תשובות הראם חלק ג· רבי אלכסנדר סנדר מרגליות
סימן לג · ל)
ועוד קשיא לי דאם כן מאי מקשה הגמרא בכתובות דף ל"ו הממאנת אין לה קנס עיי"ש דלמא אכתי אתיא כר"מ ומשכחת לה כמ"ש מר בחוזרת דאף נערה ממאנת וכי תימא כיון דר"מ חייש למיעוטא א"כ מקרי קטנה שנתקדשה דבר שלא בא לעולם דתלי במעשה כמ"ש מר א"כ פשיטא דתקשה מאי טעמא דר"מ דנערה אינה ממאנת אך ע"ז י"ל דהא ר"מ ס"ל אדם מקנה דשלב"ל ועדיין קשיא לאינך תנאי דחיישי למעוטא אתאי אין נערה ממאנת ועוד קשיא לי דא"כ מאי מקשה הרשב"א ור"ן על השאלתות והג' גבי קטנה שנתקדשה דאין לגרוס נערה שלא מצינו מיאון בנערה דהרי בענין זה לא שייך טעמא דמר והי' ראוי שיכולה למאן כמו בחוזרת גם קשיא לי מדוע השוו מידותיהם בשטר וביאה אף דלא שייך טעמא דמר אטו כסף ובכסף גופא חלקו בין חזרו ללא חזרו:
מה שהקשה מר ביבמות דף ק"ז מיושב עפ"י מ"ש התוס' והרשב"א בדף י"ג יע"ש. גם מ"ש דבמיאון בעינן שתעקור קדושין הראשונים דוקא צל"ע דאף דרש"י כ' בכתובות דף ק' ע"ב דמיאון הוא עקירת קידושין הראשונים מ"מ אין ראי' דלא מהני אם אמרה שחוזרת עכשיו דיש איזה חילוק בדבר גם כבר כתבו התוס' דבמיאון בחד סגי רק דבעינן עדים גם מ"ש שצריך לקדשה שנית שלא יתפוס בה קידושין אחרים ואיך כתב הרמב"ם שאין צריך לקדשה שנית צל"ע ממ"ש הרמב"ם גבי חצי' שפחה וחצי' בת חורין בפרק זה דאין צריך קידושין אחרים ואפ"ה תפסי בה קידושי אחר. גם מ"ש דקטן שקידש ולא פירש לא בעי גיטא דמוקמינן לה אחזקת פנוי' כבר כתבתי דמדרבנן אין לסמוך אחזקת פנוי'. גם מ"ש בדעת הרי"ף צל"ע איך יפרש מה שהביא הרי"ף תחלה פלוגתא דרב ושמואל גבי קטנה שהגדילה וכתב דאוקימנא בבעיל היינו ע"כ בעדים דהרי יהיב טעמא לשמואל דכל הבועל ע"ד קדושין הראשונים הוא בועל וא"כ איך כתב אח"כ דמותבינן עלה דרב מברייתא דקדושין תלויין ופריק וכו' אי בעיל אין והאי בעיל ע"כ בלא עדים דתלויין קתני וא"כ לא דמי לבעיל דלעיל דהתם מיירי בעדים והכא מיירי בלא עדים וכן יש לדקדק בגמרא אבל ברי"ף קשה יותר. ועוד יש לדקדק כמה דקדוקים ברי"ף ואין רצוני להאריך בדקדוקים. ועוד צל"ע לשיטת מר פלוגתא דרב ושמואל במאי קא מיירי אי בהזמין עידי יחוד בהא לימא שמואל דעל דעת קדושין הראשונים בעיל ואי בלא הזמין היאך קאמר טעמא דשמואל דע"ד קדושין הראשונים בעיל דהרי גם רב מודה בזה רק דס"ל דגדלי והל"ל טעמא דשמואל דס"ל אדם עושה בב"ז ולא גדלי בהדה:
גם מ"ש דאיכא ס"ס להחמיר שמא כיוון שיגדלו הקדושין או שמא קידש בביאה בעדים, האי ס"ס צל"ע דהרי הספק האחד הוא שמא קידשה בפעם ראשון בכסף ושוב לא קידשה בביאה והספק השני שמא לא קידשה בכסף בפעם ראשון רק עכשיו קידשה בביאה וא"כ בכל מעשה לחוד איכא ספק שקול וזה אינו ס"ס כלל, דלדבריו אם זרק לה קדושין או גט שלש פעמים ספק קרוב לו או ספק קרוב לה או בדרוסה ג"פ ספק על או ספק כלבא או שותקין נימא דהוי ס"ס שמא הי' פעם ראשון קרוב לה ואת"ל דלא הי' פעם ראשון שמא פעם שני ושמא פעם שלישי וכן בדרוסה שמא דרס פעם ראשון או פעם שני או פעם שלישי ובכל אחד איכא נ"מ טובא וספק אחד מוסיף על חבירו, בדרך משל בקדושין לענין נכסים שנפלו לה אם תוכל לסלקו או בזינתה או קבלה קדושין מאחר ודומיהן וכן בגט, ובטריפה לענין חלב וביצים. אבל באמת אין וה ס"ס כלל כי לא בהכפל הדברים יתחזק הענין רק עיקר טעם ס"ס משום דיש צדדין יותר להיתר מן האיסור או להיפך וזה דוקא אם הוא על ענין אחד כמו ספק תחתיו שבביאה זו יש שני צדדים להתיר וכן כל הספיקות שמצאנו אבל בשני מעשיות שני הצדדים שוים ודוק היטב שהרי בכל מעשה הוא ספק שקול ואיכא למימר שמא לא נטרפה בשום פעם ושמא לא הי' קרוב לה בשום פעם, ומכ"ש הכא כשתתחיל לומר שמא נתקדשה בכסף ע"כ אתה אומר דשוב לא נתקדשה בביאה וא"כ איך תאמר אח"כ ואת"ל שלא נתקדשה בכסף שמא נתקדשה בביאה וכבר בטל הספק הראשון ואין כאן אלא ספק אחד שמא נתקדשה בכסף או שמא נתקדשה בביאה או שמא לא נתקדשה כלל גם הוי ס"ס נגד חזקת פנוי' לשיטת מר, וגם כבר כתבנו כיון דעד השתא לא ידעינן אי בעיל אם לאו וגם אולי הי' עידי יחוד א"כ אין כאן עדים כלל על הקדושין כמש"ל. וגם מ"ש דספק אחד מוסיף על חבירו לענין כה"ג יש לעיין אם נימא דלא מוקי אינש נפשי' ובודאי בעיל בקטנות וא"כ אף אם לא קידש בביאה הרי היא בעולה:
מה שהחליט מר שהמנהג באותן מדינות שקטנים הנושאין אין מקדשין שנית ומזה שפט שבודאי הטעם שסמכו על מה שמקדשין בקטנותם שיחולו לכשיגדיל והנה לענ"ד אף אם הי' כן אין מזה ראיה די"ל שמקדשין בביאה וסמכו על דעת הרא"ה והג"מ דהוי אנן סהדי אבל באמת אם כי עדותו נאמנה מאד ואין להרהר אחריו מ"מ בלתי ספק נשתנה המנהג שהרי בעינינו ראינו ובאזנינו שמענו בכמה קהלות קדושות אשר שמענו שמעם שהמנהג להיפך ואם כי מילתא דלא שכיחא היא להשיא לקטן מ"מ זה ערך שמונה עשר שנה ואח"כ ערך שמונה שנים שהי' רעש בעניני נשואין והשיאו קטנים וקטנות וחזרו וקדשו לאחר שהגדילו ולא חילקו בין אם הי' הכלה קטנה ג"כ או לא, ולא מבעי' לשיטת מר דגם קטנה לא מקרי תלי במעשה וכמו שהוכיח מדעת הרשב"א אבל בלא"ה הרי המנהג שהקטנה בעצמה מקבלת קדושיה במעמד אביה והוי כאומר באי וקבלי קדושיך וא"כ במ"נ מקודשת לכשיגדיל הוא כמו בחסרן ליד האב שכתב מר רק דהוי קשיא לי' שמא כשיגדיל הוא תגדיל גם היא ושוב לא יועיל קבלת אביה ביון שהיא עכשיו גדולה ולא נשתעבדה כיון שלא בא לידה אבל היכא שבא לידה בשליחות אביה מקודשת ממ"נ וזה ג"כ השגה על מה שרצה מר ליישב דברי הרשב"א בדף ל"ד, והנה נעשו כמה מעשיות כאלו וכן פה קהילתנו נעשה מעשה ועוד בשאר קהלות, ואעידה לי עד נאמן לפי מה ששמעתי הלא הוא ידיד נפשי חביבי כבוד חתנו נד"ז הגאון מו"ה יוסף נ"י שנעשה מעשה כזה בק"ק סקאהל בפניו וע"פ וא"כ איכא ראי' להיפך, וגם בנידון זה שאנו דנין עליו שמעתי מהרב השואל סיפר פה לפני הרבה אנשים לפי תומו שאבי הריבה הי' מחזר לקדשה שנית ולעשות משתה לכל הקרואים אבל לא אסתייע מילתא זמן השמים עכבוהו ומה דעבדין מן שמי' לטב. גם מ"ש שאם יבוא ויהי' לו שערות אמרינן למפרע הוא גדול כבר כתבתי בתשו' דדעת הרשב"א והרשב"ץ אינו כן וא"כ אם לא יהיה רק איסור דרבנן כיון שהוא שעת הדחק נוכל לסמוך. עליהם, וכבר צדדתי להיתר בתשובתי אף לדעתם:
יש עוד תשובות בענין זה בין הגאונים הללו ותמצאם להלן דף מ"ח ע"ב