תשובות הראם חלק ג· רבי אלכסנדר סנדר מרגליות
סימן לא · ד)
ומ"ש דאין לחלק בין פרוצה פעם א' לרגילה הרבה, לומר דרגילה בפריצות היא יותר גרוע, והביא ראיה מ"ש אפי' הוציאה בעידי כיעור וזה יותר חמור מקלא דלא פסיק עכ"ל. ולא ירדתי לסוף דעתו מלבד כי אין ראי' מקלא דלא פסיק לרגילה בפריצות וגם אין ראי' מעידי כיעור לקלא דלא פסיק, ומל' ר"ת שהביא הרא"ש ביבמות ך"ד משמע דקלא דלא פסיק עדיף, אמנם מלבד כל זה משם ראי' להיפך דלפי הנחה שהניח מעכ"ת דלכך מותרת לכהן מפני שיש לה חזקת כשרות, א"כ מוכח דבקלא דלא פסיק אזדא לה חזקת כשרות דהרי הרמב"ם פרק ט"ו הלכה ך' מה' א"ב כתב א"א שיצא עליה קול שהיתה זונה תחת בעלה כו' כו' חוששין משום זונה, הרי מבואר דאע"ג דבעידי כיעור לא חיישינן בקול חיישינן, ואף למאי שחילקו האחרונים דמרננים אחריה גרע טפי, חדא לפי' מעל' דמדמה נ"ד ליצא עליה קול שם מזנה בעיר א"כ מאן לימא לן דהכא לא מקרי מרננים אחרי' דאסורה לכהן, ועוד דהתם מחמירין בפרוצה ביותר א"כ ע"כ אזלה לה חזקת כשרות שפירש מעל', אבל יש לדחות דאף במרננין אחרי' כתב הב"ש דאין הכהן חושש רק לכתחילה אבל בדיעבד לא יוציא. וצ"ל הטעם אע"ג דגבי כהן הוי קלא דקודם נשואין משום די"ל הרינון משום פריצות ובפרוצה ביותר הוא ג"כ רק לכתחילה, אבל לפ"ז לא הי' למעכ"ת להביא ממרחק לחמו דמרננין אחרי' עצמו הי' לו להביא ראי' דאפי' במרננין ופרוצה ביותר לא מחמרינן רק לכתחילה,. אמנם דבריהם תמוהין דהרי אורו בגמרא על דברי רבא דאמר יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה לימא כתנאי דר"ע סבר משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה תצא ור"י ב"נ חולק דא"כ לא הנחת בת לא"א כו', ומבואר דרבא כריב"נ ס"ל הרי דמתיר בפירוש משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה והרואה יראה שזה קצה הגדר מהכל מרננין אחרי' ועיין בתוס' במס' סוטה דף ך"ז ד"ה דומה דגם מדבריהם מבואר דדומה בכה"ג מיירי, ויותר מזה מבואר בפי' המשניות להרמב"ם ריש פ"ו דמסכת סוטה וברמב"ם הלכות סוטה פ"ב, הרי מבואר דביצא לה שם מזנה אפי' בהכל מרננין אין חוששין לה, והב"ח תירץ דבפנויה אין חוששין והיינו דינא דרבא משום דבפריצות בעלמא מוציאין עליה קול, משא"כ בסימן ו' מיירי באשת איש דאין מוציאין קול משום פריצות אלא בזנות ממש, והב"ש השיג עליו, ועיין בתו' שם ובחידושי רשב"א. ויראה דלק"מ דמיירי בקלא דמקמי נישואין ובשעת הקול פנוי' היתה וכן כ' הרשב"א בחידושיו (אמנם דברי הרשב"א צ"ע קצת ויתבאר לקמן) אמנם הב"ח בעצמו חזר בו בתשובה ואני כתבתי דיש לחלק בין יצא עלי' שם מזנה דמשמע דקורין אותה זונה דאיכא למיתלי משום פריצות קורין לה הכי וכן נראה מלשון רש"י והראב"ד משא"כ בקול זנות ממש כגון קלא דפלוני שמע מפלוני שמצאה עם נואף כדרך המנאפים באופן דא"א למיתלי בפריצות וזהו ענין דומה דסוטה, וכן ע"כ מוכח ביבמות סוף פרק ב' דהרי רש"י, ז"ל ס"ל בקלא דלא פסיק לחוד מוציאין אותה אף מבעל וכן מוכח מלשון רש"י ביבמות דף צ"ב ובגיטין שם דפי' רש"י קלא דמקודם נישואין היינו שיצא עלי' קול שהיא גרושה או זונה, א"כ ע"כ מיירי באופן שאי אפשר למיתלי בפריצות וכן מוכרח לפרש סוגיא דיבמות סוף פרק אלמנה לכ"ג וכן מוכרח מסוגיא דסוטה דאל"ה לא הי' צריכין התו' לפרש דמיירי בקלא דפסיק דבלא"ה תלינן בפריצות, ובאמת דברי התוס' דשם בלא"ה צריך לעיין והמש"ל פירשו בכהן, אמנם לא נהירא דא"כ למה להו להביא כאן מיבמות דתיפוק לי' דהוי קלא דמקמי נישואין דלגבי כהן דתצא, ויש לנו בזה אריכות דברים בסוגיא זו ולא יכילם קונטרס:
גם דברי רש"י צ"ע במ"ש כותי או ממזר דלמה לן כותי או ממזר תיפוק לי' דמיירי באשת איש דהרי טעמא משום דרוב בעילות אחר הבעל. ורציתי להביא מרש"י זו ראי' לדברי מהרי"ו דתלינן בכותי ולפי' רש"י להיפך דהוי קשי' לי' דאמאי קרי לה טפה פסולה ת"ל דהוא ספק ממזר כיון דליתא לדומה קמן, לכך פירש"י דיש להסתפק שמא מכותי ואינו ממזר והוי ספק ספיקא דשמא מבעל ואם אינו מבעל שמא מכותי ואינו ממזר או שמא מישראל והיא ממזרת ולכך לא כתב רש"י מממזר רק ממזר, אבל עדיין אינו מדוקדק דה"ל למימר ממזרת וצ"ע. ועוד לנו פלפול ארוך בסוגיית הגמרא אמאי דקאמר תני בת דומה. גם ברש"י ותוס' שם
אמנם עדיין לא יצאתי ידי חובתי דאף שהדבר ברור כמ"ש וא"א שיהא חולק ע"ו היכא שהקול על זנות ברור לא תלינן בפריצות אכתי קשיא לי הא דאמר בגיטין דרבא כריב"נ על הא דכתב הרשב"א ונ"י ביבמות והריטב"א בסוף קידושין הביא ראי' דאין מוציאין אשה מבעלה רק בעידי טומאה ולא בקלא דלא פסיק ועידי כיעור מדריב"נ ואי ס"ד דטעמא דריב"נ כטעמא דרבא משום דפריצות בעלמא חזי לה אבל קול זנות ממש תצא מכהן אפי' בדיעבד א"כ מאי ראיה יש מריב"נ דלגבי בעל אין מוציאין אלא בעידי טומאה, ובלא"ה דברי הרשב"א צ"ע שפי' בחידושיו האי פלוגתא דריב"נ ור"ע כפי' התוס' דמיירי בקלא דמקמי נישואין לגבי כהן ומקמי הכי הביא דברי הראב"ד שהקשה וכי ל"ל לריב"נ ואלו יוצאות שלא בכתובה משמע דמיירי שראו בה פריצות אחר נישואין ולענין אשה לבעלה קמיירי. אבל יש לעיין בסוגיא דכתובות דף ל"ו ע"ב יצא עלי' שם רע אין לה קנס דאמאי לא מוקי לה בקול זנות ממש, אבל יש לדחות דזה לא הוי דומיא דשטרי ריעי ולא קמ"ל ר"פ מידי דהרי אף אם הבע"ד טוען יש לי עדים צריך להמתין כמבואר בב"ק ובש"ע סי' צ'. ובאמת לדברי הרמב"ם י"ל דאף דקול זנות ממש כגון פלוני שמע מפלוני כו' כמו שכתבתי לעיל אפ"ה לא מהני מידי עד דאיכא רגלים לדבר וכמ"ש בפ"י מה"א ודלא כדעת התוס' והרא"ש, ולשון רש"י בגיטין ד"ה בעולה אין חוששין צ"ע אי ס"ל כשיטת התוס' דבפלוני שמע מפלוני לא בעינן רגלים לדבר, ואף אי ס"ל כשיטת הרמב"ם דבריו מגומגמים, אמנם שיטת רש"י נראה דלא כהרמב"ם מהראי' שכתבתי למעלה, אמנם גם בסוגיא זו הארכתי הרבה מאד ואין כאן מקומו וגם מאפס הפנאי לא כתבתי רק ראשי פרקים כראוי לחכם ונבון מדעתו: