סימן צט
עד לו. (1) ודשאלתון הא דתנו רבנן (חגיגה יד ב) ארבעה נכנסו לפרדס בן עזאי ובן זומא אחר ור' עקיבא זה הפרדס מהו ובמה הציץ ונפגע ופגיעה זו מה היא ומה הוא קצץ בנטיעות ומה הן נטיעות הללו ור' עקיבא שנכנס לאיזה מקום נכנס ומפני מה נכנס בשלום ויצא בשלום אם תאמר מפני צדקתו הנה בן עזאי וחבירו צדיקים הם יפרש לנו אדוננו הלכה זו כי רבו הדעות. דע כי אנו מעודנו אין דרכנו לחפות על דבר ולפרש אותו שלא מדעת מי שאמרו כדרך שאחרים עושים והרי אנו מפרשים לך דעתו של תנא זה ותוכן כונתו ואמתת מה שהיה סבור ואין אנו ערבים עכשיו שהדברים הלכה ודאי משניות הרבה יש שאינן הלכה ואנו מפרשים אותם אליבא דמאן דאתנון. ושמא אתה יודע כי הרבה מן החכמים היו סוברים כי מי שהוא הגון בכמה מדות זכורות ומבוארות כשמבקש לצפות במרכבה ולהציץ בהיכלות של מלאכי מרום יש לו דרכים לעשות שישב בתענית ימים ידועים ומניח ראשו בין ברכיו ולוחש לארץ שירות ותשבחות הרבה שהן מפורשות. ובכן מציץ בפנימים ובחדרים כמי שהוא רואה בעיניו היכלות שבעה וצופה כאילו הוא נכנס מהיכל להיכל ורואה מה שיש בו. ויש שתי משניות שהתנאים שונין אותן בדבר זה ונקראות היכלות רבתי והיכלות זוטרתי. ודבר זה מפורסם וידוע. ועל אותן צפיות שנה תנא זה ארבעה נכנסו לפרדס המשיל את ההיכלות הללו לפרדס והעלה להם השם הזה ודימה את הארבעה הללו שהוא סובר כי הציצו במרכבה וראו שנכנסו להיכלות כמי שנכנס לפרדס. ודבר זה ברור ממקומו תחילה כי פסקא דמתניתין שעליה נשנית משנה זו ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו. ועוד שמפורש בברייתא זו בהדיא אמר להן ר' עקיבא כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים. ובהיכלות זוטרתי מפורש בלשון הזה פתח היכל ששי נראה כמי שיש בו מאה אלפים רבבות גלי מים ואין בו אפי' טפה אחת של מים אלא אויר זיו אבני שיש טהור חלולות כהיכל שזיו מראיהן דומה למים וזה ששנו בן עזאי הציץ ומת כי הגיע זמנו להפטר מן העולם. וזה ששנו בן זומא הציץ ונפגע פתרון נפגע כמי שנשתטה מן המראות המבהילות שלא הכילה דעתו לסבלם. ודומה לפגעים דאמרינן (שבועות טו ב) איזהו שיר של פגעים יושב בסתר עליון וגו'. וזו היא ששנינו (חגיגה טו א) מעשה בר' יהושע בן חנניה שהיה עומד על גב מעלה בהר הבית וראה בן זומא ולא עמד מפניו אמר לו מאין ולאין בן זומא וסוף המשנה אמר להם ר' יהושע לתלמידיו כבר (2) בן זומא בחוץ כלומר שיצא מכלל הדעת ופירוש אחר קצץ בנטיעות משל הוא על עיקר הדבר ארבעה נכנסו לפרדס וכיון שהפסיד אחר והשחית דמוהו למי שנכנס לפרדס וקיצץ בנטיעות כי אחר חשב שיש שתי רשויות כאלו האמגושים שאומרין הורמיז ואהורמין ומקור טוב ומקור רע מעון אור וחשך לטעם זה נתכון תנא זה ששנה משנה זו, ור' עקיבא היה יותר שלם מכלן כי הציץ כהוגן וצפה כראוי והכיל דעתו אותן מראות המבהילות ונתן לו הקב"ה חיים וכל דבר שצפה חשב בו מחשבה נכונה בדעת נכוחה. ודע כי דבר זה היה מקובל אצל הראשונים כלן יחדו ולא היה אחד מהם מכחש בו כי אומרים היו כי הקב"ה עושה אותות ונוראות על ידי הצדיקים וכמו שהוא עושה ע"י הנביאים ומראה את הצדיקים מראות נוראות כדרך שהוא מראה את הנביאים כי תקנות יש לעולם בדברים הללו ואין בהם הפסד כל עיקר כי יודע אלהים שאין טוענין בו טענה בטלה וכל זה שנאמר שנעשה לר' חנינא בן דוסא וזולתו מאמינים בו ולא מכחישין. ומר רב שמואל גאון ז"ל וכיוצא בו שהרבו לקרות בספרי נכרים אומרים אין המראות הללו נראות אלא לנביאים ולא יעשה נס אלא לנביא ומכחישין בכל מעשה שנאמר כי נעשה בו נס לצדיקים ואמרו כי אין זה הלכה ואף במעשה של ר' עקיבא שצפה בהיכלות ומעשה ר' נחוניא בן הקנה ור' ישמעאל וכיוצא בהן על כל אלה אומרים אינם הלכה ואנו סוברים כי הקב"ה עושה נסים לצדיקים ונפלאות גדולות ולא רחוק ממנו שהוא מראה אותן בפנימיות מראות היכליו ומעמד מלאכיו. ואתה מחמד עינינו אשר אתה אומר לבא לחדרי ההלכה יביאך המלך חדרו ויזכך לתת לך מהלכים עם העומדים לפניו ותרוה מדשן ביתו ונחל עדניו תשקה כי עמו מקור חים וישע רב.