אור ברסלב

תשובות הראם חלק ג· רבי אלכסנדר סנדר מרגליות

סימן יז

סימן טו

ב"ה

רב שלום וברכה מאלקים המשדד המערכה. לאהובי ש"ב הרב המאוה"ג החריף ובקי. חכם חרשים, בנן של קדושים, שלשלת היוחסין, נ"י ע"ה פ"ה, כבוד מו"ה משה הרב דק"ק טטערקאב עם סיעת מרחמוהי ה"ה הרב המופלג הנגיד וקצין מו"ה אליעזר נ"י וחד דעמי' ה"ה הרבני המופלג הוותיק מו"ה מרדכי נ"י

הנה הגיעני חבילות תשובות והקיפוני כתנורו של עכנאי ומאוד חשקה נפשי להשתעשע בדבריהם ולטייל עמהם ארוכות וקצרות אבל מה אעשה כי הטרדות סבבוני זולת טרדת פורים אשר לא יכולתי מלט משא אמנם לכבודם ולאהבתם לקחתי מעט פנאי לעצמי בשעה שב"א ישינים בכדי שלא להשיב שלוחם ריקם ואי"ה עוד חזון למועד לעתות הפנאי זולת בעיקר הדין אשיב הנלע"ד ותחלה אשיב על מה שתמהו עלי שלא הבאתי ראי' מתשובות הרא"ש ושו"ת מהרי"ט דלעולם אמרינן ע"ד הראשונה הוא עושה ובלי ספק שלא נעלם זה ממני וא"ל תשובות מהרי"ט אני רגיל לקרות בו כי הם בחונים כזהב וצרופים ככסף מזוקק שבעתים וגם בתשובה שכתבתי אז הבאתי תשובותיו בכמה מקומות וזה לי לעד כי תשובות הרא"ש הלוו הבאתי ג"כ בתשובה הנ"ל בשני מקומות וגם מור"ם מלובלין הביאה באותו תשובה שפלפלתי ואיך בעודי עסוק בה ומה שמשמשו ידי שכחתי אמנם אני אוסיף להפליא הפלא ופלא וכי לזו הצרכנו ומעולם לא עלה על לבי להסתפק בזה כאשר אבאר, אמנם לפ"ד אבאר לרווחא דמילתא אילו היינו צריכים להביא ראי' מזה לא היינו יכולין ללמוד ממנו לבד כי התם עיקר הטעם שלא הוצרך לפרש אחר שכבר פירש ואיכא למימר דבכונה לא פירש שנית מפני שסמך על דיבורו הראשון אבל הכא הזכירו להזכיר קודם הנתינה בפירוש והוא לא הזכיר אתרע ואיכא למימר שחזר בו ועוד בעובדא דהרא"ש ייחד עדים במתכוין להודיע להם הכונה בנתינה וגם מתחלה הי' דעתו ליתנו סתם אחר שהודיע כונתו במתכוין להעדים ובתשובת מהרי"ט לכאורה יש לעיין מתוספתא זו דמבואר אף שהלכו לביתם ואח"כ חזרו אמרינן דע"ד הראשונה הוא עושה וכ"מ בש"ע חלק ד' ובאה"ע סי' כ"ט ס"ט ולכאורה קשיא מההיא תוספתא על הא דכתב הר"ן בקידושין דאע"ג דכפל תחלה אם לא אסיק לא יהא זביני אפ"ה אם לא התנה בשעת מסירה אינו כלום ומכאן הביא הסמ"ע בתשובת גאוני בתראי לסתור דעת מור"ם מלובלין שכתב ג"כ בעובדא דידי' דאמרינן ע"ד הראשונה הוא עושה וחילק בין האי דפטומי שהי' סמוך למעשה ובין עובדא דמור"ם מלובלין שהי' קודם דקודם וכתב דאין לחלק בין הגיד לפני הקונה ובין הגיד לפני אחרים והביא ראי' ע"ז מהר"ן ואף מור"ם מלובלין וב"ח לא חלקו עליו רק כתבו דהי' עסוקין באותו ענין ולכך אמרינן ע"ד הראשונה עושה ונהי דמקח וממכר יש ליישב משום דכיון דבשעת מקח לא הזכירו שום קציצה כלל פ"כ סמכו על דברים שבלב אמנם מקידושין לכאורה קשיא כיון דנתן לה דינר בסתם נימא דנתקדשה בדינר ודברים שבלב אינם דברים א ונלע"ד לחלק דוקא היכא דאיכא מידי למיתלי מדוע חזר מבראשונה כמו בדעתא למיסק שכתב הר"ן דאולי זוזי איצטריכו לי' אבל הכא לא מבעיא בתבע האיש את האשה דליכא למימר שחזרה בה ונתקדשה בדינר אלא אפי' בתבעה האשה עכ"פ אין סברא לומר שנתקדשה בפחות שרצה הבעל ליתן בלי טעם ולכך הוי האומדנא דמוכח וכן בעובדא דמור"ם מלובלין י"ל דחזר בו מחמת שהמסדר אמר שיתן גט סתם, אמנם בעובדא דמהרי"ט אין טעם לומר שחזר בו מה שמתחלה לא רצה ליתן רק על זמן ארוך וגם היא נתרצית על הזמן רק על זמן קצר ממנו ומדוע נתרצה עכשיו ליתן גט שיחול מיד ולכך הוי אומדנא דמוכח ומהני אבל הכא י"ל חזר בו או עילה מצא דהחא לא הי' מקבלת גט ואין מגרשין בע"כ לכך נתפשר ע"ת ואח"כ הוציא מחשבתו אל הפועל וגירשה לגמרי כל זה כתבתי לרווחא דמילתא ועוד לכאורה בלא"ה אין ראי' ממהרי"ט משום דלחומרא חשש הרב ובזה מיושב לכאורה מה שהקשה מע"ל דהא לא כפל תנאה דהדבר פשוט דלחומרא חיישינן אף בלא כפילא אמנם מה שתירץ מע"ל משום דהיא ע"י שליח דברים אלו מרפסין איגרא אם למדנו בשליח ששינה שליחתו דזהו עיקר הדין של הר"ן והרשב"א וכן מבואר בב"ש סי' קמ"ג סק"ז, אמנם אם השליח לא שינה משליחותו ועשה ציווי המשלח לא למדנו דלא בעינן ת"כ ועיין במהרי"ט ח"ר סי' ס"ו ובח"ש סי' יוד במה שהמציא לתלות התנאי בביטול שליחות וכתב הנוסח בתנאי כפול, אמנם אף אם נימא אם תלה התנאי בביטול השליחות לא בעינן כפילא לפי מה שנתן מהרי"ט בקידושין הטעם דאתי דיבור ומבטל דיבור הדבר ברור היינו דווקא היכא דתלי בפירוש התנאי בביטול השליחות אבל האומר רצוני ליתן גט ע"ת באם אבא לא יהא גט לא תלי בביטול השליחות ולא בסופר ולא בלשמה רק תלי התנאי בנתינה דהרי אתקין שמואל לא יהא גט ואף אם השכ"מ כתב בעצמו אכתי עכ"פ מוכח דלשון לא יהא גט אינו ביטול שליחות הסופר זולת ביטול גופו של גט שיהא כחרס והדברים עתיקין בהתשובה שכתבתי בק"ק בראד על דבר הגט שנתן חתן הרב משטיריץ ואין כאן מקום להאריך (דלדעת הרמב"ם עיקר הביטול הוא גופו של גט ואף לדעת הסמ"ג והתרומה דס"ל דביטול גופו של גט הוא ביטול שליחות הסופר והעדים ע"כ צ"ל לדידהו דבתנאי מתנה על ביטול הנתינה דאי קאי על גופא של גט קשה תרתי חדא דלא הכריעו אם יכול לבטל גופו של גט כלל ועוד דהרי כתבו דאף לגרסא דיכול לבטל צריך לבטל בפני סופר והעדים ולא מצינו שהקפידו על זה לא בש"ס ולא בשום פוסק אלא ודאי דקאי על ביטול נתינה ודוק) ומכ"ש דאין מקום לומר דאף למאן דלא בעי שליחות בגט רק משום לשמה לא בעינן כפילא ולומר דהכונה בלא יהא גט יהי' ביטול לשמה דא"כ תיקשה תשובו' הרא"ש שהביא הטור בסי' קמ"ה והבאתיו בתשובה הראשונה, וק"ו בנ"ד שלא אמר לשון לא יהא גט רק ודאי אתר בפשיטות שרוצה גט ע"ת אם יבא במשך שתי שנים תהי' אשתו כבראשונה או לשון אחר וזה ודאי אין משמע ביטול גט רק ביטול נתינה ומילתא דלא רמיא עלי' דאינש כו' ואין להאריך בדברים אלו כי בלא"ה הן דברים שאין להם עיקר ולא נהירין כלל וגם בעובדא דמהרי"ט גם כן אין לומר דהכוונה הי' על ביטול השליחות כיון שלא הזכיר כלום מזה ואדרבא מתחילה הי' דעתו ליתן הגט בעצמו רק אחר שעמד על פרק הנסיעה והי' נחפז ללכת אמר כתבו והיאך נאמר שפ"ד ראשונה סמך מתחלה לא הי' הכוונה על ביטול השליחות והיאך נאמר שעכשיו הכוונה על ביטול השליחות ולומר דהכוונה כתבו ותנו אם לא באתי דאכתי לא ידעינן אם כתבו עכשיו ותנו אם לא באתי או כתבו ותנו אם לא באתי והוא לא פירש כלום, ואף דמהרי"ט המציא בנחפז ללכת שני דרכים ואחד מהם לתלות התנאי בשליחות, מלבד כי שם בעצמו מביא הנוסח בת"כ. אמנם מלבד זה הרב זלה"ה הי' הממציא ראשון בזה והרגיל בתשובותיו יראה שחלק הראשון לא נחלק כסדר הטורים רק סדורים כסדר השנים ובעוד כותבו תשובה זו עדיין לא המציא דרך זה. ומה גם שלא הורגלו בכך ולא נעשה בב"ד של הרב זלה"ה אמנם הדבר פשוט שהורגלו בגט זמן כמבואר שם בתשובה ובש"ע סימן קנ"ד ובזה לא צריך כפילא ואולי גם תחלה לא אמרו רק שרוצה ליתן גט זמן ולכך לא בעינן כפילא ולא הוי תנאי ושייך שפיר שסמך על דבריו הראשונים או שאמר כתבו כתיקון חכמים:

כ"ז כתבתי לרווחא דמילתא. אמנם נפלאתי אנה מצאו שנסתפקתי אי אמרינן ע"ד ראשונה עושה אם לאו ולפי הנראה לא שתו לבם לעיין כלל בתשובותי ומעולם לא נחלק אדם בעולם בזה היכא דעסוקין באותו ענין ואפי' הסמ"ע מודה אם לא הי' קודם דקודם כמש"ל וכן מוכח מעובדא דפטומי מילי. אמנם צריך אני לבאר עיקרן של דברים שנסתפקתי בהם שלענ"ד ראוי להחמיר בנ"ד בשבילן, הספק הראשון שהתחלתי בו הוא דלכאורה יש לדמותו ליוצא בשיירא וקולר, ודעת הרי"ף שכולם שוים לשכ"מ. ולפ"ז לשיטת ר"ת ורש"י דשכ"מ אם עמד חוזר ה"ה לקולר ויוצא בשיירא דחוזר אף אם לא אמר כלום ולא בעינן שום תנאי וכ"ש כפילא משום דיש אומדנא דמוכח מצד המעשה עצמה אף בלא הדיבור. אמנם אכתי י"ל דאם נסמוך על אומדנא לחוד יש חשש דשמא יאמרו יש גט לאחר מיתה ובודאי אף כאן אם נסמוך על האומדנא לחוד יש חשש הנ"ל דהרי אילו הי' מת בתוך משך זמן התנאי היתה מותרת לעלמא במקום זיקת יבם ועכשיו אנו אומרים דחוזר והגט בטל יאמרו דיש גט לאחר מיתה, וע"ז כתבתי דדבר וה תלוי במחלוקת מור"ם מלובלין והחולקים עליו שחלקו בשני ענינים, א' דהחולקים הרש"ל והב"ח והסמ"ע ומור"ם אלשיך ס"ל דבגיטין דבמקום דבעינן ת"כ לבטל המעשה ואפי' מעשה קודם לתנאי לא מהני רק דבעינן דוקא כתנאי ב"ג וב"ר כדי לבטל המעשה הא לא"ה אין כח בתנאי לבטל המעשה ה"ה אפי' אומדנא לא מהני לבטל הגט אף דבש"ד לא בעינן כתנאי ב"ג וב"ר היכא דאיכא אומדנא דמוכח מ"מ גבי גט לא מהני אומדנא לבטל המעשה, ונראה מדבריהם שאפי' לחומרא לא אזלינן בתר אומדנא בגירושין ואין זה ענין לכתבו ותנו דאזלינן בתר אומדנא דשם אנו מפרשים לשונו מ"ש כתבו דודאי לא רצה לשחק א"ו כוונתו הי' במה שאמר כתבו ג"כ ליתן ואין זה ענין לת"כ היכא דבעינן ת"כ לבטל המעשה ומה בכך שהבעל שגג ושכח מלומר התנאי אין המחשבה מוציא מידי מעשה הגירושין אפי' באומדנא דמוכח ומדמחשבת בעלים לא פסלה כ"ש דזה מחשב וזה עובד לא אמרינן לומר שסמך על דעת המסדר והמסדר חשב בלבו תנאי ב"ג וב"ר והם דברים שאין להאריך ולהשיב עליהם מפני הכבוד, וכבר יישב מור"ם אלשיך האי דשכ"מ בדוחק כמ"ש בתשובה הראשונה וגם אני יישבתי לדעת מהרי"ט. ואני תמה דלפי הבנתם שרצו להביא ראי' דאזלינן בתר אומדנא בגיטין וקדושין הי' להם להביא ראי' מגמרא ערוכה בב"ק סוף פרק הגוזל אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין דאי לאו משום טעם דטב למיתב טן דו הוי אזלינן בתר אומדנא:

אבל זה כמה חדשים שכתבתי ליישב דברי הגאון ח"צ שהקשה סי' מ"א על הרא"ש מתוס' דכתובות דף מ"ו ד"ה שלא כתב לה אלא ע"מ לכנסה ולפי מה שביארתי שם אין משם ראי' אפילו לענין קידושין אמנם מה שדימו איילונית לאומדנא וכתבו דדעת הסוברים דצריכה גט משום דלא אזלינן בתר אומדנא ולא ס"ל סברת מהרי"ט א"כ לדידהו אף בקידש ולא בעל בעי גט מדאורייתא וזו לא אמרה אדם מעולם ולדבריהם לדעת הסוברים אליבא דר"מ דגם בממון לא אזלינן בתר אומדנא הקונה דבר ונמצא בו מום אינו חוזר וישתקע הדבר ולא יאמר כי דברים אלו אין צריכים אומד כי אין אשה אלא לבנים ואיהי בעי לאתנויי ולא הוא וכל הקונה קונה דבר שלם ועל המוכר להתנות וכל מה שהוא חסרון בגוף המקח א"צ תנאי:

נחזור לענינינו, ודעת מור"מ מלובלין דאף אליבא דר"מ דבעי ת"כ לבטל המעשה מהני אומדנא אף בגיטין עוד חלקו באם גילה דעתו תחילה ס"ל למור"ם מלובלין דלא שייך חששא דיש גט לאחר מיתה אף דלא כפל התנאי משום דהגילוי דעת תחלה בעסוקין באותו ענין הוי אומדנא דמוכת מצד דיבורו והוי תנאי גמור והוי כאלו הותנה התנאי כפול מפורש ולא שייך הגזירה ורצה להוכיח כן מתוס' בבא מציעא גבי עובדא דפטומי מילי, אע"ג דהוכרח מור"מ להודות דאף באומדנא דמוכח וגם הותנה בפירוש בשעת נתינה רק דלא כפלי' לתנאי' חיישינן דיאמרו דיש גט לאחר מיתה כדמוכח מדשמואל דהתקין כפילא בשכ"מ וכתבו התו' דלשיטת ר"ח ורש"י מש"ה תיקן שמואל כפילא משום דס"ל כרבה ורבא וכמ"ש בתשובה הראשונה בשם הב"ח בפי' דברי הטור מ"מ ס"ל למור"ם דאם הותנה קודם התחלת המעשה עדיף טפי ולשיטת החולקים הוא דבר שאין לו שחר שיהא עדיף מה שאחר קודם המעשה ממה שאמר בשעת מעשה וס"ל דסוגיא דפטומי מילי אתיא כרבנן דר"מ אבל לר"מ כל היכא דליכא ת"כ אף דאיכא אומדנא והותנה בפירוש רק דלא כפלי' לתנאי' אף דהי' קודם התחלה אפ"ה איכא חששא דיאמרו יש גט לאחר מיתה, והתחלתי לפלפל בשני ענינים (אף אלז הי' התנאי והאומדנא שוין כמו בשכ"מ דהאומדנא הוא אם ימות וכן הגילוי דעת בעובדא דמור"ם מלובלין הי' אם ימות משא"כ כאן דאומדנא אפי' אם יחזור אפי' אחר כמה שנים בלא הזמן והגילוי דעת והתנאי הי' על זמן שני שנים) והבאתי ראיות דמאן דס"ל דהולכין בממון בתר אומדנא אף לר"מ ולא בעינן ת"כ לבטל המעשה ה"ה לענין גיטין מתבטלין באומדנא אמנם הבאתי הרבה פוסקים דס"ל דכל היכא דהותנה ולא בפירוש מגרע אף כח האומדנא ולדידי' בנ"ד אדרבא דמה שהותנה ולא כפל מגרע האומדנא ודעת מהרי"ט כדעת הר"ן לחלק דכל היכא שנכנס לבית הספק בעי תנאי כפול וחזות קשה ראיתי בדברי הרב מו"ה אליעזר בהעתיקו דברי מהרי"ע עבר על בל תוסיף והפסיד הכונה וכן לא יעשה שסיים בדברי מהרי"ט וז"ל אבל היכא שהדבר ברור ואומר כן או מגלה דעתו בשעת מעשה א"צ לכפול דגילוי דעת עדיף מתנאי עכ"ל וכ"ז הוסיף מדעתו והפסיד הכונה דכונת מהרי"ט דוקא דלא עלה על לבו הצדה ני וסבור הי' שא"צ לשום תנאי משום שלא הי' ספק כלל אצלו ולכך מהני האומדנא משום דלא הי' צריך להתנות משא"כ בנ"ד שנכנס לבית הספק אם יבא אם לא יבא ובודאי הי' ראוי ליכנס בספק אולי יבא במשך הנ"ל או לא בודאי בעינן ת"כ עוד כתב דאתקין שמואל בשכ"מ ת"כ משום שיורד לספק ווה ממש יציבא בארעא וגיורא בשמי' שמיא, ולא אוכל לירד לסוף דעתו בכל מ"ש בענין וה ואני הוכחתי להיפך דבשכ"מ אינו יורד לספק דהא דומה לו שוודאי ימות דאל"ה הי' הגט פסול בלא"ה להרמב"ם משום בריר' יעו"ש בתשובתי ודברי הר"ן אינם סותרים זא"ז לפי מה שפירשתי דברי מהרי"ט לא מבעיא לשיטת ר"ת דס"ל בהאי דגיטו כמתנתו דמיירי בהדיא דנותן גט מחמת מיתה בפירוש וע"ש בפני יהושע ובמה שהארכתי שם בתשובה ראשונה ס"ל לר"ת דאפי' במצוה מחמת מיתה ליכא אומדנא דפשיטא דבעי ת"כ אלא אפי' לשיטת רש"י ור"ח הרי כתבו התוס' דלהני בעינן כפילא משום דאיכא חששא דשמא יאמרו כו' ואילו התנה ולא כפל הרי נכנס לבית הספק כיון דהתנה וא"כ אם לא כפלי' אין התנאי כלום והדר איכא חששא דשמא יאמרו, כמש"ל אליבא דשמואל לשיטת רש"י ור"ח כל היכא דהתנה ולא כפל איכא חששא דשמא יאמרו. אמנם כאן הדבר ברור שמהרי"ט מודה דבעינן כפול כיון שגילה דעתו שהי' מסופק אם יבא ואם לא יבא כמו בע"מ שאתה כהנת. והנה בענין אומדנא הסכמתי לדעת מור"מ מלובלין דלא כמהרש"ל וב"ח וסמ"ע ומור"ם אלשיך רק דאין דחילוק בין ממון לגיטין אפי' היכא דבעינן ת"כ אליבא דר"מ לבטל המעשה, אמנם במ"ש מור"ם מלובלין דעובדא דפטומי אתיא אפילו לר"מ משום דהותנה קודם אף דלא כפל הוי ככפל בזה. והנה מדברי התוס' והרא"ש בגיטין מבואר בהדיא בסוגיא זו דאתיא כרבנן דר"מ, וגם הוכחתי דלא עדיף מה שאמר קודם ממה שאמר בשעת מעשה והנה לפמ"ש אם לימא דע"ד דבריו הראשונים נתן א"כ מלבד דלשיטת הפוסקים דתנאי מגרע כח האומדנא א"כ אין כאן לא תנאי ולא אומדנא כיון דלא כפל תחלה לתנאו, וכבר כתבתי דגם לדעת מהרי"ט כ"ש שהדין כן בנ"ד דבעינן ת"כ כיון שירד לספק ק"ו כאן שאין הגילוי דעת שוה להאומדנא וא"כ הגילוי דעת הוא ביטול האומדנא ואם נימא כיון דלא כפלי' לא ביטל האומדנא אכתי אף דאיכא אומדנא איכא חששא דגט לאחר מיתה כמו שהוכחתי מדאתקין שמואל. ואם נימא דביטל דבריו הראשונים וליכא רק אומדנא לחוד א"כ גם מור"ם מלובלין מודה דאיכא חששא דשמא יאמרו ועכ"פ אף אם אמרינן דע"ד הראשונים נתן אינו מועיל כלום כיון דלא כפל לתנאו. כ"ז יוצא מתוך הפלפול שכתבתי באריכות, ולפי הנראה לא שתו לבם לעיין בכל מה שכתבתי וכמדומה אף דרך העברה בעלמא. זהו ספק א':

עוד שנית יש לפקפק דהדבר ברור דאם מזכיר תנאי קודם כתיבת הגט אם נימא דכל עשיותיו הרי הוא עושה ע"ד דבריו הראשונים א"כ לא מצאנו ידינו ורגלינו בכל הגיטין הניתנין ע"ת כשבאין לפני ב"ד ואומר שרוצה לכתוב הגט ע"ת דא"כ הוא פסול לדעת הרמב"ם והש"ע ולא מצאו אנשי חיל אופן ליתן גט ע"ת בנחפז ללכת אם לא גט זמן כמבואר בש"ע סי' קנ"ד והבאתי דברי מהרי"ט ומבי"ט ומוהר"י בי רב דאפילו אם הסופר לא ידע כלום רק שהגיד בפני אחרים שיתן הגט על תנאי אפ"ה הגט פסול, וצ"ל שיאמרו לו שיגמור בלבו לגרש בלי תנאי ואם יהי' רצונו אח"כ בתנאי יזכירנו בנתינה, ואם נימא מאחר דמור"ם בסדר גיטין לא הזכירו אין צורך בזה א"כ ע"כ צ"ל דס"ל למור"ם דבהא שמבטל כל דיבור הגורם לפסול הגט בכלל גם דיבור התנאי למאן דפסל (ובאמת לענ"ד מוהר"ם מיירי שלא הזכירו סמוך לנתינת הגט בפני ב"ד או בפני עדים שיהא בעסוקין באותו ענין רק קודם דלא ע"ד ראשונה נותן ולכך לא הזכיר זה), אמנם אף לפי דעתם שלא הזכיר המסדר להבעל שיסכים בלי תנאי כפשטא דלישנא דסדר גיטין ע"כ צריכים להודות שנתבטל דבריו הראשונים במה שביטל כל דיבור הגורם לפסול הגט וכ"ש בנ"ד שכתבו דכל העם ידעו שיתן על תנאי וגם הסופר הי' יודע מהתנאי שאמרו תחלה שהוא פסול אם נאמר שיש ממש בדיבור הראשון אע"כ שבטלו או מחמת שלא כפל תנאו. עוד כתבתי דאם נימא דבאמת שגגו בזה ואיכא אומדנא ולא נכלל בכלל הביטול התנאי הראשון הוי עכ"פ אומדנא וגילוי דעת איכא למימר דהגט פסול לחומרא שנכתב ע"ת וצריכה גט אחר להנשא לשוק, ועוד כתבתי דיש להסתפק דאין אנו בקיאים כמ"ש מור"ם מרוטנבורג בהגה' מיימוני' ובמרדכי וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה דאולי לא דמי ליוצא בקולר וליוצא בשיירא וכבר כתביו דהדיבור הראשון אינו כלום שלא הי' כפול אף אם נימא שלא בטלו וסמך על דבריו הראשונים. ועוד כתבתי דאף התיר איסור נגד הרמב"ן והריטב"א ולדעתם הוא דעת הגאונים דלר"מ לא מהני שום אומדנא אפי' בממון ק"ו בגיטין וקידושין רק דאנן לא קיי"ל כר"מ, אמנם בגיטין וקידושין חיישינן לדר"מ ולדידהו לא מהני אומדנא וצ"ל לדידהו בהאי דרב הונא דגיטו כמתנתו כשיטת ר"ת ועיי"ש, או כמ"ש לשיטת מהרי"ט וא"כ כאן יש להחמיר אף בדאיכא אומדנא מצד המעשה גופא גם כבר כתבתי דכאן אין הגילוי דעת והאומדנא שוים ולשיטת ר"ת אין כאן אומדנא אף בשכ"מ. ועוד כתבתי כשהזכירו שיזכיר התנאי בשעת נתינה אם ירצה ליתן בתנאי א"כ אין לומר שסמך עצמו על דיבורו הראשון וגם האומדנא בטילה די"ל דעשה כן במתכוין כמ"ש למעלה:

השמטה שוב ראיתי דבלא"ה לענ"ד יש לעיין במהרי"ט שהביא ראיה מההוא דתוספתא דנראה ברור דההיא דתוספתא לא מיירי מענין תנאי כלל דהיינו שזה הי' רוצה לקדשה בדינד ע"מ ליתן לה מנה וזו היתה רוצה בתנאי שיתן לה מאתים דבזה אפשר גם התוספתא יודה שכל שקדשה אח"כ בדינר ולא הזכירו התנאי והיא קבלה סתם דמקודשת בלא תנאי ואין כח בדברים שבלב לבטל המעשה שכבר נגמר. אמנם התוספתא מבואר מהלשון דמיירי שהוא היה רוצה לקדשה בכל המנה והיא הי' רוצית להתקדש דוקא בכל המאתים ואח"כ תבע האחד את חבירו והלך וקדשה דהיינו שאמר לה הרי את מקודשת והי' מונה והולך ולכך לא הצריכו להזכיר שנית כי אין כאן תנאי שיתקיים אחר שתגמר המעשה כי שניהם כוונתם שלא תגמר המעשה עד שישלים ולכך הי' מונה והולך, ולכך שפיר ס"ל אם האיש תבע את האשה והי' מונה והולך אינה מתקדשת עד שיתן מאתים שעדיין לא חלו הקידושין כלל ולא שייך דברים שבלב לבטל המעשה כי עדיין לא חל המעשה כלל אמנם בעובדא דמהרי"ט אין ראי' לפ"ז. אמנם מה שהביא הרמב"ן בגיטין מההיא דתוספתא לההוא דאמר לעדים אני אתן גט על תנאי או להאשה בפני העדים ומחלק בין אם נתן הגט סתם דהוי כנידון התוספתא נלע"ד דאיהו מיירי שאמר לאשה או לעדים להודיע להם שהגט שיתן אח"כ סתם הוא ע"ת זה ולכך אם נתן סתם ודאי ע"ד ראשון עושה כמו שכתבתי למעלה בכוונת תשובות הרא"ש רק אם הזכיר אח"כ תנאי אחר ס"ל להרמב"ן דלא דמי לההוא דתוספתא וביטלו דבריו האחרוני' את הראשונים. שוב מצאתי ברא"ש בקידושין בדפוס אמשטרדם החדשים לשון התוספתא ומשמע בהדיא דמיירי במונה והולך ואם יכולה לחזור בה ודוק. אמנם הר"ן בקידושין פירש התוספתא בע"מ וקדשה אח"כ בדינר:

תוכן העניינים

תשובות הראם חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה