תשובות הראם חלק ג· רבי אלכסנדר סנדר מרגליות
סימן כח · יז)
בדברי זקינו הגאון האמתי הח"ץ עמדנו על דבריו גם בתשובה להרב מפודקאמין, אמנם ראייתו יש לדחות דלא נמצא אחד מאלף שיהי' אוכף אחד יפה לשני חמורים והוי סימן מובהק. ומה שהקשה בתוס' בסנהדרין, לענ"ד לק"מ דלא מבעיא לשיטת המפרשים דגזילות הטעם דלא שכיחא, והנה זה דוקא בגוזל את חבירו בחנם דרך גזילה דלא שכיח שישראל יגזול את חבירו, אבל התופס מחבירו מחמת שנראה לו שהדין עמו שחייב לו הוי ס"ד דמפקינן מיני' כיון דלא דנין דיני קנסות בבבל קמ"ל דלא מפקינן מיני' אמנם לשיטת התוס' בלא"ה לק"מ שהרי התוס' כתבו שם בסנהדרין הטעם דלא דנין גזילות משום דלא חיישינן לנעילת דלת בפני גזלנים משום דהנגזל מטריח עצמו אחר מומחין וכאן לא שייך זה דהמזיק ודאי לא יטריח עצמו אחר מומחין כנלע"ד תירוצים מספיקים: