תשובות הראם חלק ג· רבי אלכסנדר סנדר מרגליות
סימן כד
עוד להרב הנ"ל
אחד"ש כמשפט. הנה אין פנאי להשיב על כל אשר בא במכתבו ולבי פונה היום לענינים אחרים להשיב הלכה למעשה ולזאת לא אשיב זולת על מה שנוגע לתשובתי וגם בזה כל הדברים יגיעים.
א)
כתב מע"ל שהטוב אשר דבר ואחזתיו ולא ארפנו וכי לא מצינו בכמה מקומות שהקילו באיסור דרבנן והאריך בזה ותולה עצמו לא בשני סעיפים כ"א חדל לספור איסור דרבנן ועבידא לגלויי וע"א וכו' והביא דברי הב"ש בסי' א' ס"ק כ"ג וכתב ולולי דמסתפינא וכו' כל זה פלא שעושה עצמו כלא ידע שכתבתי שהרש"ל ועבודת הגרשוני והרבה פוסקים ס"ל דגם היום הוא דאורייתא ובהדיא כתב העה"ג שספיקא לחומרא ויפה כתב מע"ל דמם דמסתפי דכן בדין וכן מבואר ביו"ד סי' רי"ח ס"ב וכ"כ שם הט"ז והש"ך דאפי' תקנה בעלמא אם נעשה בא"ח הוא דאורייתא וכ"כ הר"ן בתשובה דחרם רגמ"ה ספיקא לחומרא שהוא דאורייתא וכ"כ כל הפוסקים דהנעשה בא"ח ספיקא לחומרא ונלאתי להעתיקן רק יעיין בכה"ג סי' ק"ט בהסכמות החזקות וכן כתבו מקצת אחרונים בתקנות שו"ם ספיקא לחומרא ועוד בהרבה מקומות ומאפס הפנאי לא העתקתי, אמנם באמת לכאורה דברי הד"מ שהביא הב"ש תמוהין אמנם יש ליישבן עפי' מ"ש כה"ג שם בהגהות הטור אות י"ן ובכה"ג מיירי הד"מ וכבר הארכתי בחילוק זה במקום אחר לענין אם נמצא ספק תקנה מעמידין על דברי תורה או המוציא מחבירו ע"ה:
ב)
מ"ש דכופין לגרש בנושא שתי נשים אינו ראי' של כלום דכופין כדין שעובר על א"ח וגדר ואפי' בימי חכמי הגמ' הי' כופין לעובר על, החרם ששיעבד נגדה עיין בסי' קנ"ו סעיף א' בהגה"ה ואין זה דבר חדש וזה פשוט לבר בירב דחד יומא:
ג)
מ"ש וכי ח"ו יעלה על הדעת שיהי' כ"א מישראל צריך לאכול בפני עדים ודבר זה מביא לידי גיחוך, באמת כן הוא וראוי למלא פיו שחוק אמנם גיחוך זה מביא לידי קינה ויללה ועליו ידוו כל התורה והתורה חוגרת שק ואומרת הייתי שחוק לכל עמי מאנו דעת אותי, והנה אכילה זו איני יודע מה טיבה דהרי בלא אתחזק איסורא וספק חלב וספק שומן כבר כתבתי דגם רש"י מודה דלא קאי על הבעלים דלא שייך ספק ותערובות כלל למי שיודע בברור אמנם הראי' היא לגבי אפרים ואולי ט"ס וכונתו לשחוט או דבר אחר דאתחזק איסורא ובידו כגוונא דקונמות דפירש רש"י דקאי הראי' מהבעלים דהא אתחזק איסורא ועיקר הגיחוך על רש"י והרמב"ן ושוחק עליהם כל היום דהרי כמה כרכורים כרכר הרמב"ן להביא ראי' שהבע"ד נאמן בקונמות ושביעית הן לענין אונס הן לענין פתחים ולא גיחך כלל. כלל אמנם כ"ז לדעתו אבל שגג שגיאה גדולה דבאמת זה בעצמו ראיות והוכחו' הגמרא מטבל והקדש וקונמות שאדם נאמן על עצמו בודאי ומעולם לא הצריכו עדים ע"ז ק"ו לע"א שנאמן לאחרים דאין אדם חוטא ולא לו והראי' שהביא מרש"י בחולין היא כעורבא דאייתי נורא לקוני' וסייעתא א לדידי דכן מבואר להדיא כדברי אמנם מחמת שמע"ל חפצו לפלפל נכשל בדבר שתינוקות של בית רבן יודעין אותו וזיל קרי בי' רב מקרא מפורש בתורה והנה טעה וסבר דפסוק וזבחת מבקרך ומצאנך ושחט את בן הבקר הוא פסוק א' ומיירי בישראל שוחט וכהנים אוכלים ורק מזה יביא רש"י ראי' ולא כן הוא דפסוק וזבחת מבקרך הוא פסוק בפ' ראה ומיירי בשוחט בשר תאוה לאוכלו בעצמו ותרתי קאמר רש"י דכל יחיד ויחיד האמינתו תורה דכתיב וזבחת מבקרך הרי דנאמן לעצמו ועוד כתיב ושחט את בן הבקר הרי דנאמן לאחרים ומעתה ילעיג שנית על דברי רש"י בחולין ג"כ והעיקר הבירור לאמיתו של תורה דודאי כל מקום שע"א נאמן לפי המסקנא ולא בעינן עדים כ"ש שהבע"ד נאמן שלא יכשיל לעצמו כיון שהוא בידו אף דאתחזק איסורא דלא שביק היתירא ואכיל איסורא כיון שהוא בידו אבל באתחזק איסורא ואינו בידו דאין ע"א נאמן ובעינן עדות גמורה כ"ש שהבע"ד אינו נאמן שהוא נוגע ואינו עד ואפי' במקום שהצריכו מדרבנן ע"א אם הוא בתורת עד אין הבע"ד נאמן כמו במעשה דר' זכרי' בן הקצב שאמר המעון הזה שלא וזה ידי מתוך ידה ובלי ספק שגם אשתו אמרה ברי ואפ"ה לא האמינוהו ואע"ג דאפי' שפחה דידה מהימני ואמרו דאין אדם נאמן על עצמו ק"ו במקום דבעינן שני עדים בעדות בכור דע"א נאמן ואין הבע"ד נאמן וזו ראי' שאין עלי' תשובה ומע"ל העלים עיניו ממנו:
ד)
ומ"ש בישוב הפ"י יהי לו אשר לו:
ה)
ומ"ש לשיטת הרמב"ם אף לכתחלה תנשא עוד הרגיש בט"ס האמת אתו שהוא שגגת המעתיק אך משפטים אדבר אתו אחת אחר שכתבתי לו הקדמה במעט עיון הי' יכול לעמוד על כונתי זולת אני רואה שאינו מעיין בשום ענין לעמוד על תכלית הכונה לאמת זולת לפלפל וזה שני' נפלאה בעיני לא ידענא מה אידון בי' אם חשד אותי וכך אני בעיניו שבדיתי מלבי סברא זו דעבידא לגלויא הוא דאורייתא הלא המה בספרתם יעיין בהם ובקע"ד למהרח"ש והנודע ביהודא הי' בר מזלי' בענין זה והתשב"ץ והריב"ש מצוי אצלו או אולי חשד אותי שמלבי אני אומר דבבאו בב"א אם ניסת תבא הלא היא גמ' ערוכה ביבמות קי"ז ע"ב וכן פסקו כל הפוסקים בלי חולק והרמב"ם גופי' לא התיר רק לא' מעידי' וברי לו ומה תצעק עלי ולא עלי תלונתו ואני לא חדשתי דבר מלבי זולת סברא ברורה דעכ"פ לא גרע ע"א נגד ע"א מתרי ותרי דמה תרי ותרי דאיכא תרי דנאמנים מדאורייתא ואפ"ה לא תצא בניסת לא' מעידי' ק"ו לע"א אומר מת דנאמן מן התורה משום דעביד לגלוי ועד האומר לא מת גרע ממנו ק"ו דאם ניסת לאחד האומר מת דלא תצא כיון דאומר בריא לי והנה אעתיק מיש וז"ל וכן צריך להגיה רק כיון דאיכא ע"א האומר לא מת אם ניסת לאחר תצא וצ"ל הטעם כיון דאיכא ע"א האומר לא מת לא סמכינן על עבידא לגלוי וכן צ"ל לדעת הריטב"א בשם הרא"ה הביאו הנ"י דקים להו לרבנן דעבידי לגלוי בצירוף דייקא הוא עדות גמורה מן התורה עכ"ל ואפ"ה פשוט בדאיכא ע"א אומר לא מת אפי' ניסת תצא אע"כ דלא סמכינן אסברא זו אי איכא ע"א האומר לא מת או דלא סמכינן על דייקא וחוששין אולי לא דייקא ולכך אפי' לעד המעיד מת לכתחלה לא תנשא וגם לאחר אם ניסת תצא:
ו)
ומ"ש דבתרי ותרי שייך ג"כ דבר שבערוה לא ראיתי לכפול הדברים ואם אינו מסכים מי יכריחנו אמנם אם יעיין בשכלו היטב יראה שהאמת כן הוא אמנם מה שפירש הוא בכונת הרשב"א נפלאות בעיני איך עלה על דעתו שראתה עינו מה שנעלם מכל הראשונים והאחרונים שנתקשו בדברי רש"י עד שבא מעל' ופירשה בדברים פשוטים לתינוקות מתחילי משנה פ' אין עומדין דאשה גופא נאמנת לומר מת בעלי ואף הרשב"א גופי' שהוא מפרש דבריו עומד לנגדו ומצווח שאין זה כונתו שהרי דבריו ברור מללו כמו שהביא הפני יהושיע שעיקר הטעם דלא אזלינן בתר חזקה אלא למסופק בדבר וכו' וכן הוא ברשב"א קידושין דאינהו בדינא קאמרי ולדבריו אפי' ניסת לאחר ראוי להאמינה כמו שהקשה עלי:
ז)
מה שדחה הק"ו מהפר"ח ג"כ אמרתי שלא להשיב ואין כדאי לבלות זמן והרשות נתונה שלא לקבל האמת זמה שהביא ראי' לזה מסוגיא דיבמות דלא מיבעיא מסלפ"ת במלחמה עדיין הוא מבחוץ ואם יעמוד ימים רבים לשית לב על סוגית הש"ס והראשוני' ואחרונים יראה שכל דבריו הם הפך האמת דיותר יש להאמין לע"א זולת יש אומרים לענין קברתיו לא שייך בדדמי אבל לענין נאמנות ע"א עדיף. ויתר הדברים שעושה סניגורין לדבריו כל הדברים יגיעין ואין פנאי לבלות זמן ואי"ה עוד חזון למועד לעתות הפנאי וכעת יהי' צו לבדו ואין לזרים אתו
ובקצרה אני אומר מיראי הוראה אני וחוששני כדעת רש"ל ועה"ג וכן נראה דעת הב"ש שחרגמ"ה נוהג עד היום וכדברי הב"ש דבדאורייתא אין ע"א נאמן באתחזק איסורא ואף דעביד לגלוי דעת הפוסקים אשר אנו נמשכים אחריהם ס"ל דאינו דאורייתא וגם י"ל דלא מיקרי עביד לגלוי כיון דאין לו תובעין וזה כמה שנים שהארכנו בזה עם הרב מבראד וכעת מצאתי בנודע ביהודא שמטעם זה לא רצה להקל נגד הב"ש וגם כאן ליכא עביד לגלוי דהעד שמע מאחרים וגם הבע"ד גרע מע"א היכא דבעינן עדות ק"ו הכא שלא ראה הבע"ד בעצמו רק שמע מאחרים אף אם צווח ככרוכיא כל היום בריא לי שהוא נאמן לא משגיחינן בי' אף דצווח עד דפקע כריסי' דלא עדיף מאילו הי' העד לפנינו ופסלתו התורה ואין הבע"ד יכול להאמין מי שהתורה לא נתנה לו נאמנות ואם מע"ל רב גוברי' ורוצה להקל הבחירה חפשית ולישתבח באתרי' וידי מסולקת אף דלימטי' שיבא מכשורא