אור ברסלב

תשובות הראם חלק ג· רבי אלכסנדר סנדר מרגליות

סימן יח

סימן יז

ב"ה

שלום וישע רב אליו יקרב אור נערב. ה"ה כבוד הרב המאוה"ג ש"ב וכו' מו"ה יצחק אייזיק נ"י

עם היותי טרוד בכמה ענינים פניתי א"ע מכל צד לעיין בדבר העגונה לאהבת מעכ"ת ולעיין בדברי קדשו. והנה לענ"ד לא מצאתי שום מקום להתלות עליו ולהוציאה אפי' מספיקא דאורייתא, והנה מ"ש בשם בני דוד שכתב בשם המבי"ט באומר באה רוח סערה וטבעו כולם יצאו מאיסור תורה דברים אלו מועתקים ג"כ בקונטרס עגונות סימן תל"ה, אמנם רומעכ"ת העתיק בצדו דברי מהרח"ש שכתב נטבעו בלי הצלה, ודברים אלו סותרים זא"ז ובודאי פליגי אהדדי ובאמת המבי"ט לא הביא שום ראי' לדבריו והמבי"ט עצמו כתב להיפך דדוקא בנטבעו ומתו וכאן סתם דבריו דנטבע לחוד מהני ולא פירש שום ראי' ותשובה למאי דמשמע מדברי כל הפוסקים להיפך עד שבא בנו מהרי"ט ופירשו בח"ב חלק וה"ע סי' ל"א ונדחק מאד ליישב לשון הפוסקים המבוארים להיפך, ואלו תמצית דבריו שם דכל שהעד מעיד שטבע בודאי אין לנו לומר שראו שנפל וצפו מים על ראשו ומעיד שטבע שכמה פעמים שטובעים ועולים והמעיד שטבע להודיע מיתתו בא וסתמו שטבע ולא עלה וכל עצמן של הרמב"ן והרשב"א והריב"ש לא באו אלא לחלק בין מם שאל"ס למעיד שטבע או שנשברה הספינה ותדע מעובדא דחסא דלא אמרו לה ולא מידי אע"פ שלא הזכיר בעדותו ששהה משום דמסתמא אינו אומר טבע פלוני אא"כ ראה שטבע ולא עלה עכ"ל. והנה הרב ז"ל נדחק מאד בלשון הפוסקים להעמיד דבריו ולשון הרמב"ן והרשב"א והריב"ש לא משמע כן שהרי הב"י כתב בשם הרמב"ן וז"ל וצריך לחקור אם ראה שטבע במים ושהה עליו כדי שתצא נפשו וכן סתם הרמ"א בהגהה סעיף ל"ד וכן הסכימו האחרונים וכן נראה מדקדוק לשון הרמב"ם שכתב לים הגדול ומת, וגם אח"כ כתב שטבע ולא עלה משמע דוקא במעיד בפירוש טבע ומת או לא עלה אז אמרינן דהוי כמעיד ששהה הא לא"ה לא הוי כמעיד ששהה. והנה מו"ה בצלאל אשכנזי רצה לדקדק מדברי הרמב"ם בפירוש המשנה שפירש ספינה שאבדה בים היינו שלא נשאר לה עוגין ומשוטות משמע אבל נשברה ונפלו אנשיה לים הוי מים שאל"ס, אמנם לענ"ד א"א לומר כן בדברי הרמב"ם שלבד מ"ש למעלה שמדקדוק לשונו נראה להיפך, אמנם מלבד זה הרי דברי הרמב"ם מבוארים להיפך שהרי בפ"ט מהלכות תרומות ובפ"ו מהלכות גירושין כתב בהדיא דמי ששטפו נהר נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים וא"כ מאי בין נשברה הספינה ונפל לים לשטפו נהר (וראיתי למעכ"ת שהעתיק בדברי מהר"ב אשכנזי וכיסום המים ובאמת לא נמצא זה בדברי מהר"ב אשכנזי ולא בשום פוסק לחלק כן וגם לפ"ז הי' מקום לחלק גם לאותן שפירשו ההיא דספינה שאבדה היינו נשברה ולחלק בין כיסום המים או לא), אמנם באמת יורה דאין כאן פלוגתא בין הרמב"ם לכל הפוסקים אמנם מה שפירש הרמב"ם שאבדה שנשברה כליה ולא פירש נשברה, נלע"ד דזה בעצמו דחקו לפרש כן משום דההיא דשטפו נהר הוא מהירושלמי דקתני התם על הא דר"א בן פרטא דשלשה דברים נותנין עליהם חומרי חיים וחומרי מתים קאמר התם תני הוסיפו עליהם גררת ויחיה נפלה עליו מפולת ושטפו נהר, והוי קשי' לי אי ספינה שאבדה היינו נשברה א"כ היינו שטפו נהרי ומאי הוסיפו לכך פי' דספינה שאבדה אינו נשברה אבל אחר שהוסיפו שטפו נהר ממילא אין פלוגתא בין הרמב"ם לפוסקים שכל שלא שהה כדי שתצא נפשו היינו שטפו נהר וכן מבואר בהדיא בדברי הה"מ פי"ג מה' גירושין שכתב ומתבאר מדברי רבינו שמים שאל"ס וכו'. והנה הכ"מ השיג על הגירסא שמים שיל"ס. ולענ"ד העיקר כגירסא זו והם ממש דברי הרשב"א, בחידושיו ליישב ראיות הראב"ד מעובדא דחסא כאשר, אעתיק לשונו לקמן. ומ"ש הכ"מ שהרי בפירוש כתבו, רבינו למעלה, לא ידעתי מאי ראי' היא זו דשם קאי, על העד דכל שראה העד ששהה כדי שתצא נפשו יכול להעיד עליו בסתם ועוד דהתם י"ל דמיירי שמעיד בפירוש ששהה עליו כדי שתצא נפשו אבל בטבע ומת לא שממנו. ובאמת מדברי הראב"ד שהביא ראיה מעובדא דחסא כמ"ש הרשב"א והרא"ש מבואר דס"ל, דגם במים שיל"ס שייך בדדמי ולכך הביא ראי' דאיפשטא בעיין. אמנם הה"מ דקדק מדקאמר דוקא בים הגדול ומת אם ניסת ל"ת משמע דוקא בים הגדול אף דקאמר, מת חיישינן לבדדמי דהוא ס"ל דלא איפשטא בעיין, אבל במים שיל"ס ואמר טבע ומת לכתחלה תנשא דלא, שייך בדדמי והן הן דברי הרשב"א בחידושיו שאחר שהביא ראיות הראב"ד מעובדא דחסא דאיפשט בעיין, כתב כדברי הרמב"ם דדעת הרמב"ם כדעת הרי"ף. דלא איפשט בעיין ונראה מדברי הרמב"ם דדוקא במים שאל"ס שייך בדדמי אבל במים שיל"ס שאפשר לעמוד על בוריו של דבר לעולם אינו מעיד אא"כ עמד על, בוריו של דבר היינו שעמד שם כדי שתצא נפשו ואח"כ מעיד עליו הא לא"ה אינו מעיד והלכך כל שמעיד סתם שמת במים שיל"ס נאמן עכ"ל ומדברי כולם נלמד שצריך שיאמר מת אבל טבע לחוד לא מהני ואין כאן עדות כלל אם שהה כדי שתצא נפשו אם לאו ועיקרן של דברים בטבע לחוד אף אם לא חיישינן בדדמי מ"מ הוא ספיקא דאורייתא משום דכל שאינו מעיד רק על טביעה י"ל דלא שהה כדי שתבא נפשו דאף בלא שהה קורין טביעה, ובמעיד טבע ומת או טבע ולא עלה תליא בפלוגתא אי אפשטא בעיין דלא חיישינן לבדדמי או דחיישינן לבדדמי ואי העיד בפירוש טבע ושהה כדי שתצא נפשו הוי משאל"ס, ולא הבינותי מאי דקשיא לי' למע"ל בסוף ס' מנ"ח שלו על דעת הריב"ש דס"ל לדעת הרי"ף בלא קברתיו אם ניסת תבא דהיאך משכחת לה משאל"ס לא תצא, דהדבר פשוט שהעיד ששהה כדי שתבא נפשו ולא שייך בדדמי והא דלא משני כן משום דאכתי הוי קשיא לי' משאל"ס נינהו כמ"ש ותסברא וזה פשוט:

אמנם אני הוכחתי בתשובה דודאי דעת הראב"ד והרשב"א והרא"ש דדעת הרי"ף אינו כן אף דמפשטא דלישנא דהרי"ף משמע כן אינו מוכרח דהרי הם דחו דברי הראב"ד משום דבמים שיל"ס לא שייך בדדמי וא"כ תקשה ממ"נ אם פרשו עובדא דחסא שהעיד בפירוש ששהה כדי שתצא נפשו ממילא אמאי לא דחו דברי הראב"ד בזרוע דאין ראי' כלל מעובדא דחסא דהא ודאי לא שייך בדדמי. ואי לא העיד בפירוש א"כ בפשיטות הו"ל להקשות אמאי לא אמרו להו ולא מידי לפ"מ דס"ד דגם במשיל"ס שייך בדדמי אמאי לא אפקוה מבעלה, א"ו דס"ל אם ניסת לא תצא משום חששא דבדדמי ומיירי עובדא דחסא שהעיד טבע ומת או ולא עלה ולכך תליא הדבר אי איפשטא בעיין או לא ולא כמ"ש הק"ע למהרח"ש דעובדא דחסא מיירי שש בהעיד ששהה עליו ודוק:

נחזור לענינינו דנראה אף המבי"ט בשיטת בנו הרי"ט אמרה ולדברי שניהם דוקא במעיד להתיר עגונה, ואף בא"י המסל"ת ועכ"פ להודיע מיתתו נתכוין אמרינן שפיר אף שמעיד על טביעה לחוד ודאי כונתו ששהא כדי שתצא נפשו דאל"כ האיך מודיע מיתתו אבל כאן לא העיד על טביעת אנשים דק על טביעת הספינה וכאשר אבאר לקמן ואין כאן עדים שראו כל האנשים שבתוכה שנטבעו ושהו כדי שתצא נפשם וראיתי למעכ"ת שתלה היתרא דהאי איתתא בכמה אופנים אחת נראה מדבריו כיון שבעל הספינה המעיד שהה בספינתו ומן מה אחר טביעת הספינה שהרי אח"כ נסע לספינה קטנה לראות אם נשאר חי בתוכה ודאי שהה כדי שתצא נפשו ולכך יצאה מאיסור תורה, ועוד הביא בשם המבי"ט כל שלא בא לביתו י"ב חודש יצאה מאיסור תורה, ועוד צירף לזה להוציאה מאיסור דרבנן סברת המבי"ט דטבעה הספינה עדיף ממים שאל"ס ועוד צידד דבנידון זה אף הב"י יודה דהוי ס"ס מצד נפילת הספלאוויץ, ועוד צירף סברת ת"ה דבזמנינו אף אדם בינוני יש לו דין צורבא מרבנן והנה לבבי לא כן ידמה ולענ"ד עדיין לא יצאת מחזקת איסור דאורייתא והנה מ"ש בשהה כדי שתצא נפשם תמיהני ואפי' לנידון דהמבי"ט לא דמי כלל והוא ממש להיפך דנידון המבי"ט הי' דמקצת אנשי הספינה ניצולו על הספינה קטנה ועמדו על עמדם והעידו בפירוש שאמרו שעמדו וראו שנטבע כל הספינה עם אנשים אשר בתוך החדר בים על מקומם וכיסום הים ולא יצא שום אדם מהספינה אבל כאן שראה מרחוק טביעת הספינה מחמת נפילת הספלאוויץ עליהם בודאי לא שלטה עינו לראות לארבע רוחות אם לא קפץ שום אדם מהספינה לתוך הים וגלי אשפלוהו או נשמט דף מהספינה מחמת הכאות הספלאוויש או שנשמט עץ מהספלאוויש וניצל עם הדף וגם רחוק הדבר שהספן לא סר עינו משעה שהתחיל רוח סערה עד שנטבע הספינה וראה שלא קפץ אדם מהספינה וגם אולי קודם שהתחיל להסתכל על ספינה זו התחיל הרוח סערה והספלאוויש להכות בספינה וטרם שסר לראות רגע א' קפץ מהם לתוך הים וניצול והרי הספן לא העיד כלל על אנשים אשר בתוכה זולת על הספינה, ומ"ש דגם בזה אף הב"י מודה מחמת נפילת הספלאוויש וכתב דהוי ס"ס אין זה ס"ס כלל דאטו אם מחו לי' בגירא או ברומח שנים ושלשה פעמים או זרק קידושין או גט שנים ושלשה פעמים וכדומה הוי ס"ס שמא הי' פעם ראשון קרוב לה ספק פעם שני ספק פעם שלישי וזה טעות גמור כי בכל פעם הוי ספק שקול ולא מקרי ס"ס כ"א במעשה אחת יש ב' ספיקות כמו ספק תחתיו, וספק על גבי דרוסה וה"נ דכותי' בנפילת הספלאוויש אף אם נימא דיש לעשותו ספק מה שלענ"ד אינו נכנס בגדר ספק לאמור דנהרגו מנפילת הספלאוויש דאדם סי יכול לשמור את עצמו, אמנם אף אם הוא ספק אכתי כ"א ספק שקול בפ"ע וכבר שגה בזה גאון גדול א' והשבתי לו והודה לדברי, ומה שהביא מעכ"ת בשם המבי"ט דאם לא בא האיש לביתו תוך יב"ח יצאת מאיסור תורה דברים נפלאים ותמוהים להתיר איסור דאורייתא מסברת כרס בלי טעם וראי' לא מראשונים ולא מאחרונים ולא ידעתי אנה מצא כן בהמבי"ט כי ספר המבי"ט בידי וחפשתי ולא מצאתי ומ"ש מתשובת בית יעקב דבריו בלא"ה צ"ע ואיך נסמוך עליו דהרי התוס' בהחולץ ובריש האשה בתרא ובע"ג פ' כל הצלמים ובבכורות וכן הרא"ש כתבו בהדיא דרוב הנטבעים מתים וגם בלא"ה בודאי כן הוא דאל"כ מ"ש משאל"ס אם ניסת לא תצא, ויותר פלא בעיני דברי מע"ל שכתב לדעת ת"ה אם נודע שטבע ע"פ א"י מסל"ת איכא תרי רובא וא"כ לדבריו לכתחלה תנשא וא"כ הוא נגד הגמ' מן ההיפך אל ההיפך דגמרא מסיק אפי' צורבא מרבנן לא תנשא, וחזי דממבי"ט ות"ה ובית יעקב שהביא מעכ"ת נתיר כל הנשים ששהו בעליהן י"ב חודש ולא באו לביתם דלדעת המבי"ט יצאו מאיסור תורה ולדעת ת"ה יש רוב כיון שלא נודע שהוא חי ולדעת בית יעקב ברוב מהני מדרבנן ובודאי אם ירצה לגבב קולות וסניפין שעשו האחרונים לפעמים ולעשות מהם בנינים נתיר כל הנשים העגונות חלילה וישתקע הדבר ומה שהביא בשם לקט הקמח הן הנה דברי המבי"ט הביא בק"ע סי' רכ"ג שעשאו לאיזה סניף וההיא דרבינו משולם כבר תרגמה הב"י בתשו' ומהרח"ש ודוק:

תוכן העניינים

תשובות הראם חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה