תשובות הראם חלק א· רבי אלכסנדר סנדר מרגליות
תשובה יח
התעוררו כבוד אלופי מנהיגי הקהלה את לבם הטהור לחזק את בדק הבית דבית המקדש מעט ולעזוב את החומה ולחייטא אשיתי' והיה מן הצורך לסוד את הבית בסיד מחדש והיה כתוב על הכותל כמה שמות הקדושי' ונתתי אני אל לבי לדרוש ולתור אם מותר לסודן או אסור מטעם מחיקה. והנה ראיתי שהשמות הנ"ל נחלקים בג' פנים אחת שמות שאינם נמחקים בכתיבתם בפירוש. שני' השמות הנכתבים כמו בסידור השם הוי' ושלישית שם אלף למד ושם אלקים ולא בכתיבה בפירוש רק האלף עם הלמד בבת אחת גם כן כמו שכתב בסידורים והנה שמות הוי' ושאר שמות שכתובי' בפירוש אין שום צד לכאורה לצדד בהן שיהא מותר למוחקו הענין השני כתב גם כן הדרכי משה בשם פסקי מהרא"י דאסור למוחקו אם לא לצורך גדול וכאן וודאי דלא מיקרי לצורך גדול דוודאי יכולין להניח מעט קלף על בל שם ושם אף שהוא טרחא יתירה וודאי דראוי להחמיר בענין חמור כזה אף שהתוס' כתבו בפסחים דף כ"ב דבדבר שהיא טורח גדול הוי לא אפשר מכל מקום אפשר דלא הוי כל כך טורח גדול ובפרט בענין חמור כזה. והנה בענין זה ראיתי קצת עיון לפענ"ד הקלושה במה שכתב הד"מ ובירושלמי דמגילה איתא שא"ד והא"ה נמחקין ושלא כדברי ר"ח וצריך עיון שר"ח פסק שלא כירושלמי ויש לדקדק דלכאורה הוי לי' להד"מ להקשות עדיפא טפי דהרי בגמ' דילן דשבועו' איתא גם כן בהדיא דא"ד נמחק ואם כן האיך פסק ר"ח דלא בגמ' דילן וצ"ל דוודאי לא קשה מידי דהרי התוס' כתבו דבפר"ח הגירסא הוא כך דא"ד אינו נמחק וכן הוא בהדיא גם כן ברש"י באלפסי ד"ח גרס בגמ' דא"ד אינו נמחק ואם כן מאי מקשה הד"מ דר"ח פסק דלא כהירושלמי כיון דר"ח גורס בגמ' דילן להיפך אם כן יש לפסוק כגמ' דילן נגד הירושלמי ודוחק לפרש דברי הד"מ במה שכתב וצריך עיון שר"ח פסק שלא כהירושלמי היינו שצריך עיון אם יש לפסוק כר"ח או כהירושלמי ועוד שהרי לפי גירסא דילן הוא בגמ' גם כן הגירסא כהירושלמי ודו"ק בזה וגם דוחק לפרש דהאי וצריך עיון הוא על ר"ח איך גרס בגמ' דילן דלא כהירושלמי די"ל דכך הי' הגרסא לפניו. ועוד יש לעיין במה שכתב רמ"א בהג"ה סי' רע"ו ויש מחמירין בא"ד וא"ה ונרשם מראה מקום על התוס' דשבועות ובאמת לא כתבו התוס' כלל להחמיר בא"ה רק בא"ד מפני שהוא שם המיוחד וקשה דעתי לידע מאין הוציא הרב דיש מחמירין נ"כ בא"ה ודוחק גדול לומר דכתב כן מדעתי' דנפשי' מטעם הלבוש דהוי ג"כ כמו שם המיוחד כיון שדבר זה לא הזכיר בשום אחד מהראשונים כלל וכלל וקצת יותר עיון על הטורי זהב ס"ק ט' ודו"ק שם. ומה שכתב הד"מ ובירושלמי פרק קמא דמגילה איתא דא"ד וא"ה נמחק ושלא כדברי ר"ת ברור דלא קאי רק אא"ד ונ"ל ליישב קצת דס"ל לרמ"א בהג"ה כיון דר"ת גרס מגמ' דילן א"ד אינו נמחק אם כן על כרחך הי' גורס גם בירושלמי אינו נמחק כדי שלא יהי' סותר גמרא דילן וכיון דבירושלמי א"ד וא"ה שניהם בדיבור אחד כאמרו וכיון דגרס שם אינו נמחק אם כן וודאי אף א"ה אינו נמחק:
נחזור לענינינו הנה בענין השלישי הנ"ל להתיר אף שלא לצורך גדול דהרי משמעות מהרא"י שם שכתב ואפשר כיון שהוא מן השם המיוחד ראוי להחמיר בו טפי משמע דווקא בשם המיוחד יש להחמיר אף שאינו אלא אות ואינו כתיב אחריו שום אותיות והוא סימני' בעלמא לפי זה בענין השלישי יש להקל כיון שאינו מן השם המיוחד ולכאורה הי' נראה לי להחמיר בענין זה יותר דיש לומר דדווקא בשמות סידורי' דכתובי' אותיות אחרי' לכך מותר למחוק לצורך אבל באלף למד בבת אחת שכותבין בסידורי' י"ל דעדיפא טפי כיון שדרך לכתוב כן אלף למד בתואר זה לא גרע מכתב גוים או כתב גימשוויט דאסור למוחקו ואם כן ה"ה התואר הזה הוי גם כן כתב אבל השם הוי' שעליה דן מהרא"י והביאו הרמ"א הוא שכותבין שני יודין ואו על גביהן ואם כן הוא אותיות אחרות אמנם יש לדחות דבאמת אין זה כתב כלל ולא דמיא לכתב גימשוויט רק שכותבין כך דווקא בשביל טעם זה גופא כדי שלא לכתוב אלף למד בהדיא ולא הוי רק רושם לסימן דחסר כאן למד אמנם טעם זה גופא אעפי"כ יש לעיין בדברי מהרא"י שסיים אמנם אם לא לצורך גדול למה נתיר למוחקו שבכל ענין יש להחמיר אף שאינו מן הצורך השם המיוחד יש להחמיר ואף שיש לפרש דדווקא בשם המיוחד ע"מ בנושא כזה וודאי דראוי להחמיר והנה עוד הי' עולה בדעתי לצוות לקדור את האזכרות שלימים ולגונזם ואף שהרמ"א סי' רע"ה סעי"א כתב דאין לקדור השמות ולעשות נקב ביריעה והוא מדברי הרא"ש וריב"ן הרא"ש וכתב הש"ך סק"ג דאין הטעם משום נקב ביריעה רק שגוף הקדירה הוא בזיון לשם אמנם הלא השבות יעקב חולק עליו ואעתיק לשונו בתשובה סי' פ"א בקיצור השייך לענינינו וז"ל דדוקא כשקידר את השם ס"ל להרא"ש דאין לו תקנה רק להניחן נקוב דכשידבק עליו מטלית אתי למכתב תיבה אחרת על מקום זה שהיה כתוב בו קודש ומקום שכתוב בו קודש לא יכתוב בו חול וכה"ג כתבו התוס' בעירובין דף ו' דמה"ט אין לכתוב על מקום הגרר השם והוא הטעם במקום הקדור אף דיש לחלק ס"ל להרא"ש דאסור. גם מה שכתב עוד שם הש"ך ועוד דלשון הרא"ש בתשובה שכתב וח"ו לקדר את האזכרות משמע דמטעם כבוד השם הוא דאסור משמעו' זו לא ידעתי להולמן דגם כוונות הרא"ש על דעת זה שאין זה כבוד השם כיון שצריך להניח המקום נקוב ועומד אין זה כבודו של שם שהכל יהיו יודעין שבשביל כך נשאר המקום נקוב שנכתב בכאן שם בטעות וזהו גנאי לשם וכן משמע מהא דאיתא בש"ס דעירכין דלא כש"ך שאין כאן בזוי השם במה שקודרו וגונזו כדאיתא שם גבי כלי שהי' כתוב עליו שם יקצץ מקום השם וגונזו והוא הסכמת כל הפוסקים וכמבואר ביורה דיעה סי' רע"ו ובש"ע סעיף י"ג אלא וודאי דכאן עיקר הביזוי משום שנשאר נקב ביריעה עכ"ל נמצא לפי דעתי היה ראוי כאן להתיר לקדר מקום השם בשלימות אף להרא"ש והר"י והרמ"א דאסרו בס"ת משום שנשאר המקום נקוב והוי גנאי לשם כמו שכתב בשמו אבל הכא גבי כותל שלא ישאר נקב ולא יהי' ניכר מקום השם וודאי דליכא בזיון לשם לפי דברי השבות יעקב אמנם כד מעיינינן שפיר נראה מדבריו דדחוקים ושלא בעיון כתוב דמה שהביא ראיה מתוס' דעירוכין כבר דחאה בעצמו וסיוע שאין בו ממש הוא ומה שרצה לתרץ דבריו הוא דוחק גדול ויעיין שם בתוס' ומה שכתב בכוונת הרא"ש הרואה יראה לעיין שדבריו דחוקים מאוד ומה שהקשה מכלי שכתוב בו שם יקצץ מקום השם וגונזו באמת קושי' זו הי' קשה לי קודם בא לידי הספר הנ"ל. אמנם אחר העיון נראה שאין בזה אפילו ריח קושיא ואדרבא מטונא משם הביא הרא"ש לע"ד ראיה לדין זה דאסור לקדור והוא גנאי לשם ולא כמו שכתב דעיקר ראיתי מההיא דרב אמי בגיטין הראי' זו כבר דחאה התשב"ץ הביאו הב"י והביאו הש"י בעצמו אמנם דעיקר ראית הרא"ש הוא מהא דאמרינן בעירוכין שם נכרי שהפריש תרומה מקריו בודקין אותו אם אמר בדעת ישראל הפרשתי ינתן לכהן ואם לאו טעונה גניזה חיישינן שמא לבו לשמים מיתיבי נכרי שהתנדב קורה ושם כתוב עלי' בודקין אותו אם אמר בדעת ישראל הפרשתי יגוד וישתמש במותר ואם לאו טעונה גניזה חיישינן שמא לבו לשמים טעמא דשם כתוב עלי' הוא דבעי גניזה הא אין שם כתוב עלי' לא בעי גניזה ומשני ה"ה דאפילו אין שם כתוב עלי' בעי גניזה והא קמ"ל דאפילו היה שם כתוב עלי' יגוד וישתמש במותר דשם שלא במקומו לא קדוש דתנן היה כתוב על ידות הכלים ועל כרעי המטה הרי זה יגוד ויגנוז ופירש"י ז"ל שם שלא במקומו לא קדוש כלומר אינו קדוש אלא מקום השם ואותה חתיכה תגנוז והשאר יבנה בבה"מ כי אמר בדעת ישראל הפרשתי ל"א שם שלא במקומו לא קדוש כגון על ידות הכלים ועל כרעי המטה וקורה דהוי שלא במקומו דאין מקומו אלא על הנייר ושיכתוב המקרא עם השם כנתינתו אבל שם לבדו הוי שלא במקומו ולא קדוש נמצא לפ"ז לפירוש שני וודאי יש חילוק בין קורות וידות הכלים לס"ת ונמצא לא קשה מידי על הרא"ש דאסר קדירות השם בס"ת דנ"ל דחושש לפירוש שני מהא דהי' כתוב שם על ידות הכלים דקוצצו משום דהתם שם שלא במקומו הוא ולא קדוש כלל רק מדרבנן יש לקוצצו משום כבוד השם ועיין בפר"ח בפירוש על הרמב"ם הנדפס סוף אורח חיים בפ"ז מהלכות יסודי התורה אבל בס"ת הוי במקומו וקדוש מדאוריית' ואסור לקודרו ועוד יש לחלק בין שקוצץ מספר שנשאר המותר בקדושה ובין קצצה מכלי דמה לי אם יגנוז בקורה. ועוד נראה לפענ"ד דהרא"ש הוציא סברא מכאן דהוא מפרש כלשון אחרון של רש"י והא קמ"ל דשם שלא במקומו קדוש ולכך מותר לקוצצו אבל במקומו אסור לקוצצו ועוד יש להביא קצת ראי' מהא דבעי בשבת דף ס"א קמעין יש בהם משום קדושה ופשיט תחלה דלהצילו מפני הדליקה וודאי אסור ונשרפים ומבעי לי' לענין גניזה, מאי ופשיט לי' מידות הכלים הרי מבואר דס"ד דמקשה דאף השם עצמו לא בעי גניזה ונהי דפשיט לי' דבעי גניזה היינו השם עצמו ועל כרחך טעם בעל האיבעי' משום שנכתב שלא במקומו וזהו כוונת הגמ' כאן ממש ללישנא אחרינא ברש"י דס"ל כסברת בעל האיבעי' לענין שמותר לקוצצו ויש קצת דמדוי ראי' לפירוש זה דאין הרבותא על המשתמש במותר רק על קציצות השם מהא דקאמר קמ"ל דשם שלא במקומו לא קדיש ואי ס"ד דפרושא לל"א הוא גם כן לענין מותר הכלי דהלא לא הזכיר כלל מותר הכלי בין אצל שם במקומו בין בשם שלא במקומו כיון דתיבת שלא במקומו קאי על השם לא קדוש מותר הכלי אלא וודאי שלא במקומו קאי על השם והכי הו"ל למימר דשם שלא במקומו לא קדוש מותר הכלי אלא וודאי דל"א ה"ק קמ"ל דשם שלא במקומו לא קדיש גוף השם ולכך מותר לקוצצו. וגם הראיה שמביא הי' כתוב על ידות הכלים לא הזכיר דין מותר הכלי ודו"ק נמצא לפי מה שכתבתי דשם במקומו אסור לקודרו מוכח כדעת הש"ך ושלא כדעת השבות יעקב ולפי זה גם על הכותל אסור לקדור כיון שהוא כתוב עם הפסוק כנתינתו והוי שם במקומו ואע"ג דהת' כתבו על הנייר דווקא נראה לי דגם הכותל כיון שכותב עליו כדי לקרותו מתוכם כעל הנייר דמי' ואם כן אסור לקדור אף בשלא נשאר נקב לכך פסקתי דשמות שאינם נמחקים הכתובים בפירוש לעלות עליהם קלף שלא למחקו ושאר השמות כמו הנכתבין בסידורין לסודן בסיד מטעם זה היות וודאי אין כאן אפילו איסור דרבנן כיון דלצורך גדול מותר למוחקה וכיון שאין ישראל סד את הבית בסיד רק פועלים נכרים ולפ"ז אף לפי מאי דקי"ל בסי' רצ"ו דאמירה לנכרי שבות אף בכל איסורים שבתורה מהאי בעיא דחסימה דהכא כיון דאין כאן אפילו איסור דרבנן גמור ברור דאמירה דנכרי מותר אפילו לכתחילה דהרי אף באיסור דרבנן גמור כתב הש"ע גבי כלאי הכרם דמותר לומר לעכו"ם לזרוע לו אפילו לכתחלה וכתב הטורי זהב הטעם משום דאיסור דרבנן הוא ועיין בפר"ח הלכות פסח סי' תס"ח ובתשובת בית יעקב ומכ"ש דאין אנו אומרים לנכרי בפירוש למחוק את השם. אמנם לקדור את האזכרות אף שהיה נראה להתיר דלא עדיפא משם שלא במקומו דאסור למוחקו גם כן מדרבנן כמו שכתב הפר"ח בביאור הרמב"ם הל' יסודי התורה ואפילו הכא מותר לקודרו מכ"ש שמות הנ"ל שמותר למוחקן לצורך כ"ש שמותר לקודרן אמנם אעפ"כ היה לבי נוקפי לקדור שמות רבים ופסקתי כנ"ל: