תשובות הראם חלק ג· רבי אלכסנדר סנדר מרגליות
סימן לו · ט) י)
כתב הרב המשיג דא"צ לאוקימתא בשליחות וכוונת התוס' הוא דס"ד דאלים ע"י שליח שהיא גדול למקני לאיתתא וע"ז איני משיב שאין צריך תשובה שיהי' השליח עדיף מהמשלח זו לא שמענו ואם נרצה לפרש כוונה זו על דעת הר"י ברזילא מטעם זכי' על זה לא תירצו התוס' כלום ומלבד שאין דברי התוס' סובלים זה כלל, ואמנם השגה ט' א שלדעתי די בדברי הראשונים הואיל וחזינן שנראה ק להרב דוחק מרווחנא לי' טפי להוכיח עוד שהתוס' סוברים כרש"י ועיקר קושייתם על השליחות ואדקדק עוד בדברי התוס' דלכאורה יפלא כיון דבכל ספרים הקדמונים הגירסא כן א"כ אמאי תלו התוס' הקושיא על הקונטרס שהרי הקונטרס לא חידש גירסא זו מעצמו רק בכל ספרים קדמונים כן הוא וגם היה להם לסיים לכן נראה כגירסא דגריס בספר בעגג"ח, ליישב כל זה נלע"ד ומתחלה אבאר מה שנשארו התוס' באוקימת' דשליחות, ורציתי לומר הואיל ולא נזכר אלא, מהדרנא בי כיון שלא נזכר שה אמורא אין הכרח לומר אלא, ולא עוד אלא שהתוס' לעצמם ודאי סבירא להו דלאוקימתא דרב עמרם אין צריך עוד לאוקמא בשליחות והדבר מפורש בדבריהם בב"מ דף ע"א ע"ב בד"ה כגון שנשא ונתן ביד ואומר אני משם הוא ראיה לכל מ"ש בכוונת התוס' וכו' בד"ה אדעתא דידי' שסיים רש"י כדמחמרינן בסיפא וכן כתבו התוס' שם דמתוך פי' הקונטרס משמע דלעולם סיפא לחומרא, והוא גופא קשה מי הכריחו שם לרש"י לזה ואדרבא לשון אלא משמע דלא מוקי סיפא לחומרא אלא ודאי דסובר דלשון בשלמא ודאי משמע לחלוטין וא"כ גם כאן דאמר בשלמא נשאר במסקנא ולכך כתבו התוס' כן גירסת הקונטרס וקשה על רש"י אבל על גוף הגירסא לא קשה ולא מידי וא"כ שפיר יש לקיים גירסת הקדמונים אלא שהתוס' מביאים שבספר בשר על גבי גחלים גריס בשופעות מתוך ג' וכו' והתוס' לא הכריעו בין הגירסות כלום לפי שאם לא מוקמינן ע"י שליח שפיר יכול הקטן לקדש שיחולו כשיגדיל והוא הדבר שדברתי:
ומ"ש הרב דאם כוונת התוס' משום שליחות מאי האי שסיימו בקושייתם דאין מעשה קטן כלום ואהיי קאי הנה אם רוצה אני אומר שוה פירוש דבריהם שאין מעשה הקטן בעשיית שליח כלום. ואמנם אומר יותר מרווח דהרי הא דקטן אינו עושה שליח משום דילפינן מתרומה כמבואר בב"מ דף ע"א דכי כתיב שליחות בגדול כתיב שיהא ראוי לתרום וגבי הקדש ונדרים ותרומה איש כתיב עכ"ל רש"י בב"מ. הן אמת דמדברי רש"י בקידושין דף מ"ב כתב רש"י דגבי שליחות איש כתיב ושילח האיש וגם צ"ע לפי טעם שכתב רש"י בב"מ א"כ קטן שהגיע לעונת נדרים יכול לעשות שליח ואין כאן מקום להאריך וא"כ הן הנה דברי תוס' שאין מעשה קטן כלום ותרומתו אינו תרומה לכך לא מצי משוי שליח ומ"ש מפסקי התוס' ג"כ פירושו כך אינו יכול לקדש פירושו שיכול תיכף ולא לעשות שליח בקטנות שיחול כשיגדיל או פרושו דלא מצי משוי כלל שליח לזה משום מילתא דלא מצי עביד השתא דזה מקרי לא מצי עביד השתא או פירושו שיחול תיכף משיגדיל כחו שכתבתי במכתב הראשון ומלבד וה אין כל כך ראי' מוחלטת מפסקי התוס' על כונת התוס':