תשובות הראם חלק ג· רבי אלכסנדר סנדר מרגליות
סימן לג · כו)
וגם תקשי על רבין למה האריך כ"כ לומר האי מילתא דקטנה מתלי תלי וקאי כאלו חדש דבר בפירוש הברייתא והול"ל בקיצור לא כשבעיל ולדחויי לדרב ששת ואני רגיל לפרש הסוגיא בפשיטות דרב ששת רנה לפרש הברייתא דקתני קדושי קטנה תלויין היינו, לענין חלות הקדושין עצמן ולכך פירש דתלויין עד שתגדיל ואז יחולו דכן משמעות תלוין אבל רבין דדחה דברי רב ששת ולא ס"ל דקדושין גדלו בהדה והוי קשי' לי' לישנא לקדושין תלוין לכך פירש דאין הכוונה על גוף חלות הקדושין רק הכוונה דתעשה הקטנה תלויין אם יתקיימו וזה מדוקדק בלשון רש"י דאמר איהו עדיף כו' הכוונה דלכך לא סמכה דעתא דמקדש והמעשה תלוי' דהוא אומר שהיא חושבת שיכולה לצאת במיאון ולכך לא סמכא דעתא וקרי לי' מעשה קטנה תלוין כך הייתי רגיל לפרש, אמנם עכשיו שאני רואה מר מדקדק לשון סמכא דעתא דלי לי חספא ואשכחנא מרגניתא תותי' בכוונת רש"י דבזה יש לחלק בין קטן לקטנה דבאמת גם קטנה מקרי דשלב"ל רק דס"ד הואיל והיא מקודשת מדרבנן סמכא דעתא, ובב"מ דף ט"ז מבואר היכא דסמכא דעתא קני אף בדבר שלב"ל ולזה משני רבין דגם הכא לא סמכה דעתא משום דיכולה לצאת במיאון ולכן לא בעיל דהוי דבר שלב"ל, ובזה מיושב מה דפסק הרמב"ם לאחר שיחלוץ יבמתך הוי ודאי קדושין דכיון דהשתא הוא ספק קדושין סמכא דעתא ויכול לקדשה שיהי' עכשיו ויגמרו אח"כ וא"כ הוי בידו לקדשה. גם מ"ש דרש"י נדחק ליתן טעם אמאי נערה אינה ממאנת, צל"ע, ולשיטת מר מי ניחא דאכתי תקשי לר' יהודה דס"ל עד שירבה שחור אע"כ צ"ל כפירש"י וא"כ מה לנו לעשות פלוגתא בין ר"מ לר' יהודה בטעם דנערה אינה ממאנת. גם מ"ש מר דלפי מה שפירש הרשב"א והראב"ד ור"ה י"ל דבלא בעיל הוי ספיקא הנה ברשב"א ורמב"ן מבואר להיפך דלדעת רבין נראה דאפי' מדרבנן אינו צריכים לדעת הראשונים, ויותר מזה צל"ע דהנה מרא דהאי סברא דגדלי קדושין ולא הוי דשלב"ל הוא הרשב"א והנ"י ורש"י בדף ל"ד והנה כולן שוין לטובה אף לדעת מר דלמסקנא לא חיישינן לה דהרי ברשב"א מבואר בהדי' במקומו דלדעת רבין כנ"ל והנ"י והרשב"א כתבו הטעם דגדולה אינה ממאנת משום דמחלפי כמ"ש מר. וא"כ מבואר דלמסקנא לא. ס"ל סברת מר, ועוד דרש"י פירש בסוגיא זו בכל המקומות דבבעיל מקדשה עכשיו ולמה לי' לדחוקי לאוקמא לימא כפשטי' בבעיל לחוד והקידושין הם למפרע, וכן מבואר בתשובות הרשב"א בכמה מקומות: