוד בכל מקום רק דאין לה כת למכרם ועיין בית מאיר סי' צ"א סעיף ג' ועוד הרי מבואר בב"ב דלא עשאוהו כלוקח אלא משום דהלקוחות אפסידו אנפשי' או בשומא דאינו רק משום הטוב והישר או בלוותה ונשאת דאפסיד אנפשי' משא"כ במקום אחר דאיכא פסידא דאחריני לא עשאוהו כלוקח והכא איכא פסידא דאב ואעג"ב דלענין שדה החוזרות ביובל דאיכא פסידא דיורשים אפ"ה חשו לטובתו היינו שיהי' כיורש שהוא מדינא ולא תקנו לעשותו כלוקח כדי להפסידו אבל לתקן לעשותו כלוקח להפסיד ליורשים לא תיקנו כמבואר שם כ"ש בנצ"ב דאפילו במקום פסידא הוא כלוקח ואף שראיתי בספר בית מאיר שהחות יאיר פסק להיפך העיקר כמו שכתבתי:

תוכן העניינים

תשובות הראם חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה