תשובות הראם חלק ג· רבי אלכסנדר סנדר מרגליות
סימן לו · ב)
כתב הרב הנ"ל להקשות על דברי מדברי התוס' בנדרים דף ל"ד ע"ב בד"ה ואמר ככר זה הקדש וכו' יע"ש ואני אומר שאין כאן השגה ואדרבא סייעתא לדברי ואומר אני אם הי' הדין שלא תחול קדושה על קרבן פסח עד שיגיע זמן הקרבתו והיינו בערב פסח אחר חצות או באמת אם הי' אומר בי"ד באדר זה יהא מקודש לפסח לאחר שלשים יום הוי מחשב דבר שלב"ל דאז לא הוי מחוסר זמן לחוד רק מחוסר מעשה שהרי נשאר מאדר ט"ז יום וכבר עברו י"ג יום נשאר עוד ט"ז יום וי"ד בניסן שהוא ערב פסח שלמו הל' יום והיינו אם הניחו הב"ד את אדר חסר וקידשו את ניסן ביום שלשים אבל אם לא באו עדים ביום שלשים ולא קדשו הב"ד את ניסן ביום שלשים ממילא נשאר אדר מעובר ושלמו השלשים יום בי"ג בניסן ואז לא הי' אפשר שתחול עליו הקדושה לפי ההוה אמינא שאין קדושה חלה עליו קודם שהגיע זמן הקרבתו וא"כ הרי קדושתו מחוסר מעשה קידוש החודש ביום שלשים והוי דבר שלב"ל לכך הוצרכו התוס' לחדש דשם לא הוי דבר שלב"ל דיכול להקדישה מעתה קודם זמן הקרבתו והרי ביארתי שנסתלק' ההשגה ועכשיו אני אומר אדרבא משם ראי' לדברי דהרי לכאורה דברי התוס' תמוהין דלמה הוצרכו לאחוז מספר ימים בלשונם ולא כתבו סתם דלא דמי לאומר באמצע השנה טלה זה יהי' קדוש לפסח בערב פסח אלא ודאי שאם לא קבע מספר הימים אפי' הי' הדין שאינו יכול להקדישו קודם זמנו ואין קדושה חלה עליו עד ערב פסח אפ"ה לא הי' מחשב קודם לזה דבר שלא ב"ל שהרי אינו מחוסר מעשה שבודאי יגיע ערב פסח ואינו אלא מחוסר זמן וזמן ודאי אתי לכן הוצרכו לומר שאינו דומה לאומר הרי זה לפסח לאחר שלשים יום וזה דומה ממש להחילוק שחלקתי בדברי הרשב"א שהרשב"א בדף ל"ד לא השיג על רש"י אלא בקובע זמן לגדלותו: