תשובות הראם חלק ג· רבי אלכסנדר סנדר מרגליות
סימן לג · טו)
ובעיקר הקושיא על הרשב"א ונ"י שכתבו בדף ק"ט דעשאום כמתנה לאחר שיגדיל מטיבותא דמר נראה דיש לחלק בין קטן לקטנה דקטנה מקרי בידו לקדשה עכשיו דהרי חלו עליו מעכשיו קדושי דרבנן ואגידא בי' דודאי אף רב מודה אף אם נימא דגמרו קדושין אפ"ה בשטר ונאבד וביאה מודה דבלא"ה הוי קידושי דרבנן ואינה יוצאת במיאון דמתני' סתמא קתני עד מתי הבת ממאנת. ומ"ש מר משום לא פלוג אינו מוכרח וגם יתבאר עוד לקמן, ועוד ראי' דר' יהודה דס"ל עד שירבה השחור על הלבן וע"כ צ"ל שם דהם קדושין דרבנן ודוק. וכיון דאגידא בי' הרי יכול לקדשה מעכשיו קדושי דרבנן ואע"ג דאינו אלא דרבנן דאם לא היו קדושי דאורייתא עכ"פ היו קדושי דרבנן דהרי מה בכך אכתי יכול לקדשה ומה בכך אם הוא מדאורייתא או מדרבנן עכ"פ הקדושין חלין מעכשיו והיא קנוי' לו. וראי' לדברינו ממ"ש הרמב"ם האומר הרי את מקודשת לאחר שיחלוץ לך יבמך מקודשת כיון דיכול לקדשה עתה קדושי ספק ופירש הכ"מ דהוי קדושי ודאי כיון דיכול לקדשה עתה מספק, והנה הרמב"ם ס"ל ספק דאורייתא מדרבנן לחומרא ואני רואה הדברים ק"ו דאפי' מאן דפליג התם וס"ל דספיקא הואי היינו משום דעיקר הקדושין הם מספק אבל הכא הם קדושי ודאי דרבנן (ולע"ד יש ליישב בזה דברי הרמב"ם גבי שפחה חרופה דיש לחלק בענין זה בין אם אנו דנין אם צריכה קדושין מחדש ובין אנו באים לדון אם קדש' אחר אי תפסי בה קידושין וגם בזה יהיו דברי הרמב"ם שם בתיבות כמו קדושי קטנה מדוקדקים היטב והוא כדמות ראי' לדברינו ואכמ"ל), וכן נראה מלשון מוהר"ם במרדכי הנ"ל שכתב דקטן אין לו קדושין לא מדאורייתא ולא מדרבנן לכך הוי דשלב"ל: