תשובות הראם חלק ג· רבי אלכסנדר סנדר מרגליות
סימן כא
ב"ה
תשובה לק"ק בוזנאב
בנידון שם מנוחה כתב מעכ"ת שלא נשתקע שם הראשון ומקצתן קורין אותה עדיין מנוחה בודאי אם נשתנה השאלה נשתנה התשובה ואפ"ה לכתחלה לא שפיר עביד והו"ל לכתוב מנוחה דמתקריא נוחה כיון שהוא שם בפ"ע כמבואר בהגהת רמ"א ובכל המחברים, ומ"ש מעכ"ת בשם הגאון ידיד נפשי ש"ב הרב ד"ק טרניפאל ראיתי פא"פ ב"ק סקאליט ודברתי עמו ע"ז והתנצל עצמו שכ"כ הי' פשוט בעיניו שכל הנשים שניתן להם שם עריסה מנוחה קורין אותה נוחה ולא ידע כלל שיש אשה בעולם שקורין אותה מנוחה ולא ידע שנוחה הוא שם בפ"ע, אמנם מה שרצה לפרש בדברי הב"ש דשם נוחה אינו שם בפ"ע הוא פירש זר ורחוק וחלילה לרומע"ל מוחזקני בו בבעל סברא ישרה לפרש פירוש כזה אף באמירת פשט גמרא בהלכה תוספות ק"ו בדברי הפוסקים ולסמוך עליו הלכה למעשה, והנה הב"ש הביא שם מנוחה באות מ"ם ושם נוחה באות נו"ן ולא הזכיר בשום מקום שהם אחדים וכן בס"ג של מוהר"ם כתב באות מ"ם מנוחה שם אשה ובאות נו"ן כתב נוחה שם אשה ובס"ג שלי העתקה מהגאון מ"ו פייביש לא הזכיר מנוחה כלל וכתב נוחה, וכן בז"מ הזכיר מנוחה שם אשה ואח"כ באות נו"ן כתב נוחה בה', ובא"ב של הגאון מור"ם חריף וז"ל מנוחה נ"ל לכתוב בח' וה' כי הוא שם קודש, וגם יש לכתבו מלא כפי הברת קריאתינו, גם במקרא נמצא לפרקים מלא וחסר לפיכך עדיף לכותבו מלא שמסכים עם הקריאה, ואח"ז באות נון כתב נוחה נ"ל שהוא שם קודש מלשון נוחה או מנוחה לפיכך יש לכותבו בה', משא"כ אם הי' כותב נוחא אפשר דהאי שינוי השם הרי דלא נסתפק מעולם אם הוא קיצור השם רק שהוא שם בפ"ע נגזר מלשון נוחה או מנוחה דהיינו שהוא לשון מנוחה אבל אינו קיצור השם מנוחה ודוק וכן בא"ב של הגאון מוהר"ר אברהם שרענצליש כתב באות מ"ם מנוחה שם אשה ואח"כ באות נון נוחה כ"כ מור"ם חריף ומ"ו מו"ה פייבוש בקראקא בגט א' (וכן מצאתי בהלכות קטנות שם נוחה ולא הזכיר שם מנוחה) וכן נ"ל להוכיח דדעת הב"ש דאינו קיצור השם דהרי כתב באות מ"ם מניחה המכונה נוחל ואי ס"ד דנוחה הוא קיצור השם ממנוחה ממילא נוחל הוי ג"כ קיצור השם ממנוחה כמו צפורה פורה או פיאור ודומיהן והושקא ליהושיע ולדעת הט"ז אברהם עברליין או אסרלן ודומיהן ואין להקשות דאכתי אמאי לא הוי נוחל קיצור השם לנוחה כמו שרקא לשרה דז"א די"ל דידוע דאינו כינוי לנוחה כמו שכתב הט"ז בשם אבלי שאינו כינוי לאבא רק לאברהם ומ"ש מעכ"ת מדלא כתב הב"ש ודלא כנ"ש ש"מ דלא פליג עלי' אין זה הכרח דהב"ש לא נשתעבד בק"ס דלא כאסמכתא לרדוף ולהשיג תמיד על הנ"ש, והנה בחנני' וחנניהו וחזקי' חזקיהו וזיסקינד חולק ג"כ עליו ולא הביאו, אמנם באמת הוא להיפך דהנ"ש אינו חולק עם הב"ש דז"ל הנ"ש נ"ל לכתוב בח' וה' ואפשר שהוא קיצור השם של מנוחה, והנה החליט תחלה בפשיטות לכתוב בח' וה' ואח"כ ואפשר וכו' משמע דוה ברור שהוא שם קודש רק אעפ"כ כתב דאפשר שהוא קיצור ולא הוי ברירא לי' שהוא שם בפ"ע, וא"כ אין נ"מ בדרך פשוט ואם הב"ש ס"ל לפשוט דהוא שם בפני עצמו מה הי' לו לכתוב דלא כנ"ש. מאחר שאינו חולק לדינא דהרי גם הנ"ש נסתפק ומשמע לו יותר שהוא שם בפני עצמו וספק קיצור אין נפקא מינה לדינא כיון שאינו ודאי קיצור וכיון שבררנו דשם נוחה הוא שם בפ"ע הדבר פשוט דאף בלא נשתקע יש לכתוב מנוחה דמתקרייא נוחה כמו אלחנן חנן יוסף יוסי כמבואר בג"פ עזרא עוזר נתן נטע מנחם מן וחנני' חנניהו וחזקיה חזקיהו אם ידוע שם עריסה חזקיהו לדעת הב"ש ובדיעבד אם כתבו שם הראשון סגי (ובסוף החשובה אבאר דעת') אמנם בנשתקע שם הראשון יש להסתפק דיש פנים לכאן ולכאן די"ל כיון שהוא שם בפ"ע הוי נשתקע השם או כיון שהוא עכ"פ קיצור מנוחה ג"כ י"ל דלא חשיב נשתקע ויש להביא קצת ראי' מהג"פ בס"ק ס"ז וס"ח וס"ק קל"ב שהאריך:
והביא ג' דיעות ביצחק חקין ושמואל מולו דאם נשתקע שם העיקר דדעת לחם רב לפסול בדיעבד ודעת ת"ה (וכן דעת מחברים שלנו חכמי אשכנז) דאפילו לכתחלה יש לכתוב העיקר והוא הסכים ג"כ דלא כבעל לחם רב וכתב דהראי' שהביא מהב"י מחיים ביבאנטי אינו ראי' משום דשם ביבאנטי הוא שם בפ"ע משא"כ שמואל מולו ידוע ומפורסם שהוא קיצור השם המובהק שמואל ואינו שם לעצמו עיי"ש ועוד כתב בס"ק ע"ב דיש לחקור אם לא כתב קיצור השם שהוא שם בפ"ע אם הוא כשר או פסול ויראה דדוקא לכתחלה כותבין דמתקריא חנן אבל בדיעבד אם לא כתב אלא אלחנן לחוד כשר כיון דידוע דעיקר שמו אלחנן, ובס"ש כתב בשם ד"א בשם מיכאל דקרי לי' מיכל דאם לא כתב מיכל הגט פסול וצ"ע ובאמת לענ"ד מיכל אינו שם בפ"ע לזכר זולת הוא כינוי גם ליחיאל וגם למיכאל יש כינוים אחרים וכבר דברו המחברים בענינים כאלו), והנה בכאן לא הזכיר הג"פ כלל מתשו' לחם רב ומכל הפלפול של מעלה, והניח בצ"ע דברי הב"ש, ולמעלה הביא דברי הל"מ אפי' בדבר שאינו שם בפ"ע פסול, אמנם הדברים פשוטים דכאן מיירי בלא נשתקע שם הראשון כמבואר שם בפשיטות, וא"כ נראה דע"כ לא הקיל רק בחדא לריעותא בנשתקע ואינו שם בפ"ע והדבר ידוע שהוא קיצור כמ"ש בס"ק ס"ז וס"ח בשמואל מולו ויצחק חקין או בשם בפ"ע ולא נשתקע אבל בתרתי לריעותא לא הקיל דאל"כ הו"ל לאשמועינן רבותא טפי דאפילו בנשתקע עיקר השם וכתב העיקר ולא כתב הקיצור שהוא שם בפ"ע שהוא כשר וא"כ איך נעמוד ונקיל מדעתי' דנפשי' בחומר א"א במה דמשמע מדברי הג"פ להחמיר ועוד יתבאר לקמן דמנוחה נוחה גרע מאלחנן חנן והנה כל הראיות שהביא מעכ"ת אינן מכריעות מכחה טעמים חדא די"ל דאף אם הי' ברור דבסאייה והנלא הם שמות לעז מ"מ אינן שמות לעצמן רק כינויים לשרה וחנה כמו כל הכינוים כמו סירקא והנקי' ודומיהם ולא עוד שאינן כינוי לשם אחר ולזאת אם נקרא בעריסה בשם הקדש כותבין שניהם אבל אם לא נקראת רק בשם לעז אין כותבין רק הלעז דהרי אפי' בשרה שארקא הסכים הב"ש לדינא לכתוב שארקא ק"ו כאן אף למאן דס"ל דכותבין שניהם משום דידוע וברור דשם אחד הוא משא"כ כאן דהוא כינוי לעז ואינו השם ממש ובאמת צריכין אנו לחילוקים הרבה בעניני הכינוים דהרי אנו נוהגין לכתוב תמיד השם עם הכינוים ובשמחה פריידא כתב הלבוש דאם נשתקע שם שמחה כותבין רק פריידא וצ"ל דכינוים של שם קודש שקרובין לשם קודש כיון דאיכא תרתי לטיבותא דידוע שהוא רק כינוי ואינו שם גמור וגם ידוע שהוא כינוי לאותו שם דוקא וגם הוא קרוב לאותו שם במבטא לא חשוב נשתקע כמ"ש הת"ה ואני תמה לדעת מעכ"ת בפשיטות הי' לו להביא ראי' ממ"ש הט"ז דכותבין שרת המכונה סאייא וכן הי' לו להביא ראי' מהרבה כינוים ששם העריסה ידוע כותבין שניהם אלא ודאי כדכתיבנא וצריכין אנו לדמותו למ"ש הת"ה סי' י"ב גבי שרה שערליין, אמנם אינו ראי' עדיין לאלחנן תנן אם נשתקע שם אלחנן כיון שחנן הוא שם בפ"ע ואינו כינוי של אלחנן ואף דאם אינו שם בפ"ע רק קיצור עדיף מכינוי דא"צ לכותבו לכתחלה מ"מ אם הוא שם בפ"ע הוא גרע מכינוי אף דגם הכינוי הוא לעז לעצמו משום דעכ"פ הוא טפל לשם קודש שלו הא חדא ובר מן דין אין כאן ראי' של כלום ועיקר דאולי גרע טפי אפי' מאלחנן חנן דהרי הג"פ דקדק בס"ק קכ"ט דאלו לא הי' כתוב בתורה גרשון היינו אומרים לגרשון הוא כינוי לגרשם וכן כתב בשם מהר"א ששון ולפענ"ד אפי' כינוי לא הי' רק קיצור השם ושיבוש הלשון כמו שאכתוב לקמן בזוסקינד זיסקינד ופאלומבא פאלונבא כיון שאין הרגש גדול במבטא ואפ"ה כיון שעכשיו נמצא כתוב גרשון בנון הוא שם בפ"ע לגמרי וצ"ל לחלק בין גרשון לחנן משום דשם הסדר ודרך העולם לקרוא לאלחנן חנן אבל גרשון לא נודע מעולם שיהא כינוי לזה קל וחומר בן בנו של ק"ו לשם נוחה שמעולם לא נודע אם דרך לקרוא למנוחה נוחה ואולי למי ששמה מנוחה אין דרך לקצר כלל וקוראין אותה מנוחה כמו כמה נשים בקהילתינו וקוראין אותה מנוחה וא"כ כיון שזו היא יחידה אולי גם במשפחתה שקיצרו שמה נוחה הוי נשתקעת שם הראשון ועוד אומר אני שלא מצאנו להט"ז גבי סאייא אם נשתקע שם שרה וכתב שרה לחוד דכשר, ולא דמי לאם כתב שרה המכונה סאייא אף דנשתקע שם שרה מ"מ כיון שכתבו שרה המכונה סאייא וידוע שסאייא הוא כינוי לשרה אין כאן לעז, וגדולה מזו כתב מהרי"ק בשם באלי אם כתב אליהו אע"ג דשם כתב הטעם דשם באלי אינו שם עצם כלל מ"מ הא דידן עדיף דשם באלי אין לו שום שייכות בעולם לשם אלי' אבל שם סאייא ידוע לכל העולם דעכ"פ הוא כינוי לשרה ושייך לו משא"כ אם כותב שרה לחוד אין הכרע מדברי הט"ז להכשיר, וא"ל דאכתי תקשי שמקדים הטפל לעיקר כיון שכל העולם קורין אותה סאייא, דזה אינו דשם הקודש לעולם עיקר נגד כינוי שלו, וכבר כתבתי בתשובה ליישב קושית הב"ש ס"ק ל"א ולחלק דודאי כל שם קודש הוא עיקר נגד הכינוי השייך לו אבל לא נגד הכינוי שאין שייך לו, ועוד נראה לענ"ד דבלא"ה אין ראי' מהב"ש משם סאייא דבאמת לא נודע לנו מעולם שסאייא הוא שם בפ"ע רק חששא בעלמא אמנם מה שהוא כינוי לשרה הוא ידוע בבירור ואם כן ליכא לעז כלל דמי איכא מילתא דאנן לא ידעינן ואינהו ידעי וא"כ כיון שכותבין שרה המכונה סאייא בודאי יאמרו שהוא כינוי של שרה ולא שם בפ"ע כיון שלא נודע בעולם שהוא שם בפ"ע, וכינוי לשרה כ"ע יודעים רק אם ידוע בבירור שלא הי' שם העריסה שרה אעפ"כ איכא חששא דלעז כיון שמעולם לא קראו אותה שרה, משא"כ חנן ונוחה שהוא להיפך שהם ידועים לשמות בפ"ע לכל העולם ובפרט בשם נוחה שלא נמצא בשום מקום ובשום ספר שדרך שם מנוחה לקצרו ולקרוא נוחה זולת הנ"ש שכתב בלשון אפשר. ובמירא מירוש לא ידענא מאי דקשי' לי' דמירא ומירוש הוא שם אחד לעז יש מגעגעין מירוש ויש מגעגעין מירא ושניהם כינוי למרים אמנם אם לא נודע שם העריסה מרים אין לנו לכתוב רק שם הלעז מחמת חשש שמא לא נקראת על שם מרים וכן אם אין ידוע דשם העריסה מירוש וקורין אותה מירא מהיכי תיתי לשנות השם שקורין אותה ומה עדיפות יש למירוש שנכתוב אותו לעיקר כיון שלא נקרא מעולם באותו שם והיא לעז כמו מירא, ואדרבא אולי עיקר השם הי' מרים והכינוי מירא ע"כ יש לכתוב מירא לבד אבל אם ידוע דשם העריסה מירוש אעג"ב דקורין אותה מירא יש לכתוב מירוש דהיא עיקר שם העריסה ואין כאן שינוי כלל דשם אחד הוא וכן באלו גוטא וגוטליין הכל שם א' כמ"ש הב"ש באות ב' רק בהגיגוע יש שינוי ומה שהביא ראי' מהג"פ מגרשם וגרשון מלבד כי הג"פ לא הכריע אמנם דבריו בלא"ה צ"ע במ"ש שני צדדים צד הראשון דהוי נשתקע כיון שכל העולם קורין אותו גרשון וכתב יש לסמוך ע"ז בדיעבד שכבר ניסת וצד השני דלא חשיב נשתקע אפי' נשאת תצא וצ"ע דלצד הראשון אם נימא דחשיב נשתקע א"כ לכתחלה יש לכתוב גרשון בנון ואם כתב במ"ם פסול וצ"ע, אמנם אף לפי הצד שכתב דלא חשיב נשתקע אין ראי' לנ"ד משום דמ"ם ונון הם קרובים ממוצא א' וכמעט דאין ניכר החילוק בקריאה וכמ"ש המשאת משה סי' י"ב בשם מהרי"ט וז"ל בשם פאלומבא ופלונבא דמ"ם ונו"ן הני בהני שייכי לפמ"ש בעלי הלשון דהני תרי תלויות בחוטם והכי דק ואשכח בדברי חכמים דמחלפי להו עכ"ל מהרי"ט וכן נראה הסכמת בעל ס' שמות בשם גרשון עכ"ל המשאת משה, והנה אין ס' שמות ת"י לידע החילוק בין פלומבא לפלונבא ולפלונבל לגרשון וגרשם ומדברי המחברים נראה בפלומבא ופלונבא עיקרם שם א' זולת שמשתנה בשינוי לשון ספרד ופורטגאל משא"כ גרשון וגרשם שהם שני שמות, ממש ומ"מ לפי מ"ש אין ראי' למה דגרשון וגרשם לא חשיב נשתקע למנוחה ונוחה דניכר היטב במבטא והם שני שמות ממש, ומה שהביא ראי' מנ"ש בשם זיסקינד בחנם טרח דבלא"ה הוא ט"ס וכן הוא בס"ג שלי בא"ב של הגאון מו"ה שלומציא וז"ל הנה על הא"ב של רש"ל שכתב זוסקינד ובמקומות שקורין זיסקינד כותבין זיסקינד והגית על זוסקינד כ"ז מיירי באשכנז ובמקומות שקורין בחיריק כותבין בחיריק כן מצאתי וראיתי הלכה למעשה מהגאון מו"ה נתן מלובלין שצוה לכתוב זוסקינד בוא"ו אף שאמר שחותם א"ע ביו"ד וקורין אותו ביו"ד כי אמר במקום שוריק אף בלשון אשכנז אבל נוהגין לכתוב זיסקינד ביו"ד עכ"ל והכונה דיש מי שסובר דהא דכותבין זוסקינד בוי"ו באשכנז משום דקורין אותו בחולם ולכך במקום שקורין אותו ביו"ד הוא שם אחר לכך כתב דהוי"ו במקום שורק ולכך אף אם קורין אותו ביוד משמעות א' לשניהן לשון מתיקות רק שהעולם משבשין הקריאה לפי שהם קרובין מאוד במבטא אבל הוא שם א' ועיקר השם מתחלה נקרא זוסקינד רק שהעולם אין מדקדקין בין שורק לחיריק ומשבשין הקריאה וכל שהוא שם א' רק שהשינוי הוא מחמת שאין העולם מדקדקין בקריאה ומשבשין אותו והכל יודעין שעיקרו שלא כמו הקריאה כותבין העיקר וכמש"ל בשם גרשם אילו לא הי' שם גרשון כלל כותבין רק העיקר ולכך כותבין זוסקינד שהוא עיקר השם ושם זיסקינד אינו שם כלל:
נחזור לענינינו לנ"ד דנלע"ד אם נשתקע שם הראשון אף אם כבר ניתן הגט בשם מנוחה לבד צריך גט אחר בשם נוחה ואף אם כתב מנוחה דמתקריא נוחה יש לפקפק כיון דשניהם שם קודש ואולי נוחה שם בפ"ע וכיון דנשתקע שם הראשון אין לכותבו אמנם אם יש מיעוט שקורין עדיין מנוחה יש להסתפק עדיין אם כתבו שם מנוחה לבד. ואין ראי' ממ"ש הג"פ באלחנן חנן דהג"פ מיירי בחותם ועולה לתורה בשם אלחנן והעולם קורין אותו חנן דשניהם הוי עיקרים ואם לא הי' קיצור השם היינו צריכים לכתוב שניהם כיון שמכירים אותו במקום הנתינה בשניהם רק כיון דידוע דעיקר השם אלחנן וחנן הוא קיצור כשר בדיעבד. משא"כ באשה זו די"ל דהוי כרובא מרים ופורתא שרה משום דאולי נוחה אינו קיצור ממנוחה וכן מבואר בכמה מחברים ומוהרח"ש דאף בשם עריסה אם הוא מיעוט הוי כרובא מרים ופורתא שרה, אמנם אם נראה בעיני הרב דקהלתכם ובעיני הלומדים לסמוך בדיעבד מאחר שכבר ניתן הגט דעכ"פ לא דמי לרובא מרים ופורתא שרה כיון שעכ"פ הוא קיצור השם ג"כ וגם יש לצרף סניף מה שהכנסת יחזקאל נסתפק דאולי שם העריסה מצטרף עם המיעוט למהוי רובא ואף שלדעתי אינו ספק כלל מ"מ אפשר לעשותו סניף אמנם לכתחילה צל"ע דאפשר דלא סגי במנוחה דמתקריא נוחה לבד כיון דרובא נוחה והי' ראוי ליתן שני גיטין א' מנוחה דמתקריא נוחה וא' נוחה לחוד, אחר כתבי כל הנ"ל ראיתי דרך ארעי בס' מאיר נתיבות שהביא בשם גינת ורדים שדיבר בענין זה בשם דבורה דאבריש לחלק אם נשתקע שם דבורה, אמנם אין הספר גינת ורדים ת"י, והחונן לאדם דעת יצילנו מכל מכשול וטעות: