אור ברסלב

תשובות הראם חלק ג· רבי אלכסנדר סנדר מרגליות

סימן כו

סימן כה

ב"ה

דין מניקת

צריך אני לבאר תחלה מה שהקשה האמונת שמואל בסי"ל דהגמ' לא הדר אף מגוף הדין דגרושה שריא והפ"י והכנ"י תרצו דעיקר קושי' ר"ת ממניקת דלפי הס"ד במעוברת מיירי אף בגרושה וא"כ ה"ה מניקת דבחד בבא תני לה ודבריו דחוקים ועיין ברא"ש דמבואר להדיא דמעוברת גופי' דייק לה ובלא"ה לענ"ד אין תירוצו מספיק והדבר פשוט דס"ל לר"ש הזקן אף דמעוברת חבירו אף גרושה משמע מ"מ בלשון מיניקת חבירו לא גרושה במשמע כמו שלא נכלל נכרית בכלל מיניקת (ור"ת ס"ל דרוב נשים חסות וכל הנשים שרגילות להניק נכללות בכלל מניקת חבירו) אמנם לפענ"ד הדבר פשוט דכונת ר"ת ממעוברת גופי' דבמעוברת חבירו נכלל גרושה אף דמצינו לפעמים בש"ס דמוקמי' ברייתא בחדא גונא מ"מ כיון דמתחלה הי' סבור דמיירי בכל גווני כי הדר בי' הו"ל למימר הב"ע באלמנה כמבואר בכמה דוכתי אלא ודאי דאף לפי המסקנא מיירי בכל גונא והנה בין לתירוצא דידי ובין לתירץ הפ"י אין ראי' כלל לאסור צימוק דדים במעוברת דלענין צימוק דדים ודאי י"ל תירץ הא"ש הנ"ל ובזה שכתבתי מיושב מה דהביא הרא"ש ביבמות הקושיא דאינו ניזונית ולא הביא הקושיא דמה פסקא ובכתובות לא הביא הקושיא ראינו ניזונות והביא החילוק ומה פסקא משום דביבמות לא כתב הסברא בדעת הר"ש דחכמים עשו תקנה באלמנה כיון דאין לו אב ולכן הקשה מאינה ניזונת ולא מצי למיפרך מה פסקא ודעת ר"ש משום דא"ל דגרושה אינו בכלל מיניקת חבירו והיא כנכרית אבל בכתובות דהביא הסברא בדעת ר"ש דאף דאלמנה אינה משתעבדת רק חכמים עשו תקנה ולכן הביא החילוק דמה פסקא. דל"ל דגרושה כיון דאינה משתעבדת אינו בכלל מניקת חבירו דהרי גם אלמנה דאינ' משתעבדת ומ"מ הוא בכלל מיניקת ומנ"ל לחלק דאם יש לו אב לא עשו תקנה והנה לפי הטעם שכתב הרא"ש בדעת הב"ש דבאין האב קיים אף באינה משועבדת עשו תקנה כדי שתניק ולפ"ז מ"ש הצ"צ בכונת הרא"ש דכונתו אף דאלמנה ג"כ לפעמים אינה משעבדת באומרת איני ניזונית מ"מ עשו חכמים תקנה שלא תנשא בכדי שתניקה דכיון דלא תנשא ממילא תניקוהו והנה לפי שיטת הר"ש הזקן ולמ"ש הרשב"א והר"ן דדוקא באינו מכירה מותרת משום דאי בעי לא תניק כלל משא"כ במכירה והנה לדעת הברייתא דנתנה בנה למניקת שריא להנשא הדר סברת הרא"ש כיון דמותרת להנשא ממילא לא תניקהו ותתנה למניקת אמנם באמת לדעת הברייתא דמותרת בנתנה למניקה ע"כ צ"ל דבנתנה למניקה אין כאן חשש סכנה לתינוק כיון דלא חיישינן דלמא הדרה, (וצ"ל דלא חיישינן דלמא תנשא המיניקת לאיש אחר דהוא חששא רחוקה ועוד אשה אחרת אינה בושה לתבוע ליורשים ועוד דודאי לא חיישינן דתניקהו וקטלה לי' רק דחיישינן שתגמלוהו ותסמוך עצמה שתוכל לגמלה וזה דוקא בה אבל בנכרית מה לה לגמלה או שתתנה למניקת אחר או ליורשים ולמסמס לי' וצ"ל באמת אף באלמנה לא גזרו רק כשהוא מניקה בעצמה ואי דכל הנשים יתנו למיניקת מה בכך כיון דבאמת אין חשש בנתנה למיניקת וא"כ לפ"ז ודאי אף בגרושה אסור כיון דגם באלמנה לא גזרו רק כשהיא מניקה בעצמה וא"כ אין חילוק בין אלמנה לגרושה וא"ל דחכמים עשו תקנה דהרי אין כאן תקנה ומכ"ש לפי מ"ש הרשב"א הטעם דאי בעי לא תניק כלל ומה בכך דלא תניק כלל ובאמת תהי' מותרת כמו אלמנה ולפ"ז י"ל דמוכח דאף ר"מ גזר בנתנה בנה למניקת מדקתני בברייתא מניקת שמת בעלה משמע שמת בעלה ולא גרושה וצ"ל דגרושה מותרת ואי ס"ד דנתנה בנה למניקת מותרת א"כ פ"כ דר"מ מיירי בלא נתנה למניקת א"כ גם גרושה אסורה:

נחזור לענינינו דלדברי הרא"ש אין לחלק בין עני' לעשירה די"ל דבאין לו אב עשו תקנה כדי שתניק האם ואולי באין משפחתו רגילה להניק לא שייך זה אבל הדבר פשוט לענ"ד דלא חילקו בין אלמנה לאלמנה כיון דלא מנכרא מילתא בין עני' לעשירה וגם אפשר באין רגילה אפ"ה באין לו אב רוב נשים חסות ותניקהו בעצמה וגם בענין הכניסה לו שתי שפחות י"ל דמלשון רש"י מבואר שהכניסה לו נדוניא רבה שתספיק לקנות במקצת הנדוניא שתי שפחות, ושתי שפחות ודאי הכוונה לעולם כמו שפחה כנענית, וא"כ נפל פיתא בבירא שאין אנו יכולים לשער בנדוני' שלנו. וראיתי להגאון מג"ש בספר גבורת אנשים שכתב אף הנשים שאינם משועבדים להניק עכ"פ משועבדים לשכור מינקת וכתב עוד דאין אשה משועבדת להניק בעצמה, והנה לדעתי אף דהדין עמו במה דאין אשה משועבדת להניק בעצמה דהרי בהכניסה לו שתי שפחות אינה צריכה להניק משום דאמרה לי' עיילת לך איתתא בחרקאי מ"מ מ"ש דעכ"פ מחויבת להטריח עצמה אינו מוכרח והראי' שהביא מתוס' נראה להיפך דהתוס' כתבו דבנדרה במקום שהיא מחייבת להניק אף דאינה יכולה מטעם נדר מ"מ יכולה לשכור מיניקת וכופין אותה לשכור ואדרבא קצת משמע מלשון הנ"ל שנדרה הנאת מניקה על בעלה אינו חל משמע דמשועבדת להניק בעצמה אבל יש לדחות דלשכור מניקת היא בכלל הנאת מניקה ועוד תיקשה לדידי' אמאי מתיר הרא"ש בצמקה וא"ל דאינה בכלל גזירת חכמים דאינה מיניקה דלקמן יתבאר דא"א לומר כן בדעת הרא"ש עוד ראיתי בתשובת א"ש דר"ש הזקן לא התירה רק באינה מכירה והנה באגודה ובשאר מחברים מבואר להיפוך, וצריך אני לבאר דעת הר"ש ור"ת והרשב"א והנה מאן דמתיר במכירה כבר הארכתי בתשובה דהטעם דהבעל קיים הוא ימסמס לי' בעצמו וכבר כתבתי שם דיש לעיין דהכא משמע דמסמוס לחוד מהני אף במכירה וע"כ צ"ל כן דאל"ה תקשי דקאמר בגמ' דידי' ממסמס לי' דאכתי במכירה היאך נעביד ואכ"ק במכירה אמאי כופה מפני הסכנה הא הבעל מצי למסמס לי' ומאי סכנה איכא וכ"ש לפי מה שמשמע בהג"א ובמרדכי וכן משמע לשון הש"ס דקאי אנדרה ולענ"ד מטעם זה פירש הרמב"ם דמסמוס בעי וחלבא הוא לאשה לרפאות החלב (ובדף ל"ט פירש"י דהחלב אינו טוב להילד) וכ"ש דקשיא לשיטת הסוברים בדעת ר"ש דאף במכירה שרי משום דהאב קיים והוא ימסמס לי' ולשיטת הר"ש הזקן אף גם סברת הרמב"ם במסמוס אינו מספיק כ"כ ליישב דאכתי תקשה מה מהני בגרושה כל שאב קיים הא תינח בעודה מעוברת ימסמס האב לרפאות החלב אבל אח"כ כשתהי' מניקת ובעלה יוכל למחות שלא תניק בנה עם בנו א"כ גם ע"י מסמוס איכא ספק סכנה רק דודאי אין קושי' הגמ' א"ה דידי' נמי דלתסר לשמש עם אשתו מניקה דהרי מבואר למעלה לר"מ משמשות בתוך ולרבנן מן השמים ירחמו וע"כ בסברא זו לחוד סגי דהרי לענין סנדל סמכינן אזה לחוד אלא ע"כ דקושי' הגמ' היא באמת להיפך כיון דבדידי' סמכינן אסברת חן השמים ירחמו לחוד האיך אפשר להוציא מיניקת מבעלה וכ"ש דלר"מ לא יחזיר עולמות כיון דתרווייהו חדא חששא נינהו והוי מילתא דרבנן כחוכא ואטלולא ומשני דלהכי הוא עוד סברא דמסמוס אבל לענין סנדל לא הי' אפשר לחלק ביניהם ולכך ס"ל לר"ש הזקן דדווקא בגרושה מכירה דאיכא תרי טעמא דמן השמים ירחמו ואף אם תתעבר תמסמס לי' אבל במכירה ונדרה שלא להניק כופין אותה ולא סמכינ' אסברא דמסמוס לחוד דאכתי איכא סכנה והרשב"א ס"ל דדוקא באינה מכירה בגרושה שריא אבל במכירה אסורה מטעם דאשה בושה רק באינה מכירה ס"ל כיון דאינה משועבדת וה"ה כנכרית ודאי א"א לגזור עלי' דאי בעי לא, תניק כלל ונראה כונתו דודאי בגרושה ואינה מניקה אינו מן הדין לגזור עלי' כיון דאינ' מניקה ואינ' משועבדת להניק ואינ' בכלל מניקת חבירו וה"ה כנכרית דעלמא ולכך אף במניקה לא גזרו משום דעיקר תקנה רק לתיקון הולד ואם נאסור עלי' הנישואין כשהיא מניקה לעולם לא תרצה להניק ותצטרך ליתנה למניקת אחרת ודילמא הדרי בה ולכך לא גזרו עלי' כלל ור"ת ס"ל דאשה חסה ומניקה אפי' דאינה משועבדת וגזרו עלי' אף באינה מניקה אף דאינה משועבדת ובשיטה מקובצת נראה דס"ל דגם גרושה משועבדת אם אינה מוציא אחרת בשכר, והנה לשיטות הסוברים דר"ש התיר אף במכירה ע"כ צ"ל הטעם כיון דאב קיים הוא ימסמס לי' ודאי דאין מקום, ולסברת א"ש אמנם לדעת הסוברים דלא התיר רק באינה מכירה וצ"ל הואיל דמשועבדת יש מקום לדבריו אבל כבר כתבתי למעלה דאין לחלק בין אלמנה לאלמנה, ולפמ"ש למעלה אין לחלק בגרושה בין נתנה להניקה דלדעת הר"ש בכל גוני שרי' ולדעת התוס' בכל גוני אסור דאם נימא דנתנה למניקת שריא א"כ מגרע גרע הולד דשום גרושה לא תניק וא"ל דלא גרע דאם תהדרה המניקה עלי' דבעל הדרה והוא ימסמס לי' רק כבר הוכחתי דאף במסמוס איכא סכנה ומה יעשה האב עמו, ולכאורה יש לדקדק לשיטת הר"ש הזקן דס"ל לחלק בין גרושה לאלמנה, אמאי קתני בסוטה בסיפא מיניקת עצמה שותת ליפליג וליתני בדידי' במניקת חבירו גופי' ולחלק בין אלמנה לגרושה, אמנם י"ל דבמניקת עצמה שותת תיכף וא"צ להמתין עד שתלד כמ"ש רש"י ורמב"ם ובמניקת גרושה באמת צריך להמתין אמנם לשיטת דס"ל דגם במניקת עצמה צריך להמתין רק דאשמועינן רבותא דאפ"ה שותת קשה וצ"ל דלא ס"ל כר"ש הזקן, ודברי התוס' שם בדף כ"ו ד"ה מעוברת עצמה צ"ע וז"ל דלא אמרינן כמו גבי מעוברת חבירו דאי קינא לה כשהיא מעוברת וילדה ומת הולד דאינו שותת כו' ודבריהם תמוהין דלרבנן שותת ולר"מ בלא"ה אינה שותת דהרי אף לאחר שמת ס"ל דיוציא ולא יחזיר עולמות משום קנס כמבואר ביבמות שוב מצאתי במ"ל הל' סוטה שהרגיש בזה אמנם מ"ש דהא דס"ל בכתובות מת מותר אתי' כרבנן והוא תימא גדול בעיני דהתם מיירי במת קודם הנשואין ולכאורה הוי מקום לדברי התוס' שכתבו בדף כ"ד בד"ה בכל הנשים וז"ל דוקא מעוברת אינו שותת משום דאיכא סכנות נפשות אבל ניסת בתוך ג' חדשים מה דהוי הוי ותו לא קנסינן לי' להוציאה וזה ודאי אליבא דר"מ ע"ש וקשיא טובא כיון דטעמא דר"מ משום קנס א"כ מה חילוק יש בין תוך ג"ח למעוברת והראי' דהרי אפי' לאחר כ"ד חודש דליכא סכנות נפשות לר"מ יוציא וצ"ל דבאמת ס"ל להתוס' דדוקא בתוך כ"ד חודש דאיכא עדיין סכנה יוציא וכיון דצריך להוציא קנסינן לי' דלא יחזיר עולמית אבל לאחר כ"ד חודש דתו ליכא סכנה כלל א"צ להוציא כלל ולפ"ז יפה כתבו התוס' דבמת לר"מ אינו שותת משום דלא ראוי בשעת קינוי משום דבמת אף ר"מ לא קניס (ועיי' מ"ש בתשובה הראשונה הטעם דבתוך ג"ח לא קנים ר"מ) אמנם קשיא טובא דביבמות ד' לד אמרו ר"מ ור"א דבר אחד ומבואר דר"מ קנים אף במקום שאין סכנה כמו בהפילה אליבא דר"א וראיתי בתשובת נודע ביהודא שכתב בתשובה דברים שאין מובנים לי ומ"ש דא"כ ר"מ ור"א לא אמרו דבר אחד לענ"ד פשוט דודאי מתני' מיירי אף בהזיד בג' חדשים ואעפ"כ לענין זה אמרו דבר א' וקנסו אף במקום דליכא תקנות ולד ואף אי נימא דר"מ מודה בטעה בדבר מצוה מ"מ בזה שניהם שוין דקנסינן אף בלא תקנת ולד רק דהכא מיפטר משום דטעה בדבר מצוה אבל רבא חילק וס"ל דר"א לא קניס רק בדאורייתא ור"מ לא קניס רק בדרבנן:

גם מ"ש דמדברי הראב"ד מוכח דאף באיסור תורה בעי גט לא ידעתי כונתו כיון דהפילה ליכא איסור כלל וצריך אני לפרש דברי הראב"ד הנה דעתו דלאחר תשעים יום מפרישין אותו בלא גט וכן נראה מלשין הנמ"י ולא סמכינן אהפרשה בתוך צ' יום רק באשת כהן אי לאו משום קנס הוי סמכינן אהפרשה כיון שנאסרה עליו אבל אשת ישראל לא קנסו שלא יחזיר עולמות רק משום קנס לא רצו לחלק בין אשת כהן לישראל וע"ו הקשו דלר"מ דאסור להחזירה אמאי מקיים כיון דבגט אסור להחזירה א"כ יוציא ולא יחזיר ביבמה כדי לקנסו ולא תסגי בהפרשה כמו בכהן דלא רצה לסמוך אהפרשה כדי נקנסו דבשלמא לר"מ אין הגט קנס כלל אבל לר"י הגט הוא קנס וע"ז תירץ משום מצות יבום וכן מבואר ברשב"א, והמעיין ברשב"א יראה שגם תירוץ המל"מ אינו מספיק ואין הטעם משום חיזוק כמו שהקשה הנודע ביהודא רק הטעם משום דעביד איסורא ולא יהא הרשע מאריך ברעתו נשכר, אמנם לפי הגירסא בספרים שלנו דבמפלת צריך להמתין צ"ל דהא דאינו מוציא בגט משום דבעי' לעשות מצוה, והראב"ד ע"כ לא ס"ל הא דאל"ה לא הוי מקשה אמתני' מידי. וצ"ל דס"ל קודם שהפילה מפרש פריש משום איסור ואחר שהפילה א"צ להמתין רק משום קנס הוי קשי' לי', והראב"ד לא גרם מפלת וא"כ מוכח מהראב"ד להיפך ודוק:

והנה לפמ"ש למעלה בכוונת התוס' בסוט' הוא נגד התוס' דהכא דכאן כתבו דבהבחנה יש להחמיר טפי, והי' אפשר לומר דדוקא בנשא יש להחמיר במניקת טפי משום סכנה אבל בארוסה י"ל בהיפך דיש להחמיר בהבחנה טפי, אבל דברי אמו"ז מהרש"א ז"ל תמוהין במ"ש שם ביבמות ד"ה ולא קתני דל"ג ר"מ דהרי לא תתארס שהביאו התוס' לקמן הוא דברי ר"מ ועוד דע"כ צ"ל באירוסין לא קניס ר"מ משום דליכא סכנה וא"כ מה ראי' מייתי מכנס דקניס ר"מ, ולא מהני מה שאיסורו עכשיו מדאורייתא רק אליבא דרבנן וגם דברי הטור והש"ע צ"ע דהרי דעת הרא"ש מבואר דדוקא בקידש מהני בריחה אבל לא בכנס ומכ"ש גבי מניקת דחמיר טפי משום סכנה כשיטת התוס' בסוטה, וכבר כתבתי דאף בשיטות התוס' ביבמות י"ל דוקא באירוסין הבחנה חמורה אבל בכנס מניקת חמורה וכן דעת הנ"י דבכנס ומעוברת לא מהני בריחה. והש"ג כתב דאף באירס לא מהני בריחה:

נחזור לעניינינו דלפמ"ש למעלה יש ליישב קושיית מהרש"א שהקשה לשיטת התו' מנ"ל דגזר ר"מ נתנה בנה למניקה שמא תחזור נלע"ד דהנה הרא"ש כ' אף דאלמנה ג"כ אינה משועבדת להניק מ"מ עשו תקנה בין אלמנה ובין גרושה אסורה להנשא ורוב נשים חסות ואם הי' מותרת להנשא לא היתה מניקה כלל, ונראה כוונתו דלכך אסרו בנתנה בנה למניקה או בשאר נשים שאינן מניקות כמו גמלתו דאם היינו מתירין באינה מניקה לא היתה מניקתו כדי שתהא מותרת להנשא ולכך אסרו אף באינה מניקה. ושיטת הרשב"א כתבתי למעלה דמתיר אף בגרושה מניקת משום דבאינה מניקה לא היו יכולין לגזור עלי' מן הדין כיון דאינה משועבדת וא"כ אם נגזור במניקה אדרבא יוגרע כח הולד דלא תניק כלל, והנה אם נימא באלמנה מותרת בנתנה בנה למניקה ולא גזרו עלי' רק כשהיא מניקה בעצמה א"כ ממילא אין לחלק בין אלמנה לגרושה דהרי לא חשו באלמנה אם היא מניקה בעצמה אם נגזור עלי' דלא תניק כלל ותתן בנה למניקה כדי שתנשא משום דצ"ל דאין זה חשש כלל דמה בכך שתתן בנה למניקה כיון שלא חיישינן שתהדר בה וא"כ ממילא בגרושה כשהיא מניקה בעצמה יש לגזור, וא"ל דאי בעי' לא תניק כלל דמה בכך יתן האב למניקת ונתנה בנה למניקת שפיר דמי דהרי באלמנה מותרת בנתנה בנה למניקה. והנה בברייתא קתני מניקת שמת בעלה ולא גרשה:

נחזור לעניינינו בנ"ד שהיתה מעוברת בשעת מיתת בעלה ואח"כ בעודה מעוברת אף אם אמת הדבר שנצטמקו דדי' מחמת חולי אכתי אין להתירה כיון דבשעת מיתת בעלה היתה בכלל מניקת חבירו דמעוברת למניקה קיימא וחל עלי' גזרת חכמים כמבואר בריב"ש דמטעם זה אפי' לא התחילה להניק אסורה. ומה שרצה המתיר לסמוך עצמו על דברי הח"צ במח"כ שגג בזה דע"כ לא הקיל הח"צ אא"כ בצמקה בחיי בעלה דע"ו סובב והולך שם כל התשובה שהי' לה צימוק דדים אף בילדים הראשונים רק דרצה להוכיח דלא נימא דע"כ לא התיר הרא"ש אא"כ ילדה בחיי בעלה ונתנתו למניקה אבל בהניחה מעוברת אף שילדה ונתנתו למניקה אחר מיתת בעלה אסורה כיון דבשעת מיתת בעלה היתה עדיין מעוברת וחל עלי' איסור מעוברת חבירו וע"ו השיב דאף איסור מעוברת לא חל עלי' בשעת מיתת בעלה משום דעיקר האיסור משום קיימא למניקה וזו לא היתה עומדת להניק כיון שיש לה צימוק דדים. והנה הרב ח"צ ז"ל רצה לדקדק זה מלשון הרא"ש והפוסקים דבצמקו כתבו סתם ובפסק חלבה כתבו בחיי הבעל ולכך פירש כוונתם דלכך כתבו פסק. חלבה בחיי בעלה להורות לנו דמיירי בכבר ילדה והתחילה להניק ואח"כ פסקה בחיי בעלה ובצמקה כ' סתם כל שאינה רגילה להניק ומשמע אף שהיא עכשיו עדיין לא ילדה ולא התחילה להניק ג"כ מותרת. ובאמת אין דקדוק זה מוכרח בלשון הרא"ש והפוסקים ופשטן של דברים משמע דלא זו אף זו קאמרי לא מיבעיא בצימוק דדים שאינה רגילה להניק לעולם אלא אפילו שאין לה צימוק דדים רק עכשיו פסק חלבה אפי' הכי שריא:

ובאמת לכאורה יש טעם לחלק ולומר אע"ג דצימוק דדים ומעוברת לא קיימא להניק מ"מ יש לאוסרה מטעם דאתי לאחלופי בלא צמקו דדי' כדמשמע באשר"י דכל דליכא מידי דמינכר גזרינן כמו בגמלתו בחיי בעלה אעג"ב דלא הי' בכלל מניקה בחיי בעלה אפ"ה הוי ס"ד להחמיר אטו לא גמלתו אי לאו דמידי דמנכר הוא כמבואר ברא"ש וה"ה הכא דליכא מידי דמנכר בעודה מעוברת אף דיש לה צימוק דדים אמנם י"ל דבאמת בעודה מעוברת אסורה רק אחר שילדה ונתנה בנה למניקת ממילא ליכא לאחלופי דנתנה לא מחליף בלא נתנה וגזירה דלמא הדרי בה לא שייך כיון דיש לה צימוק דדים ובלא"ה אינה יכולה להניק ואפשר אף לפי שהוכחתי במק"א דצימוק דדים עצמה הוי מידי דמנכר אכתי אפשר דאסורה בעודה מעוברת משום דדוקא בצימוק דדים שכבר ילדה ונתנה למניקה ניכר שהיא אינה מניקה כלל מחמת הנימוק משא"כ ד בעודה מעוברת

נחזור לענינינו דע"כ לא התיר הח"צ אא"כ צמקה בחיי בעלה אבל לאחר מיתת בעלה אסורא מתרי טעמא חדא דהרי היתה בכלל מעוברת בשעת מיתת בעלה כמש"ל ועוד דחיישינן שמא תעשה סיבה שיצטמקו דדי' כמו שכתב הריב"ש וכן מוכח שם כל התשובה וחלילה לתלות ברב מובהק כמוהו בוקי סריקי והדבר ברור דאין לחלק ואף בנצטמקו מחמת איזה סיבה ידוע לא מהני דהרי אף במת היינו אוסרים שמא תחנקנו ומשמע אף במת מאיזה סיבה ידועה אי לאו דלא עבידי נשי דחונקין בנייהו, ויש מי שרצה להתיר אחר ט"ו חודש משום דקשי' לי' אמאי פסקו כר"מ דבעינן כ"ד חודש נגד ר"י אלא ע"כ דר"מ גזר כ"ד חודש והלכה כר"מ בגזירותיו וא"כ בנתנה בנה למניקה דמינכר לא גזרינן וכל דברי' תמוהין חדא מנ"ל דטעמא משום גזירה אטו חדא היא לנו והא כל הש"ס מלא מזה דאמורא פסק כחד תנא דמסתבר טעמי' וראי' ברורה לזה דהרי אפי' לענין גט אם אמר ע"מ שתניקי את בני אם מניקה יום א' אף לאחר חודש והוא בתוך כ"ד חודש ה"ז גט משום דס"ל כר"מ הרי מבואר דטעמי' דר"מ משום דכך דרך להניק ועוד דמה שיעור דכ"ד חודש להכא דלעולם יש לגזור כל זמן שמניקה אטו ח"י חדש ועוד דאכתי יש לגזור נתנה בנה למניקה בתוך כ"ד חודש אטו נתנה בתוך ח"י חודש ואם נימא דזה הוי גזירה לגזירה א"כ גם בלא נתנה הוי גזירה לגזירה ועוד ראיתי במי שרצ' להתיר מטעם שבועה מדעת התוס' וז"א דהרי הרא"ש כתב כסברת התוס' ואפ"ה לא מהני שבועה, עוד הקשה דנימא טעה במעוברת מטעם הבחנה כבר קדמו הרמב"ן והרשב"א, עוד הקשה אמאי לא תני מעוברת בכתובות לק"מ דלא בעי לאשמועינן רק טעמא דר"מ ור"י. מ"ש בהבחנה הטעם שמא תחזור לנערותה קשיא איילונית. מה שרצ' לדמות לאבילות אין למידין ד"ס מד"ס והכא משום סכנה החמירו, ועוד דשם נעשה אבילות אחר שדוכן ועוד דגם שם לא התירו רק בצירף הפסד סעודה:

תוכן העניינים

תשובות הראם חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה