אור ברסלב

תשובות הראם חלק א· רבי אלכסנדר סנדר מרגליות

תשובה טז

תשובה טו

נקרא נקראתי לדון ולהורות בדבר שני אנשים שותפים בבית אחד אשר לו חומה ויש שם דיורים מרובים שיש בהם כדי חלוקה אך אם יחלק לא יהי' לכל אחד ואחד דריסת הרגל בפני עצמו ואחד מהם רוצה לכוף את חבירו לחלוק והשני אומר לא כי אלא יהי' יד שניהם שולטות בו ונתעצמו בדין אומר אני דלא מיבעיא לדעת הרבה פוסקים הסוברים שאין חוששים אם יש לפניהם שני דרכים אם לאו דוודאי הדין עם התובע אלא אפילו לדעת היש עי שאומר שהובא בשלחן ערוך סי' קע"א והוא דעת הרמ"ה דאם אין לכל אחד דרך בפני עצמו אין בו דין חלוקה מיקרי ואם כן לכאורה איש באחיו לא ידבקון דבעינן דכל גבר בחבלתו ישכון וכל אחד מצי למימר קים לי' דאין לכופיני לחלוק מ"מ הא ודאי דאף רמ"ה לא קאמר אלא היכא דהם רוצים לחלוק אף בחצר אשר שם דרכם נכון לפניהם רק שזה אומר תא נפלוג ודרכא אית לך גבאי בכה"ג קאמר רמ"ה דהוי אין בו דין חלוקה דמצי אידך למימר כיון דאי פלגינן לה עליה דידך צריכנא למיזל ולא ניחא לי לעבור דרך גבולך אבל היכא שזה טוען כי יפרד איש מרעהו בבת' דוקא בהדיורים שבתוכה אבל הבית שקורין הויז בלשון אשכנז דאית לן אורחא התם מלתא דשויא לתרווייהו הוא לא נפלוג בי' וישאר בשותפו' כבראשונה לית דין ולית דין שכופין זא"ז לחלוק מיד בדיורין והבית העשוי לכניסה ויציאה שותפי נינהו ואף שהדבר נכון בסברא לא אמנע מלהביא ראי' מדברי הפוסקים חדא דהרי מבואר להדיא בלשון הרא"ש פ"ק דבבא בתרא שכתב וז"ל ודינא דגוד או אגיד לא קאי אחצר כו' שהחצר שייך לבתים וכיון שהבתים מספיקין לשניהם צריכין הם להשתמש בחצר בשותפו' עכ"ל הרי להדיא דאף שאין יכולין לחלוק בחצר אמרינן דיחלוקו בבתי' והחצר ישאר בשותפו' ויש מי שרצו לדחות דהרא"ש מיירי ששניהם רוצים לחלוק בבתים בטוב ואין אחד מעכב על חבירו רק שעל החצר רוצה האחד לכוף את חבירו בגוד או אגיד ועל זה קאמר דעל החצר אין יכול לכופו דחצר לבית משתעבד אבל היכא שזה טוען גם בבתים נשב יחדיו אחד באחד יגשו כיון שאין יכולין לחלוק בחצר הדין עמו אבל באמת כל זה אינו דהא הרא"ש כתב וכיון שהבתים מספיקין צריכין להשתמש בחצר בשותפות ולאיזה צורך נקט הרא"ש במלואת ספקם לו והא דלא פסק כיון שהשותפין רצו לעשות מחיצה פלוגתא בבתים מדעתם ומרצונם מי ימחה על ידם אלא וודאי דאיירי לענין שזה אומר בכל הבית כולו נהי' כאחד חבירים כיון שאין בחצר ד' אמות לזה וארבע אמות לזה וקאמר הרא"ש כיון שהבתים מספיקין לשניהם לא איכפת לן בחצר וישתמשו בו בשותפות וכן מבואר להדיא בנימוקי יוסף ע"ג דבבא בתרא שכתב וז"ל ומסתבר כי טעם הרב ז"ל כיון שהחצר נגררת אחר הבתים ובבתי' לית דינא דגוד או אגוד שכבר נחלקים לכל אחד ואחד ביתו גם בחצר אין יכול לכופו עכ"ל:

שוב מצאתי מבואר להדיא כדברי בתשב"ץ חלק שני. שאלה קנ"ו שכתב להדיא כדברי וז"ל ולענין אם תתבטל החלוקה בשביל הבור רבית הכסא כו' בזה כראה לי דכיון שהבתים יכולין ליחלק ואי אפשר לבתים בלא בור ובה"כ כו' ע"כ ישתמשו בתשמישין אלו בשותפו' כו' וכן מפני פתח שער החצר אין החלוקה מתבטלת וישתמשו בו בשותפות כו' ע"ש למעלה באורך ומביא ראי' מלשון הרא"ש שהבאתי לעיל וכן מבואר בפרישה סי' קע"א סעיף י"ט שכתב דמעשה שהיה כך הי' כו' אע"ג דנתבאר לעיל דאין אומרים בחצר גוד או אגוד שאני הכא דגם בבית לא היה דין חלוקה והיה ראובן אומר גוד או אגוד גם אמקום שבבית עכ"ל משמע דאם הי' בבית דין חלוקה אין ראובן יכול לומר גוד או אגוד מחמת החצר דבאמת ישאר בשותפי' ויש שרצו לחלק מסברת הכרס בין בית שלנו לחצר שלהם בפטומי מילי בעלמא ובדותא הוא ואין אני רואה שום חילוק בדבר וגם לא נמצא בש"ס ופוסקים לחלק בזה ואין סברא כלל לחלק דהא חצר שלהם בוודאי היה מיוחד לפירוק משא ולכניסה ויציאה כמבואר בש"ס ופוסקים דמיירי בד' אמות שלפני הפתח ואפילו הכי קאמר שהחצר ישאר בשותפות מכ"ש בית שלנו שאין עיקרו עשוי כל כך לפרוק משא כמו ד' אמות שלפני הפתח בזמניהם וכל האומר כגון זו אין שומעין לו וצריך להביא ראיה ברורה לדבריו ומכ"ש היכא שאין שום ראיה לדבר רק מלבם הוציאו מילין. ועוד טעם כי הבית פתוחין לתוכו דיורים מזה ומזה אחד שכלפי השוק מעלה בדמים יותר לפי שהוא ראוי להשכיר למחיית המזיגה ויש שרצו לומר שבזה יכול לומר קים לי כהריב"ש דאין תיקון בית נגד חדר או חנות לפי שאין תשמישו שוה ולא כדעת הרא"ש וכל הפוסקים אבל גם זה אינו דמשום דאין דין חלוקה אית בי' ואף דאם יחלק אם כן לזה אשר יעלה הגורל צד השני לו יחסר המזג מ"מ אין בכך כלום דעכ"פ תשמישו שוה מקרי דהא שניהם מיוחדים לבית דירה רק שזה דמיו יקרים משום שרואה פני השוק ואפילו נימא דמקרי אין שמו עליו מ"מ בדירות העליונות שגם שם יש דיורים מזה ומזה וודאי הדין עם התובע לכוף לחלק ואף שבצד אחד יש חדר אחד יותר אין בכך כלום דבזה יכולין להעלות בדמים מה שזה מרובה בדמים מחבירו ואף ששניהם דרך אחד להם וחדל להיות וכל אחד אורח בפני עצמו כבר כתבתי דהיכא דהבית נשאר בשותפות לית דין ולית דיין לחוש לזה ויש שרצו לומר קים לי דאין חולקין בתי' נגד בתי' גם כן משום דרוב פעמים אין תשמישן שוה דיכול לומר קים לי כדעת הרמב"ן שהביא הריב"ש בתשובה אבל זה אינו דהא איתא בכנסת הגדולה דאין יכול לומר קים לי כחד במקום ששאר פוסקין חולקין עליו והריב"ש לא הביא דעת הרמב"ן רק בדרך כ"ש לפי דעת הרמב"ן אבל איהו לא ס"ל הכי ולצירוף טעמים כל כך וגם סוגין דעלמא לא אזלא הכי דמעשים בכל יום שנוהגין בתר דינין שבישראל דלא כוותי' ומה שהביא ראי' מדברי הטורי זהב שכתב יפה כתב הריב"ש כו' לא עיין יפה שלא כ"כ הטורי זהב אלא לענין בתים נגד עליות או חנות ומרתף אבל בתי' נגד בתי' ועליות נגד עליות לא וממקום שבאו משם יש להביא ראיה להיפך דהרי הט"ז בעצמו כתב לעיל מיני' דאין לפסוק כהרמב"ן ואודות הכיפה שאין שם אלא כיפה אחת יכולין לטעון גוד או אגוד על הכיפה ובדבר בית העצים אשר אחורי בית האבן והוא גדול באורך וברוחב ויש שם כדי חלוקה בדיורים שבו וא' מהשותפים רוצה להכניס בחלקו אחר שיחלקו אחד מחתניו בדיורים אלו והשני מוחה בידו ורצו לומר שיכול זה לומר קים לי כהרמב"ם נגד דעת רמ"א ושאר פוסקים שאין שותף יכול למלאות ביתו אכסנאי ודיורים בחצר השותפים וגם זה אינו דלא מיבעיא לפי טענת התובע שאמר שרוצה שיהיה חתנו סמוך על שולחנו בוודאי הרשות בידו כמבואר בש"ע סי' קנ"ד והוא מדברי הרב המגיד ויש מי שרוצה להתעקש דדווקא היכא שצריך לזה הסמוך על שולחנו בלאו הכי אבל אם לוקחו לסמוך על שולחנו מחמת זה לבד כדי שמחמת זה יוכל לדור אצלו בזה אינו יכול ללקחו לדור אצלו הנה מלבד שהדבר רחוק דמנא לי' לחלק בכך ולעשות פלוגתא בין הפוסקים שהרי לדעת שאר הפוסקים אף בעניני סמוך על שולחנו יכול למלאות אכסנאי ואיך ניקום ונימא דלדעת הרמב"ם אפילו סמוך על שלחנו לא מהכי אם אין נטפל אליו בלאו הכי מיהו באמת המעיין במגיד משנה יראה להדיא דאם הוא מהנטפלין אליו אף כשאינו סמוך על שולחנו או סמוך על שולחנו אע"פ שאין נטפל אליו סגי ועיקר הטעם דכשהוא אחת מהנה הוי כאלו הוא מבני ביתו ממש ומכ"ש בנידון דידן שידוע לכל שחתנו של תובע זה הוא נטפל אליו לחשבנותיו מחמת שהוא שותף עמו במשא ומתן אמנם כראה דבנידן זה אף אם לא היה רוצה לסמכו על שולחנו ולא היה מהנטפלין אליו יכול לקחתו לדור שמה אפילו לדעת הרמב"ם דכיון דהבנינים הנ"ל דרך הכניסה ויציאה שלהם הוא לרחוב ואין צריך לעבור דרך הבית הגדול של השותפין אם כן ליכא היזק ראיה כלל ואף דהוא צריך לילך להסיק בתנור בית החורף מ"מ הרי גדול כבוד הבית ויכול לבנות מחיצה המפסקת בין בית דירה הנ"ל לבית השותפין ולא יהי' לו שום עסק ככל בבית הגדול של השותפים וגם הבית הגדול לא יהי' נפחת ונגרע מערכו בשביל זה ועדיין שמו עליו ואודות שהאחד רוצה לכוף את חבירו לבנות כרצונו ולהרבות בהוצאות מה שאינו מההכרח זה פשוט שאין יכול לכופו כמבואר בש"ע להדיא ע"ש כל זה נראה לענ"ד דברים פשוטים ולא הי' צריך להאריך בראיות אמנם אחרי רואי שהתלמידים מהנזים בדבר כמו שכתבתי למעלה לכן בארתי קצת הראיות ודעת לנבון נקל:

תוכן העניינים

תשובות הראם חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה