תשובות הראם חלק ג· רבי אלכסנדר סנדר מרגליות
סימן כח · ד)
הקשה מעכ"ת בתו' דיבמות כיון דיש עדים שנאבד תו הוי נפילה דיחיד כיון שהוא בעצמו מצאו וא"כ אפי' סימנין דרבנן לא חיישי' לה. והנה גדולה מזו הו"ל להקשות דאף ט"ע לא בעינן וגם כיס וארנקי הוא ללא צורך ואפי' לזמן מרובה לא חיישי' ולא ידעתי היאך יתיישב כל הסוגיא דהמביא ואבד ממנו דלזמן מרובה פסול, ולא עוד שמעכ"ת מחלק בין מצאו אחר דלא הוי נפילה דיחיד דהרי אחר מצאו ובין אם מצאוהו בעצמו דשמי' כשמי' הוי נפילה דיחיד והנה בקי אני במעכ"ת ששכלו זך ונקי בלי סובין ומורסן בלול, ועתה ישקול במאזני פלס שכלו ויראה שסברא זו זרה מאד ורחוקה ואין השכל מקבלו דאטו מציאת השליח יגרום לבלתי לחוש שמא מאחר נפל אטו מציאת השליח יבטל למפרע החשש שמא מאחר נפל, גם לדבריו מציאת הגט של עצמו הוי נמי נפילה דיחיד שהוא אבדו והוא מצאו ולדעתו הכל תלוי אם השליח מצאו מבטל החשש שמא מאחר נפל וא"כ אם עברו עשרה ב"א והשליח ביניהם אם השליח הגביה הגט לא חיישי' ואם אחר הגביה חיישינן אתמהה מה טעם לזה, ועוד דרבה אף לנפילה דרבים לא חייש, אמנם עיקרן של דברים לפע"ד כך הוא, דבב"ב פליגי רבה ואביי בתופס השטר בידו ולא הוחזק נפילה וכתוב בו ממך ס"ל לרבה כיון שהשטר בידו מהיכי תיתי ניחוש שמא אינו שלו רק שאבדו אחר והוא מצאו כיון דלא הוחזק הנפילה ואביי ס"ל דחיישי' להא רק אי כתוב בשטרא יוב"ש ולא הוחזק נפילה אין אנו חוששין שמא נפל מיוב"ש אחר ולא מצאו שום אדם רק יוב"ש זה, אבל בשטר הנמצא ע"ג קרקע שכבר הוחזק נפילה וידענו שזה הי' אבידה ומצאו זה שהשטר ת"י ודאי חיישינן דודאי אלו ראינו שיוב"ש זה שהשטר בידו ראינו שמצאו בדרך והגביהו מהארץ ודאי חיישינן שמא הוא של יוב"ש אתר ואין חילוק בין ראינו שמי ששמו יוב"ש מצאו או אדם אחר מצאו כיון שעכ"פ ראינו שמצאו. אמנם לשיטת הרשב"א בגיטין ס"ל דבכה"ג פליגי רבה ור' זירא דס"ל כיון שלא הוחזק רק יוב"ש אחד ואין שיירות מצויות לא חיישינן שמא גם יוב"ש אחר אבדו דדמיא לנפילה דיחיד ואפי' מצאו אחר. אבל בשיירות מצויות חיישי' שמא יש הרבה יוב"ש ותו מקרי נפילה דרבים כיון שהוחזק אחד אחד חיישינן שמא יש הרבה יוב"ש, ור' זירא ס"ל אף בלא הוחזק ושיירות מצויות יש לחוש להרבה יוב"ש ואין זה ענין לפלוגתתם בב"ב דהתם אפי' לנפילה דרבים לא חיישינן כיון שלא הוחזק נפילה ואף לאביי דחייש לנפילה דרבים הכא לא חייש אף דהוחזק נפילה. נמצא לפ"ז אין חילוק כלל בין מצא בעצמו או מצאו אחר דהרי עיקר החילוק אם נפל מיחיד או רבים ואין תלוי בהמוצאו, ועוד דהרי המשנה דהמביא ואבד הימנו מיירי במצאו בעצמו ומתני' דמצא גיטי נשים מיירי במצאו אחר ורמי' להו אהדדי ומשני כאן בשיירות מצויות כו'. אמנם אף למ"ש אכתי לק"מ דמצא בכיס דהוי נפילה דיחיד דהדבר פשוט דהאי ברייתא מיירי או בשיירות והוחזקו או לא הוחזקו למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' כמבואר בהדיא בגיטין דהא ברייתא קאי על המתני' וקמ"ל דאף במתני' לזמן מרובה פסול ואם מצאו קשור בארנקי אפילו לזמן מרובה כשר אע"ג דשיירות מצויות. ובתשו' להרב מפודקאמין כתבתי דברייתא מיירי בכל ענין אף בשיירות מצויות והוחזק ואף באינו ידוע אם נפל ממנו וא"כ ממילא הוי נפילה דרבים, וגם כל זה הוא לשיטת הרשב"א אבל לשיטת הרא"ש אינו ענין כלל לנפילה דיחיד או רבים דלדידי' הוחזק עדיף משיירות מצויות, וכבר כתבתי זה יותר מעשרים שנה באריכות למר אביו הגאון המנוח ז"ל בתשובה ליישב קושיית הפ"י על הרשב"א בגיטין וקלסי', וגם בתשו' להרב מפודקאמין כתבתי באריכות: