אור ברסלב

תשובות הראם חלק א· רבי אלכסנדר סנדר מרגליות

תשובה יב

תשובה יא

וע"ד בהמה האוכלת חמץ בפסח אם מותר לשוחטה בי"ט. והנה בתחלה צדד מעכ"ת להחמיר אף דהוי זוז"ג מ"מ כיון דהמ"א כתב בסי' תמ"ה דבחמץ אף בכה"ג בזוזז"ג אסור מטעם דעכ"פ משהו מיהו איכא וא"כ ה"נ מתרבה שומן הבהמה מן האכילת חמץ ומשהו מיהא איכא עכ"ל והנה כדברי רמ"א כתב גם הפ"י בחידושיו לפסחים דהקדש כיון שהוא דבשיל"מ ועכ"פ משהו איכא ולכך אפי' לרבנן דשרי בקמייתא הכא אסור אע"ג דהוי זוז"ג אבל לענ"ד דבריהם תמוהים חדא דהרי בדשיל"מ אם אין ממשו של איסור רק טעמו בטל כמ"ש הרמ"א ביו"ד סי' ק"ב ואף לשיטת הש"ך דמחמיר בזה מ"מ היכא דליכא תערובת כלל רק גרמא בעלמא דגרע אפילו מטעם גם הש"ך יודה בזה וז"ב בעיני וראיתי למעכ"ת דאע"ג דאגב גררא אתי ואייתי ראי' ממאן דחשש לאיסור תחומין בבהמת שותפי' משום דינקי תחומין אההדי אע"ג דהוי זוז"ג משום דהוי דשל"מ עכ"ל ואני איני מכיר ראיה זו דהרי אליבא דמסקנא אדרבה לא חששו לאיסור תחומין רק מטעם ברירה ושמא חלק זה הוא כולו של השותף ומסברת המקשן וודאי אין להביא ראיה דעדיפא מיני' מקשה דאי הוה מקשה מחמת זוז"ג הוי מצי לדחוי' דרב ס"ל זוז"ג אסור אמנם התימא היותר גדול לפ"ד באיסור משהו אף זוז"ג אסור וא"כ כ"ש בע"ז כמ"ש הפ"י שם בחידושיו דבהא לא איבעיא לן כלל דאפילו לרבנן אסור משום ולא ידבק בידך מאומה וקשיא טובא דהא אנן קי"ל אף בשדה שנזדבלה בזבל ע"ז דשריא כר' יוסי משום דהוי זוז"ג וגדולה מזו אני תמה על רומעכ"ת שנסתפק בפרה שאכלה חמץ בפסח מטעם זוז"ג ואיסור משהו והרי תלמוד ערוך בע"ז בפרה שנתפטמה בכרשיני ע"ז תני חדא תשחט ומוקי לה כר"י דזוז"ג שרי וכן פסק בש"ע סי' קמ"ב וגם אשתמיט לי' דברי זקיני מג"א בתשובותיו פ"י חלק יו"ד ס"ד שהאריך בזה ואגב גררא כתב שם דווקא נתפטמה דשבח האיסור ניכר בעין הא לאו הכי אפילו למאן דאוסר זוז"ג שריא ע"ש וקצת יש לי מקום עיון בדבריו במה שייחס טעות גדול להשואל במה שדימה חלב טריפה לולד טריפה שהרי חלב טריפה וודאי אסירא ונולד מן הטריפה שאני דאין חיות העיבור תלוי באם ואפי' אם כוונת השואל דמה הנולד מן הטריפה שרי כ"ש הנולד מחלב מן הטריפה דמה שגדלה מן החלב הוי כנולדה ממנה אפ"ה טעה השואל דנולד מן הטריפה אין חיותו תלוי באם כלל אבל הכא גדל לגמרי מן האיסור ולפענ"ד יש להציל השואל מן האר"י וכוונת השואל דהרי כל הפוסקים פסקו דולד הנולד מן הטריפה שרי ומשמע אם ידוע דכלו לו חדשיו אף ביום ראשון שריא ביום שנולד דהרי לא חלקו בדבר אע"ג דבמעי אמו כל גידולו ומזונו מאמו שהיא טריפה ואע"ג דבלא"ה ניזון מדם האם הרי אמרו בריש פרק בהמה המקשה אע"ג דחד איסור שרי רחמנא תרי איסור אסור ועוד דניליף מהכא דיונק מטריפה שריא ואע"ג דאין ראיה כ"כ מהפסק דאנן ס"ל טריפה אינה יולדת וא"כ ע"כ מיירי בנתעברה ולבסוף נטרפה וא"כ ליכא חד גורם דהרי כבר גדלה ג"כ קודם שנטרפה מלבד דגם בזה יש לחלק אם נטרפה תיכף כשנתעברה קודם שנוצרה וגם הלא הש"ך כתב דמיירי גם בוודאי טריפה שנתעברה אח"כ וגם מהגמרא איכא קצת ראי' להאי לישנא דמוקי לה בנטרפה ואח"כ נתעברה ואע"ג דבגמרא מיירי בקדשים וא"כ א"א להקריבן רק אחר ח' ימים ואיכא למימר דאותן ח' ימים ינקה מכשירה והא דמקשה הגמרא ולפלוגי בהדיוט היינו ג"כ בכה"ג שינקה אח"כ מכשירה אבל כל זה דחוק מאוד לאוקמה כל הך בינקה אח"כ מכשירה ועכ"פ אין לייחס טעות להשואל ולפענ"ד דבר גדול דיבר אבל אני תמה דנראה דברי הש"ך בסי' ס' ברורין דדווקא בנתפטמה באיסורי הנאה הוא דאסרינן בחד גורם משא"כ באיסורי אכילה אפילו חד גורם שרי:

נחזור לענינינו ומה שהביא המ"א ראיה מהגמרא דאפילו רבנן מודי בעצי הקדש כיון דבאלף לא בטיל נראה לענ"ד לפרש דבאמת בלשון יש שבח עצים בפת נכללו שני ענינים חדא דשבח העצים עצמן ניכר בפת ולא אמרינן דאין כאן רק שבח שלהבת ולכך הוא מותר בערלה לענין היסק התנור כמ"ש התוס' ד"ה חדשות וענין השני דיש שבח עלים בפת דשבח העצים יותר ניכר בפת משבח התנור ולכך לא הוי רק חד גורם כמ"ש רש"י במסקנא בד"ה את"ל ומאן דמתיר בפת איכא למימר ג"כ מתרי טעמא או דס"ל דאין שבח עצים רק שבח של הפת וא"כ אפילו אי סבירא לי' זוז"ג אסור אפילו הכי שריא או דס"ל דיש שבח עצים רק שאינו ניכר יותר משבח התנור וס"ל זוז"ג שרי. וא"כ אפילו בנקברין שאפרן אסור אפ"ה שרי כיון שהוא זוז"ג אבל אם נימא דזוז"ג אסור רק דאין שבח העצים רק שבח שלהבת לכאורה יש חילוק כאשר אבאר דלכאורה יש לעיין אם נימא דעיקר הטעם לרבנן דשרי בערלה אפילו באבוקה כנגדו משום דהוא שבח שלהבת א"כ מאי מקשה הגמרא מאי בין זו לערלה דלמא בערלה שריא מטעם דאין שלהבת אסור משא"כ בהקדש דאף שלהבת אסור ולא נהנין ממנה כמבואר בסוף ביצה דגריעי משלהבת ע"ש ולכך בהקדש אף אם נימא דהוא שבח שלהבת אפילו הכי הפת אסור וצ"ל דס"ל דזוז"ג ג"כ שרי ולכך מקשה שפיר ועוד נראה לענ"ד כיון דשלהבת הקדש אינה אסורה רק מדרבנן בלא"ה זוז"ג שריא אפילו למאן דאסר כיון דאינה אלא משום גזירה מדרבנן כמ"ש רש"י בע"ז דף מ"ח ע"ב והנה מזה הטעם עצמו נראה דגם בחמץ אף מאן דס"ל זוז"ג אסור היה ראוי להתיר באפה ע"ג גחלים דהרי הרבה מחברים ס"ל דכל הנקברים חוץ מע"ז אין אפרן אסור רק מדרבנן ולפ"ז זוז"ג אף למאן דאוסר יש להתיר באפרן אמנם מה שהשיב רבא הקדש אפילו באלף לא בטיל ולכך אסור אף בזוז"ג דכבר כתבתי דליתא דאפילו בע"ז זוז"ג שרי רק הכוונה כיון דחמיר מחמרינן נמי בהא ואמרינן דיש שבח עצים בפת וניכר יותר מהתנור והוי חד גורם ולכך אסור כמו שהאריך הש"ך בסי' קמ"ב ולכך אפי' בגחלים אסור דשבח גחלים ניכר יותר מהתנור ודווקא בפת אבל בשאר זוז"ג לא איבעיא כלל לרמב"ח ושריא וכ"ש בחמץ ובאפה בו הפת אף בחמץ יש להחמיר ואפילו ע"ג גחלים כמו בע"ז וכמו שהאריך דליכא רק חד גורם אמנם הכ"מ כתב בשם הרמ"ך דדווקא באבוקה כנגדו נראה לענ"ד דס"ל כדעת הר"ן בע"ז דכתב דאפילו בע"ז בעינן אבוקה כנגדו וז"ל והי' באבוקה כנגדו אבל ע"ג גחלים הפת מותרת דמקלי קלי אסורא וצ"ל לדידי' אע"ג דע"ז גם אפרה אסור אפ"ה יש לחלק בין עצים לגחלת דבעצים השלהבת בא מן העצים שכל שהעץ נדלק בא השלהבת והעצים בעין ושייך שפיר שבח עצים בפת משא"כ בגחלים אין השלהבת והחום בא בכל פעם מחדש מהגחלים ובפת אינו ניכר רק שבח החום ולא הגחלים כן נראה לענ"ד ליישב דעת הר"ן וכן דעת הרמ"ך אמנם יהי' טעם הר"ן מה שהוא עכ"פ דעת הרמ"ך כדעת הר"ן ואנו מחמירין בע"ז שלא כדעת הר"ן וא"כ ה"ה בחמץ. שוב מצאתי לבעל פרי מגדים שהרגיש בזה באשל אברהם רק דכתב דגם בע"ז בטל יבש ביבש או מין בשאינו מינו ואני חדשתי בזה ענין נכון במה שהשיג המ"א על הש"ך דכתב ביו"ד בחמץ הטעם משום דשיל"מ ולכך באינו מינו ביבש יש להקל והמ"א השיג עליו דעיקר הטעם כמ"ש הרשב"א הוא דצלול שאיסורו במשהו ה"ה ביבש עיין סי' תמ"ז והביא ראי' מהא דבטיל בס' בע"פ ולפענ"ד עיקר בדעת הרמ"א כהש"ך והנה הפר"ח בסי' ק"י הקשה דברי הרמ"א דסתרי אהדדי דביי"נ פסק בסי' קל"ד דבעינן דוקא חביות סתומות אבל דבר שאינו חשוב ביבש ביבש אפילו בע"ז בטל ובפסח פסק דחמץ לא בטיל יבש ביבש אפי' דבר שאינו חשוב והכר"ו נדחק מאוד והפרי מגדים ר"ל דבחמץ הטעם משום דשיל"מ וע"ז הקשה לו דא"כ אף בע"פ לא יתבטל ומה שנראה לענ"ד דהרמ"א פסק ע"פ הכלל דבספק דבר חשוב אם אינו מתבטל או מתבטל אזלינן לקולא דהוי ספיקא דרבנן והנה הב"י בסי' ק"ט כתב בשם הרשב"א הטעם דבכל איסור שהחמיר בהם לאסרם למעלה מנ"ט אין הפרש בין יבש לצלול שלא מחמת טעם אסרום אלא חומר שהחמירו בהם ולפיכך ככר חמץ שנתערב בפסח עם ככרות אחרות ואפילו ככר קטן אינו בטל לעולם עכ"ל הרשב"א וכתב ע"ז הב"י והדבר ברור שאין כן דעת הרא"ש דס"ל דלגמרי נתבטל חד בתרי יבש ביבש וחזר האיסור להיות היתר גמור וא"כ אף באיסורים שהם למעלה מנ"ט שרי עכ"ל הב"י ומטעם זה מבואר דלכך פסק הרמ"א בסי' קל"ד ביי"נ לקולא כדעת הרא"ש דבעינן דווקא סתומי' וכן לענין אם חמץ מקרי דבשיל"מ איכא פלוגתא וקצת פוסקים ס"ל דלא הוי דשיל"מ הואיל וחוזר לאיסורו בפסח הבא ולכך פסק ג"כ לקולא כדעת המתירין אמנם תוך הפסח ממ"נ יש לאסור במשהו אפי' ביבש דאם נאמר כסברת הרשב"א וודאי דיש לאסור ואי ס"ל כהרא"ש דכולו חוזר להיתר גמור א"כ יש לאסור מטעם דהוי דשיל"מ היות דעיקר הטעם דלא מקרי דשיל"מ בשחוזר לאיסורו הוא משום דטעם דבשיל"מ לא בטיל משום עד שתאכלנו באיסור מטעם ביטול תאכלנו בהיתר ולכך כיון כמות שהוא עכשיו חוזר לאיסורו לא הוי דשיל"מ וכבר הארכתי במקום אחר דעיקר אם יש לו היתר עכשיו כמו שהוא מעורב ולכך בחמץ כשיבא פסח הוא חוזר וניעור ביבש והוא בעין ונאסר לכך לא מקרי דשיל"מ והנה זה דווקא לדעת הרשב"א דס"ל דאין האיסור נהפך להיתר אבל לדעת הרא"ש ז"ל האיסור נהפך להיתר ואין כאן איסור כלל לא שייך לומר חוזר וניעור וכ"כ המ"א בסי' תמ"ז וא"כ שוב אינו חוזר וניעור לפסח הבא וא"כ הוי שפיר דשיל"מ וא"כ ממ"נ אינו מתבטל בפסח אבל באינו מינו דלא שייך דשיל"מ יפה כתב הש"ך דיבש ביבש מתבטל דהרי אף בע"ז הקיל הרב כדעת הרא"ש ודלא כהרשב"א ודו"ק:

נחזור לענינינו מ"ש לחלק דבאפר אף בחמץ בטיל משום דלא שייך לא בדילי מיני' גם בזה הרגיש האשל אברהם ומה שתירץ מעכ"ת דהוי דשיל"מ דפח"ח אבל לענין הפת כבר כתבתי למעלה דאם נתערב והוי זוז"ג שריא ומה שפקפק מדברי המ"א סי' תק"ז לענ"ד אין כאן פקפוק דכוונת המ"א דבשעה שמתבטלין עדיין אינו נהנה מהן כלל לעולם כמו שהן בשעה שמתבטלין רק אחר שנתבטל ונשרפו אז אח"כ אופה בהן פת וכבר כתב המ"א סי' תצ"ח ס"ק כ"ח דבכה"ג האפר בטל ברוב וכ"ש גחלים כל שלא נכרו מעולם ולכך יש להקל משא"כ הכא שאחר שהם גחלים הוא נהנה מהם ואנו באין לאסור מטעם גורם והתם ליכא גורם איסור כלל דפת שנאפה בדיעבד שרי כמ"ש התוס' בפסחים אמנם בלא"ה כיון שכבר נתבטלו בעצי היתר שוב ליכא כאן איסור כלל וכוונת מהרי"ל קשה מאוד ואולי יש איזה ט"ס בדבריו ונראה מדבריו דחייש שמא יפול מהם לתבשיל וכיון דהוא במשהו אף נ"ט לפגם אסור וכן שלא כדרך הנאתן ועדיין צ"ע.

ומ"ש דטעם הרמב"ם דלא חיישינן לתקלה בזמן מועט שפתים ישק מד"נ גם בענין אם מקרי מב"מ אם שדעת האשל אברהם הוא דהוי אינו מינו יותר נראה דעת מעכ"ת דהוי מב"מ אבל מה שהשיג על הפרי מגדים ביו"ד סי' ס' הוא תימא דהרי גם הפרי מגדים התיר החלב אף תוך מע"ל משום זוז"ג:

תוכן העניינים

תשובות הראם חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה