אור ברסלב

תשובות הגאונים – מוסאפיה

סימן מד

סימן מג

לרב האיי. וששאלתם לענין מי שנשבע שלא להנות אשתו ולית ליה לשלומי כתובה ולגרשה אי בודאי ידע בנפשה שגלוי וידוע לפני יוצרו דלית ליה לשלומי אפי' נשאר עני והיא לא קא מצטביא אלא לשלומי כתובתה וכמה דלא שלים מחייב בשאר כסות ועונה הרי הוא כמי שנשבע לבטל את המצוה שלא לעשות סוכה ושלא ליטול לולב ושלא להניח תפילין וכיוצא בהן והרי זו שבועת שוא. ואע"ג דבעידן דאשתבע אין פשוטן של דברים לעבור על המצוה אלא כיון דקאתי לידי לעבור את המצוה הרי באה השבועה לידי שוא. ואי ודאי הוה בדעתיה בעידנא דאשתבע דלית ליה לשלומי וכמה דלא משלם מחייב בשאר כסות ועונה ואעפ"כ משתבע דלא עביד מאי דמחייב הרי זו שבועת שוא מעיקרה שחייבין על זדונה מלקות ארבעים ושרי לאוכלה ולאשקוייה ולכסויה ולמיקם בעונתה וא"צ התרת חכם. אבל אי לא הוין מילין אילין בדעתיה בעידן שבועתו אלא כסבור היה שיכול לעמוד בשבועתו ולבסוף אגלאי ליה דלא יכול, או דחשב דאית ליה שיעור כתובתה וכדחפש במיליה לא אשכח. או דחשב דיכיל לגרשה ולמהוי כתובתה עליה בהלואה וחוב ולבסוף אגלאי ליה דלית ליה מן דינא למעבד הכין או אנסא אחרינא כיוצא באלו לאו שבועת שוא היא ולית עליה מלקות אלא לשבועת שגגות דמיא ומתני בהדיא תנן (נדרים סה ב) פותחין לאדם בכתובת אשתו ומעשה באחד שנדר מאשתו הנאה והיתה כתובתה ת' זוזי וכו'. ולענין מאי דאמריתון דילמא התם נדר הכא שבועה הא תנן נמי (שבועות כה ב) כשם שנדרי שגגות מותרות וכו'. ואע"ג דדומיא מאי דאמור רבנן לענין מה שאכלתי ושלא אכלתי ה"נ התירו חכמים לענין ביטוי שאוכל ושלא אוכל וזה שנשבע צריך שאלת חכם. ואע"ג דמן כמה דורות סליקו להו התרה לשבועה בכי הא מלתא שאני דלאו דבר רשות הוא ולא מצי קיומי שבועתו ולא מנעין רבנן התרה

תוכן העניינים

תשובות הגאונים – מוסאפיה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה