אור ברסלב

תשובות הראם חלק א· רבי אלכסנדר סנדר מרגליות

תשובה יט

תשובה יח

שאלה אשה שיש לה ווסת קבוע כדרך כל הנשים. אך בין ווסת לווסת היא רואה תמיד ליחה לבינה ובתוך הליחה לבינה בא תמיד טיפין טיפין של דם שחור והוא כמין קרטין ולפעמים בא הליחה לבינה בלא הקרטין. ולפעמים באים כמו דם אדום ונבלעים בבגד ולפעמים באים כמו שערות אדומים ונלקטים מן הבגד. אך היא אומרת שהיא מרגשת כאב בצד שמאל ולפעמים היא מרגשת כאב למעלה בבטנה אך הוא נפסק אבל הכאב של מטה בצד שמאל לא נפסק רק לפעמים ג' או ד' ימים נפסק הכאב אח"כ חוזר. והיא אומרת שכואב לה מאוד. גם אומרת שכואב לה קצת בצד ימין אך לא כל כך כמו בצד שמאל. והנה האשה בדקה עצמה כמו עשר פעמים בצד ימין ובצד שמאל ולא מצאה בצד שמאל כי אם ב' פעמים ובצד ימין לא מצאה כלום. גם באותן הג' ימים שנפסק הכאב מצד שמאל היא מוצאת גם כן הקרטין הנ"ל. גם אומרת האשה שכשהיא בודקת עצמה הרבה מרגשת כאב יותר גדול בצד שמאל. וגם כשנפסק הכאב ע"י הבדיקות שבודקת עצמה חוזר הרגשת הכאב מאוד:

תשובה

הנה לכאורה היא ממש עובדא שהביא רבינו הטורי זהב ס"ס קצ"א ופסק להתיר כמבואר באריכות למעיין שם. אמנם הגאון חכם צבי בתשובותיו מחי לה מאה עוכלי באוכלא וכתב שחלילה לסמוך על זה. ובאמת דברי הח"צ נכונים וברורים וישרים למוצאי דעת וראוים למי שאמרם. ואף שהגאון בעה"ח ס' שב יעקב דחה בשתי ידים לדברי החכם צבי המעיין יראה דשלא כדת השיג עליו ודחה דבריו בגילא דחטתא ולא אוכל לעמוד על סוף דעתו בכל מה שהשיג עליו כאשר אבאר. ראשונה כתב וז"ל וזה יצא ראשונה במה שהשיג על ההיתר מצד מציאת הקרטין אפילו אינה מרגשת כאב כתב עליו וז"ל הרב סמך על קיצור העתקת הב"י ולא עיין תשובת הר"ן שכתב בפירוש וז"ל כגון זה ברור שתולה בכאב הכליות שיש לה כו' עכ"ל מהר"ן. הנה עיינתי שם בתשובה דלא כתב זאת אלא לפי עה שצידד עוד להתיר מהא ששנינו שאם יש לה מכה תולה במכתה כו' וכתב אע"פ שהרמב"ם כ' שעכשיו אין תולין במכה כו' אבל בדם זה כו' כמין חצץ אדום רגילין תמיד להולד בכליות כו' כגון זה דבר ברור שתולה בכאב הכליות שיש לה כו' עכ"ל היינו כיון שיש לה כאב הוא דומה שיש כה מכה אבל באמת כתב כ"ז רק לסניף הלא כבר כתב לפני זה הוכחות אחרו' שתולין בחול שדרך להולד בכליות כמו שכתב וז"ל ואני אומר עוד אפי' בר"מ אתתא שריא שכבר כתבתי דלמיעוטא דלא שכיחא נמי חייש ר"ע למיעוטא הני מילי כשיצא עם מי רגלים כעין אותו דם הרגיל לצאת מן המקור אבל כאן שהוא יוכח רק כמין חצץ אדום שהיא מפורסם לרופאים שדרך להולד בכליות ובשעת ווסתה היא רואה דם כשאר נשים כי הא וודאי מיעוטא דלא שכיח ככל אפי' ר"מ לא חייש עכ"ל ולפי טעם זה לא תלינן באם יש נה כאב בכליות דווקא ובאמת נמצא אפילו באנשים לפעמים בשתן הרבה חצץ אדום כמו חול ויצא מהן אפילו בלא כאב והוא מין חול שדרך להולד בכליות גם אם דעתו דוקא הואיל שיש לה כאב בכליות הוי לי' להזכיר בהשאלה דשם נח נזכר כלל שהיה לה כאב כלל רק לרווחא דמלתא כתב זאת עכ"ל השב יעקב וכל דבריו תמוהים מאוד שהביא ראי' לסתור דהדבר ברור שכוונת הר"ן להתיר מסני טעמים חדא מכד שבאין עם מי רגלים ושנית מטעם שתולין במכה. והנה על עיקר הטעם שסמך הר"ן הוא שבאין עם מי רגלים (ולקמן יתבאר מ"ש השב יעקב דבאין עם מי רגלים לרבטתא נקטי' דאין לו מקום כלל) כתב הר"ן דאף אליבא דר"מ דמחמיר בבאין עם מי רגלים וס"ל דחיישינן דהדר מי רגלים למקור ואייתי דם עודה בחצץ אדום דלא אמרינן אתו מי רגלים למקור ואייתי חצץ אדום דהוא מיטועט דלא שכיח כלל ויתבאר עוד לקמן. אבל בחצץ היוצא מן המקור גופא וודאי חיישינן. אמנם בהיתר השני שרוצה להתיר מטעם הקרטין עצמן שרצה לומר שהן באין מן המכה התנה הר"ן וכתב בפירוש כיון שמרגשת כאב בכליות דכיון דההיתר מטעם מכה בעינן עכ"פ כאב דייקא אמנם אף לפי ההיתר מטעם מכה גם כן כוונת הר"ן דלהכי תולה בכתב ומדמה לה למכה משום דכיון שרואות רק כמין חול וחצץ אדום ודוקא בתוך מי רגלים והדבר ידוע שבחולי האבן הוא מרגיש כאב בכליות משום דדרך האבן להוולד בכליות ודרך של כאב הכליות מפני האבן להוציא חצץ דרך מי רגלים. ואם כן בחצץ אדום היוצא דרך השתן הוי לי' כאב לענין חצץ היוצא עם מי רגלים כמכה לענין דם ונמצא עיקר כוונת הר"ן דלעולם ביוצא דרך המקור אין להתירה אף בכאב הכליות דמאן לימא לן שדרך החול וחצץ אדום שבכליות יוצא דרך המקור. אמנם ביוצא דרך השתן יש להתירה מב' טעמים חדא דאף לר"מ אין לחוש דהדר מי רגלים למקור ואייתי קרטין ואף אם היינו חוששין לכל החומרות דאף בזו חוששין דהדר מי רגלים ואייתי קרטין אפילו לר' יוסי ור' יוסי מודה בנמצא על שניהם כדעת מור"ם מרוטינברג מ"מ כיון דאיכא כאב בכליות וכבר כתבנו דלענין כזה הוי כאב כמכה ואם היה מכה במקור לא הוי חיישינן אף לרוחה דם מן המקור וכ"ש דיש לתלות החצץ שבעי רגלים בכאב הכליות ולא ניחוש להדר מי רגלים למקור. ולכך בקרטין המקור בעי בדיקה וביוצא עם עי רגלים לא בעי בדיקה משום דאמרינן מעולם לא היה במקור או מטעם הראשון דאף ר"מ מודה או מטעם שני כיון דאיכא כאב בכליות ודרכו להוציא חצץ אדום דרך שתן תולין בכאב הכליות ויוצאין דרך שתן ומעולם לא הדר מי רגלים למקור ולכך לא בעי בדיקה כלל וזה ברור בכוונת הר"ן לדעת החכם צבי והוא האמת והנכון בלי ספק:

תו כתב בהשגה ב' וז"ל שנית מ"ש מהר"ץ וזה שגגה גדולה דהתם ביוצאין עם מי רגלים עסקינן ועל קוטב זה סובב והולך ענין תשובת הר"ן ובזה מתיר הר"ן אפילו אין לה כאב שהרי כל עצמו הוא בא להיתרא ממשנה האשה שהיתה עושה צרכי' כו' וזה וודאי באין נה כאב מיירי כו' עכ"ל. הנה מזה הסכים בעצמו שדרך חצץ אדום בא מן הכליות אפילו בלא כאב ואם כן סותר דברי עצמו לדבריו למה לו להר"ן לפרש טעם שתולה הכאב בכליות שיש לה הלא לפי דבריו הר"ן איירי דווקא בנמצא עם עי רגלים ולזה לא צריכין כאב כדמוכח מהמשנה דהאשה שהי' עושה צרכי' כנ"ל אלא על כרחך אפילו לפ"ז לאו דווקא אלא לרווחא דמילתא כתב שתולין בכאב הכליות ממה שכתבתי למעלה מבואר בפשיטות שוודאי גם הח"צ מודה דכל שאנו באין להתיר מטעם דלא חיישינן הדור מי רגלים למקור ואייתי דם ממקור לא בעינן כאב וא"צ לכפול הדברים:

תו כתב בהשגה ג' וז"ל גם עה שדעתו הואיל ונושא ונותן ע"פ הסוגיא דהאשה שהי' עושה צרכי' דכל היתרא דידה דווקא במצאה עם מי רגלים אין זה מוכרח כלל דלעולם חם מצאה אותן קרטין בבדיקות נמי דינא הכי הואיל שיש לאותה אשה ווסת ובשעת ווסתה רואה דם ממש ולא קרטין תולין אותן קרטין שבאו מן הכליות הואיל שדרכן להוולד בכליות רק הואיל דשאלה דהר"ן הי' מוצאת במי רגלים וגם אח"כ ה"א דגרע יותר משום דהדר מי רגלים למקור ואייתי דם ע"כ נושא ונותן מתוך הסוגיא דהאי הוא דעת ר"מ דחייש למיעוטא משא"כ ר' יוסי והלכה כר"י והדר אסיק בפלפולו אף שמוכח לומר דר"י מודה דאם לא נמצא רק על שפת הספל דטמאה משום דאסרינן בתר דתמו מיא יצא דם מן המקור והיינו כדעת התוס' ר"פ האשה ד"ה דילמא בתר דתמו מיא פי' במזכקת כו' הדור למקור ואייתי דם, אבל על פי' הקונטרס דפי' דלאחר שכלו מי רגלים אתו דם כי אורחי' קשה כו' עכ"ל דלפ"ז הא דחיישינן דבתר דתמו וויא אתא דמא היינו דווקא אחר מי רגלים משום דחיישינן דמי רגלים הדרי למקור ואייתי דם משא"כ בבדיקה שלא בהטלת מי רגלים פשיטא דלא חיישינן דאתי ממקור ובשביל זה צריך לישא וליתן דאפי' אחר הטלת מי רגלים הא דר"י עודה דווקא היכי שלא מצאה רק על שפת הספל לחוד משא"כ אם נמצא בתוך הספל וגם על שפת היינו פלוגתא דר"י מטהר ובשאלה שם שמצאה בתוך מי רגלים וגם בתר הכי מטהר ר"י ולא חייש דע"י מי רגלים דהדרי למקור אייתי דם ומכ"ש בבדיקה שמצאה קרטין בלא שעת הטלת מי רגלים דלא חיישינן דאתי מן המקור עכ"ל קשה מאוד בעיני להאמין שיצאו דברים אלו מפי קדשו ודברים אלו אינם ראוים אף לא מתלמידין הקטנים דכלפי לייא יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא דאם בנמצאו במקור עצמן אין חוששין להם ח"ו ב"ב של קל וחומר דאין לחוש בנמצא עם מי רגלים דדלמא הדר מי רגלים ובודאי תולין במכה המוציא דם דרך מי רגלים עצמם כיון דידעינן דאיכא מכה שדרכה להוציא דם דרך מי רגלים ואי ליכא מכה וודאי דכ"ש בבא מן המקור שהוא טמא אף לר' יוסי דמטהר במי רגלים ומ"ש עוד והביא ראיה מתשובות בית יעקב מלבד דגברא אגברא קא רמי דהרב חכם צבי רב מובהק הוא וכל דבריו בחזקת בדוקים. אמנם באמת לפענ"ד אחר המחילה מקדושת הרב בעל בית יעקב דבריו אין להם טעם. והנה מה שכתב בעל השב יעקב דמכ"ש שלא בשעת ווסתה שלא בשעת מי רגלים לא אמרינן דבאו הקרטין מן המקור כבר כתבתי שהוא להיפך. ועוד דיפה כתב הח"ץ דמשנה שלימה המפלת כמין עפר כו' תטיל למים. אמנם דברי הבית יעקב הי' מקום ליישב דכוונתו בנידון דידי' שנאבדו הקרטין ורצה לעשות ספק ספיקא ספק מן הצדדים והי' חוכך לומר דאין זה ספק משום דרוב דמים מן המקור ועל זה הביא ראי' מן הר"ן דבקרטין לא שייך רוב מן המקור. אמנם גם לזה אין הכרח מדברי הר"ן מכ"ש דחלילה לומר דקרטין מן המקור הוא מיעוטא דלא שכיחא רק דהר"ן ה"ק כיון דאשה זו אינה רואית לעולם כ"א דם ממש ועם מי רגלים אינה רואית כ"א קרטין א"כ אף אם נימא דר"מ חייש למיעוטא וחייש דלמא הדור מי רגלים ואייתי דם ממש מן המקור שדרכה של אשה לראות מן המקור מ"מ עודה בהא דרואית קרטין עם מי רגלים דהיא מיעוטא דלא שכיחא לומר דכשהיא רואה מן המקור עצמו כי אורחא מוציא המקור דם ממש ולא קרטין וכי הדר מי רגלים למקור אינם מוציאין דם ממש רק קרטין הא וודאי מלתא דלא שכיחא היא ואף ר"מ לא חייש לה אבל ברואית קרטין מן המקור וודאי ספיקא דאורייתא היא אי ליכא מכה וצריכה בדיקה כמו הטלת מין עפר וזה ברור:

ומה שכתב בהשגה ד' וז"ל על מה שפירש הח"צ דהמרדכי קרי לי' לקרטין דם. לא ידעתי אמאי פשיטא לי' זאת נגד הב"י והד"מ והטורי זהב שלא הבינו כך גם דעת הש"ך הוא כן. הנה כבר הארכתי בתשובה אחת בסוגיא דהאשה שהי' עושה צרכי' וביארתי כל השיטות וגם דעת מור"ם מרוטנברג שבמרדכי וכוונתו היות קשה ההבנה וכתבתי כמה אופנים וקרוב היתי להכריע כתירץ השני של הב"י אשר לזה הסכים הד"מ והט"ז בכוונת המרדכי שהיתה רואה דם ממש. אמנם לפענ"ד הרב בהגה"ה ע"כ חזר בעצמו ולפענ"ד ע"כ דעת הרב כתירוץ הראשון דאי סק"ד דהיתה רואה דם ממש קשיא לי מנ"ל להרב דהמרדכי חולק עם הר"ן דלא אמרינן דהדם של אחר הטלת מי רגלים הוא מתמצית מי רגלים דלמא עובדא דמור"ם שאני דכיון דעם מי רגלים רואה קרטין ואחר כך מצאה דם ממש ואם כן לא עדיפא מאם היתה דם מכתה משונה מדם ראייתה דאינו תולה בה אבל הרב בהגה"ה כתב דאם ראתה דם ממש במי רגלים וגם אחר המי רגלים בעד שבדקה בו ומצאה דם ממש ובזה ס"ל דאף המרדכי מודה דתלינן במי רגלים ואמרינן דבאו מתמצית מי רגלים וא"ל דאכתי אסירא לדעת המרדכי מטעם דאמרינן הדר מי רגלים ואתו למקור דא"כ כ"ש דקשיא טובא קושיות הש"ך דמאי קמ"ל דהרי מטעם זה כבר מבואר למעלה דחיישינן אלא על כרחך ס"ל דהמרדכי מיירי דראתה קרטין גם על העד שבדקה אחר המי רגלים אם כן הוי שפיר ממש כדברי הרב בהגה"ה ומזה יש ליישב קושיות הש"ך סק"ח על הר"ב דמאי קמ"ל הא כבר כתב וכו' וא"ל דהכי כמי ביושבת ומקלחת וכו' הא פשיטא דהא אפילו ביושבת על שפת הספל ונמצא דם על שפת הספל ותוך הספל טמאה כ"ש שנמצא על העד ותוך הספל. ולפמ"ש איכא למימר הסברא ממש להיפך דבשלמא אם נמצא על שפת הספל ותוך הספל חיישינן בתר דתמו מיא אתי דם וכבר הארכתי בזה דלכל השיטות חיישינן להא אף במזנקת ואם כן איכא למימר דליכא מכה כלל אבל בלא נמצא על שפת הספל ונמצא תוך הספל אם כן על כרחך איכא למימר הדם שבתוך הספל בוודאי באו ממכה שבמקום מי רגלים ועיין במרדכי דנראה מבואר דס"ל כשיטת רש"י דמזנקת אי אפשר דהדר מי רגלים למקור ובעומדת אי אפשר לזנק וביושבת ומזנקת אפילו לכתחילה שר אמנם בנמצא גם על שפת הספל וגם בתוך הספל י"ל שממקור באו גם לתוך הספל דאי אפשר לצמצם או דמשפת הספל ניגר הדם גם לתוך הספל כמו שהארכתי בתשובה ואף דלשיטת תוס' והרא"ש י"ל דגם ביושבת ומזנקת איכא למימר הדר מי רגלים רק דלא חיישינן לה וכיון דאיכא ריבותא דמצאה אחר כך גם כן חיישינן וכמו שהארכתי בתשובה מכל מקום אין קושיא על המרדכי ולא על הרב דעכ"פ איכא רבותא לשיטת רש"י כ"ש דנראה דהמרדכי ס"ל כשיטת הר"י ולכך איכא למימר דגם דם שעל העד הוא מתמצית מי רגלים כדעת הר"ן קמ"ל דליתא. אמנם לכאורה קשיא מנא לי' להרב באמת האי דינא דהרי במרדכי לא נזכר כלל דמיירי בכה"ג ואדרבה משמע שם דמיירי בעומדת או ביושבת סתם ואם כן י"ל דבאמת כה"ג מודה המרדכי ואפשר לומר דהרב בהג"ה דייק דאי סק"ד דבכה"ג יש להקל הו"ל למוהר"ם לבודקה בכך ואם לא תמצא על שפת הספל הי' לו להתיר אלא ע"כ דאף בכה"ג חייש:

תו כתב בהשגה ה' וז"ל לדעתי לא ראו עיניו מה שכתב הש"ך בס"ק י"א דאין צריך להטיל מים לראות אם נימוחו דהכא שאני כיון שרואה עם מי רגלים וכו' עכ"ל נוראות נפלאתי דחזינא דבתר הנ"ל קא אזיל מר לחנם ולא דבר דהרי דברי הח"ץ ברורים להשיג על הטורי זהב שכתב דמצד הקרטין עצמן אף דרך המקור יש להתיר וע"ז השיג ממתניתן דהמפלת עפר בעי בדיקה סוף דבר לא אוכל לעמוד על סוף דעתו של הרב שב יעקב ומה שכתב אחר כך עוד לחלק בין עפר לחצץ אדום דלא בעי בדיקה הנה זה מורה באצבע שנפשו אותה לחלוק להשיג על הח"ץ ביד חזקה דהיכן מצינו לחלק בין עפר ויבחושים ושערות ושערות לקרטין לא בש"ס ולא בשום ספר ומעולם לא עלה זה על דעת שום מחבר ולדבריו אי הוי ס"ל להר"ן לחלק כל כה"ג הו"ל לפרושי ולגלות הטעם שסומך עליו לחלק בין קרטין להנך דמתניתן סוף דבר מצד הקרטין והכאב למעלה בצדדי בטנה קשה מאוד לסמוך להקל דנראה עיקר כדברי הח"ץ. אמנם אחר שחובה עלינו לחפש בזכותו ולטהר אשה לבעלה ובזה שיבח עצמו מלכינו החסיד שידיו מלוכלכות בשפיר ושליא ויגעתי ומצאתי פתח נכון ומרווח ורחב כפתחו של אולם והיתר האשה מבואר בפשיטות בש"ע סי' קפ"ז ס"ז והוא מדברי מהרא"י הנ"ל והנה חקרתי ודרשתי להאשה זו ואמרה גם כן שמוצאת אותן קרטין תמיד בצד אחד ובאותו מקום כואב לה ואף שלפרקים כואב לה גם בצד ימין ואינה מוצאת כלום הרי אומרת שבצד ימין הכאב הוא מעט ובצד שמאל הוא חזק ויותר. והראי' היותר גדולה שלפי דברי' כל שהכאב מתחזק ביותר הקרטין שמוצאת יותר גדולים הרי עד מוכיח שהכאב הוא סיבת הקרטין וכיון שיש להאשה זו ווסת אף הט"ז מודה דיש להקל בלי שום בדיקה דהוא ממש דברי מהרא"י ומכ"ש לפי דברי האשה שמרגשת כאב כמו חבורה שקורין וואנד ואשה אחת בדקה אותה ואמרה שראתה כמו וואנד בצד שמאל אם כן היינו מכה ממש. אמנם בלא זה רק בכאב לבד היינו יכולין להתיר בנידון זה אף דכאב אינו כמכה משום דדילמא אינו רק כאב אבל כל שמוציאין קרטין בכל פעם בצד אחד דווקא במקום שמרגשת את הכאב דווקא הרי מוכרח שהכאב הוא המכה דהרי מהרא"י והש"ע לא הזכירו כלל מכה רק כאב ויש לנו אריכות דברים בדברי הנודע ביהודא וכעת לקצר אני צריך אמנם בנידון דידן הוא חבורה דהוי מכה אף הנודע ביהודא מודה. ומלשון מהרא"י והש"ע משמע דאף בלא כאב הי' מתירה כ"ש באשה זו שיש לה כל צדדי ההיתר אף לדברי המחמיר שבכולן ק"ו ב"ב של קל וחומר באשה זו שאומרת שמרגשת חבורה שקורין וואנד שהיא מכה ממש ואף דהאשה אומרת שאף בצד ימין מרגשת כאב ואפ"ה אינה מוצאת כלום זה אינו כלום שהרי אומרת שהכאב אינו חזק רק שקצת כואב לה ועדיין לא נעשה מכה ופצע במקום זה והדבר ברור אצלי דבזה יפה כיוון הרופא המומחה שהביא בעל השב יעקב שזה בא מחמת חריפות הליחה לבינה ונתקלקלו הצדדי' ונפסק הבשר והגאון בעל שב יעקב ושאר גאונים הסכימו לזה ולכך עדיין בצד ימין הבשר לא נפצע כל כך ולא נעשה שם מכה עדיין. והנה לפי דברי השואל גם האשה הזאת אמר לה רופא מומחה שנפצע בשר הצדדין מחמת הליחה לבינה ואף דלפעמים נפסק הכאב ג' או ד' ימים ואפ"ה מוצאת הקרטין גם זה אינו כלום כיון דדרכו לחזור הו"ל כמכה שחיתה ויכולה לגלע ולהוציא דם ואע"ג דכתבתי בתשובה אחרת דדווקא בכתם תולין בזה היינו באינו יכולה להתגלע רק על ידי מעשה אבל הכא מתגלת מעצמה וכ"ש ע"י בדיקה ועוד דכבר כתב השב יעקב דלפעמים אין המכה כואב כל כך ואפילו הכא מוציא דם וכן כתב הטורי זהב בסי' קצ"א ואף דהחכם צבי חולק על זה חדא דיש לחלק דעובדא דהטורי זהב הי' שנפסק הכאב כמה שבועות ואם כן יש לומר שכבר נתרפאת לגמרי. אבל הכא אינו רק ג' או ד' ימים ומה גם אם היא מרבה בבדיקות חוזרת ומרגשת הכאב הרי נראה שלא נתרפא. ועוד דהרי כבר כתבתי דהמרא"י והש"ע מתירין ברואה מצד א' אף בלא כאב כלל קל וחומר כאן. ועוד די"ל דכיון דאינו אלא זמן מועט י"ל דמתמצית המכה נשארה כמו שכתב הט"ז סי' קפ"ז אמנם כן אינני סומך על הבדיקות שציוותי לה לבודקה רק שצריכה לבדוק את עצמה עוד כמה פעמים עד שתתחזק שאינה רואה לא הקרטין ולא השערות רק מצד א' שכואב לה שם ואז תהי' טהורה לגמרי אף בלא בדיקה אף אם תראה השערות והקרטין. ועוד אני אומר קולא להקל באשה זו באם אחר שתתחזק בבדיקה זו ובהמשך הזמן תחזור ותראה גם בצד ימין באותו מקום שכואב לה ויהי' הכאב חזק שם כמו בצד שמאל ויהי' מראית הקרטין והשערות וצורתן דומה לאותן שבצד שמאל אפילו הכא תהי' טהורה אחר שנודע לנו שמכה כזו מציאה קרטין ושערות כאלו לפי טבע האשה הזאת ויש לה ווסת שרואה דם ממש ובפרט שיש עוד הרבה צדדין להקל וגם לצרף עוד דעת הט"ז והרבה מאחרונים שהקילו בנידון כזה מטעמים אחרים אף שלענ"ד אין לסמוך עליהם לבד מ"מ נוכל לצרפן ולעשות סניף להקל באשה זו

והנה ראיתי בנודע ביהודא שפלפלו הגאונים בדברי מהרא"י ובלשון הש"ע ודעת הגאון מהריסירוויץ ז"ל פירש דברי מהרא"י דהוכחת השואל שהי' מכה היינו מה שכתב מהרא"י אח"כ שבכל פעם לא מצאת דם רק באותו מקום וע"ז השיג הגאון המחבר דאיך כתב שלא היה יודע אם מכתה מוציא שהרי מהוכחה זו מוכח שהמכה מוציאה הדם ולכך פירש שהיה לה הוכחה אחרת ופירש מהרא"י דבכאן יש שני צדדים היינו אחד מהצדדין שכתב מהרא"י די להתיר בצירוף הוכחה שהי' לשואל על המכה ובזה יש ליישב קושיות הט"ז על הרמ"א והנה גם פירושו לא נראה לי לפענ"ד חדא לפי דבריו דצירף הסברא דאינה רואה דם רק בצד אחד ע"כ צ"ל דהמכה שהי' מוכח להשואל הי' ג"כ ידוע שהוא באותו מקום כדי לתלות הדם במכה כ"ש לפי מה שנתן הטעם דבעינן שיהא מוכיחה קיים א"כ תקשה הרי מהרא"י תלה ההיתר במה שמוצאת השערות והכתמים במקום אחד דווקא ואח"כ כתב וכ"ש אם מרגשת כאב באותו מקום ובשאר מקומות אינה מרגשת כלל משמע שגם בלא כאב הי' מתירה וע"י כאב הוא כ"ש וא"כ תקשה ממ"נ אם הי' לו הוכחה שהמכה הוא באותו מקום שמצאה השערות רק שלא הי' ידוע לו אם הם מן המכה או שיורדין שם מן המקור א"כ תקשה דמאי כ"ש הוא שמרגשת כאב במקום הרי המכה היה ידוע שהוא שם בודאי כל שהיא נוגעת במכה ראוי שיהא לה כאב ע"כ עדיין הי' ראי' אם המכה מוציא הדם והוכחת הכאב לא יעלה ולא מוריד דכאב אינו רק גילוי מלתא דיש שם מכה ואם נימא שהי' לה הוכחה על מכה ולא הי' יודע באיזה מקום ונמצא הכאב הוכחה שהמכה הוא שם במקום שכואב לה א"כ ג"כ תקשה דהרי משמע דגם בלא כאב הי' מתירה ולפי דעת הגאון בעל נודע ביהודא הוא מטעם צירוף דהי' לה מכה וא"כ תקשה האיך אפשר להתירה בלא כאב כלל דא"כ האיך נוכל לצרף שני הצדדים דדלמא המכה הוא במקום אחר כיון שאין מרגשת כאב כלל ואין ראי' דזה בא מן המכה ועוד דעיקרא דמלתא היא דבר שאין השכל מקבלו בשום אופן דהרי עיקר החילוק שבין כאב למכה דהיינו כאב ר"ל שהיא כאב בעלמא ואפשר דמעולם אין דרך כאב כזה להוציא דם אבל מכה הוא ענין פרטי שעכ"פ דרך מכה כזו להוציא דם במקום אחר רק שאין אנו יודעים אם מכתה מוציאה דם ובענין כזה נחלקו הפוסקים וכתבתי במקום אחר וא"כ אם נימא שהי' לה הוכחה שיש לה מכה ולפי דעה הגאון הנ"ל היינו מכה ממש ולא כאב וא"כ הי' יודעת שיש לה מכה איך אפשר שלא הי' יודעת באיזה מקום וכ"ש שלפי האמת מבואר שלדעת מהרא"י הי' מכה בפרוזדר ואם הי' לה הוכחה האיך לא הי' יודעת שהיא בפרוזדר ואיך לא הי' יודעת באיזה צד כיון שהיא בפרוזדר ואם לא הי' יודעת מכין ידעה שהוא מכה שמא הוא כאב בעלמא גם מה שפירש בלשון מהרא"י דבעובדא דידן איכא שני צדדים היינו שצירוף הוכחת השואל אינו מדוקדק בלשון מהרא"י וגם מה שסיים מהרא"י אי איכא כל הכי צדדין שכתבתי ודחק הרבה מאוד ואין הלשון סובלו אמנם מה שנראה לענ"ד בדרך פשוט דהשואל לא חילק כלל בין כאב למכה כיון דלא הי' יודע לו בלאו הכי אם מוצאה דם רק שהיתה מרגשת כאב והי' כראה לו שבודאי יש מכה דאין חילוק כיון שאין ידוע אם מוציאה דם ולכך כתב מהרא"י חד צד לא מהני אפילו אומרת שבודאי יש לה מכה משמע מלשונו כ"ש בעובדא דידן שאינה אומרת בודאי והשואל לא נתן לב לחקור. ולציות לה לעשות בדיקות כדי שתדע לצמצם עקום הכאב או שהי' יודע ואעפ"כ הי' חושש שמא אינה מוציאה דם רק שיורד דרך שם להמקור וע"ז השיב מהרא"י אף אם לא הי' כאב כלל ואינו יודע אם יש מכה יש להתיר מהני שני צדדין כ"ש במרגשת כאב שיש ראי' קצת שיש שם מכה ושם מוצאה שערות רגלים לדבר שיש שם מכה והדבר ברור אצלי שאף באינו יודעת שיש לה מכה כלל מתירה מהרא"י וכ"ש אם מרגשת כאב ובמקום אחר אינה מרגשת כלל אף שאינה יודעת אם היא מכה או כאב וכן מורה פשט לשון הש"ע ועתה כראה אם תירוצו על קושיות הט"ז על הרמ"א יש לו מקום הנה פירש דהש"ע בסעיף ה' ובסעיף ו' מיירי באשה שיש לה מכה ולשון הש"ע שתולין בדם מכתה משמע שדם מכתה ברור ולכך כתב בסוף אם כל זמן שהיא בודקת היינו אפילו אינה יודעת שמכתה מוציאה דם וכו' אמנם צריך שתדע שיש לה מכה ומ"ש שלא הביא החלוקה דיש לה וסת אפשר שלא רצה לסמוך על צירוף המרדכי ובזה מסולק קושיות הט"ז על רמ"א עכ"ל והנה כי מלבד שדבריו דחוקים מאוד בלשון הש"ע ואין דרך הש"ע לקצר ולסמוך על המבינים בדקדוקים והוכחות לפרש כוונתו והי' לו לפרש דברישא בעינן שתדע שמכתה מוציאה דם ואף אם זה נוכל לסמוך על הדקדוק מכל מקום בסיפא שהוא יתד שהכל תלוי בה דבעינן שתדע שעכ"פ יש לה מכה הי' לו לפרש ולא לסתום דהוא דרך רחוק לפרש שיודעת שיש לה מכה ואינה יודעת באינה מקום ועוד אופני' כאשר הארכתי למעלה דאי לאו הכא היאך יתפרש הלשון וכ"ש אם מרגשת כאב באותו מקום וכמש"ל אמנם מלבד כל זה הכה הרמ"א עצמו שבא ליישבו הוא כנגדו שהרי הרמ"א פירש דברי הש"ע להיפך דהרי כתב על לשון הש"ע וכל זה ביש לה ווסת אז לא בעינן שתדע אם מכתה מוציאה דם או באין לה וסת וספק צדדין אבל בלאו הכא בעינן שתדע שמכתה מוציאה הרי מבואר שפירש לשון הש"ע דגם ברישא לא בעינן שתדע אם מכתה מוציאה דם גם מה שתירץ הגאון מוהר"י הורוויץ ז"ל איני מבין דמלשון הש"ע משמע שהוא ממש עובדא דמהרא"י והוא מחלק ביניהם ואיני יודע במה ודברי החסיד הגאון מ' חיים ז"ל איני יורד לסוף דעתו כלל ולכך לא ראיתי להשיב על דבריו גם מ"ש הגאון נודע ביהודא ז"ל הטעם דבעינן יודעת מכתה מוציאה דם דבעינן שיהא מוכיחה קיים גם זה תימא בעינן דאין לך מוכיחה קיים יותר מזה דאינה מוצאת שערות רק באותו מקום ושלא בשעת וסתה ויש לה וסת וברואת דם גמור אחר שנדקדק בלשון מהרא"י שאינו מוצאת אותן כתמים ושערות רק מצד אחד משמע מלשונו שאם הכתמים היו משונים משאר כתמים וכן משמע ממ"ש ועל המיעוך אין לסמוך דמה תעשו באותן שלא באו דרך שערות והו"ל בפשיטות דמה תעשו בכתמים אלא על כרחך שהיו משונים ג"כ ולפי מה שהקדמנו ברור דמשכחת לה עובדא דמהרא"י בין ביש לה וסת ובין אין לה ווסת רק אף דאין לה ווסת אם כן הוא רואית לפרקים בלא זמן קבוע אף בשאר צדדים מכל מקום יש חילוק דבשאר צדדים אינה רואית כתמים ושערות כאלו מה שאין כן באותו צד רואית שערות וכתמים וכואב לה משא"כ לשון הש"ע הוא כתמים סתם ואם כן לא משכחת לה כלל באשה שאין לה וסת לומר דבשאר צדדים אינה רואית דבשלמא בשיש לה ווסת שייך דבלא שעת וסתה אינה רואית בשום צד רק באותו צד אבל אם אין לה ווסת אם כן אין לה זמן קבוע לראי' הדם ואם היום רואית בצד זה למחר רואית בצד אחר כיון שאין לה וסת אם כן ממילא לא שייך לומר אם בכל פעם שבודקת אינה מוצאת רק בצד אחד ואף אם נימא שיש לה ווסת למטה ולא למעלה כגון מכ' לכ' ואחר כ' אין להווסת מכל מקום אי אפשר להתירה לאחר כ' בודאי כיון שרואית אח"כ בכל צד ולא עוד שאף בתוך כ' אין ראי' דאולי אין לה ווסת כיון שרואית בינתים ואף שרואית בצד א' הרי אחר כ' רואית בשאר צדדים בלא וסת אמנם בזה כראה לענ"ד אעפי"כ להתיר בתוך כ' אבל לאחר כ' פשיטא דלא שייך כלל לומר אם בכל פעם שהיא בודקת היא מוצאת מפח אחד אי ליכא שינוי בין דם לדם וזה כראה לענ"ד נכון ומה שהקשה ממי רגלים לענ"ד לא קשה מידי דהתם המי רגלים עצמן הם סיבה להוציא דם מן המקור דהדר למקור וגורמין להוציא דם ועיין בשב יעקב בתשובה הנ"ל דבא הן המקור גרע היינו בדליכא הוכחה דלעולם אינה מוצאית רק מצד אחד אבל ברואית מצד אחד וכ"ש במרגשת כאב באותו מקום וודאי עדיף ממי רגלים אמנם לפי מה שפירשתי לשון השער אפרים צ"ל דזוב עצמה מקרי מוכיחה קיים מה שיש לה ווסת ושלא בשעת וסתה אינה מוצא כתמים רק מצד אחד ובמה שפירשתי דברי מהרא"י הי' כראה ליישב דברי הרמ"א מקושיות הטורי זהב דדווקא בכאב בעינן שתמצא לפעמים בצד אחד משא"כ במכה דאף באינו ידוע ויש לה וסת תולין בה וכן מצאתי בשב יעקב אמנם לשון מהרא"י שכתב תדע דלא מהני אפילו אומרת שבודאי יש לה מכה משמע דאין להקל בזה אף בעובדא דידי' דהי' לה וסת אמנם אינו מוכרח די"ל דבצירוף דעת הוי שני עדים ומה שהצריך שיהי' דוקא בצד אחד היינו משום דקושטא דמלתא לא הי' ברור שיש לה מכה רק כאב ומה שלא הביא הש"ע בסעיף ו' דבעינן יש לה ווסת נראה לענ"ד ליישב:

חסר הסיום חבל על דאבדין

תוכן העניינים

תשובות הראם חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה