תשובות הראם חלק ג· רבי אלכסנדר סנדר מרגליות
סימן כב
תשובה שני' להרב דק"ק בוזנאב
אחד"ש מהודענא שהגיעני גי"ק בהיותי טרוד מאוד בשמחת נישואי בתי המהוללה תי' ולא הי' באפשרי לעיין במכתבו אפי' עיון קל וכעת לקחתי מעט פנאי לעיין בדבריו אמנם אבוא בקצרה מאפס הפנאי וטרדות רבות אשר סבבוני, ואבא על סדר קונטריסו:
א)
מה דקשיא לי' למר תרתי חדא דבתחלת התשובה כתבתי דהי' ראוי לכתוב מנוחה דמתקריא נוחה ובסוף התשובה כתבתי דלכתחלה הי' ראוי לכתוב ב' גיטין אחד מנוחה דמתקריא נוחה והשני נוחה לחוד ועוד קשיא לי' דבשני הי' ראוי לכתוב נוחא דמתקריא מנוחה כמו ברובא מרים, הנה אהוב"י הלא תחלה כתב הרבני מו' הירץ הירש שנתוודע לו שעדיין מקצתן קורין אותה מנוחה. ואח"ז התחיל לפלפל דאפילו נשתקע לגמרי סגי במנוחה לחוד בדיעבד דלא מקרי נשתקע הואיל והוא קיצור, וע"ז השבתי תחלה דאף לפי הצעת השאלה עכשיו דמקצתן קורין בשם הראשון אפ"ה לכתחלה הי' להם לכתוב מנוחה דמתקרי' נוחה, ואח"ז באתי להשיב על פלפולו ההולך קדמת הצעת השאלה הראשונה אי מקרי נשתקע, ודעתי דיש ב' ספיקות, חדא אולי אינו קיצור השם מעולם רק שם בפ"ע וגרע מאלחנן חנן ואז בודאי הוא נשתקע, שנית אף אם הוא לפעמים קיצור ודמי לאלחנן מ"מ דלמא באלחנן גופי' אם נשתקע וכתבו אלחנן לחוד פסול, וע"ז העלתי דהי' ראוי לכתוב ב' גיטין מספק דאולי מקרי נשתקע ולכך יש לכתוב באחד נוחה לחוד לצאת כל הספיקות ואל יתמה מעכ"ת על גמגום הלשון היות ידוע למעכ"ת שכל מכתבי מורקים מכלי אל כלי ויש בהם לפרקים טעות המעתיק, והנה גם עתה חפשתי אחר כתבי הראשון שנתתי להעתיק וראיתי כי הי' כתוב על הגליון דברים אלו והי' רשום לכתבו אחר דין נשתקע והוא העתיק אחר סיום כל התשובה ולזה עלה על דעת מעכ"ת דקאי אלא נשתקע ובאמת דקאי על עיקר הפלפול בנשתקע:
ב)
ומ"ש מעלתו דהי' ראוי לכתוב בגט שני המכונה נוחה, לענ"ד לא נהירא דאולי הוא קיצר ולא נשתקע וכיון שהוא שם קודש פסול המכונה ובגט הראשון לא יצאנו י"ח אף דרובא נוחה אם הוא קיצור כאשר יתבאר אח"כ, ועוד כיון דכותבין בח' וה' הרי הוא שם קודש בעצמו ואיך נכתוב המכונה ולא דמי לסאיי' דכותבין ואעפ"כ כותבין המכונה משום דסאיי' בה' אינו שם קודש בעצמו רק יוצא משם קודש והוא כינוי ומה שהאריך בדברי הב"ח כבר האריכו בתשו' ש גאוני בתראי:
ג)
ומ"ש מעלתו ליישב כוונתו הראשונה בפירוש הב"ש דעיקר הכוונה בנוחה לא גרע מחנן והוא מצד הסברא וא"צ לראי' זולת שהביאן לאסמכתא אה"י כבר כתבתי הנלע"ד מהבאת קצת ראיות דקשה להקל מצד הסברא לומר דהוא ודאי קיצור אם הוא שם הקודש וגם מאבא אבלי יש ראי', ומלבד זה הלא כתבתי דאולי גם באלחנן אם נשתקע וכתב אלחנן לחוד דפסול ק"ו בנוחה דלא ברירא לן כולי האי אם הוא קיצור ולא מצאנוהו מפורש בשום מקום וחיבור ועכ"פ לכתחלה יש לחוש, ובדיעבד כבר כתבתי דיש לסמוך דהוא קיצור:
ד)
ומ"ש מעכ"ת דנ"ל באלחנן אף אם נשתקע כותבין אלחנן דמתקרי חנן הרי אלחנן עיקר אף בנשתקע וא"כ ממילא בדיעבד כשר באלחנן לחוד. הנה אה"י במה שכתב בנשתקע כותבין אלחנן דמתקרי חנן אף דדעתי העני' מסכמת לזה בדיעבד בשעת הדחק ועיגון וקרוב הדבר להיות כן כאשר כתבתי לבסוף דבנוחה אני מפקפק דלא סגי בנשתקע במנוחה דמתקריא נוחה דאולי נוחה הוא שם בפ"ע הא לא"ה הוי סגי אף בנשתקע מ"מ אין הדבר פשוט כ"כ ולקמן אעתיק מה שנראה דעת הג"פ בזה, אמנם מה שהוליד והצמיח מזה דלפ"ז אם כתב אלחנן לחוד ג"כ כשר זה ודאי אינו. והנה מרגליות פעריל הוי תיובתי' דאם כתב מרגליות המכונה פעריל כשר ומרגליו' לחוד פסולא וכבר הארכתי בתשובה הראשונה ג"כ לחלק בין כותב לשניהן לכותב אחד ויתבאר עוד לקמן. ומ"ש שאין לחלק לענין דיעבד בין קריאת המועט לנשתקע יתבאר לקמן בהעתק דעת הג"פ:
ה)
ומה שנראה מדברי מעכ"ת על משמרתו יעמוד דאם נוחה הוא שם בפ"ע הוא לעז ומעולם לא ניתן שם נוחה קודש בפ"ע לאשה, פלא גדול בעיני מי גילה לו רז זה ובעיני ברור דיש להסתפק יותר ויותר דאולי לפרקים קורין לאשה מעריסתה נוחה שם קידש מלהסתפק אולי הוא לעז ועכ"פ דמי לאלחנן אנן וע"ז סובבים והולכים הראיות שלי שהבאתי בראשונה. ומ"ש דבהכרח כתבוהו המחברים משום ספק אולי הוא שם לעז דהרי העתקתי מדבריהם שכתבו נוחה בה' שם אשה וא"ל דכתבו כן מספק דאולי הוא קיצור דהרי שום מחבר לא הזכיר ספק זולת הב"ש וגם מקצתן לא הזכירו שם מנוחה כלל, ועוד הרביתי ראיות וקשה לכפול הדברים ואם יעיין היטב בהם יראה שהם מכריעות שעכ"פ לפרקים שם נוחה לחור מעריסה והוא שם קודש
ו)
ומ"ש דלכך כתב מנוחה המכונה נוחל משום דגם נוחא הוא שם לעז וכן נוחל והוא כינוי למנוחה לענ"ד כ"ש דתקשה דאמאי כתב המכונה נוחל ולא כתב המכונה נוחא:
ז)
ומ"ש על מ"ש דאין להקשות אמאי לא הוי נוחל קיצור השם לנוחה וכתב מעכ"ת ז"ל דמאן לימא לן דלאו הכי וכו' הנה אהוב"י א"א לומר כן חדא דא"כ הו"ל למכתב דאשה שקורין נוחל יש לחקור אחר עיקר שמה אם הוא מנוחה הוא כינוי ואם לוחה הוא קיצור, ועוד דבאמת גם בנוחה יש לכתוב המכונה נוחל אף שהוא קיצור כיון שהוא כינוי למנוח' כמו פלטיאל פולטא במקום שמכנין פילטא לאלימלך ויעקל לאליקים ושלמה זלמן ושאלמקי' ויצחק אייזיק ויחיאל מיכל ומיכאל:
ח)
ומ"ש מעכ"ת דדברי הג"פ אינו מכריעין לפסול וכו' דאדרבא דהג"פ מיירי בנשתקע ובתחלה כתר דברי הלחם רב ומ' והאריך עוד בזה הנני מוכרח להאריך להעתיק דברי הג"פ אם אמנם כי הוא בארוכה מאוד, אמנם אעתיק בקיצור היוצא אדבריו לענ"ד, הנה האריך בפ"ק ס"ז על מ"ש הש"ע דיצחק חקין א"צ לכתוב חקין הכריח דמיירי דרובא חקין ופורתא יצתק אח"כ נסתפק בכולא חקין ונשתקע יצחק והביא שלש דיעות דעת ת"ה דכיון דידוע שם העריסה אין כותבין רק יצחק וכן בשרה שערליין ודעת הלחם רב דאף אם כתב שניהם פסול ויכתוב שם הקיצור ודעת מהרי"ט דיכתוב שניהם והוא הסכים דדעת הב"י כדעת מהרי"ט וכתב שכן יש לפסוק שהוא סברא ממוצעת ובדיעבד אם כתב שם העיקר לבד לא ביאר דעתו ואפשר דס"ל דמעכב בדיעבד וכמ"ש בתשובה הראשונה, אח"ו כתב באם אינו ידוע אם קראוהו מעריסה יצחק ואולי מעולם קראוהו חקין אעג"ב דאין ספק דהוא קיצור מיצחק אפ"ה אם כתבו יצחק דמתקרי חקין פסול וכ"ש אם ידוע דמעולם לא קראוהו יצחק זה יוצא מדבריו בס"ק ס"ז וכן האריך והעלה בס"ק ס"ח וכתב כבר כתבתי דמרן מיירי אעג"ב דרובא חקין ופורתא יצחק אפ"ה אין צריך לכתוב שם דנערות זה דבר ידוע ומפורסם דאין זה שמו המובהק דשמו המובהק הוא יצחק ויש לחקור אם רובא חקין ופורתא יצחק וחתימה ועלי' לתורה תקין ג"כ והעלה דצריך לכתוב המכונה חקין ואפי' בחדא מנייהו או דעלי' לתורה חקין וחותם יצחק או להיפך דעלי' לתורה יצחק וחותם חקין ורובא חקין ופורתא יצחק בכולהו צריך לכתוב המכונה חקין או דמתקרי, וכן כתב לחם רב עוד כתב שם ולענ"ד וכו' ומ"ש מרן דא"ב לכתוב שם דנערות כגון יצחק חקין איירי דוקא דבעלי' לתורה לעולם קרי לי' בשם המובהק וכן לעולם חותם בשם המובהק לבד ורובא דעלמא קרי בשם חקין בכה"ב הוא דאמרו דא"צ לכתוב שם הקיצור אבל אם חותם בשם הקיצור או קרי לי' לס"ת בשם הקיצור בכולה גווני צריך לכתוב דמתקרי או המכונה על שם הקיצור וכן האריך עוד שם וסיים שנית כן וכן האריך בס"ק קל"ב והעלה ברובא תקין כותבין יצחק לחול ובנשקקע יש ג' סברות ואם הקיצור הוא שם העריסה כותבין הקיצור לחוד ובדיעבד מעכב:
תו כתב בס"ק ע"ה ד"ה מיהו כל קיצור השם שהוא שם בפ"ע כתב דה"ה יוסף יוסי הואיל ושם יוסי אינו מצוי בינינו אם כ"ע קרי לי' יוסי יש לחקור אם עיקר שמו יוסף וכן חנני' חנן וברכי' ברוך וכן כתב בספר שמות בשם מהרש"ל דאם נקרא ברוך ועולה לס"ת בשם ברכי' וכן חותם, אז יש לכתוב דמתקרי ברוך ולא אמרינן שהוא קיצור השם כיון דשם ברוך הוא שם בפ"ע ואח"ו כתב ויש לחקור אי לא כתב קיצור השם דהוא שם בפ"ע אם הגט כשר או פסול ויראה לי דלכתחלה דוקא הוא דכותבין אלחנן דמתקרי מנן ואם לא כתב אלא אלחנן כשר כיון דידוע דעיקר שמו אלחנן וס' שמות בשם מיכאל דקרי לי' מיכל כתב בשם ד"א דאם לא כתב מיכל הגט פסול וצ"ע עכ"ל, הנה העתקתי דבריו דכתב בהדיא דגם המחבר בדין יצחק חקין מיירי דוקא בלא נשתקע וגדולה מזו כתב דאיירי בחותם ועולה לתורה בשם יצחק א"כ ממילא הא דכתב הרב בהגה"ה מיהו כל שהוא שם בפ"ע וכו' קאי ג"כ על דברי המחבר ומיירי בגזונא דמיירי המחבר וכן המשמעות בס"ק ע"ה להדיא דמביא על דברי הרמ"א דברי הספר שמות בשם רש"ל גבי ברכי' ברוך וא"כ גם הספק שנסתפק הג"פ מיירי ג"כ כה"ג ובלא"ה ע"כ מוכרח לומר כן כמ"ש בתשובה הראשונה דאל"ה הי' לו להביא דברי הלאם רב ומ"ש מעלתו דשמך עצמו על מה שכתב גבי חקין דלא מקרי נשתקע אין לזה טעם כלל חדא דענין אחד רחוק מחבירו כחה דפים ואיך לא הזכירו עכ"פ לרמז עליו כדרכו ולכתוב זעיין לעיל ס"ק ס"ז, ועוד דלא דמי להדדי כאוכלא לדנא דהרי בהדיא כתב בס"ק ס"ז דעיקר הטעם שהשיג על הלחם רב דלא נקרא נשתקע משום דשם מולי אינו שם עצם כלל, וכן כתב להדיא בס"ק ס"ז וז"ל דידוע דמולי הוא קיצור שמואל וכן בס"ק ס"ח לחלק דביוואנטי הוא לפרקים שם בפ"ע אבל מולי אינו שם בפ"ע והוא ידוע ומפורסם דשם מולי הוא קיצור שמואל וחקון וחקין הוא קיצור השם המובהק יצחק ובס"ק פ"ח האריך להשיג על הלחם רב וסיים לבסוף כיון דכ"ע ידעי דאין מולי שם עצם לשום אדם כלל אלא הוא קיצור השם משמואל ולכך אם כתב שמואל דמתקרי מואל כשר, הרי מבואר להדיא דעיקר טעמו דלא מקרי נשתקע משום דאינו כלל שם בפ"ע וא"כ איך אפשר לומר דבאלחנן חנן מיירי בנשתקע, ועוד דגם בשמואל מולי לא הכשיר אלא בכותב שניהם אבל בשמואל לחוד לא ביאר דעתו ונמצאו הדברים ברורין דעכ"פ ספק הג"פ הוא בלא נשתקע אבל בנשתקע דעתו בלי ספק דעכ"פ אם כתב שם אלחנן פסול אף בדיעבד ואפי' בכותב שניהם יש להסתפק הרבה ולדעת הג"פ פשיטא דפסול כמ"ש דהרי הלחם רב פוסל במולי בכותב שניהם והוא לא השיג עליו רק מטעם דמולי אינו שם בפ"ע אבל בחנן דהוא שם בפ"ע יש לפוסלו אמנם י"ל דגם מהרש"ל מודה דהרי ע"כ צריכין לומר דאף דמרגליות ופעריל אין הנקודות שווין וא"כ בודאי פסול אם כתב שם הנשתקע אע"כ צ"ל דיש לו מעלה אחרת דעכ"פ דפעריל הוא ביאור שם מרגליות ולכך אינו פוסל וא"כ לפ"ז י"ל דעדיף מאלחנן חנן דחנן הוא שם בפ"ע ואין לו שייכות לאלחנן ומ"ש מעכ"ת מצפורה פורה דמקרי נקודות שוין לא ידעתי מה זו ראי' מלבד דאינו מבואר דמיירי בנשתקע, אמנם בלא"ה אין דאי' דהרי עיקר הפלפול הוא בחנן משום דהוא שם בפ"ע משא"כ בקיצור וכינוי שאינו שם בפ"ע והרי כתבתי דכינוי שאינו שם בפ"ע והנקודות שוין לא מקרי נשתקע, אמנם בגרשון וגרשום שהם ג"כ כ"א שם בפ"ע נסתפק בו הג"פ ולא הכריע כתבתי לחלק מ"ש המשאת משה בשם מהרי"ע דנו"ן ומ"ם הם ממוצא א' ומתחלפין לפעמים בדברי חז"ל הביאו ג"כ הב"ש וגם קרובים למבטא א' ואין בני אדם מרגישין לנו"ן ומ"ם וכן מצאתי בהלכות קטנות בההיא עובדא גופא שנסתפק הג"פ ולדעתי הדבר ברור דגרשם וגרשון אינו רק שיבוש הלשון כמ"ש בתשובה הראשונה משא"כ חנן ואלחנן דהוא תרתי לריעותא שהוא ניכר במבטא יותר מגרשם וגרשון ואינם אותיות מתחלפין וגם הוא שם בפ"ע, והג"פ הביא בשם מהר"א ששון שהקשה על גרשם וגרשון דאלו לא הי' שני שמות הי' כשר משום דהוי אמרינן דכ"א כינוי לחבירו ואמאי בפרק התקבל פסלו לנפחא תפתא, ותירץ חדא דתי"ו ונון נרגש יותר ממ' ונון, ועוד י"ל דנפתא הוא שם בפ"ע שוב מצאתי שגם הב"ש הביא באות מ' דברי הרמ"א גבי מיכאל מיכל דאפי' בדיעבד מעכב אם לא כתב מיכל וכן דן ודניאל ולא השיג עליו ונראה שפירש דבריו בנשתקע מיכאל ודניאל אמנם הג"פ שהניחו בצ"ע הי' נראה לו דמיירי בסתמא בלא נשתקע דאל"ה אמאי הניחו הול"ל דס"ל כלחם רב ועוד דכבר כתבתי דהג"פ מודה דגרע ממולי אלא ודאי כדכתיבנא, אמנם לפ"ז הי' מוכח דעכ"פ אם כותב שניהם כשר בנשתקע, אמנם לו יהי' כן עכ"פ נדחה ראיות מעכ"ת שכתב אם כותבין אלחנן דמתקרי חנן הרי אלחנן עיקר וממילא אם כתב אלחנן כשר והנה מבואר דאינו כן ועוד ראי' ממרגליות פעריל דכתב מהרש"ל דכותבין מרגליות המכונה פעריל ואם כתב מרגליות לבד פסול אבל פעריל לבד כשר רק דכותבין מרגליות משום לעז והרי אע"ג דכותבין מרגליות לעיקר משום דהוא שם הקודש אפ"ה אם כתבו מרגליות לחוד פסול ואם כתב שניהם כותבין מרגליות תחלה וכשר וזה ראי' למה שכתבנו בתשובה הראשונה בשם שרה וסאיי' דאם כתב שניהם כשר ושרה לחוד פסול בנשתקע וא"ל דהתם באמת פעריל הוא עיקר רק דמקדימין שם עברי דהם שני הפכים בנושא אחד ועוד אף אם נימא כן יש לומר כל שכותב שניהם מקדימין שם העברי ועושין אותו עיקר א"כ אדרבא ממילא יש להסתפק ג"כ באלחנן חנן אף אם נימא דכותבין שניהם אפשר דיש להקדים חנן ולכתוב דמתקרי על שם אלחנן משום לעז כמו במרגליות פעריל לדעת רש"ל רק דשם מקדימין העברי וכותבין אותו והכא דשניהם קודש יש לכתוב חנן דמתקרי אלחנן משום לעז דהרי לא נתבאר בשום מקום דין נשתקע ועוד דאכתי לא ברירא לן דאפשר דגרוע ממרגליות פעריל דהוא ביאור מרגליות משא"כ אלחנן דאפשר דמטעמא דלעז אין להקפיד ויותר טוב שלא לכותבו כלל ואפשר דאפי' בדיעבד פסול אם כותב שניהם ולמעשה היתי מסתפק בזה ולכתחלה בלי ספק יותר טוב הי' לכתוב חנן לחוד או עוד גט אלחנן דמתקרי חנן וכמ"ש בתשובה הראשונה, ומה שהביא ראי' מקריאת המועט דאין קריאת המועט עושה פעולה לענין דיעבד, כבר נתבאר ממ"ש דליתא דזה דוקא בשמות מחולקים לגמרי משא"כ בקיצורים וכינוים וכן בנשתנה מחמת חולי יש חילוק בין קריאת המועט דשם החולי הוא עיקר וכן נשתקע דאין כותבין אותו וכן גבי שמואל מולי ויצחק חקין כמ"ש למעלה וכן למנהגינו בעברי ולעז כשהלעז אינו ביאור העברי כמו רחל טוקיל ודומיהן דאפי' פורתא עברי כותבין רחל המכונה טוקיל ובנשתנה אין לכתוב רחל. הדרן לדברי הג"פ הן אמת שיש לעיין הרבה בדבריו בכמה מקומות בענין זה, אם אמנם מה שהקשה מעכ"ת מאי נסתפק הג"פ באלחנן חנן ת"ל דהלכה רווחת דאם כותב שם העיקר לחוד כשר אינו קושיא דבהדיא פסק הג"פ דאם לא כתב שם הטפל פסול, ועוד דבאמת כבר העתקתי דבריו בס"ק ס"ז דדעתו דמיירי ברובא חקין ופורתא יצחק וא"כ י"ל דגם באלחנן חנן מיירי בכה"ג, אמנם קשה טובא דסותר דברי עצמו כמה פעמים חדא דבס"ק ס"ז הכריח דמיירי ברובא חקין דאלת"ה פשיטא דאף בב' שמות גמורים כולל הטפל בוכל שום הרי מבואר דמיירי בכותב כל שום וקשיא דידי' דידי' דא"כ היאך כתב דמיירי בחותם ועולה לתורה בשם יצחק ורובא חקין ופורתא יצחק דמאי בכך דאכתי הוי יצחק עיקר והי' נלענ"ד ליישב דס"ל לעולם קריאת העולם עיקר וכן דעת מקצת חכמי ספרדים בחיבוריהם, אמנם בג"פ עצמו ס"ק ב"ח משמע דהסכים לדעת המחבר סעיף י"ח דשם שחותם ועולה לתורה עיקר ופירש הג"פ אפי' כ"ע קרי לי' בשם אחר ודוחק לפרש דבריו לצדדים או בכותב כל שום ורובא חקין או ברובא יצחק ואינו כותב כל שים דא"א להעמיס את זה בלשונו כלל והיותר נראה דס"ל דמיירי בכל גונא או באינו ידוע עליתו לתורה וחתימתו כלל ורובא חקין ופורתא יצחק כותבין יצחק, אמנם אם ידוע עליתו לתורה וחתימתו בעינן דלהוי תרויהו יצחק הא אילו חדא חקין ורוב העולם חקין בעינן שניהם, עוד יש לעיין בדבריו דלקמן גבי יהודא ליאון כתב דמיירי רובא יהודא וא"כ תיקשה נמי אמאי צריכין לכתוב ליאון דכיון דכוללו בוכל שום, אמנם ודאי דדעת הב"י דאפ"ה צריך לכתוב שם הטפל להדיא כמבואר בב"י וא"כ מאי קשיא לי' ביצחק חקין ועוד יש מקום עיון בסי' קצ"ד שהקשה על מ"ש הש"ע דכותב ב' שמותיו להדיא מסי' קכ"ט דכולל הטפל בוכל שום ולא הקשה מיהודא ליאון ואין כאן מקום להאריך:
נחזור לענינינו מעתה נתבאר מ"ש בסיום דברי דבמנוחה נוחה אף בלא נשתקע יש להסתפק אם כתב מנוחה לחוד ולא דמי למ"ש הג"פ דהתם מיירי בחותם ועולה לתורה, הנה כבר כתבתי דמשמעות לשונו כן הוא ובפרט גבי אלחנן חנן שהעתיק דברי. רש"ל ואפשר דמיירי כאן לפי מנהגינו וכתב כן לפי דברי הגה"ה דהמנהג שלא לכתוב וכל שום אמנם אין עיקר כונתי לחלק דוקא בזה רק עיקר כונתי במה שסיימתי דאלחנן וחנן ידוע דהוא קיצור השם משא"כ מנוחה ונוחה דאפשר שאינו קיצור ואין דרך העולם לקצרו וכיון שהוא שם בפ"ע הוי ממילא כרובא מרים ופורתא שרה וכמו שהארכתי בתשובה הראשונה וע"ז כתבתי דאם יראה בעיני מעכ"ת לסמוך בדיעבד דלא דמי למרים ושרה משום דהוא עכ"פ קיצור השם יש לסמוך ע"ו דגם בעיני אינו ספק שקול ועוד כתבתי דיש לעשות סניף אף אם אינו קיצור אכתי הכנ"י מצרף שם העריסה למיעוט לעשותו רובא והנה. נתבארו הדברים על נכון:
ומה שכתב שהביא ראי' מהכרעת הב"ש גבי שרה סאיי' והאריך שם צריך אני לבאר תחלה דברי הס"ש בדעת הלבוש ותחלה אבאר כונת הס"ש בדעת הלבוש ומה שהביא הב"ש בדעת הס"ש לא נהירא לי מלבד מה שמקשה הוא בעצמו עוד תקשה דהיאך כתב דא"צ לכתוב שרה המכונה סאיי' הרי אם כתב שרה המכונה סאיי' פסול לגמרי דאולי אין שרה עיקר השם אמנם כונת הס"ש אזיל לשיטתו והביאו הג"פ שכתב בשם מהרא"י ומוהריב"ל דאף קיצור השם אם הקיצור הוא שס העריסה ומעולם לא נקראת בשם העיקרי כותבין רק הקיצור ואם כתב העיקר פסול וזה בעצמו כונת הס"ש שכתב דשמא אין שרה עיקר השם רק בעריסה קראו לה סאיי' ולכך אין לכתוב רק סאיי' וזה ברור כשמש ומיושב מה שהקשה הב"ש וכן מבואר בג"פ ס"ק ס"ז אפי' בחנולה וחקין ושריילן בידוע שיובא משם יצחק וחנה ושרה דאין לכתוב יצחק וחנה ושרה כיון שמעולם לא נקרא כן ואם כתב כן פסול וגדולה מזו אף באשה ששם זקנתה חנה והי' מכנין אותה חנולה וקראוה חנולה אפ"ה אין לכתוב רק חנולה ביון דמעולם לא נקראת בשם חנה וכ"כ הב"ש באות ב' גבי שערליין וחנולין דאם כתב שרה וחנה דפסול דאעג"ב דודאי כינוים הם לשרה וחנה וחילק ג"כ כמ"ש בתשובתי הראשונה בין שערליין לשארקא אמנם בזה מיושב מה שהקשה הב"ש אבל עדיין לא נתיישב מה שהקשיתי למעלה דאיך כתב דאין צריך לכתוב שרה המכונה סאיי' דהרי כתב שניהם פסול וכן כתב הג"פ להדיא שכן משמעות הס"ש שהביא ג"כ הב"ש שכתב דבני אשכנז יכתבו שרולה לבד וצ"ל דס"ל בדעת הלבוש דבכותב שניהם כשר וכמ"ש בתשובה הראשונה ויתבאר עוד לקמן:
ועוד נלענ"ד לפרש דעת הלבוש דמיירי בידוע שם העריסה שרה וכן מוכח שהבין הט"ז דאל"ה היאך כתב לכתוב המכונה דהרי פסק לקמן דאפילו בשעריל אין לכתוב רק שעריל אלא ודאי דפירשו בידוע שם העריסה שרה ואזיל לשיטתי' דמה שרוב העולם קורין הוא עיקר השם אף לעז וכן ס"ל ברעכיל דכותבין רעכיל לכתחלה אף דהב"ש כתב דהרמ"א מיירי בידוע דשם העריסה רחל אין הכוונה דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי רק כונתו ליישב המנהג לדעת הרמ"א אבל הלבוש אינו מחלק בזה וכן כאן ס"ל כמו ברעכיל דאין כותבין רק סאיי' ולעולם דס"ל דנגזר משרה ולכך כותבין בה' ואפ"ה אין כותבין שרה המכונה סאיי' כמו דס"ל דאין כותבין רחל המכונה רעכיל ולכך שפיר כתב דא"צ לכתוב שרה המכונה אבל אם כתבו אין לפסלו ולא דמי לשמחה פריידא, אמנם דעת הט"ז דסאיי' אינו קיצור השם ודלא כלבוש רק שהוא כינוי לשרה אבל כ"ע מודו דאין סאיי' שם בפ"ע רק דפליגי אם הוא קיצור או כינוי ומעלתו חוזר כמה פעמים דאם סאיי' הוא שם לעז אינו כינוי לשרה, ולענ"ד הדברים ברורים כשמש, דאפי' הוא לעז הוא רק כינוי לשרה בודאי. ומ"ש הב"ש בדעת הט"ז דצ"ל דס"ל דשם סאיי' אינו יוצא משרה אין הכוונה דאינו כינוי לשרה דז"א דהרי בהדי כתב הט"ז דהוא כינוי לשרה רק הכוונה דאינו יוצא משרה דאינו קיצור השם ממנה ולא כינוי היוצא מעיקר השם רק לעו ואפ"ה אינו כינוי רק לשרה ולא דמי לרבקה ריסה שהוא ג"כ כינוי ולא קיצור וכותבין המכונה זולת שריסה יוצא משם רבקה:
ומ"ש מעכ"ת דאם סאיי' הוא כינוי לשרה הוא דמי לשרה שארקע לא ידעתי על מה ולמה, ולענ"ד גרע משעריל ורעכיל דהוא עכ"פ קיצור השם וזה אינו רק כינוי של לעז, וגם בחנה והנלא יש לומר לדעת הט"ז דעכ"פ הוא כינוי לחנה, ודברי מעכ"ת שרצה לומר דאינו כינוי לשרה רק לעז בפ"ע ואפ"ה לא מקרי שרה נשתקע משום שקרובין במבטא קשה מאד בעיני דהם שני הפכים דכיון דאינו כינוי לשרה זולת לעז בפ"ע איך אפשר לומר דלא מקרי שרה נשתקע אחרי שקורין אותה בשם אחר ומה בכך שקרובין במבטא כיון שהוא שם אחר ולא ידענא מ"ש מעכ"ת דלא קיי"ל כלבוש מלבד דהב"ש לא הכריע, ומה שהביא דברי מהריב"ל אינו קושי' דמביא כל הדיעות, אמנם בלא"ה חילוקים אלו שכתבתי הם ברורים כמש"ל לא מבעי' לשיטת הלבוש אלא אף לדעת כל הפוסקים וגם לדעת רש"ל גופי' עכ"פ בעינן תרתי ביאור ושלא יהי' שם בפ"ע ולכך במרגליות לחוד פסול אע"פ שהוא ביאור ואם אינו ביאור אפי' כינוי פסול ועכ"פ לדעת רש"ל ביאור וכינוי שוין ואדרבא גרע כינוי מביאור כל שאינו יוצא מעיקר השם כמו רחל טאקיל וא"כ ה"ה בכינוי בעינן שניהם קרוב למבטא ושיהי' כינוי לאותו השם זולת אין הכרע אם הוא כינוי לאותו שם וגם לשם אחר וכן בקיצור כה"ג ועל זה אנו דנין וכבר כתבתי דאפשר קיצור כזה גרע מכינוי השם. ומה שהביא ראי' מנענעלי וגנענדיל אדרבא לדידי' תקשה כיון דלסברתו הוא שם בפ"ע אמאי לא דמי לאלחנן חנן לכתוב שניהם לכתחלה וכמו באייזק ופולטא אלא ע"כ דנענעלי אינו שם בפ"ע כלל רק קיצור השם מגנענדיל וכל שאינו ידוע אם קראוהו בשם העיקר אין לכתוב רק הקיצור רק דתחלה סבר דדמי' לשרקא ולבסוף כתב דדמיא לשעריל:
ומ"ש ליישב דברי הג"פ בענין גרשם דיש לחלק בין נשתנה מחמת חולי כמה קולמוסין נשתברו וגם הג"פ האריך בזה והסכים כן אמנם כ"ז לענין אם רובא קרו בשם הראשון דאז יש לחלק בין חולי דאפ"ה השני עיקר משא"כ בשאר סיבה שאינו חזקה אזלינן בתר רובא משא"כ אם נשתקע לגמרי ואף דהג"פ פסק דלחומרא יש להצריך ב' גיטין אף בנשתקע הראשון מחמת חולי ודלא כהב"י מ"מ מבואר דלחומרא בעלמא כ"כ אבל בגרשום וגרשון כתב דיש לסמוך ע"ו בדיעבד מאחר שכבר ניסת משמע דוקא אם ניסת לא תצא: