תשובות הראם חלק ג· רבי אלכסנדר סנדר מרגליות
סימן לג · כב)
תו האריך מר בחריפתו ועיונו הזכה לפרש הסוגיא דיבמות ובאמת דפח"ח וש"י ותורף דברי קדשו דבקטנה שהגדילה ולא נבעלה הוי ספק שמא הזמין עדים כיון שאין עדים לפנינו והיא אומרת קדושין דשמא כיוון שיחולו לכשתגדיל ואם בעל בלא עידי יחוד הוי ודאי קדושין למפרע דלא בעיל בעילת זנות ובודאי כיוון מתחלה שיחולו לכשתגדיל ובקידש בעידי יחוד איכא ראי' להיפך שלא קידש תחלה דהרי ייחד עתה עדים לקדשה עכשיו, ע"כ תורף דבריו. והנה באמת לולא דברי מעכ"ת הקדושים דרב גוברי' הוא הי' קשה מאד בעיני לפרש הסוגיא ודברי הרי"ף ולבנות יסוד ע"ז מה שלא הבינו כן כל הראשונים והאחרונים שהרי הראב"ד והבעל המאור שהשיגו על הרי"ף והרמב"ן והרשב"א שיישבו דבריו והרא"ש שהביאם והרא"ה והג"מ והריב"ש והטור והב"י שכתבו דבעינן עידי יחוד דוקא וכן רש"י ותוס' ונ"י כאשר יתבאר לקמן, ודאי לא פירשו כן, אבל מלבד זה צ"ע טובא היאך אפשר בקטנה שהגדילה ולא נבעלה הוי ספק קדושין הא הני קדושין בלא עדים דהרי אין העדים יודעין כוונתו לא מבעיא לשיטת מור"ם מרוטנבורג אלא אפי' לשיטת ר"ת שהביאו הרשב"א בספק קרוב לו דהוי ספק קדושין דהתם שאני שאם הי' קרוב לה הרי ראו עדים הקדושין אבל הכא אין העדים יודעים כלל כוונתו אפי' בבעיל אח"כ יש לעיין אם לא בעל בפני עדים שראו הקדושין ומכ"ש אם אין העדים יודעים מהבעילה, וקצת הי' נראה לומר דהוי חצי דבר אבל י"ל דעידי בעילה הוא רק גילוי מילתא ואפי' אם אותן עידי הקדושין ראו הבעילה עדיין יש לעיין לשיטת המבי"ט דס"ל אם פני הכלה מכוסין הוי קדושין בלא עדים וכן משמעות הב"ש גבי ספק שמא ש"פ במדי. אמנם באמת בזה דבריהם תמוהים והארכתי במקום אחר, אבל עכ"פ היכא דלא בעיל כלל ודאי הוי קדושין בלא עדים, ועוד נ"ל לשיטת מר אם נתייחדו בפני עדים שלא הזמינן בפירוש לשם קדושין לכאורה אין כאן קדושין כלל שאין שום עדים יכולים להעיד על הקדושין אם כיון מתחלה שיחולו קדושין הראשונים או קדשה עתה בביאה זו בפני עדים הלל וא"ל דבאמת אם לא הזמין עדים מההכרח זה עצמו שלא יהי' קידושין בלא עדים ויהי' בב"ז ודאי הי' כוונתו תחלה שיחולו קדושין הראשונים דאם הי' רוצה לקדשה עתה הי' מייחד עדים כדי שיהיו קדושין בעדים ולא יהי' ב"ו דא"כ פלוגתא דרב ושמואל דעיקר פלוגתייהו אם קדשה עתה כמבואר ברש"י וכל המפרשים ע"כ מיירי בהזמין עידי יחוד וא"כ בהא לימא שמואל דעושה ב"ז וגם לפ"ז נראה דיש לעיין בנ"ד דאין עדים לפנינו שהזמינם לשם קדושין והיא גם היא אומרת שלא נתקדשה אף דנכנס בגדר ספק שמא בעל מ"מ אינו נכנס בספק לא קדשתני ואי משום ההכרח דלא בעיל ב"ז א"כ י"ל שקידשה מתחילה שיחולו הקדושין ולא שנחוש לעדים שאינם לפנינו ובלא"ה צ"ל כן לשיטתו ואין להאריך וא"כ אין בנ"ד רק ספק ואין להסתפק שמא קדשה בעדים ומכ"ש לשיטת המבי"ט דס"ל דפני הכלה הוי קדושין בלא עדים (אמנם באמת דבריו בזה תמוהין והארכתי בעניני' אלו במקום אחר):
ועוד לפ"ז אם נתייחדו בפני עדים שלא הזמינם בפירוש כ"ש שאין כאן קדושין כלל שאין שוב העדים יכולין להעיד על הקדושין אם כוונתו היה על קדושין ראשונים או קדשה עתה. (וגם הי' מקום לעיין קצת אם בעיל הוי חצי דבר דעידי בעילה צריכין לעידי קדושין ועידי קדושין צריכין לעידי ביאה אבל יש לדחות דעידי ביאה אינו רק גילוי מילתא):