סימן צח
לרב האיי. (1) ודשאלתון הא דתנן (ברכות נד א) ועל הזוועות ואמרינן עלה (שם נט א) מאי זוועות אמר רב קטינא גוהה וכו' ובעיתון לפרושי לכון כולה ענינא כדי שיהיה לכם עיקר למילף מינה לכל דדמי לה האי מלתא אגדתא היא ובה ובכל דדמי לה אמרו רבנן אין סומכין על דברי אגדה וארחא בפרושא לברורי תחילה דבין משיקול הדעת ובין מדברי חכמים לית ספק שהקב"ה אין לדמותו לשום בריה ואין לפניו לא שחוק ולא בכי ולא אנחה ולא דמעות ולא דוחקי וכד מבררא הא מלתא מתידע דכל מלתא דאמרוה רבנן דומיא דהכי לאו על פשטיה אמרוה אלא בתורת משל ודימוי לדברים שנודעים בינותינו למראית העין כי היכי דדברה תורה בלשון בני אדם דהא נביאים הכי ממתלין ואמרין עין ה'. הנה יד ה'. ויחר אף ה'. עלה עשן באפו ואש מפיו. ולאו על פשטיה אלא בתורת משל ולשון בני אדם. ואף הכי אתין דברי הגדה והכי תסתברא ליה לרב קטינא דישראל עדיפין וחשיבין קמיה דקב"ה וכל דמיתי לעלמא בשביל ישראל הוא לפום דכתיב רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה וגו' ורבנן אמרי (יבמות סג א) אין טובה באה לעולם אלא בשביל ישראל ואין רעה באה לעולם אלא בשביל ישראל. ואילין מידי דמחזי להון קב"ה בשמיא ובארעא מופתים וסימנין אינון לישראל על דברים שבינו לבינם כגון הקשת שבשעה שנראית בענן שם אותה אות ברית למבול ולפום הכין כיון דקשי קמי שמיא חרבן בית המקדש ופזור ישראל וצער ששרויין בו בין אומות העולם וכמו ששכינה שרויה עמהן בצער כדדריש עמו אנכי בצרה וכדדריש בכל צרתם לו צר אמר רב קטינא דמחזי להו סימנא על הדין קושיא. וכזאת בת קול ששמע ר' ישמעאל בן אלישע (2) או שחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי. וגוהא סבר רב קטינא דבהדין ענינא שהוא סימן דמחזי להון קב"ה לישראל ברומא על קושיא דצרתם בין אומות העולם דמשתפכן מיא מרקיעא לים הגדול וארים קול בהדיהו כבן אדם דבכי וארים קול בכייתיה ולא ח"ו שמוריד דמעות מעין ואין לדמות יוצרנו לשום מדעם מיהו כל מיא דדייבן דמעות מתקריין כדכתיב בדייבא דחמרא מלאתך ודמעך. וגשמים כלהון אית למקרינהו דמעות דהא עיבא דמי לעפעפי עין וחטרא דמי לדמעות ובאתרי טובא קרו ליה למטרא דמעות והקב"ה מורידן בגבורתו כדכתיב והורדתי הגשם בעתו והכין נמי מוריד מים דמתקרי דמעות בגבורתו ולא ח"ו שמוריד דמעות מעין דאדם אלא כי היכו דמפרשי פה אל פה אדבר בו דלאו דמשתעי מתוך פה כי היכי דמשתעי משה מתוך פה אלא שבורא קול דבור שדומה כאילו יצא מפה הכין בורא דמעה שדומה כאילו יצא מעינים. וכן האי דקאמר משה אשר עין בעיין נראה אתה ה' וכל מאי דדמי לאילין מילי דרך אחת היא ולא נפיש למימר דעל חרבן מקדש וצער ישראל מתחזי ברומא כגון בכיות ואנחות דהא על יחיד אמור רבנן (מ"ק כה ב) כי נח נפשיה דר' אבהו אחיתני עמודי דקסרי דמעי אפשר שעמודים בוכים אלא מן שמיא אחוו להון הכי כי נח נפשיה דר' יוסי שפכו מרזבי דצפורי דמא כי נח נפשיה דר' יעקב אתחמיאו ככבי ביממא עאכ"ו אית למימר בצרת צבור וחרבן בית המקדש דהא קא אמרי רבנן דההוא יומא חשך השמש בצאתו ורעשו שמים וארץ ולא נפיש למהוי הכין. לפיכך סבר רב קטינא דגוהא מחמת דמעות שמוריד עליו כדאמר אובא טמיא ורב קטינא דיליה אמר כפיו סופק זה על זה והוא קול גוהא וקרא בהדיא כתיב וגם אני אכה כפי אל כפי. וכי היכי דמתפרש קרא מתפרש מימריה דרב קטינא והכי קאמר שאין מקרא יוצא מידי פשוטו אע"פ שנדרש לכמה טעמים שהקב"ה בורא כמין שתי כפים ברקיע ונספקין זה בזה ויוצא מביניהם קול גוהא. ורבנן דאמרי בועט ברקיע שבורא כעין רגל ברקיע ונשמע קולה כדאמר פורה דרכתי לבדי. ור' יונתן דאמר מתאנח שבורא קול שנשמע כקול אנחה ולאו ח"ו שאנחה באה עליו כדרך שבאה בלב בני אדם והכין נמי הא דכתיב ה' חפץ לא שחפץ בא עליו כדרך שהוא בא בלב בני אדם אלא שבורא חפץ שלא כגוף ונקרא חפצו כך משמיע קול שבורא אותו כקול אנחה ונקרא אנחתו, ורב אחא בר יעקב דאמר דוחק את רגליו תחת כסא הכבוד ופירושא כדאת מפרש ליה לקרא דכתיב כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי אפשר גוף הוא שיושב על השמים כמי שיושב על כסא ורגליו על הארץ כשרפרף אלא משל בעלמא הוא כשם שהמלך גופו על הכסא שהוא יושב עליו ושרפפרף מונח שאימתי שירצה פושט עליו את רגליו כן השכינה שרויה בשמים ככסא שהגוף עליו והארץ אין מכילה אלא מעט ממנה כשרפרף שלא הוכן אלא לרגלים והכין אמר רב אחא בר יעקב שאותן המלאכים שהם קרובים לארץ שדומין מן השכינה כרגלים מן הגוף נדחקים זה בזה ויוצא מביניהם קול וזהו גוהא. ולא חכמי ישראל בלבד אמרו כן אלא הרבה מחכמי יונים וזולתם אמרו שיש מן העננים שהם מלאכים ושרים ומהן קול רעמים וקול זוועות ומהם בורקי ברקים ואף מקרא כתוב במלאכים ונוגה לאש ומן האש יוצא ברק. אלו דעותן של חכמים האלו בגוהא ויש בו דעות אחרות ודברים אחרים אלא שפתרון דברים אלו כמו שפירשנו ולא ח"ו דבר שיש בו דימוי ליוצרנו יתברך ויתעלה.