אור ברסלב

תשובות הראם חלק ג· רבי אלכסנדר סנדר מרגליות

סימן לא

סימן ל

תשובה להרב דק"ק בראד

הנה בנידון השאלה אשר מסר לי מעכ"ת מק"ק קרעמניץ. בדעתי הי' לבא בארוכה ולקחת פנאי לעצמי לפרקים, אחרי שאין נחוץ להשיב שאין הלכה למעשה. דלמעשה פשוט כדברי מעכ"ת, אמנם אתמול הגיע לידי תשובת מעכ"ת בעסק עגונה והיא הלכה למעשה ומן ההכרח להשיב מיד, לזאת אמרתי שלא לעבור על בל תאחר גם לתשובה הראשונה, אמנם לא אבוא בארוכה זולת מה שיש לעיין בדברי מעכ"ת:

א)

מה שכתב מעל' שהמילדות אומרות שהוולדות המה כבני תשעה באיבריהם ובכחם יפה כתב מעל' שאין לחוש לדבריהם וכן מבואר בהדי' בתשו' הב"ח הישינים שאלה ק':

ב)

ומ"ש מעלתו בענין נאמנות המילדות, לא ידעתי לאיזה צורך האריך כל כך דאטו עד השתא לא ידעינן דאין דבר שבערוה פחות משנים כשרין וגבי חי' כשיש בלא עדותה ספק ממזרים דהרי יש בכאן כשרים ופסולים והיא אינה רק מבררת מי הכשר ומי הפסול, ויש לנו בזה דברים ואין כאן מקומו, ואף גם זה אינה נאמנת אלא מפני התקנה כמבואר בהר"ן. ואפי' האם אינה נאמנת על בנה שהוא ממזר ק"ו המילדת, (ואין מוציאין האשה עפ"י נשים ואף על ולד זה ממזר אינם נאמנים זולת התם מיירי שיש כאן ממזר ודאי והם מגלין שזה הוא הממזר אבל אם כולן בחזקת כשרים אינם נאמנים לשויא ממזר ואפי' האם אינה נאמנת על בנה לומר שהוא ממזר ק"ו המילדת כשאמו מכחישתה, ולא עוד שאינה מעידה זולת באומדן דעת כמ"ש מעכ"ת). אמנם בנ"ד אילו הי' דברי המילדת ברורים לא היינו צריכין לבוא מטעם עדות זולת מטעם מילתא דעבידא לאגלויי דאמרינן לי' שלח ואחוי כמבואר בקדושין דף ס"ו וביו"ד סימן קכ"ו והתם אפי' בדבר שבערוה עיין בתוס' רי"ד שם ודבר זה אשתמיטתי' להגאון בעל נודע ביהודא, וכן יש להוכיח מגיטין דיצא לה שם מזנה דקאמר רבא כריב"ן דבערוה בעינן דבר ברור והתם מיירי בענין זונה לכהן:

ג)

ומ"ש מעלתו דאף בפרוצה לא אזדא לה חוקת כשרות והביא ראיה מיצא לה שם מזנה בעיר, ראי' זו יש לדחות די"ל דאף דחזקת כשרות אזלא אכתי איכא חוקת היתר לכהונה שהוא כמו חזקת היתר לבעלה:

ד)

ומ"ש דאין לחלק בין פרוצה פעם א' לרגילה הרבה, לומר דרגילה בפריצות היא יותר גרוע, והביא ראיה מ"ש אפי' הוציאה בעידי כיעור וזה יותר חמור מקלא דלא פסיק עכ"ל. ולא ירדתי לסוף דעתו מלבד כי אין ראי' מקלא דלא פסיק לרגילה בפריצות וגם אין ראי' מעידי כיעור לקלא דלא פסיק, ומל' ר"ת שהביא הרא"ש ביבמות ך"ד משמע דקלא דלא פסיק עדיף, אמנם מלבד כל זה משם ראי' להיפך דלפי הנחה שהניח מעכ"ת דלכך מותרת לכהן מפני שיש לה חזקת כשרות, א"כ מוכח דבקלא דלא פסיק אזדא לה חזקת כשרות דהרי הרמב"ם פרק ט"ו הלכה ך' מה' א"ב כתב א"א שיצא עליה קול שהיתה זונה תחת בעלה כו' כו' חוששין משום זונה, הרי מבואר דאע"ג דבעידי כיעור לא חיישינן בקול חיישינן, ואף למאי שחילקו האחרונים דמרננים אחריה גרע טפי, חדא לפי' מעל' דמדמה נ"ד ליצא עליה קול שם מזנה בעיר א"כ מאן לימא לן דהכא לא מקרי מרננים אחרי' דאסורה לכהן, ועוד דהתם מחמירין בפרוצה ביותר א"כ ע"כ אזלה לה חזקת כשרות שפירש מעל', אבל יש לדחות דאף במרננין אחרי' כתב הב"ש דאין הכהן חושש רק לכתחילה אבל בדיעבד לא יוציא. וצ"ל הטעם אע"ג דגבי כהן הוי קלא דקודם נשואין משום די"ל הרינון משום פריצות ובפרוצה ביותר הוא ג"כ רק לכתחילה, אבל לפ"ז לא הי' למעכ"ת להביא ממרחק לחמו דמרננין אחרי' עצמו הי' לו להביא ראי' דאפי' במרננין ופרוצה ביותר לא מחמרינן רק לכתחילה,. אמנם דבריהם תמוהין דהרי אורו בגמרא על דברי רבא דאמר יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה לימא כתנאי דר"ע סבר משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה תצא ור"י ב"נ חולק דא"כ לא הנחת בת לא"א כו', ומבואר דרבא כריב"נ ס"ל הרי דמתיר בפירוש משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה והרואה יראה שזה קצה הגדר מהכל מרננין אחרי' ועיין בתוס' במס' סוטה דף ך"ז ד"ה דומה דגם מדבריהם מבואר דדומה בכה"ג מיירי, ויותר מזה מבואר בפי' המשניות להרמב"ם ריש פ"ו דמסכת סוטה וברמב"ם הלכות סוטה פ"ב, הרי מבואר דביצא לה שם מזנה אפי' בהכל מרננין אין חוששין לה, והב"ח תירץ דבפנויה אין חוששין והיינו דינא דרבא משום דבפריצות בעלמא מוציאין עליה קול, משא"כ בסימן ו' מיירי באשת איש דאין מוציאין קול משום פריצות אלא בזנות ממש, והב"ש השיג עליו, ועיין בתו' שם ובחידושי רשב"א. ויראה דלק"מ דמיירי בקלא דמקמי נישואין ובשעת הקול פנוי' היתה וכן כ' הרשב"א בחידושיו (אמנם דברי הרשב"א צ"ע קצת ויתבאר לקמן) אמנם הב"ח בעצמו חזר בו בתשובה ואני כתבתי דיש לחלק בין יצא עלי' שם מזנה דמשמע דקורין אותה זונה דאיכא למיתלי משום פריצות קורין לה הכי וכן נראה מלשון רש"י והראב"ד משא"כ בקול זנות ממש כגון קלא דפלוני שמע מפלוני שמצאה עם נואף כדרך המנאפים באופן דא"א למיתלי בפריצות וזהו ענין דומה דסוטה, וכן ע"כ מוכח ביבמות סוף פרק ב' דהרי רש"י, ז"ל ס"ל בקלא דלא פסיק לחוד מוציאין אותה אף מבעל וכן מוכח מלשון רש"י ביבמות דף צ"ב ובגיטין שם דפי' רש"י קלא דמקודם נישואין היינו שיצא עלי' קול שהיא גרושה או זונה, א"כ ע"כ מיירי באופן שאי אפשר למיתלי בפריצות וכן מוכרח לפרש סוגיא דיבמות סוף פרק אלמנה לכ"ג וכן מוכרח מסוגיא דסוטה דאל"ה לא הי' צריכין התו' לפרש דמיירי בקלא דפסיק דבלא"ה תלינן בפריצות, ובאמת דברי התוס' דשם בלא"ה צריך לעיין והמש"ל פירשו בכהן, אמנם לא נהירא דא"כ למה להו להביא כאן מיבמות דתיפוק לי' דהוי קלא דמקמי נישואין דלגבי כהן דתצא, ויש לנו בזה אריכות דברים בסוגיא זו ולא יכילם קונטרס:

גם דברי רש"י צ"ע במ"ש כותי או ממזר דלמה לן כותי או ממזר תיפוק לי' דמיירי באשת איש דהרי טעמא משום דרוב בעילות אחר הבעל. ורציתי להביא מרש"י זו ראי' לדברי מהרי"ו דתלינן בכותי ולפי' רש"י להיפך דהוי קשי' לי' דאמאי קרי לה טפה פסולה ת"ל דהוא ספק ממזר כיון דליתא לדומה קמן, לכך פירש"י דיש להסתפק שמא מכותי ואינו ממזר והוי ספק ספיקא דשמא מבעל ואם אינו מבעל שמא מכותי ואינו ממזר או שמא מישראל והיא ממזרת ולכך לא כתב רש"י מממזר רק ממזר, אבל עדיין אינו מדוקדק דה"ל למימר ממזרת וצ"ע. ועוד לנו פלפול ארוך בסוגיית הגמרא אמאי דקאמר תני בת דומה. גם ברש"י ותוס' שם

אמנם עדיין לא יצאתי ידי חובתי דאף שהדבר ברור כמ"ש וא"א שיהא חולק ע"ו היכא שהקול על זנות ברור לא תלינן בפריצות אכתי קשיא לי הא דאמר בגיטין דרבא כריב"נ על הא דכתב הרשב"א ונ"י ביבמות והריטב"א בסוף קידושין הביא ראי' דאין מוציאין אשה מבעלה רק בעידי טומאה ולא בקלא דלא פסיק ועידי כיעור מדריב"נ ואי ס"ד דטעמא דריב"נ כטעמא דרבא משום דפריצות בעלמא חזי לה אבל קול זנות ממש תצא מכהן אפי' בדיעבד א"כ מאי ראיה יש מריב"נ דלגבי בעל אין מוציאין אלא בעידי טומאה, ובלא"ה דברי הרשב"א צ"ע שפי' בחידושיו האי פלוגתא דריב"נ ור"ע כפי' התוס' דמיירי בקלא דמקמי נישואין לגבי כהן ומקמי הכי הביא דברי הראב"ד שהקשה וכי ל"ל לריב"נ ואלו יוצאות שלא בכתובה משמע דמיירי שראו בה פריצות אחר נישואין ולענין אשה לבעלה קמיירי. אבל יש לעיין בסוגיא דכתובות דף ל"ו ע"ב יצא עלי' שם רע אין לה קנס דאמאי לא מוקי לה בקול זנות ממש, אבל יש לדחות דזה לא הוי דומיא דשטרי ריעי ולא קמ"ל ר"פ מידי דהרי אף אם הבע"ד טוען יש לי עדים צריך להמתין כמבואר בב"ק ובש"ע סי' צ'. ובאמת לדברי הרמב"ם י"ל דאף דקול זנות ממש כגון פלוני שמע מפלוני כו' כמו שכתבתי לעיל אפ"ה לא מהני מידי עד דאיכא רגלים לדבר וכמ"ש בפ"י מה"א ודלא כדעת התוס' והרא"ש, ולשון רש"י בגיטין ד"ה בעולה אין חוששין צ"ע אי ס"ל כשיטת התוס' דבפלוני שמע מפלוני לא בעינן רגלים לדבר, ואף אי ס"ל כשיטת הרמב"ם דבריו מגומגמים, אמנם שיטת רש"י נראה דלא כהרמב"ם מהראי' שכתבתי למעלה, אמנם גם בסוגיא זו הארכתי הרבה מאד ואין כאן מקומו וגם מאפס הפנאי לא כתבתי רק ראשי פרקים כראוי לחכם ונבון מדעתו:

ה)

נחזור לענינינו דודאי בכאן אפי' שם מזנה ליכא רק קול פריצות ומשום פריצות לא אתרע חזקת כשרות לענין ביאת אסורות מא"א ואפי' על יחוד אין חוששין דעדיין לא הורע חזקת כשרות לענין ביאה, כללא הוא דחשוד לדבר קל אינו חשוד לדבר חמור ובזה מיושב מה שהקשה הפ"י בסוגיא דפ"פ ואעג"ב דהפ"י כתב בגיטין בסוגיא דנכתב ביום כיון דעכ"פ יצתה מחזקת כשרות לענין ביאת פנוי' יצתה לגמרי מחזקת כשרות כי יש לחלק כשאנו מסופקין באותה ביאה עצמ' אם היא דאורייתא או דרבנן אסרינן שפיר כיון שעכ"פ באותה מעשה יצתה מחזקתה ראשונה וספק אם יצתה לגמרי או במקצת ודאי יש להסתפק בכך כיון שעכ"פ מעשה זו גרמה להוציאה מחזקתה הראשונה וזה נראה כונת מהרי"ט בחלק א' סי' מ"א שכתב שם וגם אין לומר העמידנה בחזקת פנוי' דמ"מ לכל הפחות קידושי דרבנן אית עלה כו' וראיתי בס' דברי אמת שנדחק בדברי מהרי"ט ולענ"ד כוונתו כמש"כ דכיון דמתחלה היתה פנויה וכיון שע"י מעשה זו יצתה מחזקתה שהיתה לה תחילה שהרי עכ"פ נעשית במעשה זו א"א מדרבנן לכן איתרע חזקת פנויה שלה אף מדאורייתא כיון דבלא"ה יצתה מחזקתה שהיתה לה תחלה וכן מבואר במהרי"ט ח"ב סי' ט"ו חלק אבן העזר אם זנתה בהיותה פנויה לא מפני כך נחזיקה בחזקת שזינתה תחתיו שהחשוד לדבר קל אינו חשוד לדבר חמור וכן משמע מש"ע סימן ד' היתה פרוצה בעודה פנויה וכו' ואעג"ב דאיכא למידחי דהטעם משום דבעלה משמרה, מ"מ הרואה בתשובת מהר"מ פאדוה יראה דמשמעות דבריו דאינו חשוד לדבר חמור (שוב מצאתי בשב יעקב סי' ו' בהדיא כמ"ש ע"ש) ובתשובות מהרי"ט סי' י"ד שם כתב דכשמפקירה עצמה לזנות אינה מבחנת בין כשר לפסול ודבריו צ"ע דאין ראי' מדר' יהושע ור"ג דהתם אנו מסופקים על אותה ביאה עצמה כמו שכתבתי למעלה אבל אי ידעינן שנבעלה לכשר י"ל דלא חיישינן שנבעלה לפסול דבעילת פסול כגון נתין או ממזר הוא בלאו וחמור מביאת כשר ובאמת בסוגיא דיבמות ס"כ אלמנה לכ"ג משמע ללישנא קמא אליבא דאביי דאמרינן מדאפקרי' נפשי' לגבי ארוס אפקרי' נמי לגבי אחרינא אף דלא דיימא מעלמא משמע דחשודה לדבר קל חשודה לדבר חמור אבל יש לומר דהתם אמר אביי בדרך דחי' וכ"כ בשיטה מקובצת בשם הרשב"א ועוד דהתם לאו לגבי אשה אתמר אלא לגבי ולד משום מעלת יוחסין וס"ל לרב דאין חזקת האם מועיל לבת, וגם בסוגי' זו הארכתי ובסוגיא דכתובות גבי דהאי ארוס וארוסתו ובתוס' ישנים שם. אמנם אף אם נימא דאם נבעלה בעילת איסור קל היא חשודה גם לבעילת איסור חמור אכתי אין ראי' אם היא חשודה על פריצות שתהא חשודה על ביאת א"א בלי ספק דאם היא חשודה על פריצות אכתי היא בחזקת כשרות לענין ביאת איסור. ומצאתי בשיטה מקובצת בשם הרמב"ן שני התירוצים חדא דאביי אמר בדרך דחי' ועוד דרק לגבי ולד חיישינן אבל איהי גופה שריא אף לאביי:

ו)

ומ"ש בדברי מהר"י בן לב יפה כתב וכבר הי' מעשה בק"ק זלאדזי"ץ ובא מעשה לפני ולפני הרב דק"ק גלוגא בהיותי בק"ק בראד וכתבנו שנינו כדברי מעל':

ז)

ומה שהקשה מעל' על מתני' ועל הברייתא דיבמות דלמה לא נימא רוב יולדות יולדות לתשעה גבי ספק בן ז' לראשון ובן ט' לאחרון, נפלאות בעיני מוחזקני במעכ"ת שבקי בחדרי התלמוד והנה קושיא זו היא קושיית הגמ' ביבמות דף ל"ד דהק' רבא לר' נחמן לימא הלך אחרי רוב נשים ורוב נשים לט' ושני לי' רוב היולדות לתשעה עוברה ניכר לשליש ימי' והאי מדלא הוכר לשליש ימי' איתרע לה רובא:

ח)

עוד הקשה מע"ל דאף אם נימא סמוך מיעוטא לחזקה בעובדא דרבה תוספאה אכתי תקשי דהוי פלגא ופלגא וספק איסורא לחומרא ק"ו דבדאורייתא לא אמרינן סמוך מיעוטא, וע"ז תירץ דהכא איכא תרתי חזקות חזקת כשרות וחזקת היתר לבעלה, ואני אומר שאם הי' קושייתו קושי' לא הי' תירוצו מספיק שהרי הריב"ש כתב בסי' שע"ט דהנהו תלת דר' אלעזר בן פרטא שנותנין להם חומרי חיים וחומרי מתים כמו אם ניסת תצא ואע"פ שרובן לאבוד כיון שאפשר בהן ההצלה אין הולכין בהם אחרי הרוב אלא אחר החזקה ואע"ג דרובא וחזקה רובא עדיף הכא איכא תרי חזקות חזקת האיש שהוא קיים וחזקת האשה שהיא בחזקת אשת איש עכ"ל. הרי מבואר דתרתי חזקה ורובא הוי ספק השקול, וכן מוכח מסוגיא דפ"פ דאע"ג דאיכא חזקת כשרות וחזקת היתר לבעלה כיון דרובא ברצון אסורה. ואע"ג דהגאון נודע ביהודא כתב שלא מצא בשום מקום דההיא דר' אלעזר בן פרטא רובן לאבד, אישתמיטתי' סוגי' ערוכה במס' ב"ב פ' מי שמת. אמנם על קושיא זו כבר עמד עלי' הריב"ש בסימן תמ"ז יעו"ש וכתב דחזקת כשרות אלים טובא ואשה מזנה מתהפכת, אבל אני אפרש יותר, חדא דהאי חזקת כשרות עדיפא מחזקה דהוי רובא ממש דרוב הנשים בחזקת כשרות וא"כ הוי רובא וחזקת היתר ועוד דברי דידה מסייע לה, ולא מבעיא לשיטת רבינו יונה ריש כתובות דאם אומרת נאנסתי באשת ישראל נאמנת והסכים עמו הרא"ש מההיא דראוה מדברת דודאי שרי' אלא אפי' לדעת הפוסקים החולקים היינו משום דאמרי' רוב כשרות אינן בעולות וצריכין אנו לדון על הבעולות א"כ אנו אומרים רוב בעולות ברצון דאונס יש לו קול, אבל הכא אף אם נימא דרוב כשרות יולדות לתשעה וזו יולדת לי"ב חודש צריכין אנו לדון על היולדות לי"ב אכתי ליכא למימר דרוב יולדות לי"ב חודש מזנות דהא כל היולדת לי"ב אית לה חזקת כשרות ואף אם נימא דאתרע כמ"ש זקיני בסי' ל"א לענין מים בראש אכתי ליכא רובא ומנ"ל שהוא מן הרוב היולדות לתשעה דלמא היא מן הרוב צדקת דאלים טפי וגם חזקת היתר לבעלה וברי דידה מסייע לה ולא דמי לאשת כהן דאיכא חזקת הגוף נגדה ודוק:

הגה"ה [ובזה מיושב דהרי רבה תוספתא לא הכשיר רק הולד ומנ"ל להכשיר האשה די"ל דהולד הוא ספק ממזר ואינו אלא דרבנן משא"כ האשה היא ספיקא דאורייתא אע"כ כיון דע"כ מוכח דמשכחת לה דאשתהי הולד ממילא האשה מותרת מטעמים שכתבתי למעלה:

עוד יש לעיין בסוגיא דגיטין במ"ש אויבים מפקי לקלא ברמז מועט ת"ל היכא דאיכא אויבים אין כאן קול כלל כמבואר ביבמות כ"ש דתקשי לשיטת הפוסקים דמביאין ראי' מכאן לבעל:

ולכאורה הי' נראה לומר אף אם נימא דהרמב"ם מיירי ביצא עליה קול זנות ממש אפ"ה ל"ת מכהן מק"ו דאפילו מבועל אין מוציאין אע"ג דאיכא למימר אלמויי אלמי' לקלא כ"ש לכהן ואמנם הא גופא טעמא בעי אמאי אין מוציאין מבועל דהא לדידי' הוי קלא דקודם נשואין והנה מלשון השאלתות למדתי תירוץ שכתב כיון דמבעל אין מוציאין לכך אין מוציאין שלא להוציא לעז על בניה של ראשון, ולפ"ז אפשר לכאורה לומר דמטעם זה אין מוציאין אף מכהן ואע"ג דאמרי' בגיטין דף פ"א דיצא עלי' קול גרושה אסרינן לה לכהן שני דאמרינן סמוך למיתה גרשה אפשר דוקא בקול גירושין משא"כ בקול זנות לא יתלו אח"כ בגירושין, אמנם י"ל דיאמרו השתא הוא דאתניסא כדאמרינן בנדרים דף צ"א דמודה רב ששת. וא"ל דוקא באומרת טמאה אני לך דליכא קלא איכא למימר השתא היא דאיתנסא משא"כ ביצא קול מזמן רב שיתלו בקול שיצא מזמן רב ז"א דהרי בגיטין אף בקלא אמרינן דסמוך למיתה גרשה:

ומה שיש לעיין בלשון רש"י ד"ה בעולה במה שפירש דפריצות לא הוי רגלים לדבר א"כ לפמ"ש התוס' דפלוני ששמע מפלוני לא בעינן רגלים לדבר הוי לן למיחש, ולפמ"ש דתולין בפריצות א"כ פלוני שמע מפלוני ג"ה לית לן למיחש, ועוד דלפ"ז היכא דליכא למיחש לפריצות כגון בקול זנות ממש אף היכא דליכא רגלים לדבר מהני ובקדושין הרי אף בנתקדשה ממש בעינן רגלים לדבר:

ובאמת ברי"ף לא ראיתי הגירסא דתלינן בפריצות והוי ס"ד דבזנות בעינן עדים ממש ולא חיישינן לקלא כמו בכל דבר שבערוה להוציאה מבעלה ושפיר מייתי מכאן לענין להוציאה מבעלה, וכן נראה מלשון הרמב"ם אבל קשיא לי מקול קידושין אמאי חיישינן ואפשר לחלק כדאמרינן דבשבוי' אם לא חיישינן לאיסור לא ניחוש בא"א לאיסור כרת או אפשר דלפסול לא חיישינן כמ"ש הרמב"ם לענין שפחה אך הרי חיישינן לענין גרושה לכהן וצ"ל בין זנות לפסול לה ובין גרושה ועדיין צ"ע ומלבד זה בכל הפוסקים נראה הטעם משום

(נטשטשו

כאן איזה תיבות)

(עוד הג"ה) [ובמ"ש דחשוד לדבר כו' מיושב מה שהקשה הפ"י בראוה מדברת דלר' יהושע אע"ג דהביאה ראי' לדברי' ניחוש מדאפקרה נפשה לגבי כשר אפקרה נמי לגבי פסול די"ל דממ"נ אף היא עוברת בלאו ואינה חשודה על זה, וגם מיושב מה שהקשו על הרמב"ם מפ"ח דתרומות וארוס שאני כיון דדיימא מעלמא חיישינן ודוק, ואע"ג דבקלא לחוד לא חיישינן ביון דאיכא תרתי חיישינן:

תוכן העניינים

תשובות הראם חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה